גבריות הוא מושג המתאר את מכלול דרכי ההתנהגות הנחשבים כטיפוסיים, או מתאימים, לגבר. המושג אינו קבוע, והוא תלוי זמן ומקום (בתרבויות השונות יש יחס שונה למהותו של מושג זה). גבריות אינה פיזיולוגית בלבד, אך היא מבוססת על ההבדלים הקיימים בין המין הנשי למין הגברי.
הגישה המסורתית רואה בגבריות זהות הנוצרת תוך כדי ניגוד לזהות הנשית ולנשיות. תרבות שאינה רואה בנשים וגברים שני סוגי אישיות מנוגדים תתקשה להכיל בתוכה את מושג הגבריות במובן הרווח בתרבות המערבית המודרנית. להיות גברי או נשי פירושו לקיים מכלול ציפיות המתקשרות למין הנתון. בכל הקשר תרבותי ישנם שני תפקידים מגדריים: גברי ונשי. באופן זה מתפרשות הגבריות והנשיות כתפקידים מגדריים, שהם תוצרים של ידע נרכש ותהליכי חיברות שעובר האדם.
ואולם, גישות ביקורתיות וחדשות יותר, במיוחד גישתה של ריווין קונל (2009), מבחינות בקיום של מספר סוגים של גבריות המתקיימים באופן היררכי. "הגבריות ההגמונית" מצויה בראש ההיררכיה המגדרית ונוצרת תוך הנגדה והכפפה של נשים וגברים אחרים. הגבריות ההגמונית המודרנית זוהתה בעיקר עם הגבר הלבן, הנוצרי, ההטרוסקסואל ממעמד הביניים אשר ניצב מעל לקבוצות אחרות: נשים, הומוסקסואלים, ממעמד הפועלים, לא נוצרים ולא לבנים. גברים שאינם משתייכים לגבריות ההגמונית נתפסים על פי רוב כלא-גבריים. למעשה, מרבית הגברים אינם תואמים את האידיאל של "הגבריות ההגמונית".
הגבריות המאצ'ואיסטית שנקראת לעיתים "היפר גבריות" נתפסת כדבר הטבוע בגוף הזכרי, המניע את הגברים לנהוג בצורות מסוימות. כך, לדוגמה, נמצא את התפיסה כי גברים הם יותר אגרסיביים, אינם אלו שאמורים לטפל בתינוקות וכך הלאה. מחקרים אנתרופולוגיים מצאו כי לגבריות עצמה יש סטטוס חברתי בדיוק כמו לעושר, לגזע ולמעמד חברתי. יתרה מכך, בתרבויות רבות, הצגת תכונות אופי שאינן "מתאימות" למגדר אליו משתייך האדם עלולה ליצור בעיה חברתית עבור היחיד. בקרב גברים, חלק מההתנהגויות יכולות להיחשב כסימן להומוסקסואליות.
אף שבמגוון התרבויות ניתן לראות את הגבריות בצורה שונה, ישנם גם אספקטים משותפים רבים בין תרבויות שונות. במקרים מסוימים משתמשים בביטוי "גבריות הגמונית" על מנת להבחין בין הצורה הנפוצה של גבריות לבין האחרות.
גבריות אינה רק זהות אישית אלא מעוגנת ביחסים חברתיים מאורגנים, דוגמה כלכלת המשפחה. במדינה מודרנית מקבל[דרושה הבהרה] נרטיב מחודש סביב חלוקת התפקידים בין גברים לנשים, הגבר נתפס כאחראי על הביטחון. הצבא הוא אחד מהאתרים התרבותיים המרכזיים שבו מעוצבת הגבריות ההגמונית.
וורן פארל, חוקר מגדר ומחבר הספר "מיתוס הכוח הזכרי", מערער על האמונה שלגברים היה את הכוח, בחלקו על ידי קריאת תיגר על ההגדרה עצמה של כוח. פארל הגדיר כוח כ"שליטה על אדם על חייו שלו". הוא כתב כי "בעבר, לאף מין לא היה כוח; לשני המינים היו תפקידים: תפקיד הנשים היה לגדל ילדים; תפקיד הגברים היה לגדל כסף."[1]
פארל תיעד כיצד באופן חוצה תרבויות, תחושות חוסר האונים של גברים היו כרוכות בדרכים בהן הרגישו כיצד הם מתוכנתים חברתית, אפילו כבנים צעירים, להיות "המין שניתן להקריב" (במקור: "The Disposable Sex"). הוא טען כי כל חברה ששרדה, עשתה זאת על ידי הכשרת הבנים שלה להיות ניתנים להקרבה, במלחמה, ובעבודה. הפרדוקס של הגבריות, הוא הציע, היא שאותה הכשרה מסורתית שיצרה חברה בריאה, יצרה בנים וגברים לא בריאים.
