חופשת האביב

סטודנטים אמריקאים נהנים מחופשת האביב במסיבה בנגריל, ג'מייקה, 2009

חופשת האביב, הידועה גם במגוון שמות כגון חופשת פסחא או חופשת אמצע הסמסטר, היא תקופת חופשה הכוללת את חג הפסחא באביב המוקדם בחצי הכדור הצפוני באוניברסיטאות ובבתי ספר. חופשה זו החלה באירופה מאז סוף המאה ה-19 והוכנסה במהלך שנות ה-30 בארצות הברית^[1], ונצפתה במדינות רבות אחרות. חופשת האביב יכולה להיות קשורה למסיבות סוערות במקומות עם מזג אוויר חם.^[2]

לפי מדינה

אסיה

ביפן חופשת האביב מתחילה בסוף שנת הלימודים בסוף מרץ ומסתיימת בסביבות 7 באפריל עם תחילת שנת הלימודים החדשה.

בהונג קונג חופשת הפסחא נמשכת כשבוע וחצי, בהתאם למסורת הבריטית.

באיראן חופשת האביב מתחילה בנורוז ומסתיימת בסיזדה בדר, וכל האיראנים נהנים מאותה חופשת אביב.

במקאו חופשת הפסחא נמשכת על פי המסורת הפורטוגזית.

ברוסיה לפני 1917 הייתה חופשת פסחא בבתי הספר. בברית המועצות, חופשת האביב הייתה תמיד מ-24 עד 31 במרץ. כיום, ברוסיה, בתי ספר רבים עדיין מקיימים חופשת אביב, אך התאריך המדויק נקבע על ידי בית הספר עצמו. ברוב המקרים, החופשה נקבעת לאמצע אפריל. בנוסף, החגים הציבוריים במאי, הקשורים ליום העבודה ויום הניצחון, יכולים להיות שווים ערך לחופשת האביב.

בטייוואן חופשת האביב בדרך כלל מתייחסת לימי החופשה הרצופים של יום ניקוי הקברים ויום הילדים.

באיחוד האמירויות הערביות חופשת האביב נמשכת בדרך כלל בין שבועיים לשלושה, מסוף מרץ עד תחילת או אמצע אפריל, בהתאם לבית הספר או האמירות.

אירופה

בצ'כיה רק תלמידי בתי ספר יסודיים ותיכוניים נהנים מחופשת האביב. החופשה נמשכת שבוע אחד, והתאריך שלה משתנה ממחוז למחוז כדי להימנע מעומס יתר ביעדי החופשה בתוך המדינה (צ'כים בדרך כלל נוסעים להרים כדי לגלוש שם). המחוזות מחולקים לשש קבוצות, כאשר כל קבוצה מכילה מחוזות המפוזרים בצורה אחידה ברחבי המדינה. הקבוצה הראשונה מתחילה את החופשה ביום שני הראשון של פברואר, והקבוצה האחרונה מתחילה את החופשה חמישה שבועות לאחר מכן (בדרך כלל בתחילת מרץ). הקבוצה האחרונה של המחוזות הופכת לראשונה לחופשת האביב בשנה הבאה.

בגאורגיה לפני 2017 חופשת האביב הייתה בדרך כלל חופשת פסחא, שנמשכה מיום חמישי עד יום שלישי בשבוע הקדוש. ב-2017, שר החינוך והמדע אלכסנדר ג'ג'לבה קבע במקום זאת את התקופה מה-8 עד 15 במרץ כחופשה עבור תלמידים במערכת החינוך, מהגן ועד האוניברסיטה.

בגרמניה האוניברסיטאות בדרך כלל מתזמנות חופשת סמסטר של חמישה עד שמונה שבועות סביב חודש מרץ. חופשת הפנטקוסט (Whitsun) בסוף מאי או תחילת יוני נחשבת גם היא לחופשת אביב.^[3]

בליטא חופשת האביב מתקיימת שבוע לפני הפסחא ויום אחריו (כיוון שזהו היום השני של הפסחא), וכל תלמידי בתי הספר נהנים מהחופשה הזו. לתלמידי בית הספר היסודי יש עוד שבוע חופשה לאחר הפסחא.

