היה זה מפגן הספורט הבינלאומי הראשון שנערך במדינת ישראל. הייתה זו גם המכביה הראשונה שנערכה במדינת ישראל, מדינה יהודית ועצמאית. מפגשם של הספורטאים היהודים המצטיינים מכל העולם וחידוש מפעל המכביה לאחר 15 שנות הפסקה, היו ציון דרך משמעותי בחיי העם היהודי, לאחר מוראות השואה והקזת הדם במלחמת העצמאות. במכביה זו בלטו בהיעדרם הספורטאים היהודים ממדינות מזרח אירופה - רובם נרצחו בשואה, ועל הנותרים נאסרה ההשתתפות על ידי המשטרים הקומוניסטיים בארצותיהם.
למכביה השלישית, כמו ליתר המכביות, הייתה תרומה למפעל הציוני, חיזוק הקשר של הספורטאים היהודים והמלווים שלהם למדינת ישראל והזדמנות להכירה. במהלך השנים רבים מהספורטאים שבאו להתחרות במכביה עלו לישראל.
ההכנות והרקע
יוסף יקותיאלי, הוגה רעיון המכביה ומגשימו, תרם יחד עם רעיתו את הדגל, שהוצג לראשונה במכביה השלישית
בדצמבר 1948, בתקופת מלחמת העצמאות, התנהל בתל אביב הקונגרס העולמי העשירי של "מכבי", ובמהלכו נקבע מועדה של המכביה השלישית. באותו כינוס הוחלט גם שהתחרויות לא ייערכו בימי שבת וחג.
כרזה לקראת המכביה השלישית
מדינת ישראל שאך זה קמה ורק סיימה את מלחמת העצמאות, הייתה נתונה בשנת 1950 בקשיים כלכליים ועסוקה בקליטת העלייה ההמונית.[2] ממשלת ישראל התגייסה לתמיכה במפעל המכביה, ותקצבה את המכביה השלישית ב-25,000 לירות ישראליות; משרד החוץ הורה לקונסוליות להקל ככל האפשר על באי המכביה ולפטור את הספורטאים מתשלום עבור ויזה; משרד האוצר פטר מתשלום מכס את הציוד הספורטיבי, שהובא לצורכי המכביה. משרד האספקה והקיצוב סיפק מזון נוסף עבור הספורטאים (פעמיים ביום בשר ועוד), חריגה משמעותית ממדיניות הקיצוב.[3] במחנה יונה שבתל אביב אורגן מקום אכסון לספורטאים הזרים ולישראלים הגרים רחוק, והמקום קיבל את השם "כפר המכביה".
באירוח התחרויות לקחו חלק הערים ירושלים, תל אביב, חיפה, רמת גן, רחובות, פתח תקווה, ראשון לציון ונתניה. הביטוח הרפואי אורגן על ידי קופת חולים מכבי. הקריקטוריסטיוסף בס לקח על עצמו להכין ספר קריקטורות של הספורטאים המתחרים במכביה. לקראת פתיחת התחרויות הופק "מדריך המכביה" כרך א', חוברת עם תוכנית כל הופעות המכביה והסברים על מבנה השלטון בישראל ועל המוסדות הספורטיביים.[4]
לקראת כינוס המכביה השלישית נבנה אצטדיון רמת גן, ובו התקיים טקס הפתיחה של המכביה השלישית ב-27 בספטמבר1950 בנוכחות ארבעים וחמישה אלף צופים, מחציתם ישבו ביציעים ומחציתם על הדשא.[7] המנון המכביה,[8] שחיבר יגאל כספי, נוגן בטקס הפתיחה בעיבודו של מרק לברי, ואברהם ברוידס חיבר לו מילים.
