אדם סדג'וויק (Adam Sedgwic; 1785–1873) היה גאולוג וכומרבריטי, ממייסדי הגאולוגיה המודרנית. הוא הגדיר את תקופה הקמבריום והדבון כפרקי זמן גאולוגיים. בהתבסס על עבודה שעשה בשכבות סלע וולשיות, הוא הציע את התקופה הקמבריאית בשנת 1835. בפרסום משותף עם רודריק מורצ'יסון הוא הציע גם את הגדרת התקופה הסילורית. מאוחר יותר בשנת 1840, שניהם הגדירו את שכבות הסלעים הסמוכים לגבול שבין התקופות הסילורית לקרבון, כתקופת הדבון.[1][2]
סדג'וויק נולד בדנט, יורקשייר, 22 במרץ 1785, ילדו השלישי של כומר אנגליקני. הוא התחנך בבית הספר ובמכללת טריניטי, קיימברידג'.
הוא למד מתמטיקה ותאולוגיה, וקיבל תואר ראשון מאוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1808 ותואר שני ב־1811. ב־1818 הוסמך ככומר.[4] המנטורים האקדמיים שלו בקיימברידג' היו תומאס ג'ונס וג'ון דוסון. הוא הפך עמית במכללת טריניטי, קיימברידג' ופרופסור לגאולוגיה משנת 1818, כשהוא מחזיק את המשרה עד מותו בשנת 1873.[5] הביוגרפיה שלו במאגר הבוגרים של קיימברידג' אומרת כי עם קבלתו את התפקיד, הכומר סדג'וויק לא היה בעל ידע גדול בגאולוגיה.[6]
סדג'וויק חקר את הגאולוגיה של האיים הבריטיים ואירופה. הוא ייסד את המערכת לסיווג סלעי הקמבריום ועם רודריק מורצ'יסון עבד את סדר השכבות של תקופת הדבון. מחקרים אלה בוצעו ברובם בשנות השלושים של המאה ה-19. כתוצאה ממחקרים אלה, סדג'וויק היה מעורב עם מורצ'יסון בוויכוח עם הנרי דה לה בש, במה שנודע כ"מחלוקת הדבונית הגדולה".[7]
כשותף לצוואתה של אן סיל, בעלת עבדים במטעים בג'מייקה, בשנת 1835 הוענק לסדג'וויק פיצוי כספי גבוה עבור 174 עבדים, בעקבות ביטול העבדות על ידי ממשלת בריטניה.[9]
במהלך חייו של סדג'וויק נוצרה תהום בין המאמינים בכנסייה האנגליקנית השמרנית ובין האגף הליברלי. לאחר התלבטויות במשך כמה שנים, התפרסמו מאמרים וסקירות של אנשי הכנסייה הליברלים בשנת 1860. אלה הצביעו על הבדלי ההשקפות. סדג'וויק, שהשקפותיו המדעיות והאמונה שלו היו שזורים בתאולוגיה טבעית, לקח חלק בוויכוחים אלה.
כגאולוג באמצע שנות העשרים של המאה ה-19, הוא תמך בפרשנותו של ויליאם בקלנד לגבי מרבצים מסוימים, במיוחד סלעים ושכבות סחף בלתי מגובשות (אלוביום) כתוצרי שיטפונות/הצפות ברחבי העולם. בשנת 1825 הוא פרסם שני מאמרים שזיהו את אלה כתוצרי השקעה של שיטפונות עצומים - לפי דעתו עדות למבול של נח. חקירותיו של סדג'וויק עם גאולוגים מאירופה שכנעו אותו כי הטיעון שלו בעייתי.
בתחילת 1827, לאחר שבילה מספר שבועות בפריז, הוא ביקר אתרים גאולוגיים בהרי סקוטלנד יחד עם רודריק מורצ'יסון. בהמשך הוא כתב שהמסע בסקוטלנד, החזיר לו את דעתו הקודמת לגבי השפעת ההצפות על עיצוב הנוף, רעיון שספג ביקורת חריפה בפריז מצד פון הומבולט ואחרים.
בתגובה לספרו של צ'ארלס לייל משנת 1830, "עקרונות הגאולוגיה", הידוע בקידום תפיסה גאולוגית אחידה, סדג'וויק המשיך לטעון לשיטפונות/ הצפות בזמנים שונים. ב־18 בפברואר 1831, כאשר פרש מתפקיד נשיאות האגודה הגאולוגית, הוא חזר לתורתו של בקלנד.[10]
הוא האמין שמינים של אורגניזמים מקורם ברצף של מעשי יצירה אלוהיים לאורך מרחב ההיסטוריה הארוכה של כדור הארץ. מבחינת סדג'וויק, יש להבדיל בין אמיתות מוסריות (שהשגתן מפרידה בין אדם לבהמה) לבין אמיתות פיזיות. שילוב אלה באלה או טשטוש הגבולות ביניהם, יכול להביא רק לתוצאות הרות אסון.
