חָטְמִית זִיפָנִית (שם מדעי: Alcea setosa) היא צמח עשבוני רב-שנתי ים-תיכוני נפוץ בישראל, ומשתייך לסוג חוטמית ממשפחת החלמיתיים[1]. הוא אחד הבולטים בצמחי ישראל בזכות הפרחים הגדולים והוורודים, הפורחים לאורך ציר תפרחת גבוה, המתנשא לגובה של 2 עד 3 מ'. סימן ההיכר של מין זה, בהשוואה למינים דומים, הוא הגביעון שאורכו כמעט שווה לאורך הגביע ועלי הגבעול עגול ובלתי מחולק, בניגוד לחוטמית קירחת, שאונות הגביעון שלה קצרות בהרבה מאונות הגביע וקצותיהן אדמדמות או ירוקות ועלי הגבעול מחולקים דמויי כף יד.
מבין שאר מיני החוטמית הגדלים בישראל, ישנם שני מינים הדומים לחוטמית זיפנית: חוטמית מאוצבעת וחוטמית קירחת. שני מינים נוספים שגבעולי הפריחה שלהם שרועים ופרחיהם צמודים לאדמה, הם חוטמית עין-הפרה וחוטמית הגליל. מין נוסף, חוטמית מסורטטת, הוא מין מדברי שאינו חולק את אותו בית גדול עם חוטמית זיפנית.
פנולוגיה
החלק מעל הקרקע של צמח החוטמית מת ומתייבש בקיץ. מצעית הפרח נשארת על הגבעול היבש, לאחר פיזור הזרעים. בחורף צומחת שושנת עלים עגולים בעלי פטוטרות ארוכות. קוטר העלים יכול להגיע ל-12 עד 20 ס"מ. באביב עולה ממרכז השושנת עמוד תפרחת בודד וזקוף, ולאורכו פרחים ורודים ענקיים, קוטר הפרח הפתוח לרווחה 8 עד 13 ס"מ. הפריחה נמשכת מסוף מרץ ועד סוף יולי. הפירות מתפתחים מאמצע אפריל והלאה. הפצת הפירות מתרחשת מסוף יולי ועד תחילת אוקטובר[2].
מאפיינים
אורך הגביעון שווה כמעט לאורך הגביעגבעול וצדודית הפרי של חוטמית זיפנית
בישראל, לחוטמית זיפנית פריחה בצבע ורוד, וגובה של 1.0 עד 2.5 מטר. השם "חוטמית" נובע מהבליטה באמצע הפרי, המזכירה חוטם, ומקורו בשם בערבית, ח'וטמייה. בעברית מכונה החוטמית הזיפנית גם "ורד הקציר" או "ורד הקוצרים". כמו כן, ניתן למצוא בעולם, וגם בארץ, חוטמית זיפנית בגווני לבן, אדום וסגול.
הצמח מכוסה בשערות זיפיות, מפושקות וארוכות שהן כוכביות או פשוטות. שערות כוכביות חסרות או מועטות[3].
הגבעול ארוך, זקוף וכמעט אינו מסתעף. הוא בעל זיפים פשוטים, צפופים או מקובצים לקבוצות הפונות כלפי מטה או לצדדים, אך ישנם לעיתים רחוקות פרטים ואוכלוסיות שגבעולם כמעט קירח ונושא רק שערות פשוטות ודלילות. בזכות השערות הקשות והזיפיות לאורכו ובלתי נעימות למגע, זכה מין זה בתואר "זיפנית". הגבעול נושא עלים ההולכים וקטנים כלפי ראשו וכן נוטים להתחלק לאונות מאוצבעות.
הלוואים קיימים והפטוטרת ארוכה. העלים מסורגים, מפורצים (כמעט ואינם מחולקים) ותמימים או בעלי אונות קצרות וברורות לפחות בעלים העליונים או מחולקים כעין כף היד לאונות משוננות, ולעולם אינם מאוצבעים כבחוטמית מאוצבעת (Alcea digitata) שהיא נדירה בישראל, אם כי מצויה בעמק עכו. בחורף מתפתחת שושנת עלים גדולים ועגולים. העלים, שקוטרם 15 עד 20 ס"מ הולכים וקטנים כלפי ראש התפרחת עם נטייה להתחלק לאונות.
הפרחים דו מיניים, שקוטרם עד 10 ס"מ, יוצאים מחיק העלים ונישאים על עוקץ קצר. הפרח פתוח ובמרכזו צלקות דקיקות, הנישאות על עמודי עלי ארוכים, שמוקפים בצינור אבקנים צהוב. המאבקים דמוי כליה בעלי לשכה אחת הנפתחת בראשה.