טקס הפתיחה של המכביה השלישית התחיל בתהלוכה של משתתפיה. פרופ' ברודצקי, נשיא ההסתדרות העולמית "מכבי", נשא ברכה, וממלא מקום נשיא המדינה,[9]יושב ראש הכנסתיוסף שפרינצק, הכריז על פתיחת אירועי המכביה. במכביה זו הונף לראשונה דגל המכביה, תרומת יהודית ויוסף יקותיאלי (הוגה רעיון המכביה ומגשימו), לזכר בנם אמנון, מפקד כיתה בפלמ"ח, שנפל במלחמת העצמאות. אות פתיחת הטקס ניתן ב-12 יריות תותחים והפרחת 500 יונים.[10] בהמשך הושבעו הספורטאים על ידי האצן יהודה גבאי ונכנס לאצטדיון רץ, שהביא לפיד בוער שהודלק יום קודם לכן בסמוך לקברות המכבים. נערך טקס יזכור לחללי מלחמת העצמאות ואחרי כן הוצג קטע התעמלות המונית של חברי מכבי הצעיר. הטקס הסתיים במפקד סיום.
למכביה זו הגיעו משלחות מכ-20 ארצות,[12] שכללו שמונה מאות ספורטאים. הארצות מהן הגיעו המשלחות, וגודל המשלחות, נתנו ביטוי לשינוי הדרסטי שחל בעולם היהודי בעקבות השואה. הגיעו משלחות מאוסטרליה, הודו, דרום אפריקה, טורקיה, לוב, אוסטריה, הממלכה המאוחדת, אירלנד, שווייץ, ארצות הברית, ארגנטינה, קנדה, צרפת, הולנד, בלגיה, דנמרק, פינלנד, צ'ילה, ברזיל, חבל הסאר וישראל.[13] עבור המשלחות מארגנטינה, קנדה, הודו, לוב ושוודיה הייתה זו השתתפות ראשונה במשחקי המכביה. המשלחת הישראלית כללה 240 ספורטאים, שנבחרו על ידי ועדה פריטטית והמרכז שלהם היה קורט מרקס. קביעת הרכב המשלחת הישראלית נדחתה עד הרגע האחרון כמעט, בגלל מחלוקות בין מרכזי הפועל ומכבי. מתוך 15 ענפי ספורט, רק על שניים, כדורעף ושחייה, הושגה הסכמה מוקדמת. על 12 ענפים נוספים הושגה הסכמה רק שבוע לפני התחרויות, ועל הענף האחרון, הכדורגל, ההסכמה הושגה רק יומיים לפני פתיחת המכביה. עיכוב קביעת הנבחרות מנע אימונים משותפים וכך הגיעו הנבחרות הישראליות למכביה, כשהספורטאים לא הוכנו כראוי.[14] מחוץ לארץ הגיעו כ-400 ספורטאים וכ-3,000 אורחים. במשלחות שהגיעו מחו"ל, שולבו ספורטאים יהודים מפורסמים, שהחזיקו בשיאים של מדינותיהם ואף בתארים אולימפיים. במשלחת של יהדות ארצות הברית השתתפו האצןאיירה קפלן (Ira Kaplan), המתאבק הכבד הנרי ויטנברג ומרים המשקולות פרנק ספלמן, שני האחרונים בעלי מדליות זהב מאולימפיאדת לונדון (1948). במשלחת של יהדות דרום אפריקה בלטו הטניסאים סיד לוי, השלישי בדירוגו בדרום אפריקה וחבר נבחרת הדייוויס שלה[15] ונביל קאצן בן ה-16, שהגיע לחצי הגמר של תחרויות הנוער בווימבלדון. בראש משלחת יהדות קנדה הגיע המתאבק פרד אוברלנדר, שהיה אלוף בריטניה, אך שנתיים לפני המכביה היגר לקנדה והקים שם שלוחה של מכבי. במשלחת הבריטית שותף גם האצן היהודי שחור העור[16] מטרינידאד, פרינס אלברט ג'ייקובס.[17]
