המונורייל נוסע על קורות בטון או פלדה בפישוק כשהאחיזה נעשית באמצעות צמיגים. הקורות מסוגלות לתת רמת גמישות מסוימת להתפתלויות והתעקלויות – הן מסוגלות ליצור עקומה ברדיוס של 45 עד 60 מטר. הקורות עליהן נוסעת המונורייל נתמכות על ידי עמודים בגובה של בין 6.5 ל־12 מטר מעל הקרקע. בסיאטל, הקורות מרובעות בעובי של 1.219 מטר והן מונחות במרחק של כ־24 מטר האחת מהשנייה, כאשר ישנם זוג קורות עבור רכבות המגיעות בכיוונים מנוגדים. יש אף המרחיבים את ההגדרה לכל מסילה עילית על עמודים וכוללים אף רכבות הנתלות בגבן (בדומה לרכבל) על גבי מסילה עילית המונפת על עמודים ולא רק לרכבות הרוכבות על מסילת המונורייל.
יתרונות
המונורייל העירוני יכול להגיע למהירות של עד כ־80 קמ"ש.
המונורייל נוסע במפלס שונה מכלי רכב הנמצאים בכבישים ולכן לא יכול להיווצר מצב של תאונה.
המונורייל כרוך סביב הקורות באמצעות הגלגלים ולכן לא סביר מצב שבו המונורייל תרד מהפסים.
המסוט, מתקן המטה כיוון רכבות ממסלול למסלול, תמיד ישאיר מסלול אחד תלוי בין שמים לארץ. מונורייל הנע על מסלול זה בטעות יכול לרדת מהפסים ואף ליפול מספר מטרים לקרקע.
במרבית המדינות אין תקנים מיוחדים עבור העמודים התומכים ולכן נוטים לייצר עמודים אלו על פי שיטות הקניין.
נוסעים אינם יכולים לצאת מהמונורייל בשעת חירום עקב גובהו הרב.
עלות התקנתו ותפעלו של המונורייל גבוהה מזו של רכבת קלה.
בישראל
בישראל אין מערכת רכבות מונורייל אף שהוצע לשלב מונורייל במסלול קצר בין פרויקט שער העיר[2] ו"מתחם האלף" הנמצאים בראשון לציון.
