דוריה אנטיקוויור (Duria Antiquior) ״דורסט הקדומה״, היה הייצוג החזותי הראשון של סצנה חיים גאולוגית המבוססת על עדויות משחזורים של מאובנים. סגנון המכונה אמנות פלאונטולוגית. הגרסה הראשונה הייתה בצבעי מים שצוירה בשנת 1830 על ידי הגאולוג האנגלי הנרי דה לה בש על בסיס מאובנים שנמצאו בליים רג'יס, דורסט, בעיקר על ידי אספנית המאובנים מרי אנינג. דה לה בש גייס את האמן המקצועי ג'ורג' שרף להדפיס הדפסים ליטוגרפיים על בסיס הציור, אותם מכר כדי לגייס כסף לטובתה של אנינג. זה היה התיאור הראשון של סצנת חיים מתקופה גאולוגית שהופיעה בפרסום מוגבל. ההדפס שימש למטרות חינוך והופץ באופן נרחב בחוגים מדעיים. האיור השפיע על תיאורים חזותיים אחרים שהחלו להופיע בספרות המדעית וגם הפופולרית.
מקור הציור והליטוגרפיה
עד שנת 1830 הייתה מרי אנינג ידועה היטב בקרב הגאולוגים הבריטי ואספני המאובנים בזכות יכולתה לאתר מאובנים חשובים בתצורות הגיר והפצלים מתקופת היורה, ברחבי עיירת הנופש ליים רג'יס בחוף דורסט. כמו כן הייתה לה המיומנות לשחזר את בעלי החיים. התיאור המדעי של ויליאם קוניבר של כמה ממאובני הזוחלים הימיים שהיא מצאה, כלל את שלד האיכתיוזאורוס הראשון ושני השלדים הראשונים של הפלסיוזאורוס שנמצאו אי פעם. ממצאים אלה הכו גלים בעולם המדעי. [1]ויליאם בקלנד זקף לזכותה של אננינג שתי תצפיות חשובות של מאובנים מוזרים, שלעיתים נמצאו באזור הבטן של שלדי איכתיוזאור. מאובנים אלה הכילות לעיתים קרובות שברי עצמות מאובנים ולפעמים עצמות של איכתיוזאורים קטנים. מאובנים אלה הובילו את בקלנד להסיק כי מאובנים אלה, שנקראו קורפוליטיים, היו צואה מאובנת. תגלית זו הובילה את בקלנד לכתוב תיאור חי של שרשרת המזון של העידן הגאולוגי. התיאור של בקלנד, הניע את הגאולוג הנרי דה לה בש, שעבד עם קונביר בתיאור מאובני הזוחלים הימיים, ליצור ייצוג חזותי של החיים בדורסט הקדומה. [2]
מרי אנינג וכלבה, דיוקן
למרות היותה ידועה בחוגים גאולוגיים, בשנת 1830 היו לאנינג קשיים כלכליים שנבעו מהמצב הכלכלי בבריטניה, ומרווחי הזמן הארוכים והבלתי צפויים בין ממצאי מאובנים גדולים שאותם מכרה כפרנסה. דה לה בש החליט לסייע לאנינג בכך שהמאייר המקצועי ג'ורג' שרף, שהכין קודם ליתוגרפיות של שלדים גאולוגים קדומים, יצר הדפס ליתוגרפי על בסיס הציור המקורי שלו. לאחר מכן דה לה בש מכר עותקים של ההדפס לחברים ועמיתים ותרם את התמורה לאנינג.[3]
לפני הציור של דוריה אנקוויור, הזואולוג הצרפתי ז'ורז' קיווייה פרסם רישומים של מה שלדעתו היה הצורה של יצורים פרהיסטוריים בחייהם. באותה העת הגאולוג האנגלי קוניבר צייר קריקטורה מפורסמת של בקלנד במערת קירקדייל שגילה את מאובני הצבועים הפרהיסטוריים שלו. אך האיור דוריה אנטיקוויור היה התיאור הראשון של סצנה המציגה מגוון של יצורים פרהיסטוריים החיים זה עם זה תוך תיאור סביבתם הטבעית, על סמך עדויות מאובנות.[3]
הקומפוזיציה של האיור
רבים מהיצורים בציור מתוארים במצב של אינטראקציה אלימה. הדמויות המרכזיות הן איכתיוזאורוס גדול הנושך את צווארו הארוך של פלסיוזאורוס. פלסיוזאורוס נוסף נראה מנסה לתקוף תנין על החוף, ועוד אחד משתמש בצווארו הארוך כדי לתפוס פטרוזאור שעף מעל המים. דגש זה על אינטראקציות אלימות בטבע היה אופייני לראשית המאה ה-19 בבריטניה. דה לה בש תרגם את התיאור המילולי של קונביר על הזוחלים הימיים לצורה ציורית. כמה מהאיכתיוזאורים מתוארים כשהם תופסים דגים שונים, ואחרים מפרישים צואה אשר תהפוך לקופרוליטים בעתיד.
