זיזף קטיפתי

זיזף קטיפתי
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי נשפון
משפחה:	זיזפיים
סוג:	זיזף קטיפתי
מין:	זיזף קטיפתי
שם מדעי
Enchisthenes hartii ‏תומאס, 1892
תחום תפוצה

זיזף קטיפתי או זיזף פירות קטיפתי (שם מדעי: Enchisthenes hartii), הוא סוג של עטלף כהה במשפחת הזיזפיים, שמצוי ביבשת אמריקה ומהווה מין יחיד בסוגו. הוא תואר מדעית בשנת 1892 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס כמין בסוג זיזף פירות, ובהמשך קיבל מעמד של סוג נפרד על ידי הממולוג הדני קנוד אנדרסן.

האטימולוגיה של השם המדעי היא כדלהלן: שם הסוג משמעותו "חמוש בחנית" בהתייחס לצורת העלה האפי; שם המין הוא מחווה למפקח על הגן הבוטני בטרינידד - האספן ג'.ה.הארט ששלח את הדגימה הראשונה של מין זה למוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון^[2].

תיאור ואנטומיה

הזיזף הקטיפתי חולק קווי דמיון רבים עם הסוג זיזף פירות: מבנה גופו חביתי, ראשו גדול ורחב וחרטומו קצר ומעוגל. האוזניים שלו בינוניות ורחבות עם צפירים קטנים והעיניים גדולות למדי. עיטור העלה האפי קצר יחסית ומראהו כחץ מקומט; קצה החץ מתקפל כלפי קדימה בצורת בננה. מלבד החץ, יש דיסקית עבה סביב הנחיריים, שהיא עצמה מוקפת בטבעת של נפיחויות ויבלות. השפתיים עטויות ביבלות ורפידות בשרניות והזרועות והשוקיים שעירים מאוד.

אורך ראשו וגופו של הזיזף הקטיפתי 55–68 מ״מ, אורך הזרוע 38–42 מ״מ ומשקלו עד 18 גרם. הסוג נטול זנב וכנף הזנב דקה וקצרה ומכוסה בשיער רך. הדו-צורתיות הזוויגית נעדרת אצל הזיזף הקטיפתי.

הפרווה של הזיזף קצרה, צפופה ובעלת מרקם קטיפה שהעניק לו את שמו. צבעה הכללי כהה יחסית לזיזפים, ונע בין חום שוקולד כהה לחום ערמוני, חום סגלגל כהה או אפילו שחור מבריק שמתמזג עם צבע הכנפיים. הצבע הכהה החריג מאפשר לזהותו בנקל מבין הזיזפים, אך לא תמיד מופיע בכל הגוף; ברוב המקרים הראש והגב הם היחידים שצבועים בכהה, בעוד שהגחון נע בין אפור כהה לחום קפה, חום בהיר או אפילו בז' כתמתם. במקרים מסוימים, הצבע הכהה החריג מופיע רק בראש ובצוואר ושאר הגוף בצבע אדמוני.

פניו הכהות של הזיזף הקטיפתי מסומנות בשני זוגות פסים כתמתמים או צהבהבים שמבליטים עוד יותר את מראהו הייחודי: זוג אחד בצידי המצח מעל העיניים, וזוג שני לאורך הלחיים. האוזניים הכהות מסומנות אף הן בקצוות ובצפירים בצבע כתמתם. העיטור האפי כהה בדומה לשאר הפנים, ויש וקצהו יהיה כתמתם או ורוד.

תפוצה וביולוגיה

הזיזף הקטיפתי מצוי באמריקה הדרומית והמרכזית; טווח התפוצה שלו משתרע על פני דרום ומרכז מקסיקו, ניקרגואה, אל-סלבדור, הונדורס, קוסטה ריקה, גואטמלה, פנמה, קולומביה, וונצואלה, אקוודור, פרו, צפון בוליביה וטרינידד וטובגו. ידוע על פרט אחד שנתפס בסמוך לעיר טוסון באריזונה. למרות טווח התפוצה הרחב, המין נחשב לנדיר ברוב המקומות.

בית הגידול של המין כולל יער עננים ויער גשם טרופי לח בסמיכות למקורות מים, ובמידה פחותה גם ביער יבש סובטרופי. המין מופיע בעיקר באזורים הרריים ממוצעים על מורדות הרי האנדים, כשטווח הגובה שלו 3,540-500 מטר מעל פני הים.

הזיזף הקטיפתי ניזון בעיקר מתאנים ופירות קטנים, ונראה שהוא תר אחר מזונו באוויר הפתוח: מעל קרחות יער, גופי מים וצמרות עצים. התאנים נחתכות תוך כדי תעופה, ולאחר מכן הזיזף תר אחר ענף מתאים בשביל לאכול אותם. המין ככל הנראה נודד בעקבות זמינות המזון, ותצפיות שלו הופכות לשכיחות בסמיכות להבשלת עצי תאנים.

הזיזף הקטיפתי לן במושבות משותפות עם מיני עטלפים אחרים. אין מידע רב על הרבייה של המין; נראה שבאזורים מסוימים הוא מתרבה בכל השנה, ובמקומות מסוימים יש רבייה עונתית. הזיזפית ממליטה צאצא אחד בכל פעם.

מצב

הזיזף הקטיפתי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC) בשל תפוצתו הרחבה והעובדה שלא צפויה ירידה משמעותית במספריו בשיעור הנדרש להכללה בקטגוריה מאוימת יותר. מגמת האוכלוסייה איננה ידועה ולהוציא מספר מקומות במרכז אמריקה, המין נדיר למדי ונפוץ בדלילות. אין איומים משמעותיים על המין, להוציא את בוליביה וקולומביה שבה המין חווה אובדן בית גידול סביב יערות הרריים בגובה ממוצע. הזיזף הקטיפתי מצוי באזורים מוגנים רבים הפזורים ברחבי טווח התפוצה שלו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זיזף קטיפתי בוויקישיתוף

• זיזף קטיפתי, באתר ITIS (באנגלית)
• זיזף קטיפתי, באתר NCBI (באנגלית)
• זיזף קטיפתי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• זיזף קטיפתי, באתר GBIF (באנגלית)

הערות שוליים

1. זיזף קטיפתי באתר הרשימה האדומה של IUCN
2. https://web.archive.org/web/20141104211501/http://www.science.smith.edu/msi/pdf/i0076-3519-546-01-0001.pdf