סר הנרי ווד (באנגלית: Sir Henry Joseph Wood, הוטבל ב-3 במרץ1869, נפטר ב-19 באוגוסט1944) היה מנצחאנגלי, ששמו נקשר לעד ב"קונצרטי הטיילת" (Promenade Concerts), שעליהם ניצח במשך חמישים שנה. הקונצרטים שנוסדו בשנת 1895 נודעו אחרי מותו בשם "קונצרטי הטיילת של הנרי ווד" (כיום “הפרומס”) השפעתו על חיי המוזיקה בבריטניה הייתה עצומה: הוא שיפר לאין ערוך את הנגישות למוזיקה ואף העלה את רמת הנגינה התזמורתית וטיפח את טעם הקהל בהציגו לפניו רפרטואר רחב-יריעה. תוך עידוד מיוחד ליצירות של מלחינים בריטיים.
חייו
ילדות ולימודים
ווד נולד בלונדון. הוריו היו שניהם מוזיקאים חובבים נלהבים: אביו שר במקהלותכנסייה וניגן בצ'לו ואמו שרה משירי מחוז הולדתה, ויילס.
ווד היה משנה לנגן העוגב בכנסיית סנט מרי אלדרמנברי בגיל עשר[1].
בגיל ארבע-עשרה ניגן בעוגב ב"כנסיית המוזיקאים" (St Sepulchre-without-Newgate) הכנסייה הקהילתית הגדולה ביותר בלונדון, שם נשמר עכשיו אפרו.[2]
ווד למד גם נגינה בפסנתר ובכינור אבל רק כשנכנס לאקדמיה המלכותית למוזיקה בגיל שש-עשרה החל לרכוש השכלה מוזיקלית שיטתית. במהלך שתי שנותיו באקדמיה קיבל שיעורי פסנתר, עוגב, הלחנה וזמרה. בין מוריו היו אבנעזר פראוט, הלחנה, ומנואל גארסיה, זמרה. שאיפתו בתקופה זו הייתה להיעשות למורה לזמרה (במהלך חייו אכן לימד זמרה), ועל כן השתתף בשיעוריהם של מורי זמרה רבים ככל שניתן לו, הן כתלמיד והן כמלווה.
את הרעיון ליצור סדרה של קונצרטי טיילת (פרומנאד), שווד ינצח עליהם, הגה ב-1893 רוברט ניומן, מנהל קווינ'ס הול. המונח קונצרטי טיילת התייחס בדרך כלל לקונצרטים בפארקים של לונדון, שם יכול היה הציבור לשמוע את המוזיקה אגב טיול. מטרתו של ניומן הייתה לחנך את הקהל להאזנה למוזיקה קלאסית, שעד אז היה נהוג לצרוך אותה במנות קטנות, כשהיא משובצת בין מופעים פופולריים אחרים. ווד היה שותף לאידיאל של ניומן וד"ר קת'קארט, רופא מומחה לאף, אוזן וגרון ואדם עשיר, הציע לממן את המיזם, בתנאי שווד יהיה אחראי על כל קונצרט. עוד תנאי שהציג היה, שגובה כוונון הכלים, שהיה גבוה באנגליה בחצי טון מן המקובל ביבשת, יורד למנעד הרגיל (A=435 Hz). ב-10 באוגוסט 1895 התקיים קונצרט הטיילת הראשון בקווינ'ס הול.
ווד בחר בפתיחה "ריאנצי" של וגנר לקונצרט הראשון, ובכך הזם את הטענה, שמנצח בריטי לא יוכל לנצח על וגנר. הגרמנים הכתירו את אנגליה של המאה ה-19 בכינוי Das Land ohne Musik, "ארץ ללא מוזיקה", ולא בלי סיבה. בשנים הבאות עתיד הנרי ווד לפעול לשינוי המצב הזה. תוכניות הקונצרטים דבקו בסדר מסוים, עם יצירות וגנר בימי שני ובטהובן בימי שישי. כן הוצגו לקהל הבריטי מלחינים אירופאים שלא הכירו קודם, כמו סיבליוס הפיני ומלחינים מן האסכולה הרוסית. בשנת 1912 ניצח ווד על "חמישה קטעים לתזמורת" של שנברג ועודד את התזמורת להתמודד בחזרה עם החומר הלא-מוכר, "זה עוד שום דבר בהשוואה למה שתידרשו לנגן בעוד 25 שנים." כמו כן, הנרי ווד גם ביצע את הופעת הבכורה הראשונה בבריטניה של הסימפוניה הרביעית של המלחין היהודי- גרמני: גוסטב מאהלר במסגרת ההופעות בפרומס.