הגביעון, שמאוחה בבסיסו, בעל 6 עד 9 אונות ואורכו שווה כמעט לאורך הגביע בשונה מחוטמית קירחת שאונות הגביעון שלה קצרות הרבה מהגביע וקצותיהן אדמדמות או ירוקות[3][4].
הגביע בן חמש אונות. חמשת עלי הכותרת דמויי משולש הפוך מפורצים בראשם ואורכם כחמישה סנטימטר בבסיס.
עלי הכותרת ורודים, לילך או סגול, אורכם 5 ס"מ, ראשם מפורץ ובבסיסם עטור בציצת שערות. צבע עלי הכותרת נע מוורוד בהיר בספר המדבר המתכהה באזורים אחרים ובאזורים מסוימים (טבעון, נחל עירון ועוד) מופיע כתם גדול בצבע אדום כהה במרכז הפרח[5].
האבקנים רבים, זיריהם מאוחים כמעט עד למאבקים ויוצרים צינור צהוב שבולט במרכז הפרח. המאבקים על פי רוב חד-לשכתיים. האבקה דביקה.
השחלה עילית, מרובת עלי שחלה ומרובת מגורות. בכל מגורה ביצית זקופה אחת. עמוד השחלה מפוצל בקצהו לצלקות מרובות ודקיקות.
פרי החוטמית היא מפרדת שמורכבת מפרודות רבות ועטופה בגביע ובגביעון משתיירים.
הפרודות, דמוי דיסק שטוח עם קודקוד מפורץ, בלתי נפתחות, ומסודרות סביב עמוד מרכזי קצר (המשך מצעית הפרח) מורחב בראשו למקור חרוטי, שצורתו מזכירה צורת חוטם, ומכאן שמו של הסוג. גבן של הפרודות הבשלות מקומר או שטוח וחלקות. שולי הגב אינם מורחבים לעולם לכנפיים וללא חריצים. הפרודות פלומתיים וכל גבן מכוסה זיפים צפופים. צדדיה של הפרודה בעלי קמטים רדיאליים בולטים[3][4]. כל פרודה מורכבת משתי מגורות בלתי משוכללות, אך מכילה רק זרע אחד. המגורה הקיצונית עקרה.
חוטמית זיפנית בגווני לבן, אדום וסגול. צולם בכתף הינום בירושלים.
תפוצה ובית גידול
התפוצה של חוטמית היא מזרח ים תיכונית והיא משתרעת באי כרתים ובאי קפריסין ומטורקיה בואכה ישראל[1]. בישראל היא נפוצה בשטחים הרריים פתוחים בחורש שבחבל הים תיכוני. היא מצויה למדי בגליל התחתון, בכרמל, נדירה ביהודה ובשומרון במקומות שכמות הגשם, בתחום שגשמיו 400 מילימטר לפחות לשנה. בבתי גידול אחרים, לרגלי סלעים, הוא חודר גם לספר המדבר במזרח השומרון. הפרחים הוורודים רבים וגדולים מאוד, בגליל ובכרמל הפרחים כהים יותר ובגלבוע ובשומרון הם בהירים יותר. באזור טבעון ובחלק מהרי הכרמל ניתן למצוא במרכז הכותרת כתם כהה במיוחד. בגליל העליון מחליף אותו לרוב המין חוטמית קירחת.
בשל יופיו והדרו, נזרעו פרחי חוטמית רבים לאורך כבישים מהירים בישראל ובמיוחד לאורך כביש 6, בו הן פורחות בשיא האביב (בעיקר בחודש אפריל ותחילת מאי). כמו כן נזרעו פרחים רבים מסוג זה בירושלים.
שיא גינס של חוטמית זיפנית הגבוהה בעולם שייך לתושב נהריה מאיר ברוכי, שגידל חוטמית לגובה של 7.4 מטר, ובכך שבר שיא אנגלי של 5.97 מטר משנת 1978[דרוש מקור].
שימושים
חלקיה של החוטמית ראויים למאכל. ניצני הפרחים והפרחים והפירות הירוקים נאכלים כחטיף בשדה ובסלט. העלים הירוקים והגדולים של ראשית הפריחה מתאמים למרק, למילוי ובישול[6].
ברפואה העממית יש המשתמשים בנוזל של צמח החוטמית לריפוי פצעים, כוויות, שיעולדלקות, צרידות, פינוי ליחה ועור יבש[7]. ניצני הפרחים של החוטמית נחשבים תרופה למחלות בדרכי הנשימה[דרוש מקור].
