התבודדות או לְבַדּוּת היא צורת התנהגות שבה מתרחק אדם, מתוך בחירה, מהאנשים הסובבים אותו ושוהה עם עצמו לבד. התבודדות דומה לבדידות אך נבדלת ממנה בהיבט הבחירה של המתבודד בה. כפועל יוצא, לא כל מי שבוחר בהתבודדות שחווה מרגיש בהכרח גם בודד. כרגש סובייקטיבי, עשוי אדם להרגיש בודד אף אם הוא מוקף באנשים אחרים, כך ש"בודד" הוא מי שמרגיש בודד באופן סובייקטיבי.
השפעות בריאותיות
תסמינים מבידוד חברתי מוחלט, עשויים לכלול חרדה, אשליות חושיות או עיוותים של זמן ותפיסה. אולם זה המצב כאשר אין גירוי של מערכות החישה כלל ולא רק חוסר מגע עם אנשים. לפיכך, ניתן להימנע מכך על ידי דברים אחרים אשר מעסיקים את הדעת[1]. בדידות יכולה לעורר תגובות פיזיולוגיות שמגבירות סיכונים בריאותיים.[2]
התבודדות ארוכת טווח נתפסת לעיתים קרובות כלא רצויה, אשר גורמת לבדידות או הסתגרות ונסיגה חברתית הנובעת מחוסר יכולת ליצור מערכות יחסים. יתר על כן, התבודדות שכזו עלולה להוביל לדיכאון קליני, למרות שחלק מהאנשים אינם מגיבים אליה באופן שלילי. נזירים לדוגמה, רואים התבודדות ארוכת טווח כאמצעי להארה רוחנית.
אנשים רדומים נותרו בהתבודדות במשך שנים ללא כל דיווח על תסמינים פסיכולוגיים לאחר מכן.
בדידות כפויה (בידוד) הייתה שיטת ענישה לאורך ההיסטוריה. לרוב זה נחשב לסוג של עינויים.
השפעות פסיכולוגיות
השפעות חיוביות
הספרות המחקרית בתחום מצביעה על מגוון מעלות הגלומות בהתבודדות חיובית, ומתוכן בולטים שלושה יתרונות:[4]
חופש כשאנחנו לבד אנו חשים חופשיים לעסוק בפעילות שאנו בוחרים בלי להתחשב ברגשות של אחרים. מחקרים מראים שיש לנו נטייה אוטומטית להתאים את עצמנו לאחרים - אנו מתאימים את טון הדיבור שלנו, תנוחות הגוף, הרגש והמחשבה לאנשים שנמצאים איתנו.
יצירתיות מחקרים רבים מראים שכמות התוצרים היצירתיים גבוהה יותר כשאנחנו לבד. מודלים פסיכולוגים של יצירתיות מגלים שיש בתהליך היצירתי שלב שבו עולות אסוציאציות חופשיות ושלב שבו אנו שופטים את הרעיונות שלנו. נוכחות של אחרים סביבנו עשויה להגביר את תהליך השיפוט העצמי, ובכך להגביל את התוצר היצירתי. זו הסיבה שמסבירה מדוע אמנים רבים מבקשים להסתגר במקומות מרוחקים בשביל ליצור.
ויסות רגשי במחקרים נמצא כי התבודדות מצמצמת את העוררות הרגשית השלילית. נמצא שאפילו בידוד שנמשך 15 דקות מגביר תחושה של רגיעה, לכן אם בידוד קצר עשוי להוביל לוויסות רגשי טוב ייתכן שבידוד ארוך יותר יכול להביא לתהליכים מתמשכים יותר של שינוי רגשי.
השפעות שליליות
השפעות שליליות נצפו אצל אסירים. התנהגותם של אסירים המבלים זמן רב בהתבודדות ובבידוד עלולה להחמיר.[5] כמו כן, בדידות יכולה לעורר תגובות פיזיולוגיות שמגבירות סיכונים בריאותיים.[2]
השפעות שליליות של התבודדות עשויות להיות תלויות גם בגיל. ילדים בגיל היסודי שחווים התבודדות תכופה עלולים להגיב בשלילה. זה בעיקר בגלל שלעיתים קרובות, התבודדות בגיל הזה היא לא משהו שנבחר על ידי הילד. התבודדות אצל ילדים בגיל היסודי עלולה להתרחש כאשר הם לא בטוחים כיצד לקיים אינטראקציה חברתית עם אחרים ולכן הם מעדיפים להיות לבד, מה שיכול לגרום לביישנות או לדחייה חברתית.
בעוד שבני נוער רבים נוטים להרגיש בודדים או אומללים יותר כשהם אינם בסביבה של אחרים, הם גם נוטים לחוות חוויה מהנה יותר עם אחרים אם היה להם זמן לבד קודם. עם זאת, לבני נוער שמבלים לבד לעיתים קרובות, אין הסתגלות טובה כמו אלה שמאזנים את הזמן שלהם לבד עם הזמן החברתי שלהם.
התבודדות בדת
בדתות שונות נחשבת ההתבודדות לפעולה רוחנית וחיובית, המאפשרת לאדם להתרחק מהמולת העולם ולהתקרב לאל. מנהג זה היה גם מקובל בקרב הפילוסופים - הם נהגו ללכת ביערות או במדבריות ולהרהר. ההתבודדות מאפשרת לאדם התבוננות פנימית ופרטיות.
