יואן אלכסנדרו

יואן אלכסנדרו
Ioan Alexandru

יואן אלכסנדרו בפרלמנט
לידה	25 בדצמבר 1941 טופה מיקה (בהונגרית: פוסטאטופה) מחוז קלוז', טרנסילבניה, כיום רומניה אז ממלכת הונגריה
פטירה	16 בספטמבר 2000 (בגיל 58) בון, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
שם לידה	Ion Șandor
מדינה	רומניה, גרמניה
לאום	רומני
עיסוק	משורר, מסאי, פובליציסט, מתרגם, פילולוג, פוליטיקאי, מחנך
מקום לימודים	אוניברסיטת בוקרשט
שפות היצירה	רומנית
סוגה	שירה דתית
יצירות בולטות	פואמות Cum să vă spun” (איך אומר לכם) Imnele Transilvaniei (המנוני טרנסילבניה) Vămile pustiei (מכסי המדבר)
בת זוג	אולווינה גרטה לבית שפיץ

יואן אלכסנדרו (ברומנית: Ioan Alexandru, שמו במקור יון שאנדור Ion Şandor; ‏ 25 בדצמבר 1941 טופה מיקה, מחוז קלוז' – 16 בספטמבר 2000 בון, גרמניה) היה משורר, מסאי, מתרגם, פילולוג ופוליטיקאי רומני. נחשב למשורר הדתי החשוב ביותר של רומניה שלאחר מלחמת העולם השנייה ובעיני מבקרים אחדים - לאחד ממשמיכי הזרם ה"אוטוכטוניסטי"^[1] לקח חלק במהפכה הרומנית (1989) ואחריה היה ממקימי המפלגה הנוצרית דמוקרטית לאומית של האיכרים וסגן יושב הראש שלה. כיהן כחבר בבית הנבחרים ובסנאט הרומני.

רקע משפחתי ושנות לימודיו

יואן אלכסנדרו נולד בטרנסילבניה, בכפר טופה מיקה (בהונגרית - פוסטה-טופה) במחוז קלוז', בשנת 1941, בימי הסיפוח מחדש של האזור להונגריה בהתאם לתכתיב וינה. כפרו שוכן בין יערות עצי אלון בגבעות המקדימות את ההרים המערביים של טרנסילבניה. הוריו היו האיכרים יואן שאנדור וולריה לבית קוזאר. במשפחתו נולדו דורות רבים של זמרי כנסייה אורתודוקסים.^[2]

אחרי שנות בית הספר העממי בכפרו למד בגימנסיה בכפר סן מיכאי הסמוך^[3]. בשנים 1958–1962 למד בבית הספר התיכון "גאורגה באריציו" בעיר קלוז' ובשנת 1962 התקבל לפקולטה לשפה ולספרות רומנית באוניברסיטת קלוז'. כעבור שנתיים המשיך את הלימודים באוניברסיטת בוקרשט. כסטודנט הצטיין בכישוריו הספרותיים ונחשב לאחת מתקוות השירה רומנית.

בימי לימודיו באוניברסיטה היה עורך הכתב העת של הסטודנטים "אמפיתיאטרו". בתום הלימודים נשאר כמדריך באוניברסיטה ולימד לצידה של זויה דומיטרסקו בושולנגה בקתדרה ללימודי אמינסקו שנסגרה לבסוף על ידי המשטר צ'אושסקו. בשנים 1968–1972 אחרי שזכה בתחרות, קיבל בהמלצת מרטין היידגר^[4] מלגה מהקרן ע"ש הומבולדט הגרמנית כדי להשתלם בגרמניה (בפרייבורג, אכן, מינכן) ובשווייץ (בזל). למד יוונית ועברית, פילוסופיה, תאולוגיה ותולדות האמנות. מונע על ידי חיפוש שורשיו הרוחניים ביקר באותן השנים בטורקיה (באיסטנבול), יוון, בהר אתוס, בברית המועצות, ישראל (במקומות הקדושים של הנצרות), צרפת, ספרד ואיטליה. בשנת 1973 סיים את עבודת הדוקטורט שלו בספרות באוניברסיטת בוקרשט בנושא "המולדת אצל פינדארוס אמינסקו". לפי עדות המטרופוליט קליניק, שהכיר את יואן אלכסנדרו מקרוב, בהתחלת שנות ה-1970 הייתה למשורר התגלות של השילוש הקדוש ונשבע על פתק נייר כתוב בדמו שלא יכתוב לעולם שום שיר שבו לא יזכיר את בורא עולם.^[5]

