PROFILBARU.COM

שירות צבאי
מדינה	קונפדרציית המדינות של אמריקה
השתייכות	צבא הקונפדרציה
תקופת הפעילות	1861–1863 (כשנתיים)
דרגה	מייג'ור גנרל
פעולות ומבצעים
	מלחמת האזרחים האמריקאית קרב בית המשפט פיירפקס; קרב בול ראן הראשון; קרב שבעת האורנים; קרבות שבעת הימים; קרב בול ראן השני; קרב אנטיאטם; קרב פרדיריקסבורג השני; קרב גטיסברג;

ויליאם סמית'
William Smith
לידה	6 בספטמבר 1796; מרנגו, מחוז ריצ'מונד, וירג'יניה, ארצות הברית
פטירה	18 במאי 1887 (בגיל 90); וורנטון, וירג'יניה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הוליווד, ריצ'מונד, וירג'יניה, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	1876–1877; (כשנה)
	1876–1877; (כשנה)
	1 בינואר 1864 – 9 במאי 1865; (שנה)
סגן מושל וירג'יניה	סמואל פרייס
	→ ג'ון לצ'ר פרנסיס הריסון פיירפונט ←
	1 בינואר 1846 – 1 בינואר 1849; (3 שנים)
	→ ג'יימס מקדואל ג'ון פלויד ←
	4 במרץ 1853 – 3 במרץ 1861; (8 שנים)
	→ תומאס ה. ביילי צ'ארלס ה. אפטון ←
	6 בדצמבר 1841 – 3 במרץ 1843; (שנה)
	→ לין בנקס ג'ורג' וושינגטון הופקינס ←
	1836–1840; (כ־4 שנים)
	→ דניאל פ. סלותר ג'ון וולפוק ←
חתימה

ויליאם סמית' (באנגלית: William Smith;‏ 6 בספטמבר 1796 – 18 במאי 1887) היה עורך דין, איש צבא ופוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר הסנאט של מדינתו בשנים 1836–1840, כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1841–1843 ובשנים 1853–1861, כמושל וירג'יניה ה-30 וה-35 בשנים 1846–1848 ובשנים 1864–1865, וכחבר בית הנבחרים של וירג'יניה בשנים 1876–1877.

ראשית חייו

ויליאם "בילי" סמית' נולד במרנגו שבמחוז ריצ'מונד (כיום בתחומי מחוז קינג) שבווירג'יניה, כבנם של מרי ווה סמית' ושל דודנה ובעלה קיילב סמית'. סבו מצד אמו, שגם הוא נקרא ויליאם סמית', שירת במיליציה המקומית ונפצע במלחמת הלורד דנמור (אנ'). סבו מצד אביו, תומאס סמית', לחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית. דודו, קולונל אוסטין סמית', שירת במלחמת 1812, ולאחר מכן ייצג את מחוז קינג במשך כמה מושבים של בית הנבחרים של וירג'יניה. אביה של משפחת אימו היגר לפני 1663, ואבי המשפחה המשותף, קצין בצי המלכותי, סר סידני סמית', היגר בערך ב-1720. לסמית' היו שישה או שבעה אחים ואחיות, כולל הכומר תומאס סמית', שכיהן בסמית'פילד שבווירג'יניה ובהמשך בפרקרסבורג שבמערב וירג'יניה, וג'יימס סמית'. בילי סמית' למד בבית ספר פרטי בווירג'יניה ובאקדמיית פליינפילד בקונטיקט, ולאחר מכן שב לווירג'יניה כדי ללמוד משפטים בקריאה עצמית.

משפחתו

ב-1820 נשא סמית' לאישה את אליזבת הנסבורו בל. לשניים נולדו 11 ילדים, שחלקם נפטרו בינקותם או בבחרותם. בנם ויליאם הנרי טבע בים, ובנם האחר, ג'יימס קיילב סמית' התקבל ללשכת עורכי הדין בקליפורניה, אך מת בניקרגואה. בניהם אוסטין סמית', תומאס ג'. סמית' ופרדריק ווה סמית', התגייסו לצבא הקונפדרציה. כל אחד מהם, בזמנים שונים, לחם תחת פיקודו של אביו. לאחר המלחמה, נשא קולונל תומאס סמית' לאישה את בתו של שופט מווירג'יניה, היה לתובע פדרלי בטריטוריית ניו מקסיקו ושופט בבית המשפט העלין של הטריטוריה, לפני ששב לווירג'יניה. אחיו, קפטן פרדריק סמית' עבר לדרום אפריקה. אחיינו, קיילב סמית' (בנו של הכומר תומאס סמית') התפטר מצבא ארצות הברית כדי ללחום בשורות צבא הקונפדרציה, ונפצע בקרב בול ראן הראשון. גיסו של ויליאם סמית', פיטר הנסבורו בל, היה איש המהפכה הטקסנית שלחם במלחמת ארצות הברית–מקסיקו, וכיהן כמושל טקסס השלישי בשנים 1849–1853. דודנו, ויליאם ווה סמית', לחם גם הוא בשורות צבא הקונפדרציה, ולאחר מכן היה לנשיא קולג' רנדולף מייקון (אנ'), וייסד את קולג' רנדולף, קולג' לנשים ליד לינצ'בורג.