בהולנד חופשה בת שבוע ניתנת לתלמידי תיכון ולסטודנטים להשכלה גבוהה בשלבים המוקדמים של האביב (פברואר-מרץ). ישנם הבדלים אזוריים בין רוב חלקי המדינה בצפון ודרום בתזמון החופשה, בגלל הקרנבל, הנחגג בעיקר בחלקים הדרומיים של הולנד.^[4]

בפורטוגל חופשת האביב מכונה בעיקר "חופשת פסחא" והיא מעניקה שבועיים לכל התלמידים ברחבי המדינה.

בסלובקיה ניתנת חופשה בת שבוע לתלמידי בתי ספר יסודיים ותיכוניים בחודשי פברואר ומרץ. במקום לנפוש ביעדים עם מזג אוויר חם, הסלובקים מקשרים את חופשות האביב בעיקר עם סקי. החופשה נמשכת שבוע אחד, והתאריך שלה משתנה מאזור לאזור כדי להימנע מעומס יתר ביעדי החופשה ברפובליקה הסלובקית. האזורים מחולקים לשלוש קבוצות, הקבוצה הראשונה מתחילה את החופשה בסוף פברואר, והקבוצה האחרונה מתחילה את החופשה שבועיים לאחר מכן (בתחילת מרץ).

בספרד אין חופשת אביב כזו; חג השבוע הקדוש נחגג, והתלמידים בדרך כלל נהנים מחופשה במהלך ימים אלו.

בבריטניה חופשת הפסחא נמשכת בדרך כלל כשבועיים בסוף מרץ או באפריל, תלוי מתי חל יום ראשון של הפסחא.^[5]

צפון אמריקה

מחוזות קנדיים נותנים הפסקה של שבוע או שבועיים לתלמידי בית הספר היסודי והתיכון שלה בחודש מרץ, כשהזמן משתנה ממחוז למחוז; ניו ברונסוויק וקוויבק, למשל, מציבות את חופשות מרץ במהלך השבוע הראשון של מרץ; נובה סקוטיה וקולומביה הבריטית מתכננים את שלהם במהלך השבוע השני או השלישי; ההפסקה באלברטה ומניטובה מתרחשת בדרך כלל בשבוע האחרון של מרץ.

בקנדה המחוזות מעניקים חופשה של שבוע או שבועיים לתלמידי בתי ספר יסודיים ותיכוניים בחודש מרץ, כאשר המועד משתנה ממחוז למחוז; בניו ברונזוויק וקוויבק, לדוגמה, חופשת מרץ מתקיימת בשבוע הראשון של מרץ; בנובה סקוטיה ובקולומביה הבריטית היא מתקיימת בשבוע השני או השלישי; באלברטה ובמניטובה החופשה מתקיימת בדרך כלל בשבוע האחרון של מרץ.

בבתי ספר יסודיים ותיכוניים, חופשה זו מכונה "חופשת מרץ", ובחינוך גבוה היא נקראת בדרך כלל "שבוע קריאה" או "חופשת קריאה". אף אחת מהדוגמאות הללו אינה מקושרת בדרך כלל לתרבות המסיבות של חופשת האביב האמריקאית. "חופשת אמצע סמסטר" הוא מונח כללי. שבוע הקריאה בקנדה בדרך כלל חופף עם יום המשפחה בחודש פברואר.

בג'מייקה, חופשת האביב מתחילה בשבוע הראשון של יום שישי הטוב. החופשה נמשכת בין שבוע לשבועיים, לעיתים קרובות שני שבועות. החופשה מתחילה בהתאם לאיזה חודש מתחיל חג הפסחא, מרץ או אפריל.

