טוביה שלונסקי היה בן למשפחת חסידי חב"ד, "איש המזיגה של חב"ד והשכלה וציונות, שהיה קורא שיעורים ב"תניא" בפני חסידים"[2], מעריץ של אחד העם וחבר באגודתו, "בני משה". הוא היה משורר, מלחין וכנר חובב. לדברי בנו אברהם שלונסקי, אבי בקיא גדול היה בתורת חב"ד מנעוריו, גם משכיל גדול בספרות העברית החדשה, הצטיין בכשרונות מוסיקליים... איש התרבות העברית והכללית ועם זה בעל רגשות רליגיוזיים, מין דתיות שבאה עליו ב"התקפות" פעם בפעם[3].
הסופר יעקב רבינוביץ, שפגש בטוביה שלונסקי בביקורו בעיירתו קריוקוב בחודש תשרי תרס"ה (1905), כתב לימים: "זה היה אדם בקי במכמני ספרותנו העברית ובבעיות ציבורנו, ויהודי חריף מאוד"[4].
שלונסקי נישא לציפורה בת טוביה בּרָוֶורמן. צפורה, שמצד אמה הייתה נכדתו של הרב אברהם דוד לבוט, הייתה בעלת נטייה סוציאליסטית ובנעוריה לקחה חלק בתנועה המהפכנית ברוסיה והייתה חברת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית[5]. ביתם היה בית-ועד למשכילים ציונים ומהפכנים.
בית המשפחה התאפיין בשילוב בין המסורת היהודית ובין מודרניות וקוסמופוליטיות. לדברי בנו אברהם, "בית-אבי היה בית לאומי-ציוני... בבית כיבדו את המסורת, שמרו על החגים וכו', אך בעניינים של כשרות, למשל, לא דקדקו ביותר[3].
לדבריו, בבית הייתה לאביו ספרייה גדולה, שהכילה ספרים תורניים לצד ספרי חול בעברית, ברוסית ובשפות נוספות שלמד אביו[3].
בשירו 'רמב"ם ובַקונין', שבו מתאר אברהם שלונסקי את בית ילדותו, מסופר:
”הערב הִבְהין בטרקלין המדֻמדם. / כָּתלי בית אבא דִכְּאוּני. / ר' משה בן מימון המכֻנה רמב"ם / צופה אל מול דיוקן בָּקוּנִין... והילד שומע בחוש, כי / בארון מתנגחים האדמור מלאדי / עם אלכסנדר סרגֶיֶביטש פושקין.”
המשפחה התגוררה בעיירה קְריוּקוֹב (Крюков), פרוור של קרמנצ'וג, שם עבד שלונסקי כמנהל עסקיו של סוחר עצים גדול חסיד חב"ד[6].
בעקבות המצוקה הכלכלית לאחר פרעות 1905 עברה המשפחה ליקטרינוסלב, שם היה לקבלן של עבודות ציבוריות[7], ובנה עבור הממשלה בתי ספר ובנייני ציבור ושלטון ברחבי המדינה[6].
ביקטרינוסלב התגוררו במשך כמה שנים בבית אחד, דלת מול דלת, עם הרב לוי יצחק שניאורסון, רבה של העיר, שהיה קרוב המשפחה. הבן הצעיר אברהם למד ב"חדר" עם בנו של הרב, מנדל (לימים רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאַוויטש)[3].
פניה וגמן שלונסקי הלחינה את שירי הילדים "רד אלינו אווירון" ו"גן שלנו", למילותיה של חינגה ליטבאק-סמילר, שהייתה חברת ילדות מיקאטרינוסלאב–דנפרופטרובסק. בנה, יהלי וגמן, היה מגדולי הפסנתרנים בארץ.
מניה שלונסקי.
ורדינה טופחה מגיל צעיר להיות פסנתרנית. היא נשארה בווינה כאשר המשפחה עלתה לישראל על מנת שתוכל לטפח את הקריירה שלה. מאוחר יותר עלתה גם היא ונחשבת למלחינה הארץ-ישראלית הראשונה.
אברהם. הוא התחנך ב"חדר מתוקן" וכך התוודע לשפה העברית כבר מגיל צעיר. על פי חגית הלפרין, אביו עודד אותו "בכל פעם שהתפרסמה עליו ביקורת רעה וניחם אותו שפשוט הקדים את זמנו"[11]. לדבריה, המרד של אברהם בביאליק, שהיה המשורר הנערץ על אביו, היה תחליף למרד אדיפלי.
חגית הלפרין, המאֶסטרו: חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, בני ברק: ספרית פועלים; הקיבוץ המאוחד; תל אביב: אוניברסיטת תל אביב – המרכז לחקר הספרות והתרבות העברית על-שם לאורה שוורץ-קיפ, תשע"א 2011. (במיוחד פרק א')
^חגית הלפרין, המאסטרו - חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, תל אביב: ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד, המרכז לחקר הספרות ע"ש קיפ, אוניברסיטת תל אביב, 2011, עמ' 14
^ 1234'מתוך שיחה של אברהם שלונסקי' (עם עורכי הספר, הרב ד"ר צבי הרכבי ויעקב גולדבורט), בית א. שלונסקי, תל אביב, ניסן תש"ל; נרשם על ידי יודן הרכבי, בתוך: צבי הרכבי, יעקב גולדבורט (עורכים), ספר יקאטרינוסלאב–דנפרופטרובסק: (הקהילה היהודית מהיווסדה ועד היום), ירושלים – תל אביב: ארגון יוצאי יקאטרינוסלאב–דנפרופטרובסק בישראל, תשל"ג, עמ' 84 (ספר יזכור לקהילת יקאטרינוסלאב–דנפרופטרובסק, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 88).
^יעקב רבינוביץ, 'על יעקב קרול', בתוך: ג' קרסל (עורך), הפרדסן הציוני: יעקב קרול – הלוחם לעבודה עברית, פתח תקווה: בית נטע הרפז, תשל"ה 1975, עמ' 28.
.svg){kind=logo}