בנוסף לבעלי החוליות ישנם בציור גם כמה חסרי חוליות כמו דמויי דיונון ואמוניט. יש גם שבלולי אמוניטים ריקים בקרקעית הים, וכמה חבצלות ים (בפינה הימנית התחתונה) שמהם נמצאו כמה מאובנים שמורים מאוד בליים רג'יס.
אחד מתכונות הציור המרשימות היא התצוגה המתארת את הנעשה מעל ומתחת למים באותו איור. כמו תצפית על אקווריום, ודוריה אנטיקוויור היא הדוגמה הראשונה הידועה של איור כזה. הסגנון הזה לא היה נפוץ עד שהאקווריום הפך לאופנתי כמה עשורים לאחר מכן.[4]
הפצה והעתקה של האיור
ההדפסים הפכו לפופולריים ובשלב מסוים הליטוגרפיה שורטטה והודפס בכמות גדולה יותר. חלק מהגרסאות המאוחרות היו ממוספרות. ויליאם בקלנד שמר על אספקת ההדפסים והפיץ אותם בהרצאות הגאולוגיה שלו. עד מהרה נשלחו עותקים לגאולוגים מחוץ לבריטניה, כולל ז'ורז' קיווייה בצרפת. [5] בברלין הציג ליאופולד פון בוש, את הליטוגרפיה ב -4 בפברואר 1831 בפני קהל, שיבח את ההתפתחויות האחרונות בגאולוגיה הבריטית והעלה שאלות חדשות לגבי תהליכי השינוי הגאולוגי.[6]
הדפס הגיע ככל הנראה לג׳אורג׳ אוגוסט גולדפוס, שכן בשנת 1831 הוא כלל רישום דומה, שהושפע בבירור מיצירתו של דה לה בש, של סצנה המבוססת על מאובנים מהרי היורה, בפרק האחרון של הפרסום שלו על מאובני גרמניה. בקלנד כתב לדה לה בש והפציר בו ליצור סצנות נוספות לפני שהגרמנים יקדימו אותם. דה לה בש לא הפיק סצינות אחרות בקנה מידה כזה, אך הוא כלל כמה סצינות קטנות ופשוטות יותר של בעלי החיים הגאולוגיים במהדורה השנייה של המדריך הגאולוגי שלו (1832).
דוריה אנטיקוויור בצבעי שמן, ציור של פראן 1830
סצינות כאלה לא נותרו מוגבלות לחוגים מדעיים. בשנת 1833 ייצר הגאולוג ג'ון פיליפס חתך עץ מסצנה מורחבת, שהושפעה ללא ספק מהאיור של דוריה אנטיקוויור ומסצנת היורה של גולדפוס. ציור זה פורסם במגזין הפני הפופולרי. ציור נוסף העתיק אלמנטים מדוריה אנטיקוויור, הופיע במילון מאויר להיסטוריה של הטבע בשנת 1834 בצרפתית. סצינות כאלה מהתקופה הקדומה המחישו בצורה חיה את ההתקדמות בפליאונטולוגיה, ועזרו לשכנע חוקרים ואפילו את הקהל הרחב שניתן להבין את העבר בביטחון סביר.
גרסאות נוספות
לאיור המקורי נוצרו גרסאות נוספות במהלך השנים. בספר מבוא לפליאונטולוגיה שהופיע בשווייץ, (1844–1846) היה ציור מודפס ומדויק של הליטוגרפיה המקורית, מלבד העובדה שהשמיטו בה את מאובני הצואה. זו הייתה הגרסה הראשונה של התמונה שפורסמה בספר.
סביב 1850 צייר רוברט פארן גרסה גדולה של הסצנה בצבעי שמן על בד עבור הגאולוג אדם סדגוויק. ייתכן שסדגוויק השתמש בה בהרצאות הגאולוגיה שלו בקיימברידג'.[7] בשנת 2007 ריצ'רד ביזלי, עם דייוויד וורד הפיקו גרסה מעודכנת של הסצנה ששיקפה את הידע המדעי המודרני על היצורים המתוארים.[8]
במוזיאון בעיירה ליים ריג׳ס, שם נמצאו הממצאים המקוריים, ישנה דיורמה גדולה בתלת מימד המבוססת על הציור דוריה אנטיקוויור.[9]
