ההתאחדות הוקמה ב-1919 במטרה לקדם את מעמדן הפוליטי של נשים יהודיות בארץ ישראל. מקימות ההתאחדות היו נשים ממגזרי היישוב השונים: עירוניות ובנות המושבות הוותיקות, חילוניות, משכילות ואשכנזיות, שראו עצמן כארגון ארצי בלתי מפלגתי הפועל תחת הסיסמה "חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה"[1].
משנות ה-20, החליטה ההתאחדות להקים רשימה פוליטית שתתמודד בבחירות לאספת הנבחרים של היישוב המאורגן[1]. נציגות ההתאחדות התמודדו ונבחרו לכל ארבע אספות הנבחרים וחלקן לאחר תקופת פעילות מצאו עצמן משתלבות בגופים פוליטיים אחרים[2].
באספת הנבחרים הראשונה ב-1920 זכתה ההתאחדות (שרצה תחת השם "אגודת הנשים") ב-5 נציגות מתוך 314 נציגים : אסתר ייבין, נחמה פוחצ'בסקי, אלישבע גיסין אפרתי וחמדה רוזנברג, באספת הנבחרים השנייה זכתה ההתאחדות ב-13 נציגות מתוך 221 צירים, באספה השלישית ב-3 נציגות מתוך 71 נציגים, בשותפות עם הסתדרות נשים עבריות[3] ובאסיפה הרביעית זכתה יחד עם ויצו ב-4 נציגות מתוך 171 צירים. בבחירות השתתפו רשימות נוספות של נשים.
בשלב הקמת הרשימה עוד לא עוגנה בחוק זכות בחירה לנשים ואחת ממטרות הרשימה הייתה לעגן בחוק זכות זו[1]. לאחר עיגון חוק זכות הבחירה, פעלה ההתאחדות להרחבת זכות זו גם לרשויות המקומיות[3] ובמקביל קידמה הקמת לשכות ייעוץ משפטיות, בעיקר כדי לסייע בנושאי אישות ומשפחה[4]. נושאים נוספים שהעסיקו את ההתאחדות היו המאבק לאיסור נישואי קטינות[3], זכות ההתאזרחות של נשים בנפרד מבני זוגן[3] וזכותן לסרטיפיקטים לעלייה לארץ על סמך הכנסתן, וללא אישור בני זוגן[5].
הסניף הראשון של ההתאחדות הוקם בירושלים וחברותיו עסקו בעיקר בהנחלת השפה העברית לנשים והקניית מקצוע לנשים ולנערות. סניפים נוספים נפתחו בחיפה, ביפו ובתל אביב[6], שם החלו לעסוק בקידום זכות הבחירה לנשים בבחירות שהתקיימו לוועד הקהילה. מאמצים אלה נשאו פרי ב-1919 עם בחירת נשים לוועדי חיפה וראשון לציון[7].
לאחר תקופה קצרה של פעילות נפרדת, התאגדו הסניפים לארגון ארצי אחד ונפתחו סניפים ברחובות, ראשון לציון, פתח תקווה, צפת וטבריה. במקביל, שיתפה ההתאחדות פעולה עם גופים פמיניסטים בינלאומיים והצטרפה ב-1920 לברית הבינלאומית של הסתדרויות נשים לשוויון זכויות. נשות ההתאחדות השתתפו בקונגרסים בינלאומיים להשגת זכות הבחירה בז'נבה ב-1920, ברומא ב-1923, ב-פריס ב-1926 ובברלין ב-1929[8]. בכך הייתה ההתאחדות לארגון היהודי הארץ ישראלי הראשון שהצטרף לארגון בינלאומי כלשהו[9][10].
ההתאחדות הוציאה עיתון בשם "החוזר"[11], עלונים וחוברות מידע בהן "זכויות האשה לפי חוקי ארץ ישראל" שיצאה ב-1930 בעריכת דב יוסף, כללה 75 עמודים והודפסה במספר מהדורות.
אסתר זמורה, נשים עבריות ציוניות: סיפורה של הסתדרות נשים עבריות, מיום היווסדה, בשנת 1920 ועד הפיכתה לפדרציה הישראלית של ויצו בשנת 1933, תל אביב: ויצו, תשס"ב 2002.
