הבית הלבן הופקה על ידי האחים וורנר. בארבע העונות הראשונות, המפיק בפועל היה אהרון סורקין, ולאחר שעזב את הסדרה, הוחלף על ידי ג'ון וולס. הסדרה עלתה לאוויר לראשונה ברשת השידור האמריקאית NBC בשנת 1999, ומאז שודרה על ידי רשתות שידור רבות בעשרות מדינות ברחבי העולם. הסדרה ירדה מהמסך לאחר שבע עונות במאי 2006.
הסדרה קיבלה ביקורות חיוביות ממבקרי טלוויזיה, פרופסורים למדע המדינה, ועובדים לשעבר בבית הלבן. הסדרה זכתה בשני פרסי גלובוס הזהב וב-26 פרסי אמי, הכוללים ארבעה פרסים על תוכנית הדרמה הטובה ביותר (במהלך השנים 2000 - 2003). מדרוג הצפייה (רייטינג) של הסדרה פחת בשנותיה האחרונות, לאחר עזיבתו של יוצר הסדרה אהרון סורקין (שהשתתף בכתיבת 85 מתוך 88 הפרקים הראשונים) בסוף העונה הרביעית, אך עדיין נחשבה פופולרית בקרב צופים בעלי הכנסה גבוהה, קהל יעד מרכזי של הסדרה והמפרסמים בה.
עונות
עונה
פרקים
שודרה לראשונה
הפרק הראשון
הפרק האחרון
1
22
22 בספטמבר 1999
17 במאי 2000
2
22
4 באוקטובר 2000
15 במאי 2001
3
22
10 באוקטובר 2001
22 במאי 2002
4
23
25 בספטמבר 2002
14 במאי 2003
5
22
24 בספטמבר 2003
19 במאי 2004
6
22
20 באוקטובר 2004
6 באפריל 2005
7
22
25 בספטמבר 2005
14 במאי 2006
תקציר העלילה
רוב הפרקים עוקבים אחרי הנשיא ברטלט וצוותו מבעד לעניינים פוליטיים ייחודיים. העלילות יכולות להשתרע מדיונים חשאיים עם הקונגרס עד לעניינים אישיים כיחסי מין וצריכת סמים אישית. פרק אופייני בסדרה עוקב בחופשיות אחרי הנשיא וצוותו במשך יומם, ובדרך כלל עלילות המשנה קשורות זו לזו ברעיון או נושא משותף. אולפן גדול ומחובר לחלוטין של הבית הלבן מאפשר למפיקים לצלם סצנות ללא עצירות באמצע ("מאסטר-שוט" בעגה המקצועית), המראות עובדים בבית הלבן הולכים ומדברים במסדרונות ונכנסים למשרדים שונים, תחושה הנותנת לצופה הרגשה שאתר הצילום הוא הבית הלבן האמיתי. בראיון לאחר העונה הראשונה, העיד ג'ון ספנסר שעצם הצילום בסט של ארבעה קירות (ולא שלושה, כמקובל, כשבצד הרביעי נמצאות המצלמות והמפיקים) עוזר לסדרה לנוע בחופשיות מסצנה לסצנה. סצנות ה"הליכה ודיבור" השוטפות הללו נהפכו לסמלה המובהק של הסדרה. בשתי העונות האחרונות של הסדרה קו העלילה נחצה לשניים, כשמרכז הסדרה עמדו גם הנשיא ברטלט ושארית צוותו בבית הלבן וגם חלק מהצוות הבכיר שעברו לעבוד במסע הבחירות לנשיאות 2006.
בעונה הראשונה, הקדנציה הראשונה של הנשיא הדמוקרטי ג'וזיה "ג'ד" ברטלט נמצאת בשנתה השנייה (הסדרה החלה בשנת 1999, והבחירות התקיימו בשנת 1998). הנשיא ואנשיו מתקשים למשול ולהשיג תמיכה. במהלך העונה נדרש ברטלט, שמעולם לא שירת בצבא, להכריע כיצד נדרשת ארצות הברית להגיב לפעולת טרור בגיבוי סוריה. ברטלט שאף להגיב באופן לא מידתי, אולם מקבל את נימוקיהם של יו"ר המטות המשולבים, אדמירל פיצוואלס, וראש הסגל, ליאו מקגארי, בזכות תגובה מידתית. בהמשך העונה נאלצים הנשיא ואנשיו פעמים רבות לחפור ולחפש תמיכה לחוקים שונים שברצונם לחוקק. החולשה הזו מסתיימת במהלך העונה, כשליאו מקגארי והנשיא מחליטים לצאת למלחמה על כל דבר חשוב בעיניהם, גם אם לא בטוח שינצחו.
