תומאס נלסון הבן (באנגלית: .Thomas Nelson Jr; 26 בדצמבר 1738 (יוליאני) – 4 בינואר 1789) היה מהאבות המייסדים של ארצות הברית, מחותמי הכרזת העצמאות של ארצות הברית, גנרל שלחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית, חבר הקונגרס הקונטיננטלי ובעל חוות מטעים בווירג'יניה. בנוסף לפעמים רבות בו הוא שירת בבית המחוקקים של וירג'יניה, הוא נבחר ב-1781 על ידי חבריו כמושל וירג'יניה הרביעי, וכיהן בתפקיד בחודשים יוני עד נובמבר. באותה שנה הוא גם לחם כקצין בדרגת בריגדיר גנרל במצור על יורקטאון, הקרב האחרון של המלחמה.
ראשית חייו
תומאס נלסון הבן נולד ביורקטאון שבמושבת וירג'יניה כבנם של אליזבת קרטר בורוול (בתו של רוברט "קינג" קרטר שהיה המושל הקולוניאלי של וירג'יניה, ואלמנתו של נתניאל בורוול), ושל ויליאם נלסון, שהיה מנהיג המושבה, ולזמן מה שירת כמושל שלה. סבו מצד אביו, תומאס נלסון, היגר לווירג'יניה מקמברלנד שבאנגליה, והיה מראשוני המתיישבים ביורקטאון. סב-סבו מצד אביו היה ג'ורג' ריד, ודרכו הוא היה דודן מדרגה שלישית של ג'ורג' וושינגטון, אם כי לא ידוע אם בחייהם הם היו מודעים לקרבת המשפחה ביניהם.
כמו רבים מבני וירג'יניה ממעמד בעלי אחוזות המטעים, נשלח נלסון להתחנך באנגליה. הוא למד בבית הספר נויקמס שבהאקני (כיום פרבר של לונדון), לאחר מכן החל ב-1758 ללמוד בכרייסט קולג' שבקיימברידג'. ב-1760 הוא סיים את לימודיו ושב לווירג'יניה בשנה שלאחר מכן.[1][2][3]
בעל חווה
עם שובו לווירג'יניה, סייע נלסון לאביו בהפעלת כמה מחוותיו, שכוח האדם שלהן היה מבוסס על עבדים אפריקאים. לאחר נישואיו לאלמנה הצעירה לוסי גרימס בורוול, הוא גם ניהל את החוות שקיבלו בניה בירושה מבעלה הראשון. אלה כללו את קרטר'ס גרוב שקיבל נתניאל בורוול בירושה.
במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית רכש נלסון קרקע בשטח של 5,400 אקרים, ו-400 עבדים במחוז הנסיך ויליאם מלואיס בורוול שפשט את הרגל.
קריירה פוליטית
ב-1761 נבחר נלסון כנציג מחוז יורק בבית השועים של וירג'יניה (House of Burgesses). הוא ירש בתפקיד זה את רוברט קרטר ניקולס האב וכיהן בו במשך שישה חודשים לצד דאדלי דיגס.
כאשר החלו תושבי וירג'יניה להיות חסרי שביעות רצון מהממשל הקולוניאלי, נבחרו דיגס ונלסון לייצג את מחוז יורק בחמש הוועידות של וירג'יניה שקסמו להכרזתה כמדינה: הוועידה הראשונה שהתכנסה בוויליאמסבורג ב-1774, הוועידה השנייה שהתכנסה בכנסיית סנט ג'ון בריצ'מונד במרץ 1775, הוועידה השלישית שהתכנסה בריצ'מונד בקיץ אותה שנה, הוועידה הרביעית שהתכנסה בחורף 1776-1775 בריצ'מונד ובוויליאמסבורג, ובה לא יכול היה נלסון להשתתף, והוועידה החמישית שהתכנסה בוויליאמסבורג בקיץ 1776, אותה עזב נלסון במאי כדי להשתתף בקונגרס הקונטיננטלי.