פעילותו בהוראה ובפוליטיקה

בשובו לרומניה היה לפרופסור בפקולטה לפילולוגיה בבוקרשט, לימד שירה השוואתית, עברית מקראית, כמו כן ציוויליזציה ביזנטית במכון לאמנות ע"ש ניקולאיה גריגורסקו בבוקרשט. הרצאותיו העניקו מקום במיוחד לממדים הדתיים של הקיום והתרבות, מתוך אמונה נוצרית עמוקה, בתקופה שבה המשטר הקומוניסטי דחף את חיי הדת אל שולי החברה. החל משנת 1964 היה חבר באגודת הסופרים הרומנים ומשנת 1979 - חבר באיגוד הבינלאומי לסופרים "די קוגה".

בימי המהפכה בבוקרשט, ב-22 בדצמבר 1989, ניסה עם צלב בידו לדבר אל לב החיילים שעמדו מול המוני המפגינים נגד המשטר צ'אושסקו ונגד המפלגה הקומוניסטית השלטת.^[6][7] באותם הימים נמנה עם האנשים שהקימו מחדש בבית של קורנליו קופוסו את "המפלגה הלאומית של האיכרים" תחת השם "המפלגה הנוצרית דמוקרטית הלאומית של האיכרים".

ב-20 במאי 1990 נבחר מטעמה לפרלמנט הרומני כנציג של הונדוארה. ב-27 בספטמבר 1992 נחבר כסנטור מטעם העיר אראד. ב-26 בספטמבר 1991 בעת המינריאדה עמד מול הכורים שפלשו לבניין הפרלמנט והצליח בדבריו עם צלב בידו לשכנעם להירגע ולעזוב את המקום.^[8] אחרי עשורים של משטר אתאיסטי ביקש יואן אלכסנדרו להחזיר עטרה ליושנה ולהעמיד את החברה הרומנית על עקרונות המורשת הנוצרית, בגרסתם האורתודוקסית הרומנית. אחרי שבמאי 1990 השתתף בכנס העולמי "בעד החיים" באוסלו, יחד עם המהנדס סילביו דספה, הקים אלכסנדרו בשנת 1990 את הארגון "פרו ויטה" הרומני המעודד את הילודה ונאבק נגד ההפלות המלאכותיות בשם קדושת זכויות העובר. כמו כן הקים "קבוצת תפילה" בפרלמנט הרומני ותמך בהטבעת הערכים הנוצריים בחוקה ובחוקים של רומניה. ביקש להציב צלב על קיר הפרלמנט ולהנהיג תפילה ושיעורי דת בבתי-הספר. בביקוריו בארצות הברית התלהב מאוד מהאופן שבו כל האומה בראש עם הנשיא ובתי הנבחרים מתאחדת שם בתפילה.

פעילותו כמשורר ומסאי

מנזור ניקולה במחוז קלוז', שבו נקבר יואן אלכסנדרו

פרט לכתבי הקודש והפולקלור הרומני, השפיעו במיוחד על יצירתו אמינסקו, דנטה, אפרים הסורי, סאפו, אפלטון, סופוקלס, רומנוס המשורר, סן חואן דה לה קרוס, הלדרלין, פול קלודל והיידגר. יואן אלכסנדרו פרסם לראשונה בשנת 1960 - את שירו "Floarea mea" (הפרח שלי) במגזין הספרותי "טריבונה" המופיע בקלוז'. מאז היה פעיל מאוד בחיי הספרות על ידי פרסום שירים, מסאות, רשימות, ראיונות, ב"טריבונה", "קונטמפורנול" ובכתבי עת אחרים. קנה לעצמו שם במיוחד הודות לספריו הראשונים: Infernul discutabil, 1966 ‏ (המסתיים בשיר "אדיפוס"), 1965 Cum să vă spun, 1964, Viaţa deocamdată. שיריו הכתובים בתקופה ראשונה זו בחרוזים לבנים, "מתארים מצבים ומשחזרים ריגושים אופייניים לחיים הכפריים".^[9]

בשובו מחו"ל נעשה דתי מאוד וסגנון שירתו הפך להתקרב להמנונים הביזנטיים, עם חרוזים, חדורים אדיקות דתית, לפעמים תוך כדי שימוש בניסוחים מיסטיים-פטריוטיים.^[10] הנושאים העיקריים המאפיינים את שיריו הם ההיסטוריה של עמו, האור, הכפר, הוריו, הגעגועים לשורשים, היקום. בנימה נבואית, ראה בשירה כלי בשורה על תחייתו של ישו. אחרי מהפכת 1989 הקים כתב עת בשם "רנאשטריה" (התחייה) ברוח האידאולוגיה הנוצרית שבה דגל.