בסוף העונה הראשונה מתבצעת תקיפה בנשק חם על שיירת הנשיא, על ידי קבוצת גזעניםלבנים. הרקע לתקיפה, הם הקשרים הרומנטיים בין בתו הצעירה של הנשיא, זואי, לבין עוזרו השחור של הנשיא, צ'ארלי. בתחילה משוכנעים כולם כי הנשיא היה מטרתם של היורים. בהמשך מתברר שדווקא צ'ארלי יאנג היה המטרה.
בעונה השנייה, שמסיימת את שנתו השנייה של ברטלט בנשיאות ונכנסת עד לאמצע השנה השלישית, מצליחים ברטלט ואנשיו להשיג יותר תמיכה שמסייעת להם הן בחקיקה והן באהדה ציבורית, וזאת בזכות אחוזי התמיכה בברטלט בסקרים וההחלטה העיקשת של ליאו וברטלט להילחם על עקרונותיהם. בהמשך מגלים אנשי ברטלט שהנשיא אובחן לפני הבחירות כסובל מטרשת נפוצה והסתיר זאת מן הציבור. בסוף העונה, ברטלט מתלבט האם לרוץ לקדנציה נוספת, ובמסיבת עיתונאים, ממש לפני שעמד לענות על השאלה האם ירוץ שוב, מודיע ברטלט על המחלה שלו.
מימין לשמאל: ליאו, סאם, הגברת הראשונה, הנשיא וטובי זיגלר במהלך ארוחת ערב רשמית
העונה השלישית, שעוסקת בשנה השלישית והרביעית של הקדנציה של ברטלט, פותחת בהכרזתו של ברטלט לרוץ לקדנציה נוספת ועוסקת בהכנות לקראת הבחירות. עוד עלילות מקבילות בעונה השלישית: הקונגרס חוקר האם ברטלט הונה את בוחריו בכך שהסתיר את דבר מחלתו; איומים על חייה של סי. ג'יי. קרייג, מזכירת העיתונות מביאים להצמדתו של מאבטח אליה והשניים מעורבים בקשר רומנטי, ושר ההגנה של קומאר (מדינה פיקטיבית, אסלאמית-רדיקלית, במרכז המזרח התיכון), עבדול שריף מתכנן פיגועי טרור בארצות הברית. עניינים אלו נסגרים בסיום העונה, כאשר ברטלט פוגש את יריבו לבחירות ומודיע לו שהוא ינצח אותו. ברטלט מורה הוראה להתנקש בשריף, וזמן קצר לאחר שהמאיים על חייה של סי. ג'יי. נתפס, המאבטח הצמוד שלה עמו הייתה בקשר, נהרג[2].
העונה הרביעית עוסקת בסוף השנה הרביעית וסופה של הקדנציה הראשונה של ברטלט, ותחילת השנה הראשונה של הקדנציה השנייה. הנשיא מסייר ברחבי המדינה כשצוותו עובד בקדחתנות לקראת העימותים בינו לבין יריבו. הבחירות לא היו צמודות, וניצחונו הברור של ברטלט הביא לסיום עלילת הבחירות כבר באמצע העונה. עוד בעונה הרביעית: סאם סיבורן, סגן מנהל התקשורת, עוזב את הבית הלבן כדי לארגן בחירות מיוחדות בקליפורניה. מצוות בחירות זה מגיע מחליפו של סאם, ויל ביילי. סגן הנשיא, ג'ון הוינס, מאולץ להתפטר אחרי שפרשיית מין פורסמה בנוגע אליו. בסיום העונה, חיילים קומאריים חוטפים את בתו הצעירה של הנשיא, זואי, כתגובה על רצח שר ההגנה הקומארי שריף. הנשיא חש כי הוא לא מסוגל למלא את תפקידו זמנית, ומשתמש בתיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית, שקובע שכאשר הנשיא לא מסוגל לתפקד זמנית, סמכויותיו עוברות לסגן הנשיא. כיוון שסגן הנשיא הוינס התפטר זה מכבר, הנשיא בפועל היה יו"ר בית הנבחרים, הרפובליקני גלן אלן ווקן.
