את עיקר פרסומו קנה אבידן כמשורר בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים. מבקרים ישראלים מחשיבים אותו בדרך כלל לאחד משלושת הנציגים הבולטים ביותר של שירת "דור המדינה", לצד יהודה עמיחי ונתן זך[1][2].
ביוגרפיה
דוד אבידן נולד ב-1934 בתל אביב כדוד מוריץ (לאחר הולדת אחיו הצעיר נדיב, אשר לימים היה מחבר תשבצי ההיגיוןנדיב אבידן, שינה אביהם בולק (דוב) מוריץ[3] את שם משפחתם לראשי התיבות של אבי דוד ונדיב). הורי אימו, פייניה לבית נייקרוג, נספו בשואה[4]. אביו היה מהנדס מים בשירות עיריית תל אביב ומשנה למהנדס העיר[5] בתיכון למד אבידן בגימנסיה "שלוה"[6] בתל אביב. עוד כנער צעיר החל לבלוט בכישרון הכתיבה שלו והיה מוכר בקרב חוגי המשוררים בתל אביב[7].
קובץ שיריו הראשון, "ברזים ערופי שפתיים", יצא לאור בשנת 1954, בעת שהיה סטודנט באוניברסיטה העברית[11]. הקובץ עורר הדים רבים בשל סגנונו החדשני, אך גם ביקורות שליליות, מבקר הספרות ישראל זמורה כתב עליו:” התוכן חסר כאן לחלוטין, חסר בכל שורה לחוד, בבל בית ואף בכל שיר ושיר...כי אם התחלה היא זו, הרי זו התחלה שהיא גם סיום, אלא אם האיש ישנה את טעמו וכוחו בו מן הקצה אל הקצה”[12].
אבידן המשיך ופרסם עוד ספרי שירה "בעיות אישיות" (1957)[13], "סיכום ביניים" (1960) ו"שירי לחץ" (1962), בהן שאף להרחיב את גבולותיה של השפה העברית, ליצור מילים חדשות (הרבה באמצעות הלחם בסיסים) ולהעניק משמעויות נוספות למילים קיימות[14]. במקביל החל לעסוק בתחומים נוספים של היצירה האמנותית כתב תסריטים וביים אותם, עסק באמנות פלסטית ותרגם מחזות. ב-1961 תרגם את המחזה "הזמנה לארמון" של ז'אן אנוי שעלה בתיאטרון הקאמרי[15], ואת המחזה "השעות הקטנות" (יחד עם דן מירון) מאת שון או'קייסי[16]. בסוף 1962 הוציא לאור תקליט בו הוא מקריא את שיריו. התקליט יצא בשם "דוד אבידן – מגיש את דוד אבידן" בחברת ישראפון וכלל גם קטע ממחזה שכתב בשם "סוף העולם הוא סוף העונה"[17].
בשנת 1964 פרסמה הוצאת שוקןאנתולוגיה ראשונה של יצירתו, "משהו בשביל מישהו", שכללה מבחר שירים מארבעת ספריו הראשונים, בתוספת שירים חדשים[18].
בשנת 1965 פרסם אבידן את הספר "דוד אבידן מגיש: תיאטרון מופשט", שכלל שני מחזות שכתב: "מחר אתה מת, אדוני" ו"קאראמבול"[19]. באותה תקופה גם כתב מאמרים בכתב העת "אתגר" של נתן ילין-מור[20].
בשנת 1968 פרסם את הספר "שירים בלתי-אפשריים + דו"ח אישי על מסע ל.ס.ד", קובץ שירים כרוך בדיווח אישי על שימוש בסם LSD[21]. את הספר השיק בתערוכה בגלריה "מסדה" בתל אביב, שהציגה איורים וצילומים שיצר[22]. בנוסף באותה שנה השתתף אבידן בתערוכה הקבוצתית "+10 - בעד ונגד", במסגרת קבוצת +10 של רפי לביא בגלריה 220 בתל אביב[23]. ותרגם את המחזה "איפה איפה אתה ג'והני?" מאת ויויאן ולבורן, ההצגה הראשונה שהעלה "התיאטרון הפתוח", תיאטרון עצמאי שהקים הבמאי הלל נאמן[24]
החל מסוף שנות ה-60 גילה אבידן עניין רב בחידושי הטכנולוגיה ובדרך לשלבם ביצירתו. הוא החל להשתמש בדיקטפון, ובמקום לכתוב על נייר את שיריו הוא הקליט אותם[7], והוא גם החל להפיק ולביים סרטים. באפריל 1969 ערך הקרנת בכורה לסרטו הראשון "הכל אפשרי", סרט ניסיוני קצר בן 15 דקות[25]. בסוף 1970 הציג את סרטו "מין" בפני מבקרי קולנוע וערך מספר הקרנות לסטודנטים[26], אך המועצה לביקורת סרטים ומחזות אסרה את הקרנתו בנימוק כי יש בו "פגיעה במוסר הציבורי ובערכי הדת"[27]. גם ערעור לבית המשפט העליון על הפסילה נדחה[28]. ספרו "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי" (1974) כולל שמונה שיחות של אבידן עם תוכנית המחשב "אלייזה" של ג'וזף וייצנבאום, הדמיה פרודית של פסיכותרפיסט. בדש ספרו "תשדורות מלווין ריגול" (1978) מצוין: "רובם המכריע של מרכיבי הספר החדש הם תיעתוקים של הקלטות דיקטפון-יד, שאבידן הפך אותו בארבע השנים האחרונות לציוד-יצירתי-צמוד".
