חַצְקֵל איש כסית (17 בינואר 1905[1] – 29 בדצמבר 1979) היה מייסד בית הקפה התל אביבי "כסית".
ביוגרפיה
חצקל איש כסית נולד בשם יחזקאל ויינשטיין בריישא שבגליציה המזרחית (אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית וכיום בפולין). מנעוריו נקט עמדה ציונית והיה פעיל ב"תנועת החלוץ" בקבוצת בורוכוב. עלה לארץ ישראל בשנת 1929, כשהיה בן 21 [דרושה הבהרה], ונטל חלק בייבוש ביצות כבארה. לאחר מכן עבר להתגורר בתל אביב והחל לעבוד כשוטף-כלים, טבח, ומלצר, אז הכיר את אשתו לעתיד, לאה. לאחר שצבר ניסיון בתחום, פתח את "מועדון המלצרים" ברחוב נס ציונה, ובמהלך 1931, שימש תקופה קצרה כמנהל "קפה הוברמן" בטיילת תל אביב הישנה.
בשנת 1935, ייסד ברחוב בן-יהודה 59, יחד עם אילונה מרדכוביץ וליובה, את בית הקפה "כסית". לאחר התפרקות השותפות, עבר חצקל לרחוב דיזנגוף 117, והקים בית קפה חדש בעל אותו שם, "כסית". בית הקפה הפך במהרה למרכז הבוהמה של תל אביב, ומשך אליו אנשי-רוח ואמנים רבים כנתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, חיים גורי, משה שמיר, חנה רובינא, אלכסנדר פן, יוסף זריצקי, חיים חפר, אורי ליפשיץ, אורי זוהר, שמוליק קראוס, ג'וזי כץ, ואריק איינשטיין.
איש כסית היה אחראי על הסעדת הפמליה של בן-גוריון במהלך ביקורו השלישי בנגב ובאילת ביוני 1949. בן-גוריון אף הודה לו בכתב על כך[2].
חצקל איש כסית היה ידוע כאיש נדיב והאכיל שחקנים ואמנים רבים ללא תשלום. דמותו הייתה דומיננטית בבית הקפה ובאי המקום תיעדו אותו בשירים, סיפורים, ציורים ותצלומים רבים. בתקופה זו דבק בו הכינוי "חצקל". עם פתיחת בית הקפה ישב חצקל עם אברהם שלונסקי שהציע כי יעברת את שמו מ"ויינשטיין" (בלועזית אבן יין) ל"איש כסית" וקראו לבית הקפה "כסית". המילה כסית נגזרה מהמילה הארמית "כסיתא" המשמשת בתלמוד הבבלי[3] לאלמוג אדום, ומתאימה לשם משפחה אלמוג- אבן, אדום - יין.
חצקל גבה הקומה ורחב הכתפיים עם פניו השחרחרים הקפואים ועיניו הקטנות, שמראהו שר לגיונות אשורי עריץ ואכזר ואלו לבו לב זהב, דיבורו והליכותיו מתונים מתונים, ידו רכה וכל משאת נפשו: לראות סופרים עברים, אנשי רוח ואמנים מסבים אל שולחנו שבת אחים... חזרה חבריא אל השוקת ממנה נגמע וננוח הלאה תוך תצפית אל חסדיו של איש הגון וטוב ורע
— חיים גורי
חצקל מופיע גם בשירו של אריק איינשטיין, 'יושב בסן פרנסיסקו על המים' ("פתאום אני רוצה לחזור הביתה חזרה אל הבִּיצה, לשבת בכסית ולצחוק עם משה ועם חצקל"), וגם בשירם של יענקל'ה רוטבליט ושמוליק קראוס 'איך עושים תקליט', המתרחש בבית הקפה ("יבי ושמוליק ישבו אצל חצקל כסית").
עם פטירתו, בשנת 1979, החליט ראש עיריית תל אביב, שלמה להט, לערוך טקס הלוויה רשמי. במהלך הטקס, נחסם כל רחוב דיזנגוף לתנועה ואת ארונו נשא משמר כבוד אל תוך בית הקפה "כסית", בו נקראו עליו הספדים מפי עמיקם גורביץ ומשה ברנשטיין. לאחר מכן יצא מסע הלוויה בהשתתפות אלפים מתושבי תל אביב אל בית העלמין קריית שאול. על קברו נשא השחקן היידי שמעון דז'יגאן הספד ביידיש.
ב"שלושים" למותו נערך ערב לזכרו ב"כסית" בהנחיית אורי סלע ובהשתתפות אנשי בוהמה רבים[4][א].
הוא הותיר אחריו את רעייתו לאה ושני ילדיהם משה איש כסית וצביה ליטמן, שהמשיכו לנהל את בית הקפה. לאחר פטירתם של שני ילדיו, ניהלו את בית הקפה אשתו לאה איש כסית וחתנה זאב ליטמן.
משנת 1996 עד שנת 2001 התנהל מאבק משפטי על בית הקפה בין זאב ליטמן לבין בעלי המקום, שהשכירו לחצקל בשכירות מוגנת, בתקופה זו כבר לא הייתה לאה מעורבת בענייני בית הקפה. לאה נפטרה ב-9 בפברואר 2011, בגיל 101.
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