העונה החמישית עוסקת בשנה השנייה של הקדנציה השנייה של ברטלט (השנה השישית בסך הכול של כהונת ברטלט), ופותחת במציאתה ושיקומה של זואי, בתו הצעירה שנחטפה. הנשיא חוזר לתפקיד ומתקשה להשיג תמיכה ולמשול, בדומה לעונה הראשונה. יו"ר בית הנבחרים החדש, רפובליקני בעל עוצמה, מכריח את ברטלט להגיע להחלטות שלא רצה להחליט, כולל מינויו של בוב ראסל, דמוקרטי מתון מאוד, לתפקיד סגן נשיא. המתח בין ברטלט ליו"ר מגיעים לשיאם כאשר היו"ר מנסה להכריח את ברטלט לשנות את התנאים שהבטיח במסגרת תקציב מסוים, וברטלט מסרב לחתום על התקציב. ברטלט ממנה לראשונה אישה לנשיאת בית המשפט העליון. העונה מסתיימת בפיצוץ מכוניתם של נציגי המשלחת האמריקנית ברצועת עזה. הרמטכ"ל האמריקני, האדמירל פיצוואלאס, שהצטרף למשלחת, נהרג, ודונה, עוזרתו האישית של סגן ראש הסגל ג'וש ליימן, נפצעה קשה. מעשים אלו מביאים את הנשיא ברטלט לעודד את הישראלים לכיוון שיחות שלום, ואת ג'וש ודונה להתקרב.
העונה השישית עוסקת בשנה השלישית של הקדנציה השנייה של ברטלט (סך-הכל: השנה השביעית של ברטלט כנשיא). בפתח העונה הנשיא הביא את ראש ממשלת ישראל וראש הרשות הפלסטינית לחתום על הסכם שלום בקמפ דייוויד. ברטלט חיפש מתווה שיאפשר את קיום השיחות וכן תגובה על הפיגוע, ולבסוף בחר בפתרון יצירתי. בעוד נציגי הישראלים והפלסטינים מתיישבים לשולחן המשא ומתן, הודיע במסיבת עיתונאים יו"ר המטות המשולבים החדש, הגנרל ניקולס אלכסנדר, יוצא הכוחות המיוחדים של צבא היבשה, שמטוסי קרב של הצי תקפו מחנות אימונים של הארגון בסוריה. בניגוד לרצונם נאלצו הפלסטינים להישאר למשא ומתן, מאחר שכבר הגיעו לקמפ דייוויד[3]. ערב לפני המעמד המרגש, וימים ספורים לאחר שניהל עמו ויכוח קולני בחדר הסגלגל, מודיע ליאו לברטלט שהוא לא מסוגל לתמוך בעמדותיו. ברטלט מפטר את ליאו מתפקיד ראש הסגל, ודקות ספורות לאחר מכן ליאו חוטף התקף לב אלים ביערות קמפ דייוויד. ברטלט ממנה את סי.ג'יי קרייג כראש הסגל. בהמשך חוזר ליאו לשמש כיועץ מיוחד לנשיא. העונה אף עוסקת בבחירות לנשיאות שעתידות להתקיים בשנת 2006. ג'וש משכנע את חבר הקונגרס מאט סנטוס, טייס קרב בחיל הנחתים לשעבר, שתכנן לעזוב את הפוליטיקה, לרוץ לנשיאות, ועוזב את הבית הלבן כדי לנהל את הקמפיין של סנטוס. דונה עוזבת גם היא כדי לעבוד בקמפיין של סגן הנשיא, בוב ראסל. הסקרים מנבאים ניצחון לראסל בוועידה הדמוקרטית (הוועידה שתקבע את המועמד הדמוקרטי לנשיאות), הוינס במקום השני וסנטוס הרחק במקום השלישי. אך לאחר פרשיית מין נוספת, הוינס נאלץ לפרוש מהמירוץ, וסנטוס גובר על ראסל וזוכה בוועידה. סנטוס מכריז על ליאו מקגארי כסגנו למירוץ. בסיום העונה מתגלה כי תוכנית אודות מעבורת חלל צבאית הודלפה מתוך הבית הלבן לתקשורת, נושא שייחקר בקדחתנות בעונה השביעית.