במקסיקו, חופשת האביב מתקיימת במהלך שבוע הפסחא והשבוע שלאחריו.^[6]

בארצות הברית באמצע שנות ה-30, מאמן שחייה מאוניברסיטת קולגייט החליט לקחת את קבוצתו לפלורידה לאימונים מוקדמים בבריכה אולימפית חדשה בפורט לודרדייל השמשית. הרעיון תפס עם מאמני שחייה אחרים ומאז נדידה לאימוני אביב הפכה למסורת שנתית לשחיינים ברחבי המדינה. כיום, חופשת האביב היא מסורת אקדמית במגוון מדינות מערביות, המתוזמנת לתקופות שונות בהתאם למדינה ולפעמים לאזור.^[1]

חופשת האביב באוניברסיטאות, מכללות ובמערכות חינוך רבות K-12 יכולה להתקיים בין מרץ לאפריל, תלוי בתאריכי הסמסטר ומתי חל חג הפסחא. חופשת האביב נמשכת בדרך כלל שבוע או שבועיים, אם כי חלק מבתי הספר מתזמנים אותה לשבוע האחרון של מרץ, עם ימים נפרדים לחג הפסחא.

פסטיבלי חופשת האביב

חגיגות שנתיות גדולות של חופשת האביב מתקיימות במדינות שונות, לעיתים קרובות בצורה של פסטיבלי מוזיקה ומצטרפות למסיבות מיוחדות של מועדוני לילה, פעילויות חוף והצעות לינה. אנשים בחופשת הפסחא עשויים לנסוע למדינות אחרות.

ארצות הברית

בארצות הברית, רבים לוקחים חופשה בתקופה זו. החג נחגג בסמוך לפסחא, ומשפחות רבות מקיימות ציד ביצי פסחא או חוגגות עם פעילויות פסחא שונות.

פנמה סיטי ביץ', פלורידה

החל משנות ה-90 המאוחרות, חופי פנמה סיטי החלו לפרסם את היעד במטרה למשוך קהלים שהיו מגיעים לפורט לודרדייל ולאחר מכן לדייטונה ביץ', לפני שקהילות אלו החילו מכסות כניסה. בין השנים 2010 ל-2016, כ-300,000 סטודנטים נסעו ליעד זה. התפתחות המדיה החברתית והשיווק הדיגיטלי סייעו להעלאת עיירת החוף לסטטוס של מוקד סטודנטים במהלך חודש מרץ. לאחר תקריות של ירי ואונס קבוצתי בשנת 2015, הוכנסו לתוקף תקנות חדשות האוסרות שתייה חריפה על החוף וקובעות סגירת ברים בשעה 2 לפנות בוקר. דיווחים הראו ירידה בהגעה של סטודנטים לחופי פנמה סיטי במרץ 2016, בעקבות התקנות החדשות על ידי תאגיד הפיתוח הקהילתי של מחוז ביי (CDC), וכתוצאה מכך נרשמה עלייה בתיירות משפחות באפריל 2016.^[7]

דייטונה ביץ', פלורידה

לאחר שפורט לודרדייל החלה להרתיע סטודנטים להגיע לשם לחופשת האביב באמצע שנות ה-80 הופיע ראש עיריית דייטונה ביץ' לארי קלי בטלוויזיה הארצית כדי לעודד סטודנטים להגיע לדייטונה ביץ'.^[8] זמן קצר לאחר מכן, מותגי בירה וסיגריות החלו לפרסם בדייטונה ביץ' עבור חופשת האביב. כיסוי חופשת האביב של MTV עבר לדייטונה ביץ' בשנת 1986.^[9][10]

קלי מאוחר יותר כינה את ההחלטה הזו כטעות מכיוון שהתושבים חוו בעיות רבות במהלך חופשת האביב כל שנה.^[8] מאמציו של קלי לרסן את החגיגות כללו קידום תחרויות ספורט בשם "משחקי האביב" כדי לכוון את האנרגיה הצעירה לכיוון חיובי והצעה לחייב בתי מלון בעלויות של שליחת שוטרים לטפל בקריאות במהלך חופשת האביב. בשנת 1993, הפסיד קלי בבחירות לתפקיד ראש העיר, ופקידי דייטונה ביץ' קיצצו את תקציב השיווק לחופשת האביב ואת הקשרים עם MTV.^[9][11]

