שמותיו הקודמים היו, תחילה בגרמנית: מהמאה ה-18 Ketschkemeterplatz ("כיכר קצ'קמט") וכיכר Heu- und Borstenviehhändler Platz ("כיכר סוחרי החציר והחזירים"), מהמאה ה-19 Heumarkt ("שוק חציר") Heuplatz ("כיכר חציר" ואז כבר גם בהונגרית: Széna tér) מ-1866.
הכיכר נמתחת לאורך חומת העיר שהקיפה בעבר את העיר פשט - למעשה בתוואי השדרה הקטנה של היום - שבעבר שימשה כיכר השוק מול שער קצ'קמט (הדרך שהובילה לעיר קצ'קמט).
ההיסטוריה של החצי הצפוני והצפון-מערבי של כיכר קאלווין היא למעשה ההיסטוריה של חומות העיר הדרומיות והדרום-מזרחיות של פשט, האזור שלאורך גבול העיר. חומת העיר המתועדת הראשונה הידועה של העיר מתוארכת לתקופת בית ארפאד, לא יאוחר מהמאה ה-13. הכיכר נבנתה לכל המאוחר במחצית הראשונה של מאה זו. במהלך פלישת המונגולים לאירופה ולממלכת הונגריה ב-1241, היא נשרפה ומעולם לא שוחזרה ושוקמה כמבצר. ב-50 השנים הראשונות של המאה ה-15, לפי הנתונים, לא הייתה חומה מסביב לעיר פשט. בשנת 1493, חומת העיר, שנבנתה מחדש, מוזכרת לראשונה בתעודה מתקופת שלטונו של מתיאש הראשון, מלך הונגריה, בעיקר בין השנים 1443–1479.
החומה נפגעה שוב, בקרבות נגד הטורקים. בשנת 1540, צבאותיו של המלך פרדיננד כבשו מחדש את פשט, אך באוגוסט 1541 היא נכנסה שוב תחת השלטון הטורקי. בין ספטמבר 1602 לבין 1604 הייתה פשט בידיים גרמניות, ואז נכבשה שוב על ידי הטורקים. בשנים 1684 ו-1686 עזבו התושבים את פשט, והטורקים שרפו את העיר. עם הנסיגה הסופית של צבאות טורקיה, תוקנו החומות שוב במאה ה-17. בסוף המאה אפילו כבר בשנת 1688, האזור שמחוץ לחומות העיר – האזורים של כיכר קלווין של היום – היו כמעט כולם אדמה לא בנויה ולא מפותחת, רק הדרכים המובילות לשערים נבנו. הבנייה ההדרגתית של השטח מחוץ לחומות החלה במאה ה-17. השיפוץ הגדול האחרון של הקירות התרחש במהלך מלחמת העצמאות של ראקוצי.
ככל שגדל מספר המבנים באזור שמחוץ לחומות, כך גדל הצורך בחיבור בין החלקים הפנימיים והחיצוניים של העיר. הריסת החומות החלה בשנות ה-80 של המאה ה-18 (מ-1780 ואילך). שער קצ'קמטי בפינת הכיכר ורחוב קצ'קמטי נהרס בין השנים 1794–1796. ב-1808 נהרסו גם שרידי חומת העיר פשט.[1]
אז החלה להתגבש המסגרת של כיכר קאלווין של היום.[2] מצד אחד, אחד השערים המרכזיים של חומת העיר היה שם וכבישי השפלה שהובילו למקום, יחד תרמו לפיתוח הכיכר.
באותו זמן, המקום הזה היה הקצה הפנימי של רכבת קרונית הסוסים הראשונה (נעה צפונה לאויפשט), ומאוחר יותר עבר במקום גם נתיב החשמלית BVV הראשון.
הנקודה העמוקה ביותר של קו המטרו M3 עוברת מתחת לכיכר קלווין, משם עולה לכיכר דיאק פרנץ.[3]
הכביש הארוך ביותר של בודפשט, דרך אילאי, מתחיל מהכיכר.
התצלום הידוע הראשון של פשט, של מה שהיה אז כיכר סֵנָה ׁ(כיכר חציר), צולם בכיכר, בפינת הכיכר ורחוב קצ'קמטי – במקום שער קצ'מטי הקודם – ב-1844.[4]
סמלים. מספר תמונות של הכיכר משנת 1956 (המרד ההונגרי) נותרו לדורות הבאים
תחבורה
הכיכר הייתה פעם צומת חשמלית חשובה: קווים התחילו ממנה בחמישה כיוונים שונים. כיום, נותר רק קו השדרה הקטנה, השאר הוחלפו ב-1953 בטרוליבוס 74 וב-1976 בקו המטרו M3. טרוליבוס מספר 74 הופסק עוד לפני כן, ב-1973, והופעל מחדש רק 10 שנים מאוחר יותר, ב-1983, עם המספר 83.
כיום, תנועת מכוניות משמעותית עוברת בכיכר, בעיקר במסלול שדרת המוזיאון–דרך איליאי. מתחת לכיכר נמצאת נקודת ההחלפה בין מטרו M3 לבין M4. חשמליות 47, 48 ו-49 עוברות בכיכר.
מערכת הרכבת התחתית מתחת לכיכר נבנתה בין השנים 1973–1976, במהלך בניית קו המטרו M3.
.svg){kind=small}