בשנת 1995 באולם בית האיגודים המקצועיים בעיר אראד בזמן שנשא נאום-דרשה במסגרת מסע לחזרה בתשובה, לקה באירוע מוחי קשה עם שיתוק שריתק אותו לכיסא גלגלים. הובל לסגד בהונגריה, אחר כך להמשך טיפול בגרמניה, שם עבר תהליך שיקומי כמעט 4 שנים. אחרי חזרתו המוגבלת לתפקוד, קיבל אורחים והתראיין, שלח מסרים ליקיריו ברומניה. נפטר באופן פתאומי בגיל 59 בעיר בון ב-16 בספטמבר 2000. הובא לקבורה ברומניה, באזור הולדתו, במנזר ניקולה, על יד היישוב פיזשו גרלי.

יואן אלכסנדרו היה נשוי לאולבינה, ממוצא גרמני, ונולדו להם חמישה ילדים.

ציטוט

על המורשת הנוצרית והרומנים:

אלהים דיבר בעברית, כריסטוס בארמית, הדברים נקבעו ביוונית, אך הטיפו אותם על עצמות הקדושים המעונים בשפת המשפט של האימפריה הרומית, של הלטיניות. רוב הקדושים, שליחי עמנו, בשפה לטינית בעלת לב רומאי, על דרכי רומא, על עצמות הקדושים המעונים בישרו את הדבר הזה. שפה לטינית זו גילינו את מתיקותה בחך פינו, מסוגלת לשאת את דבר אלהים ולהאציל אומה זו

^[11]

פרסים ואותות כבוד

• 1965 - פרס איגוד הסופרים הרומנים - על קובץ השירים "Viaţa deocamdată"
• 1981 - פרס איגוד הסופרים בבוקרשט
• 1985 - מדליית זהב של התנועה הבודהיסטית היפנית סוקה-גקאי לקידום ערכי המוסר
• 1993 - כסנטור, קיבל מהקונגרס של ארצות הברית דגל אמריקאי "אולד גלורי" כאות הוקרה על התנהגותו האמיצה בימי מהפכת בוקרשט בדצמבר 1989

הנצחה

• 26 ביוני 2009 - הוקמה הקבוצה האזרחית "יואן אלכסנדרו" לקידום "הערכים המסורתיים הרומנים השאובים מהמוסר הנוצרי", על ידי חברים, תלמידים ושותפים לדרך (סילביו דספה, הכומר וסילה בלצטסקו,גבריאל קלימוביץ', מריאן מונטיאנו, ויקטור נגארה)
• 2010 - המפלגה הנוצרית דמוקרטית לאומית של האיכרים הקימה פרס ע"ש יואן אלכסנדרו לקידום הערכים הנוצריים והלאומיים
• 2012 - נגן החליל והזמר גריגורה לשה יחד עם השחקן ויקטור רבנג'וק ערכו את המופע "Lumina lină" עם שירי יואן אלכסנדרו

קובצי שירים

• Cum să vă spun, 1964 (איך לומר לכם)
• Viața, deocamdată, 1965 (החיים, לפי שעה)
• Infernul discutabil, 1967 (השאול השנוי במחלוקת)
• Vămile pustiei, 1969 (מכסי המדבר) מוקדש לדומיטרו סטנילואיה
• Vina (versuri) (1967); (האשמה)
• Poeme (1970); (פאמות)
• Imnele bucuriei (1973); (המנוני השמחה)
• Imnele Transilvaniei, 1976, Imnele Transilvaniei II (1985); (המנוני טרנסילבניה)
• Imnele Moldovei, 1980 (המנוני מולדובה)
• Poezii-Poesie (1981); (שירים)
• Imnele Țării Românești, 1981 (המנוני ולאכיה)
• Imnele iubirii, 1983 (המנוני האהבה)
• Imnele Putnei, 1985 (המנוני פוטנה)
• Imnele Maramureșului, 1988 (המנוני מרמורש)
• Amintirea poetului (2003); (זיכרון המשורר)
• Lumină lină: Imne (2004); (אור חלק: המנונים)

פרוזה

• Bat clopotele în Ardeal (1991), רומן (הפעמונים מצלצלים בטרנסילבניה)

מסות

כתב כ-220 מסות.