במכביה השלישית שותפו לראשונה ספורטאים יהודים, שלא היו חברי מכבי (חברי הפועל, בית"ר ואליצור), לאחר שהוחלט לאפשר השתתפות לכל ספורטאי יהודי מתאים. היריבות הישנה בין הפועל למכבי לא נעלמה לגמרי, והיה צורך במאמצים מיוחדים כדי להתגבר על תקריות שנבעו ממנה.[18][19][2]
המתחרים והזוכים
אופניים
במרוץ האופניים לאורך חמישים קילומטרים, שנערך בדרום הארץ, הייתה תחרות צמודה בין הרוכבים הישראלים והרוכבים מהולנד ומאנגליה. בסיום המרוץ, שהשתתפו בו 9 רוכבי אופניים, ניצח ההולנדי מרטין ואן-כלדר(אנ') בתוצאה של 1:20.35 שעות, לפני הישראלי משה וישגרודסקי (1:20.40 שעות).[20]
איגרוף
בתחרות האגרוף התחרו ספורטאים מישראל, אנגליה, אירלנד, קנדה, דרום אפריקה, הודו והולנד. הישראלים בלטו וניצחו ב-5 תחרויות.[21]
תחרות ריצת 100 מטר גברים במכביה השלישיתהזוכים בריצת 10,000 מטר במכביה השלישית, במקום הראשון זכה מייק רובינוביץ'. במקום השני האקר מישראל ובמקום השלישי לו ארליך מבריטניה.
בתחרות האתלטיקה התמודדו 56 ישראלים (40 גברים ו-16 נשים), 17 בריטים (15 גברים ושתי נשים), 10 אמריקאים, 7 אוסטרים, 7 דרום אפריקאים (6 אתלטים ו-1 אתלטית), 6 שווייצרים, 4 בלגים, 2 שוודים ומתחרים יחידים מטורקיה, ארגנטינה והולנד (אתלטית). אתלטים אלה התחרו ב-29 תחומים של גברים ו-8 תחומים של נשים.
האתלטים מישראל זכו במרב מדליות הזהב (10), אך לעומתם בלטו באיכותם האתלטים מארצות הברית, שזכו ב-9 מדליות זהב וקבעו 7 שיאים ישראליים בינלאומיים[22] חדשים, וגם ששת האתלטים מדרום אפריקה שזכו ב-9 מדליות זהב ושברו 3 שיאים ישראליים בינלאומיים.[23][24]
תחרויות היחידים בטניס שולחן נערכו בתל אביב, בבית הספר ביל"ו, בהשתתפותם של טניסאים משמונה מדינות, הולנד, שוודיה, ארגנטינה, אנגליה, אוסטריה, בלגיה, דרום אפריקה וישראל.[40]
כחלק מאירועי המכביה השלישית תוכננה מסיבת ריקודים באצטדיון המכביה, בתל אביב, למוצאי שבת, 7 באוקטובר 1950, בין השעות 20.00 - 23.00. למסיבה תוכננו מחולות ישראליים, ריקודי עם, ריקודי חג וריקודי הופעה בהשתתפות קבוצות של מכבי וקבוצות של הפועל. הובטחו תאורה מיוחדת ותזמורת ליווי.[48] הכרטיסים למסיבת הריקודים נמכרו מראש במהלך השבוע. במועד הנקוב התאורה הייתה לקויה מאוד ולא הייתה הגברה מתאימה למוזיקה, לכן נוצרה אנדרלמוסיה ובאי המסיבה יצאו ממנה מאוכזבים. מאוחר יותר פורסמה התנצלות בעיתונים.[49][50]
נעילת המכביה
חיילי צה"ל במפגן הסיום של המכביה השלישיתחיילות צה"ל צועדות במפגן הסיום של המכביה השלישיתצנחנים מעל אצטדיון רמת גן במפגן הנעילה של המכביה השלישית
על פי הסכם בין הפועל ובין מכבי, טקס הסיום היה אמור להיות מוקדש למפגנים צבאיים, אך כוונתה של מכבי לשלב בטקס הסיום מפגן על טהרת חברי מכבי, יצרה מתיחות בין שני המרכזים עד שכוונה זו ירדה מהפרק.