הנרי קול, איש דת אנגליקני, פרסם בשנת 1834 ספר נגד הגאולוגיה הפופולרית החותרת תחת ההתגלות האלוהית. הוא התייחס לרעיונותיו של סדג'וויק כאל "רעיונות אנטי-נוצריים", "מתריסים בכתבי הקודש", "והם השערות חסרות שחר ומלאות בסתירות עצמית".
בעודו הופך לאוונגליסטי יותר ויותר עם הגיל, הוא תמך מאוד בהתקדמות המחשבה והמחקר הגאולוגיים כנגד השקפות אנשי הכנסייה השמרנים. בפגישת האגודה הבריטית לקידום המדע ביורק בספטמבר 1844 הוא התפרסם בגלל הגנתו על הגאולוגיה המודרנית מפני התקפה של דיקן הכנסייה ביורק, הכומר ויליאם קוקברן, שתיאר אותה כבלתי מתקבלת על הדעת. סדג'וויק הותקף על דעותיו המדעיות, על ידי אנשי הכנסייה השמרנים, אך גם על ידי שמרניים אחרים כולל עיתון ה"טיימס". אך נחישותו זכתה לשבחים מהעיתונות הליברלית.
צ'ארלס דרווין היה אחד מתלמידי הגאולוגיה שלו בשנת 1831, וליווה אותו לסיור שטח בוויילס באותו קיץ. השניים קיימו תכתובת בזמן שדרווין היה במסעו על ה"ביגל", והמשיכו להתכתב גם לאחר מכן. עם זאת, סדג'וויק מעולם לא קיבל את תאוריית דרווין, "במוצא המינים" בשנת 1859.
לאחר שקרא את ספרו, הוא כתב לדרווין באומרו: "קראתי את הספר שלך בכאב יותר מאשר בהנאה. חלקים ממנו הערצתי מאוד; בחלקים אחרים צחקתי עד כאב; חלקים אחרים קראתי בצער מוחלט; כי אני חושב שהם דיבורי שווא... הרבה ממסקנותיך הרחבות מבוססות על הנחות שלא ניתן להוכיח או להפריך. מדוע אם כן לבטא אותן בשפה ובהסברים של אינדוקציה פילוסופית?"[11]
הוא הדגיש את ההבחנה שלו בין ההיבטים המוסריים והפיזיים של החיים - יש חלק מוסרי או מטאפיזי של הטבע כמו החלק הפיזי. אדם שמכחיש את זה נמצא עמוק בתוך שטף האיוולת". אם האנושות תקבל את השקפתו של דרווין, היא תסבול נזק שעלול לפגוע בה - ותוליך את המין האנושי לאחור.[11]
במכתב אחר, סדג'וויק תקף עוד יותר את ספרו של דרווין, כינה אותו "כוזב לחלוטין" וכתב כי הוא אוסף עובדות פשוטות ש"בושל בחוכמה" אבל חסר ערך ואמת. למרות חילוקי הדעות בינו לבין דרווין, השניים נשארו ידידים עד מותו של סדג'וויק.
בניגוד לסדג'וויק, חוקרים חברי כנסייה ליברלים (שכללו ביולוגים כמו ג'ורג' רולסטון, וויליאם קיטשן פרקר) היו סובלניים בדרך כלל עם תורת האבולוציה.
הנצחה ומורשתו
"מועדון סדג'וויק", היא החברה הגאולוגית הוותיקה ביותר בניהול סטודנטים בעולם, הוקמה לכבודו בשנת 1880.[12]
עם מותו של סדג'וויק הוחלט כי לזכרו ראוי להקים מוזיאון חדש וגדול יותר - הבניין המכונה "מוזיאון סדג'וויק", הושלם ונפתח בשנת 1903.[7][13]
בשנת 1865 קיבלה אוניברסיטת קיימברידג' תרומה "לצורך עידוד לימוד הגאולוגיה בקרב חברי האוניברסיטה, ולכבוד הכומר אדם סדג'וויק". כך נוסד פרס סדג'וויק שניתן בכל שנה שלישית עבור החיבור הטוב ביותר בנושא גאולוגי כלשהו. פרס סדג'וויק הראשון הוענק בשנת 1873.
כדי לחגוג את יום הולדתו, נוצר שביל גאולוגי בסמוך לדנט, הכפר בו הוא נולד ופיתח את תשוקתו לגאולוגיה. שביל סדג'וויק עוקב אחר נהר קוק עם הסברים גאולוגיים.