בעידן התנועה הפמיניסטית השינוי העיקרי טמון ככל הנראה בכך שהשליטה הגברית אינה כופה עוד את עצמה באופן ודאי כדבר המובן מאליו, או לפחות באזורים מסוימים של המרחב החברתי התנועה הפמיניסטית הצליחה לנתק את מעגל ההתחזקות הכללי. אחד השינויים החשובים: הרחבת גישתן של הנשים ללימודים וכתוצאה מכך לעצמאות כלכלית.
השאלה בדבר המשקל של הגנטיקה ושל תהליכי החיברות בהתפתחות הגבריות מוסיפה להיות נתונה במחלוקת. בעוד שתנאים חברתיים ממלאים תפקיד ממשי בהתפתחות הגבריות, ניתן להבחין גם שהיבטים מסוימים בזהות הגברית קיימים בקרב גברים רבים בתרבויות השונות, ומכאן שגם לגנטיקה תפקיד בכך.
לפי החוקרת קונל וגישתה הביקורתית, הגבריות מעוצבת לא על ידי גנטיקה והורמונים אלה על ידי תהליכים המתרחשים של אותו גבר עם העולם בכלל ועם גברים אחרים בפרט. גבריות מעוצבת על ידי אינטראקציה של הגברים בינם לבין עצמם – זה תהליך נרכש על ידי הפרקטיקות היום יומיות בחייו של גבר.
הסוציולוגית ג'נט זלצמן מתארת שבע תכונות של גבריות, המהוות את הקודים הבסיסים של הגבריות המאצ'ואיסטית ההגמונית, ומשותפות לכל החברות המערביות. אלה תכונותיו של "הגבר הקלאסי":[2]
בעידן החדש התפתח מודל חדש של גבריות, המכונה "הגבריות החדשה". זוהי גבריות המבוססת על שוויון בין נשים וגברים ועל האמונה כי גבריות ונשיות אינם שני הפכים המוציאים זה את זה, אלא שני פנים של אדם שלם. כמו כן הגבריות החדשה שוללת את הדיכוי הרגשי של בנים וגברים, ומאמינה ביכולתם להתמודד עם מצוקה נפשית באופן ישיר ואמיץ.
חן נרדי, מחבר הספר "גברים בשינוי"[3] מגדיר את הגבריות החדשה בשם "ניומניזם" – מושג המורכב משלוש מילים: "גבר", "חדש" ו"הומניזם" – שמשמעו העמדת כבודו של האדם במרכז וטיפוח הרוח האנושית כאידיאל. המושג "ניומניזם" מבטא את הרצון לשפר את איכות החיים של הגבר באמצעות מעבר ממושגים של גבריות סטריאוטיפית – מודל המקדש שליטה כוחנית והשגת עליונות בכל מחיר – למודל חדש של גבריות המבוסס על גישה הומניסטית של הגבר כלפי עצמו וכלפי סביבתו. מעבר למודל זה כולל מספר מרכיבים: בראש ובראשונה ויתור על תפיסת העליונות והחתירה להשגת שליטה מרבית על עצמו ועל סביבתו. כמו כן, יש צורך באיזון בין מרכיב העבודה ומרכיב המשפחה – איזון שהשגתו מבוססת על מעורבות גבוהה יותר של הגבר בגידול וחינוך הילדים וטיפוח הבית. מרכיב נוסף הוא פיתוח מודעותו האישית של הגבר לצרכיו, לרגשותיו ולמחסומים המקשים עליו את השינוי, ומכאן שהגבר צריך להיות מודע לתהליכים החברתיים והפסיכולוגיים שמעצבים את זהותו הגברית.