אבידן תרגם אחדים מספריו לאנגלית, וכן תורגמו ספריו לשפות נוספות, ובהן צרפתית, רוסית וערבית.
בשנת 1991 הוציא לאור את ספר השירים האחרון שלו, "המפרץ האחרון", שנכתב בהשראת מלחמת המפרץ[29]. באותה תקופה התפרנס מהוראת כתיבה יצירתית באוניברסיטת תל אביב וסדנאות פרטיות שארגן[30].
חיים אישיים
בשנת 1958 הכיר את אשתו הראשונה, העיתונאית ברוריה אבידן, הם התגרשו לאחר פחות מארבע שנות נישואים. עם אשתו השנייה, לילי (סיגל) אבידן, התחתן ב-1970 כשהיא הייתה בת 22 והוא בן 36[31]. בשנת 1986 הכיר את ציפורן לוטם שהייתה לאם בנו יחידו (שאף היא הוציאה לאור מספר ספרי שירה)[32].
דוד אבידן נפטר בתל אביב ב-11 במאי1995 בגיל 61, כשהוא עני, חולה ושקוע בחובות. הוא נקבר בבית העלמין ירקון בגוש דן, והמשורר נתן זך ספד לו בהקריאו את שירו המצמרר של הנפטר: "שיר ילדים", הפותח בשורה "המוות יבוא אלי ביום ההולדת". כשנה לפני מותו, כבר נודע ברבים מצבו הנפשי, הגופני והכלכלי הירוד עם שידור כתבה בטלוויזיה הישראלית שחשפה את תנאי חייו, ובה אבידן אף חשף כי שקע בחובות של כ-100 אלף שקלים[33].
על מצבתו בבית העלמין ירקון חקוק שירו הקצר "אֲדַמִּלָּה". שמו של שיר זה ("אדם" ו"מלה", שהותכו ל"אדמלה") מייצג אחד ממאפייני שירתו של אבידן - הרחבת גבולות השפה, בעיקר באמצעות יצירת מילים חדשות המורכבות מהלחם בסיסים של שתי מילים ידועות.
הותיר אחריו בן יחיד, תר, בנה של צפורן לוטם[34]. בשנת 2016, במלאת 21 שנים למותו של דוד אבידן פרסם תר שיר לזכרו[35].
בשנת 2001 התפרסם קובץ של מבחר משיריו, "אדמלה", בהוצאת ידיעות אחרונות, בעריכת דוד וינפלד[36]. בנוסף באותה שנה הוצאת בבל הוציאה לאור שניים מספריו במהדורה חדשה. את ספר שיריו הראשון, "ברזים ערופי שפתיים", וכן "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי - שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב", שראה אור ב-1974[37].
בשנת 2007 עלה מופע תיאטרון המבוסס על שירי דוד אבידן, "המאה השלושים", בעיבוד ובימוי של ארי רמז. המופע על תחילה בפסטיבל עכו[38], אחר כך כל עלה שוב בתל אביב[39]. באותה שנה השיר "ייפוי כוח" של אבידן שימש השראה ליצירת מחול של רמי באר ולהקת המחול הקיבוצית[40].
בשנים 2009–2012 פורסמו כל שיריו של אבידן בארבעה כרכים בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן[41].
בשנת 2012 פרסם המשורר גלעד מאירי ספר אודותיו, "הר געש סימפתי: פרודיה, הומור ואוונגרד בשירת דוד אבידן"[42].
בשנת 2013 התפרסם תרגום נשכח שלו למחזה “קדיש” של אלן גינסברג בהוצאת דחק[43].
בשנת 2019 הוצגה תערוכה של יצירותיו שאצראורי דרומר במוזיאון תל אביב, ״דוד אבידן: נביא מדיה״, שהציגה אותו לא רק כמשורר, אלא כאמן רב־תחומי ניסיוני וחדשני[44]. במסגרת התערוכה התפרסם קטלוג של יצירותיו[45].
"קדיש" מאת אלן גינסברג - המחזה ושני קטעים מתוך הפואמה, תרגם וצרף מבוא: דוד אבידן. אחרית דבר: רונן סוניס. עורך: יהודה ויזן, דחק, 2013. התרגום פורסם לראשונה בכתב העת 'פרוזה' ב-1976 (גיליון 4–5) והוצג בתיאטרון הבימה באותה השנה בכיכובה של ליא קניג.
קריאה חוזרת – דוד אבידן מראיין: "להיות מתורגם – זה תיסכול" – על שפה ועל היעדר קנה-מידה – ריאיון טלפוני עם המשורר האמריקני הנודע ג'ון אשברי • "ברוסיה הכל נזיל, מטורף, מסוכן" – ריאיון טלפוני עם המשורר הרוסי אנדריי ווזנסנסקי • "אני משורר זקן, אבל פרוזאיקון צעיר" – ריאיון טלפוני עם המשורר הרוסי יבגני יבטושנקו • "אני אינטליגנטי – אבל טיפש" – על אינטליגנציה יצירתיות וזהות יהודית. ריאיון שנערך לפני שנים עם סופר המדע הבדיוני אייזק אסימוב.דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015
.svg){kind=logo}