ויליאם דיגס, שייצג את מחוז יורק במהלך הוועידה המהפכנית האחרונה של וירג'יניה, ייצג גם את מחוז יורק לצד קורבין גריפין במושב הפוסט-קולוניאלי הראשון של בית הנבחרים של וריג'יניה, לצד ג'וזף פרנטיס. פרנטיס ויתר על מושבו ב-1778 כדי לשרת במועצת המדינה וב-21 בספטמבר אותה שנה הוחלף בתפקיד זה על ידי נלסון. בשנים 1779, 1780 ו-1781 כיהן נלסון לצד ויליאם ריינולדס ופרש מכהונתו בבית המחוקקים עם היבחרו למשרת מושל וירג'יניה ביוני 1781
תקופת כהונתו של נלסון בקונגרס נמשכה עד 1776 כאשר הוא חלה ונאלץ לוותר על כהונתו במושב של 1779-1778. לאחר החלמתו הוא נבחר לשנה נוספת. במהלך תקופת כהונתו כחבר הקונגרס, הוא גם שב לווירג'יניה כדי לקחת חלק מרכזי בוועידת החוקה של המדינה שהתקיימה באביב 1776. באותו קיץ הוא שב לקונגרס כדי לחתום על הכרזת העצמאות של ארצות הברית.
נלסון היה אחד מ-13 חברי הוועדה שמונו על ידי הקונגרס הקונטיננטלי ב-12 ביוני 1776 כדי לארגן את אופן פעולות הקונפדרציה והם ניסחו את תקנון הקונפדרציה.[4]
נלסון היה בריגדיר גנרל של המיליציה של וירג'יניה תחתית וירש את תומאס ג'פרסון כמושל וירג'יניה, לאחר תקופת הכהונה בת תשעת הימים של ויליאם פלמינג. הוא היה מעורב במצור על יורקטאון. על פי סיפור שנכונותו לא ברורה, הוא הציע במהלך המצור לג'ורג' וושינגטון (או על פי גרסאות אחרות, למרקיז דה לה פאייט) לירות על ביתו שלו, בית נלסון, שבו שכן מטהו של צ'ארלס קורנווליס, והציע פרס של חמש גינאות למי שיפגע ראשון בבית.[5][6] "בית נלסון" (Nelson House), שנבנה בערך ב-1730 על ידי סבו של נלסון, הוכר כאתר היסטורי לאומי, והוא מוחזק כחלק מהפארק ההיסטורי הקולוניאלי הלאומי על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית.
לאחר תום כהונתו כמושל, נבחר נלסון שוב לבית הנבחרים של וירג'יניה. הוא ייצג את מחוז יורק לצד ג'וזף פרנטיס במושבי הבית של 1782 ו-1783, אך הוחלף על ידי נתניאל נלסון במושבים של 1784 ו-1785. בבחירות הבאות ניצחו נלסון ופרנטיס שוב ושירתו במושב של 1787-1786 ובזה של 1788-1787. לאחר מכן נבחרו במקומם רוברט שילד וויליאם נלסון.
מותו והנצחתו
תומאס נלסון הבן נפטר בביתו שבמחוז הנובר ב-4 בינואר 1789, תשעה ימים לאחר יום הולדתו ה-50. הוא נטמן בכנסיית גרייס שביורקטאון.
על שמו קרויים מחוז נלסון שבווירג'יניה ומחוז נלסון שבקנטקי.[7] ב-1967 נקרא על שמו קולג' הקהילה תומאס נלסון. ב-2022 שונה שמו של המוסד ושמו הוסר ממנו. במחוז נלסון שבקנטקי נפתח ב-2012 בית הספר התיכון תומאס נלסון.[8]
לקריאה נוספת
- Evans, Emory, Thomas Nelson of Yorktown: Revolutionary Virginian; 1975, University of Virginia.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Brydon, G. Maclaren (1943). "English Education of Thomas Nelson, Jr., of Yorktown". The Virginia Magazine of History and Biography. 51 (4): 347–350.
- ^ Campbell, Charles (1860). History of the Colony and Ancient Dominion. p. 653.
- ^ "Nelson, Thomas (NL758T)". A Cambridge Alumni Database. University of Cambridge.
- ^ "Articles of Confederation Archived 2014-10-26 at the Wayback Machine", History, Park Net, National Park Service, viewed April 20, 2014.
- ^ snopes (December 9, 2015). "The Price They Paid". snopes.
- ^ "U.S. National Park Service page on the Nelson House".
- ^ The Register of the Kentucky State Historical Society, Volume 1. Kentucky State Historical Society. 1903. p. 36.
- ^ "Our Schools: Thomas Nelson High School". Nelson County School District. Archived from the original on April 25, 2012.
.jpg)