• 1971 -Spiritualitate antică şi spiritualitate bizantină în poezie (רוחניות קדומה ורוחניות ביזנטית בשירה)
• 1978 Iubirea de Patrie, Editura Dacia (אהבת המולדת)
• 1985 Iubirea de Patrie, Editura Eminescu

פובליציסטיקה

• Căderea zidurilor Ierihonului sau Adevărul despre Revoluție (1993); (נפילת חומות יריחו או האמת אודות המפכה)

תרגומים

יואן אלכסנדרו תרגם מיוונית את האודות של פינדרוס, מעברית את שיר השירים ומגרמנית, יחד עם אשתו - את מכתבים אל משורר צעיר מאת ריינר מריה רילקה.

בשנת 1987 ערך אוסף של שירה רומנית מבסרביה "Constelaţia Lirei" ("קונסטלציית הלירה").

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יואן אלכסנדרו בוויקישיתוף

• שירים - באתר "הקול הרומני" (ברומנית)
• טודור גאורגה שר "Lumina lină" על מילותיו של יואן אלכסנדרו, סרטון באתר יוטיוב
• 2002 Alexandru Ştefănescu Ioan Alexandru,România literară Nr.9 (ברומנית)
• סרטון על יואן אלכסנדרו ,הסברים על ידי התאולוג מיכאי ניאמצו, שירה עממית רומנית מצפון טרנסילבניה מפי גריגורה לשה, סרטון באתר יוטיוב
• "תודה", "Mulţumire", שיר מאת יואן אלכסנדרו
• צוואתו של שטפאן הגדול מאת יואן אלכסנדרו באתר המוקדש לשליט המולדבי
• סילביו דספה - יואן אלכסנדרו על מות הקדושים של ברנקוביאנו ובניו - באתר בוקובינה העמוקה Bucovina profundă, 17.8.2011
• כריסטיאן מויססקו - יואן אלכסנדרו -במאלות 70 שנה להולדתו
• סילביו דספה - על הרצאות של יואן אלכסנדרו באוניברסיטה - 25.7.2007 ברשת (ברומנית)
• יואן אלכסנדרו והארגון "פרו-ויטה" (ברומנית)
• יון בלו - יואן אלכסנדרו, מודלים רוחניים(הקישור אינו פעיל), Ion Bălu Ioan Alexandru, modele spirituale
• על הקמת הארגון פרו ויטה ברומניה (באנגלית)
• Ecaterina Ţarălungă Dicţionar de literatură română Bucureşti 2007 עמוד 18-19
• פניית הקבוצה האזרחית "יואן אלכסנדרו" אל האקדמיה הרומנית 2009 (ברומנית)
• אתר הקבוצה האזרחית "יואן אלכסנדרו" (ברומנית)
• ‏ 16 בספטמבר 2012 - איש היום - יואן אלכסנדרו במגזין "אקטואל מ. מ." ברשת - ברומנית (ברומנית)
• ולריה מנטה טייקוצו -יואן אלכסנדרו: מדבר המסתורין הגדולים", מסה, Valeria Manta Tăicuţu - Ioan Alexandru Pustia marilor mistere
• קליניק - "שבועתו של יואן אלכסנדרו"(הקישור אינו פעיל) בעיתון הרומני "ארג'ש אקספרס" מס. 2879, 25.1.2011], P.S. Calinic - Jurământul lui Ioan Alexandru
• Marie McFressie Să ne cinstim românii - episodul 69:Ioan Alexandru 30/4/2012

הערות שוליים

1. E.Ţarălungă
2. Ion Bălu
3. אתר הקבוצה האזרחית "יואן אלכסנדרו"
4. אתר הקבוצה האזרחית "יואן אלכסנדרו"
5. קליניק – השבועה של יואן אלכסנדרו
6. אתר הקבוצה האזרחית "יואן אלכסנדרו"
7. Marie McFressie
8. Marie McFressie
9. Al.Ştefănescu
10. Al.Ştefănescu
11. על מות הקדושים של ברנקוביאנו ובניו – רישומים מהרצאות של יואן אלכסנדרו, הובאו על ידי סילביו דספה