קריירה

ב-1818 התקבל סמית' ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק במקצוע בעיירה קלפפר. כעשור לאחר מכן, ב-1827 הוא הקים קו כרכרות דואר ונוסעים שפעל ברחבי וירג'יניה, וב-1831 הרחיב אותו לקרוליינה הצפונית, לקרוליינה הדרומית ולג'ורג'יה. כאשר קיבל חוזה מממשל הנשיא אנדרו ג'קסון להעברת דואר בין וושינגטון די. סי. לבין מילדג'וויל (אנ'), ג'ורג'יה (אז בירת המדינה), הרחיב סמית' את השירות במספר רב של שלוחות, ובכך השיג תשלומים נוספים. במהלך חקירה של מחלקת הדואר של ארצות הברית, תעריפי היתר של סמית' זכו לפרסום על ידי הסנאטור בנג'מין ו. לי. בשל כך הוא נודע בכינוי "אקסטרה בילי" (Extra Billy), הן בצפון והן בדרום ארצות הברית.

כאיש המפלגה הדמוקרטית שגילה עניין בפוליטיקה, ניצח סמית' בבחירות לסנאט של וירג'יניה מטעם מחוז הבחירה שכלל את מחוזות קלפפר, מדיסון, אורנג', ראפאבאנוק וגרין, וכיהן בו בשנים 1836–1841. במהלך תקופת כהונתו השנייה בסנאט הוא התפטר, לאחר שהתמודד על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית מול לין בנקס, ונבחר וכיהן בתפקיד בשנים 1841–1843, אך בבחירות של 1842 לא עלה בידו להיבחר לתקופת כהונה נוספת. לאחר מכן הוא עבר למחוז פאוקוויר.

ב-1845 נבחר סמית' כמושל וירג'יניה, וכיהן בתפקיד בשנים 1846–1849, במהלך מלחמת ארצות הברית-מקסיקו. באותה תקופה הוא ניסה להיבחר לסנאט של ארצות הברית, אך לא עלה בידו להיבחר על ידי בית המחוקקים של המדינה שאז בחר את הסנאטורים. עם תום תקופת כהונתו כמושל עקב הגבלת כהונה, עבר סמית' באפריל 1849 לקליפורניה לאחר הבהלה לזהב, ושם הוא היה ב-1850 נשיא הוועידה הדמוקרטית המדינתית הראשונה. עד מהרה שב סמית' לווירג'יניה, ובדצמבר 1852 נבחר שוב לבית הנבחרים של ארצות הברית, וכיהן בו במשך ארבע תקופות כהונה ממרץ 1853 ועד מרץ 1861. אף על פי שב-1862 נבחר סמית' לקונגרס של מדינות הקונפדרציה, הוא התפטר לטובת שירות צבאי. ב-1863 הוא נבחר שוב, הפעם בבחירות כלליות באזור שנשלט על ידי הקונפדרציה, וכיהן עד תום מלחמת האזרחים האמריקאית.

מלחמת האזרחים

כאשר פרשה וירג'יניה מהאיחוד, דחה סמית' הצעה לקבל מינוי כבריגדיר גנרל בצבא הקונפדרציה, והודה שהוא "בור מוחלט בתרגילים צבאיים ובטקטיקות". שבועות ספורים לאחר פרוץ המלחמה, הוא נכח בתקיפת הפרשים של צבא האיחוד בקרב בית המשפט של פיירפקס ביוני 1861. הוא לקח פיקוד על כוחות של הקונפדרציה לאחר מות מפקדם ג'ון קווינסי מאר (אנ') ונהנה מההתנסות. הוא ביקש להיות מוצב בתפקיד וקיבל דרגה של קולונל של רגימנט הרגלים ה-49 של וירג'יניה, שלושה ימים לפני קרב בול ראן הראשון, שם הרגימנט שלו והוא תפקדו היטב.