הרמב"ם ראה בהתבודדות את הדרך שבה הנביא מקבל את הנבואה מהאל. הוא כתב: "כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים, שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה."[6]
וגם בכמה חבורים מהראשונים נמצא שההתבודדות והפרישות והדביקות היו נוהגין בה חסידי ישראל, היינו שבהיותם לבדם מפרישים מדעתם ענייני העולם ומקשרים מחשבותם עם אדון הכל. וכך לימד מהר"י המקובל הנזכר, שזה מועיל לנפש שבעתים מהלימוד, ולפי כח ויכולת האדם יפרוש ויתבודד יום אחד מן השבוע או יום אחד בחמשה עשר יום, או יום אחד בחודש, ולא יפחות מזה.
היו רבנים שנהגו להתבודד. ר' יוסף יוזל מנובהרדוק ממייסדי תנועת המוסר חי בבדידות שנים אחדות בחדר קטן עם שני פתחים להכנסת מזון, אחד למאכלי חלב ואחד למאכלי בשר.
בתנועת החסידות ובחסידות חב"ד ובחסידות ברסלב בפרט מומלץ לכל אדם להתבודד ביום הולדתו לצורך חשבון נפש[8]. אלא שהתבודדות זו אינה כשארי התבודדויות אלא מציגה בתוכנה פן אחר וגישה שונה, וזאת מפני שחסידות חב"ד רואה מעורבות בין הבריות ערך נעלה, ובפרט שטבע המדיניות מוטבע באדם בטבעו, על כן העמידה החסידות את פתגמו של ר' שמשון מאוסטרופולי במרכז העניין - 'טובה הפרישות עם הבריות והבדידות בתוך בני אדם', פתגם זה היה בעצם המוטו של סביו של מייסד החסידות אדמו"ר הזקן בנו של ר' ברוך (ספר הזכרונות חלק ב' פרק למדנות האם ובתה) פתגם זה נתבאר עוד על ידי הרבי הריי"ץ[9].
חסידות ברסלב רואה בהתבודדות את אחד מיסודות דרכה החשובים ביותר. ואמנם על פי רבי נחמן מברסלב, עיקרה של ההתבודדות היא עצירה משטף החיים ובעקבות זאת שיחה בין האדם לבוראו, בשפה מדוברת, שיחה שנועדה לחזק את הקשר שבין האדם לבורא ולהתעלות רוחנית. רבי נחמן מברסלב כותב בספרו ליקוטי מוהר"ן: "התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל"[10]. הוא גם כותב שמומלץ שהאדם ידבר בשפת אימו בעת ההתבודדות.
חסידי ברסלב נוהגים להתבודד שעה אחת ביום ולומר לפני כן תפילת התקשרות לצדיקים. רבי נחמן שחינך כל הזמן לשמחה, סבר שאת חשבון הנפש ואת הביקורת העצמית צריך להותיר לשעת ההתבודדות, אבל גם היא אסור שתיעשה בעצבות. את ההתבודדות מומלץ לערוך בטבע, מחוץ ליישוב בני אדם, שכן במקום בני אדם ייתכנו הפרעות וכדומה. יתרה מכך בהתבודדות האדם מתמזג עם הטבע שהוא עצמו שר ומתפלל לאל. רבי נחמן החשיב כל כך את ההתבודדות, עד שמדבריו מובן שבעת ביאת משיח יהיה הבדל מהותי בין אלה שהתבודדו לבין אלה שלא, שכן אלו הראשונים יקבלו את המשיח בשלווה וביישוב הדעת.
נצרות
אחת מצורות הנזורה הנוצרית מתבטאת בהתבודדות. המונח המקובל להתבודדות זו הוא הרמיטיזם, מיוונית: ἔρημος (ארמוס) שפירושו המילולי מדבר. המונח התפתח מהתקופה בה אנשים יצאו להתבודד במדבריות הנגב והמדבריות במצרים על מנת לשקוע בעבודת האל ללא הפרעות.
התבודדות כזו לא הייתה חייבת להיות התנתקות מכל אדם אחר. היו מקומות בהם חיו מספר קטן של נזירים שהתבודדו יחד מפני החברה החיצונית.
היו גם נזירים שהתבודדו במהלך כל השבוע ונפגשו אחת לשבוע (בימי ראשון) לארוחה משותפת, תפילות משותפות, החלפת תוצרת וקבלת חומרי גלם לעבודת השבוע הקרוב. מסגרת זו נקראת לאורה.
^Kupers, Terry A. “What To Do With the Survivors? Coping With the Long-Term Effects of Isolated Confinement”. Criminal Justice and Behavior 35.8 (2008): Web. 30 September 2011.
^להלן כמה מקורות: ספר השיחות תרצ"ט ע' 347, ספר השיחות קיץ ת"ש ע' 101 ולקוטי דיבורים ח"א ע' 204. גם בשיחת חג הפורים תש"כ ביאר זאת הרבי מליובאוויטש ושלל את הגישה של אומות העולם לצאת להתבודדות על מנת להגיע לשלימות אישית, עיין שם.