עד 1941 נשאר ווד האחראי היחיד לקונצרטי הפרומס (בחריגה או שתיים), ואז חלק את הניצוח עם באזיל קאמרון ובעונה הבאה גם עם אדריאן בולט. ווד הציב את הפרומס במקום מרכזי בחיי המוזיקה בבריטניה והכניס חידושים רבים. הוא לחם בקביעות לשיפור תנאי השכר של הנגנים ובשנת 1911 צירף נשים לתזמורת. בשנת 1904, לנוכח ים של פנים בלתי מוכרים בתזמורת שלו עצמו, ביטל במחי יד את שיטת ממלאי המקום, שאיפשרה לנגנים לשלוח אחרים למלא את מקומם בכל זמן שרצו בכך. במחאה התפטרו ארבעים נגנים בבת אחת והקימו תזמורת משלהם, התזמורת הסימפונית של לונדון.
עיקר פרסומו של ווד נבע מקונצרטי הטיילת, אבל הוא היה פעיל בתחומים רבים בחיי המוזיקה. הוא ניצח על קונצרטים רבים בלונדון ובערי השדה והופיע דרך קבע בפסטיבלים בנוריץ' ובשפילד. הוא ניצח על קבוצות חובבים רבות והיה נדיב מאוד בזמן שהקדיש לתזמורת הסטודנטים באקדמיה המולכותית למוזיקה. בהכנותיו לקונצרטים גילה יסודיות וקפדנות ויצר עם הזמן ספרייה גדולה של פרטיטורות, שסימן בתשומת לב בעיפרון צבעוני. זר הנעימות המפורסם שלו, "פנטזיה על שירי ים בריטיים", שהכין לחגיגות המאה לקרב טרפלגר בשנת 1905 תופסת עכשיו מקום כבוד שאין עליו עוררין בלילה האחרון של קונצרטי הטיילת.
התזמורים שלו ליצירות של מלחינים אחרים עוררו לא פעם ביקורת ועל כן, כשעיבד לתזמורת בשנת 1929 את הטוקטה ופוגה ברה מינור של יוהאן סבסטיאן באך, הציג את עבודתו כיצירה של מלחין רוסי בשם פאול קלנובסקי והתזמור זכה להצלחה רבתי. רק כעבור שנים אחדות הודה לבסוף בהלצה הקטנה שחמד לו.[3]
ווד נטה להעמיס על עצמו עבודה רבה והמתח החל לתת בו אותותיו בשנותיו האחרונות. הוא מת ב-19 באוגוסט1944, קצת יותר משבוע אחרי קונצרט היובל של הפרומס; בערב הקונצרט היה חולה מכדי להאזין לשידור הקונצרט ברדיו.
הנרי ווד עוטר בתואר אבירות בשנת 1911; הוא קיבל את מדליית הזהב של האגודה הפילהרמונית המלכותית ב-1921 והתקבל כחבר כבוד באגודה בשנת 1944. שמו נזכר כיום ב"אולם הנרי ווד", לשעבר כנסיית השילוש הקדוש בסאות'וורק, לונדון ומאז 1975 אולם חזרות והקלטות. פסלו במרכז הבמה ב"רויאל אלברט הול" במשך כל עונת הפרומס מדי שנה ומעוטר בזר דפנה בלילה האחרון של הפרומס.
^Of Music and Musicians, הניו יורק טיימס, January 1904. Quote: "That he must have been something of an infant prodigy can be believed when it is known that at the age of ten, he was deputy organist of St. Mary's, Aldermanbury."
_b.1908.jpg)
.svg){kind=logo}