פורט לודרדייל, פלורידה

המוניטין של פורט לודרדייל כיעד לחופשת האביב עבור סטודנטים החל כאשר קבוצת השחייה של אוניברסיטת קולגייט הגיעה לשם להתאמן במהלך חופשת חג המולד בשנת 1934.^[12] בתחילת שנות ה-50, כ-20,000 סטודנטים הגיעו לפורט לודרדייל במהלך חופשת האביב, שעדיין הייתה ידועה בשם "חופשת האביב" והייתה אירוע יחסית שקט. זה התחיל להשתנות כשפורסם הרומן של גלנדון סווארת'אוט "Where the Boys Are" בשנת 1960, שהביא לחופשת האביב המודרנית.^[13] הרומן של סווארת'אוט הפך במהירות לסרט באותו שם בהמשך אותה שנה, שבו סטודנטיות פגשו בחורים במהלך חופשת האביב שם. מספר הסטודנטים שהגיעו קפץ ליותר מ-50,000.^[14] בתחילת שנות ה-80, פורט לודרדייל משכה בין 250,000 ל-350,000 סטודנטים בשנה במהלך חופשת האביב. תושבי האזור כה זעמו על הנזק שנגרם על ידי הסטודנטים עד אשר בשנת 1985 הממשל המקומי העביר חוקים שמגבילים את המסיבות. באותו זמן, חוק גיל המינימום לשתייה הועבר בארצות הברית, מה שחייב את פלורידה להעלות את גיל השתייה המינימלי מ-18 ל-21 והוביל רבים מהסטודנטים הצעירים לנסוע למקומות אחרים לחופשת האביב. עד 1989, מספר הסטודנטים שהגיעו לפורט לודרדייל ירד ל-20,000, רחוק מ-350,000 שהגיעו ארבע שנים קודם לכן.^[14]

סאות' פדרה איילנד, טקסס

בתחילת שנות ה-80, סאות' פדרה איילנד הפכה למקום הראשון מחוץ לפלורידה שמשך מספר גדול של סטודנטים לחופשת האביב. עם כמה אלפי תושבים בלבד, האי סאות' פדרה משך בקביעות בין 80,000 ל-120,000 חוגגים בשנות ה-2000.^[15]

ראו גם

• תחרות חולצה רטובה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חופשת האביב בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. OnlineSchools.org, The Story Behind Spring Break, OnlineSchools.org (באנגלית)
2. Laurie, John (2008). Spring break: The Economic, Socio-Cultural and Public Governance Impacts of College Students on Spring break Host Locations. p. 17. ISBN 9781109023091.
3. studenten-wg.de – About semester breaks in Germany (German)
4. Zaken, Ministerie van Algemene (2009-12-08). "Schoolvakanties - Rijksoverheid.nl". www.rijksoverheid.nl (בהולנדית). נבדק ב-2023-04-10.
5. School holiday dates, www.hants.gov.uk (באנגלית בריטית)
6. "20 Dumb Mistakes to Avoid in Cancun, Mexico". LUXURY under BUDGET (באנגלית אמריקאית). 2021-05-15. נבדק ב-2021-05-17.
7. LANDECK, KATIE. "Panama City reports record bed tax numbers in April". נבדק ב-15 במרץ 2018.
8. Quimby, Tom (3 ביוני 2015). "Florida spring break destinations tire of partyers' bad behavior, seek revenue elsewhere". The Washington Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-05-29.
9. Diaz, Johnny. "'Spring Broke' documentary on Fort Lauderdale-Daytona rivalry to air Friday". Sun-Sentinel.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-05-29.
10. "A History of "MTV Spring Break," Part 1: The '80s". PAPER (באנגלית). 2012-03-28. נבדק ב-2018-06-11.
11. "A History of "MTV Spring Break," Part 2: The 90s". PAPER (באנגלית). 2012-03-29. נבדק ב-2018-06-11.
12. Marsh, Bill (19 במרץ 2006). "The innocent birth of the spring bacchanal". The New York Times.
13. Laurie, John (2008). Spring Break: The Economic, Socio-Cultural and Public Governance Effects of College Students on Spring break Host Locations. p. 12. ISBN 9781109023091.
14. George, Paul S. (1991). "Where the boys were" (PDF). South Florida History Magazine. No. 1. Historical Association of Southern Florida. pp. 5–8. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 ביולי 2019. נבדק ב-16 בנובמבר 2017 – via HistoryMiami.
15. Laurie, John (2008). Spring break: The Economic, Socio-Cultural and Public Governance Impacts of College Students of Spring break Host Locations. p. 66. ISBN 9781109023091.