טקס הנעילה של המכביה השלישית נערך ביום 8 באוקטובר 1950 והתבסס על חיילי צה"ל. הטקס התחיל בשעה 15:00, לקול נגינת החצוצרה, בהנפת דגל המדינה והצבת משמר כבוד לדגל. מפקד המשמר העביר את הפיקוד לשר הביטחון וראש הממשלה, דוד בן-גוריון, והוא נתן את האות לפתיחת המפגן הצבאי.
צה"ל ערך ביום שישי חזרה כללית לקראת מפגן הסיום ובמשך כל ימי השבוע מטוסי תובלה של צה"ל הצניחו בובות מעל האצטדיון.[51] המפגן התחיל בתרגילי התעמלות של חיילים על קורות, ונמשך בתרגולי חיילים עם ציוד מלא כולל כובע פלדה ורובים (תרגילי סדר חמושים). בשלב הבא הוצגו קרבות פנים אל פנים של חיילות מצוידות במקל קצר ותרגילי טיפוס על חבלים. הצופים זכו למפגן צניחת ראווה, ראשון במינו בישראל, של כ-60 צנחנים מפלוגה א' של גדוד 890 ושתי צנחניות, יוכבד קאשי ומנוחה פידל, החיילות הראשונות שעברו קורס צניחה של צה"ל,[52] ולאחר מכן למפגן של אקרובטיקה של מטוסים. בעת שבשמים נערך המפגן האווירי, על הקרקע הגישו לראש הממשלה חמשת הצנחנים הראשונים, שלושה חיילים ושתי חיילות, איגרת: ”"בהתמודדות הבאה נילחם על אדמת האוייב".”[53] בו-זמנית קיפלו יתר הצנחנים את המצנחים והתארגנו לצעידת הצדעה מסביב לאצטדיון, כשבמרכז האצטדיון חיילים אחרים מדגימים קרבות קומנדו וג'ודו.[54]
גביעים למנצחים
לאחר תום המפגן הצבאי ונאום בן-גוריון בא תור המשלחות הספורטיביות, שצעדו אל הבמה, שם חולקו הפרסים (גביעים) למנצחים. ישראל, שהגיעה למקום הראשון בסיכום הנקודות, קיבלה על כך גביע, ועוד גביע הוענק לה על הזכייה בטורניר הכדורגל. המשלחת הבריטית קיבלה גביע על הגעתה למקום השני בסיכום הכללי, ועוד גביע על הישגיה בענף הרמת המשקולות. ארצות הברית קיבלה גביע על זכייתה בטורניר הכדורסל, דרום אפריקה על זכייתה בטורניר הכדורמים ושוודיה על זכייתה בטורניר הכדוריד. ספורטאיות ישראל קיבלו גביע על זכייתן בתחרות הטניס, גביע שנתרם על ידי אווה פרון.
המפגש בין הספורטאים היהודים ממדינות שונות הוביל גם להיכרויות ואף לחתונות. ספורטאי אמריקאי וספורטאית אנגלייה החליטו להינשא וכך עשו גם ספורטאי טורקי וספורטאית ישראלית.[56]
^המילים של ההמנון היו: יותר מהר, יותר גבוה יותר מהר, יותר חזק היטב לרוץ, היטב לקלוע ולנצח במשחק מכל ארבע רוחות שמיים כולכם שלום כולכם אחיי אלפי ברכות, אלפי ידיים ועם ישראל חי!
^נשיא המדינה, חיים ויצמן, שהה באותו זמן בחוץ לארץ ושלח מברק ברכה מפריז.
_-_THE_100_M_COMPETITION.jpg)