שידורי העונה השביעית והאחרונה הסתיימו בארצות הברית ביום ראשון, 14 במאי2006. העונה עסקה בעיקר בקמפיין הבחירות של מאט סנטוס וליאו מקגארי, וכן בפרשת מעבורת החלל הצבאית שפרטיה הודלפו. שנתו האחרונה של הנשיא ברטלט בתפקיד נסקרת אך לא באופן בולט. מנהל התקשורת, טובי זיגלר, מודה שהוא הדליף לתקשורת את הפרטים על מעבורת החלל, והוא מפוטר מתפקידו, עוזב את הבית הלבן, וצפוי לבלות מספר שנים בכלא. אולם בפרק המסיים את הסדרה מחליט הנשיא ברטלט להעניק חנינה לטובי.
בתוך כך, הוחלט כי זו תהיה העונה האחרונה של הסדרה, שתסתיים עם ההשבעה של הנבחר לנשיאות ארצות הברית, מאט סנטוס. זהותו של הנבחר הייתה שנויה במחלוקת בין התסריטאים, והבחירה לוותה בחילוקי דעות רבים. בסופו של דבר הוחלט, לאחר שהשחקן ג'ון ספנסר נפטר, לבחור בסנטוס כמנצח.
שחקנים ודמויות
הסדרה העסיקה צוות שחקנים רחב כדי למלא את התפקידים הרבים המעורבים בעבודה היומיומית של השלטון הפדרלי. הנשיא, הגברת הראשונה, הצוות הבכיר של הנשיא ויועציו הם התפקידים המרכזיים והבסיסיים שבסדרה. מספר דמויות משניות מופיעות לסירוגין ומשלימות את העלילה שלרוב נסבה סביב השחקנים המרכזיים.
חלק משחקני הסדרה, למעלה משמאל: דולה היל, אליסון ג'אני, ריצ'רד שיף, ג'נל מולוני. למטה משמאל: רוב לאו, סטוקארד צ'נינג, מרטין שין, ג'ון ספנסר, ברדלי ויטפורד
כל אחד מהשחקנים המרכזיים הרוויח בסביבות 75,000 דולר לפרק, בעוד ששכרו של שין טיפס לסכום של 300,000 דולר. רוב לאו נהנה גם הוא ממשכורת בת שש ספרות, בסביבות מאה אלף דולר, משום שדמותו יועדה במקור לתפוס תפקיד מרכזי יותר. ההבדלים במשכורות הצוות גרמו לשחקנים ג'אני, שיף, ספנסר וויטפורד לנהל פולמוסים ציבוריים בנוגע לחוזים שלהם. במהלך המשא-ומתן על החוזים בשנת 2001, חברת ההפקה האחים וורנר איימה לתבוע אותם בגין הפרת חוזה. למרות זאת, בזכות העובדה שהתאחדו וניהלו מאבק משותף, הם הצליחו לשכנע את האולפן להכפיל את משכורותיהם.
ג'ון ספנסר, ששיחק את ליאו מקגרי, נפטר מהתקף לב ב-16 בדצמבר 2005 - כשנה לאחר שדמותו בסדרה כמעט מתה מהתקף לב. בפרק הראשון של הסדרה ששודר לאחר מותו של ספנסר, "שותפים למירוץ", מרטין שין הופיע בהודעה מוקלטת ובה הביע את צערו על מותו של ספנסר בשם צוות הסדרה. בסדרה עצמה, דמותו של ספנסר מתה בפרק "יום הבחירות", ששודר במאי 2006.
בתחילה, שחקנים שונים היו אמורים להיות מלוהקים לדמויות מסוימות. בראדלי ויטפורד העיד בראיון עמו (המופיע באריזת הדי.וי.די של העונה הראשונה) שבמקור הוא לוהק לתפקיד של סאם, על אף שהוא רצה את התפקיד של ג'וש - דמות שאהרון סורקין כתב במיוחד בשבילו. באותו ראיון, ג'נל מולוני אמרה שבמקור היא נבחנה על התפקיד של סי.ג'יי, והדמות שאותה שיחקה לבסוף, דונה, לא הייתה אמורה להיות דמות מרכזית בסדרה. שחקנים אחרים שנלקחו בחשבון הם אלן אלדה וסידני פואטייה לתפקיד הנשיא, ג'אד הירש לתפקיד ליאו, יוג'ין לוי לטובי, וסי-סי-אייץ' פאונדר לסי.ג'יי.