רוברט מור ודאגלס ג'ילט מציגים בספרם[4] את הארכיטיפים של הגבריות הבוגרת ומחלקים אותם לארבעה:
ארכיטיפ המאהב הוא ראשון במעלה בנפש האדם כי בו טמונה האנרגיה הטוענת את הרגישות לסביבה שמחוץ לעולמו האישי של הגבר.
אידאולוגיה של גבריות מסורתית היא סט של אמונות וציפיות לגבי תפקידי המגדר של גברים, כלומר כיצד גברים אמורים לנהוג, מערכת של אמונות וציפיות שהופנמה על ידי הפרט בהקשר לתפיסה חברתית נתונה לגבי גבריות בחברה המערבית.
בראנון Brannon[5] מגדיר ארבעה נרטיבים המהווים תפקידי-מגדר המצופים מגברים:
על פי פרדיגמת מתח תפקידי מגדר המתבססת על אידאולוגיה של גבריות מסורתית, אידאולוגיה זו מופנמת בתהליכי חיברות לגבריות שעלולים לגרום לפגיעה ברווחה הנפשית של גברים. הסיבות האפשריות לפגיעה ברווחה הנפשית של גברים הן:
בהתבסס על פרדיגמת מתח תפקידי מגדר, מתפתח קונפליקט בתפקידי המגדר Gender Role Conflict[7], כאשר קיים חוסר התאמה בין ה"עצמי" לבין "העצמי האידיאלי", כפי שהוא נתפס בעיני בנים, נערים וגברים. המתח שנוצר מוביל ליצירת קונפליקטים ביחס להתנהגות נתונה, ונובע מהפער בין הציפיות החברתיות מגברים לבין צורכיהם ויכולותיהם לפעול בזמן ובהקשר נתון. בהקשר זה ניתן להצביע על מספר קונפליקטים העלולים להיווצר בקרב גברים כתוצאה מגורמים שאינם עולים בקנה אחד עם 'הגברי האידיאלי' כפי שהוא נתפס בחברה המערבית: קושי או העדר יכולת ליישם ערכים של 'הגברי האידיאלי'; תחושה של פער בין האופן שבו הם חווים את עצמם, לבין ציפיותיהם מעצמם לגבי גבריותם, תחושה של היעדר הערכה באשר לצורכיהם שלהם, תחושה שהם אינם מוערכים, שהם מושפלים או נפגעים על ידי אחרים בשל האופן שבו אחרים חווים אותם וחוסר הערכה כלפי אחרים הנובע מהפנמת 'הגברי האידיאלי' המתבטא בהשפלת אחרים או בפגיעה בהם.
בהמשך לכך, קיימים ארבעה קונפליקטים מרכזיים שעמם גברים מתמודדים בחיי היום יום:
על פי התאוריה, ככל שעוצמת הקונפליקט בין ה'עצמי' לבין תפיסת 'הגברי האידיאלי' בקרב גברים גבוהה יותר, המתח הנפשי שהם יחוו יהיה גבוה יותר. במטרה להוריד את עוצמת המתח, הם ייטו לפעול על פי הציפיות החברתיות והתרבותיות לגבריות ('הגברי האידיאלי') ויפעלו פחות על פי צורכיהם ורצונותיהם האותנטיים.
במחקרים רבים שנעשו נמצא באופן משכנע שקיימת מהימנות מוחלטת לגבי הקשר בין אידאולוגיה של גבריות מסורתית וקונפליקט תפקידי מגדר לבעיות פסיכולוגיות ובין אישיות הן לילדים ונערים והן לגברים, הכוללים עמדות שליליות כלפי נשים והומוסקסואלים, עמדות לגבי אלימות, אלימות כלפי נשים, לקיחת סיכונים במצבים הקשורים לקיום יחסי מין ובריאות כללית, שימוש לרעה בחומרים פסיכו אקטיביים, התנהגות עבריינית, ערך עצמי נמוך, עוינות ותוקפנות, לחץ דם גבוה, דיכאון, חרדה, בעיות בנישואים ובמשפחה ועמדות כלפי פנייה לקבלת עזרה[8]. בנוסף, נמצא שלחץ תפקידי מגדר מסביר את "הסיכון הכפול" בקרב גברים – מחד הוא מגביר את הסיכון למצוקה בקרב גברים ובמקביל מחזק עמדות השוללות פנייה לקבלת עזרה פסיכולוגית.