יום קורבן עצים הוא יום שבו היו תורמים עצים ללשכת העצים שממנה לקחו עצים למזבח העולה. במשנה מצוינים תשעה תאריכים המפוזרים על פני השנה (אבל רובם בחודש אב), שבכל אחד מהם הביאה משפחה אחרת את העצים. במגילות מדבר יהודה מועד העצים חל סמוך לראש השנה ונמשך שישה ימים רצופים. במגילת תענית מופיע ט"ו באב שהוא יום קורבן עצים לכל העם.
מקורות
הציווי על קיום יום קורבן העצים כחג מדאורייתא, כפי שמופיע במגילות מדבר יהודה, בספר ויקרא, סוף פרק כ"ג. בנוסח המסורה אינו מופיע
קורבן העצים מוזכר לראשונה בספר נחמיה, פרק י', פסוק ל"ה: ”וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה, לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה.” הוא מוזכר שנית בסיום הספר, בפרק י"ג, פסוק ל"א: ”וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת וְלַבִּכּוּרִים, זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה.”
התקנה הוסברה בתוספתאמסכת תענית: ”
מה ראו זמן עצי כהנים והעם לקרות למנות? כשעלו מן הגולה ולא מצאו בלשכה, עמדו אילו ונדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור. וכך היתנו עמהם נביאים, שאפילו לשכה מלֵאה עצים ואפילו עצים משל ציבור — יהו אילו מתנדבין עצים בזמן הזה כל שעה שירצו. שנאמר: "והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהי לעיתים מזומנים שנה בשנה" (נחמיה, י', ל"ח)”.
הלכה זו מובאת בתלמוד הבבלי, כברייתא: ”למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם אמרו כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם. וכך התנו נביאים שביניהן, שאפילו לשכה מלאה עצים – יהיו אלו מתנדבין משלהן.” (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ח, עמוד א')
וידבר ה' אל משה לאמור: צו את בני ישראל לאמור: בבואכמה אל הארץ אשר אנוכי נותן לכמה לנחלה, וישבתם עליה לבטח, תקריבו עצים לעולה ולכל מלאכת הבית אשר תבנו לי בארץ: לערוך אותם על מזבח העולה מתחת העולות המנחות והזבחים לפסחין ולשלמים ולתודות ולנדבות ולעולות, דבר יום ביומו... (חסר) מים ולמנחות ולכל מלאכת הבית יקריבו... (חסר) אחר מועד היצהר יקריבו את העצים, שנים (עשר?) (חסר) המקריבים: ביום הראשון לוי... (חסר) ושמעון וביום הרביעי... (חסר)
יום קורבן העצים היה יום חג לאותה משפחה שהביאה את העצים:
אמר רבי אלעזר ברבי צדוק[1] אני מבני בניו של סנאב בן בנימין ופעם אחת חל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו הוא.
יחד עם העצים הביאו קרבנות נוספים. במגילת המקדש יש רשימת קרבנות ציבור המוקרבים בימי קרבן העצים ואילו הרמב"ם כותב שמקריבים נדבות:
ומהו קרבן העצים זמן קבוע היה למשפחות משפחות לצאת ליערים להביא עצים למערכה ויום שיגיע לבני משפחה זו להביא העצים היו מקריבין עולות נדבה וזהו קרבן העצים והיה להם כמו יום טוב ואסורין בו בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה.
זמן עצי כהנים והעם, תשעה: באחד בניסן, בני ארח בן יהודה. בעשרים בתמוז, בני דוד בן יהודה. בחמשה באב, בני פרעוש בן יהודה. בשבעה בו, בני יונדב בן רכב. בעשרה בו, בני סנאה בן בנימין. בחמשה עשר בו, בני זתוא בן יהודה, ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו, ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות. בעשרים בו, בני פחת מואב בן יהודה. בעשרים באלול, בני עדין בן יהודה. באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה.