פיתוח הסדרה
אהרון סורקין, יוצר ותסריטאי
הסדרה התפתחה מהסרט "הנשיא מאוהב" (במקור: "The American President") משנת 1995, שאהרון סורקין כתב לו את התסריט. מספר נקודות שלא פותחו בסרט עודדו את סורקין ליצור את "הבית הלבן".
סורקין התכוון לבנות עלילה סביב סאם סיבורן, סגן מנהל התקשורת בבית הלבן, כשדמותו של הנשיא לא מופיעה כלל או מופיעה לעיתים רחוקות. עם הזמן, סורקין הגדיל עוד ועוד את תפקידו של הנשיא בעלילה, והדמות שלו תפסה יותר מקום בסדרה. דמותו של הנשיא ברטלט, שהזכירה לקהל את הנשיא קלינטון, הפכה ליותר ויותר מרכזית בסדרה, ותפקידו של רוב לאו, ששיחק את סיבורן, הצטמצם. זו אחת הסיבות לעזיבתו של לאו באמצע העונה הרביעית.
בארבע העונות הראשונות כתב סורקין כמעט כל פרק בסדרה, כשהוא משתמש באותם רעיונות ודמויות מעבודה קודמת שלו, הסדרה "ספורט באוויר". בסוף העונה הרביעית סורקין עזב את הסדרה בשל בעיות אישיות, כולל מעצר מתוקשר בגין החזקת סמים לא-חוקיים. צופים רבים של הסדרה כעסו בגלל השינוי בכותבים, אך צופים אלו המשיכו לצפות בסדרה, שבאותם ימים זכתה לנתונים של שמונה מיליון צופים לפרק בממוצע.
רשת NBC הודיעה כי רוב לאו ישוב לגלם את סיבורן בפרקים האחרונים של הסדרה, וכך אכן היה בפרקים המסכמים של העונה השביעית, כאשר ג'וש ליימן גייס אותו מחדש לעבוד בבית הלבן, הפעם בתור סגן ראש הסגל.
תגובות המבקרים
סגן הנשיא לשעבר אל גור הופיע במערכון של התוכנית סאטרדיי נייט לייב עם כוכבי ה'בית הלבן' על הסט המקורי של הסדרה.
הבית הלבן מציעה הצצה לסדרי העבודה הפנימיים בבית החזק ביותר באמריקה, ומתוך כך התכנים שבה, נטייתה הפוליטית, איכותה הטלוויזיונית והלגיטימיות שלה עוררו עניין נרחב בקרב המבקרים.
ריאליזם
הבית הלבן לא מציגה בדיוק מוחלט את הבית הלבן האמיתי, אך למרות זאת מספר מעובדי הבית הלבן לשעבר מסכימים כי הסדרה "תופסת את ההרגשה (בבית הלבן)."
די די מאיירס, דוברת הבית הלבן לשעבר, והסוקר המקצועי פטריק קאדל שימשו כיועצים לסדרה מעת התחלתה, ועזרו לכותבים ולשחקנים להציג את הבית הלבן מדויק ככל האפשר. עוד עובדים לשעבר בבית הלבן שימשו כיועצים לתקופה קצרה, למשל פגי נונן וג'ן ספרלינג.
סרט תיעודי מיוחד ששודר בעונתה השלישית של הסדרה השווה את הבית הלבן הטלוויזיוני לבית הלבן האמיתי. מספר רב של אנשים שעבדו בבית הלבן בעבר שיבחו את הסדרה על הדיוק הרב שבה. אנשים אלו כללו את היועץ דייוויד גרגן, הדוברת די די מאיירס, מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר, ראש הצוות ליאון פאנטה, סגן ראש הצוות קארל רוב, ונשיאים לשעבר כדוגמת ג'רלד פורד, ג'ימי קרטר וביל קלינטון.
בשעה שרוב המבקרים שיבחו את הסדרה על התסריט שלה ואת כותביה, אחרים טענו שהיא אופטימית בצורה לא-מציאותית.
