עם חקיקת חוק המעבר והפיכת האספה המכוננת לכנסת הראשונה, נקבעו הבחירות הראשונות לנשיאות ללילה שבין 16 ל-17 בפברואר. לקראת הבחירות הוצגה מועמדותו של חיים ויצמן על-ידי מרבית סיעות הבית. סיעת מק"י התנגדו למועמדותו של ויצמן, נוכח עמדותיו הפרו-מערביות, אך לא העמידו מועמד אחר תחתיו. כמוהם סיעת מפ"ם התנגדה אך לעומת מק"י, הם הצביעו בעד בחירתו בכנסת – לפי הצהרתם. הסיעות הציוניות דתיות התחבטו בשאלה האם להעמיד את הרב מאיר ברלין (בר-אילן) כמועמד לנשיאות, אך לאחר וויכוח פנימי ער הוחלט לא להעלותו בכדי לא להתריס נגד מפא"י ולפגוע במשא ומתן הקואליציוני. סיעת חרות החליטה להעלות את מועמדותו של קלוזנר לתפקיד הנשיא, ומלבד נציגי סיעת חרות ונציג סיעת הלוחמים, לא זכה קלוזנר בקולות נוספים.[1]
תוצאות הבחירות
הבחירות הוכרעו בסיבוב ההצבעה הראשון, בעקבות זכייתו של ויצמן ברוב מוחלט מבין חברי הכנסת, והוא הושבע לתפקיד למחרת היום.