סמית' שירת בקונגרס של הקונפדרציה ב-1862, אך שב לרגימנט ה-49 עם פרוץ מערכת חצי האי. בקרב שבעת האורנים (אנ') הוא נפצע, והרגימנט שלו קיבל ציון לשבח. במהלך קרבות שבעת הימים, הועסק הרגימנט שלו בחלק מהמשימות, והוא והמפקדה שלו תוארו שוב כבעלי "קרירות אופיינית" ו"תעוזה". הוא נודע כמי שהפגין זלזול כלפי בוגרי וסט פוינט, וכלפי הטקטיקות הפורמליות שלהם, והמליץ לאנשיו לפעול על פי היגיון בריא במקום לעשות שימוש בהכשרתם הצבאית. הוא בלט במדי הקרב הבלתי שמרניים שלבש.

בקרב אנטיאטם, פיקד סמית' באופן זמני על בריגדה מהדיוויזיה של מייג'ור גנרל ג'ובל ארלי (אנ'). הוא נפצע שלוש פעמים, אך המשיך לפקד, ומייג'ור גנרל ג'. א. ב. סטיוארט (אנ') כתב שהוא היה "אמיץ באופן בולט ובעל שליטה עצמית". עם תום הקרב היה צורך לשאת אותו אל מחוץ לשדה המערכה. כהוקרה לפעילותו, הוא קודם ב-31 בינואר 1863 לדרגת בריגדיר גנרל. בקרב צ'נסלורוויל (אנ') הוא פיקד על בריגדה, אך לא בלט בהצטיינותו.

בעת בה פרצה מערכת גטיסברג (אנ'), לא היו הממונים על סמית' מרוצים מתפקודו. ועדיין, הייתה דרושה להם תמיכה מסוימת, שכן הוא היה מושל לשעבר, ונבחר אז לתקופת כהונה נוספת כמושל. מייג'ור גנרל ארלי הנחה את בריגדיר גנרל ג'ון בראון גורדון לשמור על מגע קרוב עם סמית', ופיקד למעשה על שתי הבריגדות שלהם. במהלך קרב גטיסברג סירב סמית' לרדוף אחר הגיס ה-11 (אנ') של צבא האיחוד, שכן הוא היה מודאג מכך שכוחות האיחוד התקרבו לאגפו השמאלי, וזו הייתה הסיבה המשמעותית שכוחות הקונפדרציה לא הצליחו לתקוף ולכבוש את גבעת בית הקברות (אנ') ב-1 ביולי 1863. בגבעת קלפ (אנ') ב-3 ביולי היה סמית' הגנרל המבוגר ביותר בשדה המערכה, והוא נלחם, ללא הצלחה מול גנרל צבא האיחוד המבוגר ביותר, בריגדיר גנרל ג'ורג' ס. גרין (אנ'). הוא היה הקצין היחידי שלא הוזכר בדוח הרשמי של ארלי, ובשל כך הוא החליט ב-10 ביולי להתפטר. אף על פי כן, הוא קיבל קידום של כבוד לדרגת מייג'ור גנרל, וב-12 באוגוסט קיבל תפקיד של מפקח כללי (אנ') בו הוא היה אחראי על גיוס הכוחות בווירג'יניה.

לאחר המלחמה

עוד לפני פרוץ מערכת גטיסברג נבחר סמית' לתקופת כהונה שנייה כמושל וירג'יניה, תפקיד בו הוא כיהן מ-1 בינואר 1864 ועד לתום המלחמה. הוא היה בין ראשוני מושלי מדינות הדרום שטענו שהיה צורך לגייס שחורים כדי לתגבר את כוחות הקונפדרציה. מעת לעת הוא שב לשדה המערכה כדי לפקד על כוחות בהגנת ריצ'מונד. ב-9 במאי 1865 הוא הודח מתפקידו ונאסר, אך ב-8 ביוני קיבל חנינה.

סמית' שב לאחוזתו "מונטה רוזה" (אנ') (מאוחר יותר שונה שמה ל"נפטון לודג'"), שליד וורנטון, שם הוא עסק בחקלאות. בגיל שמונים הוא נבחר לבית הנבחרים של וירג'יניה, וכיהן בו בשנים 1877–1879.

ויליאם סמית' נפטר בוורנטון ב-18 במאי 1887, בגיל 90. הוא נטמן בבית הקברות הוליווד שבריצ'מונד.