השפעה חברתית
למרות התשבחות שקיבלה הסדרה על רמת הדייקנות והאמת שבה, סורקין עדיין האמין ש"התפקיד שלנו הוא לכבוש את לב הצופים למשך כל הזמן שאותו ביקשנו לעצמנו." מת'יו מילר, עוזר לשעבר בבית הלבן, העיר כי סורקין "שבה את לב הצופים בכך שהדגיש והעלה את הצד האנושי שבפוליטיקה יותר מכפי שהוא בחיים האמיתיים - או לפחות יותר מכפי שהוא מתואר בתקשורת." עוד העיר מילר כי בכך שתיארו את הפוליטיקאים עם אמפתיה וגרמו לצופים להזדהות עמם רגשית, יוצרי הסדרה הקימו "מתחרה מחתרתית" לדעות הציניות של המדיה התקשורתית על הפוליטיקה. במאמרו "האגף המערבי והאגף המערבי", המחבר מיירון לוין הסכים עם הדברים לעיל, ועוד הצהיר כי הסדרה "מציגה זווית ראייה חדשה, חיובית וחיונית של השירות הציבורי, ותיקון בריא לסטראוטיפ האנטי-וושינגטוני והציניות הציבורית."
במאמרה "הבית הלבן [הסדרה] ככלי פדגוגי", הפרופסורית למדע המדינה ד"ר ביברס מאוניברסיטת קליפורניה כותבת כי "למרות שמטרות הסדרה היו למטרות רווחים כספיים ובידור, הבית הלבן מציגה גם פוטנציאל חינוכי גדול." הבית הלבן, לפי דעתה, העניקה עומק רב יותר לתהליך הפוליטי מכפי שהוצג בדרך כלל בתוכנית מסוג פגוש את העיתונות ופופוליטיקה. למרות זאת הזהירה ביברס כי יש גם חיסרון במהלך זה, מכיוון שפעמים רבות מציגה הסדרה אנשים עם דעות שונות מדעותיהם הדמוקרטיות והליברליות של הדמויות הראשיות בסדרה כ"אנשים רעים" לעיני הצופים, בעלי מאפיינים לא סימפתיים.
הנשיא האמיתי האחרון שקיים בעולמה של הסדרה הוא ריצ'רד ניקסון (נעדרים הנשיאים פורד, קרטר, רייגן, בוש האב, קלינטון ובוש הבן). בעולמה של הסדרה, לאחר הנשיא ניקסון כיהנו הנשיאים ד. וייר ניומן (דמוקרט שכיהן כהונה אחת) ואוון לסיטר המנוח (רפובליקני שכיהן שתי כהונות). לא ידוע על נשיאים נוספים שכיהנו בין ניקסון לברטלט. לא ברור מי הנשיא האחרון שכיהן לפני ברטלט ואם הוא היה ניומן או לסיטר. עם זאת, מוזכר כי ליאו מק'גרי כיהן כשר העבודה בממשל שקדם לזה שברטלט החליף, מה שרומז שבין הממשל בו שימש מקג'רי כשר העבודה לבין ממשל ברטלט התקיים ממשל רפובליקני בן ארבע שנים. בנוסף, בעונה הרביעית הסדרה מספקת הצצה לתקופה שלאחר הזכייה של ברטלט בבחירות הראשונות לנשיאות אך מספר ימים לפני השבעתו לנשיא. שם, במהלך סיור שעורך אחד מעובדי הבית הלבן בממשל הקודם לדונה מוס, עולה שבראש הממשל היוצא עומד נשיא רפובליקני. בנוסף, בעונה הראשונה, שופט בית המשפט העליון מספר לברטלט שהוא מעוניין לפרוש מכס השיפוט מזה חמש שנים, אבל חיכה ל"דמוקרט". כמו כן, בעונה השישית ליאו מק'גרי אומר שהרפובליקנים "לא היו בעמדת כוח כבר שמונה שנים", ובוועידת המפלגה הרפובליקנית הקהל מריע "שמונה (שנים) זה מספיק", ובכך מבהירים שלפני ברטלט כיהן נשיא רפובליקני.
הבחירות הנשיאותיות שבסדרה מתרחשות בשנים 2002 ו-2006, ובכך מאחרות בשנתיים את הבחירות האמיתיות בארצות הברית (שהתרחשו ב-1996, 2000, 2004 וכן הלאה).
