מנהיגות היא מאפיין אישיות המאפשר להוביל אנשים אחרים אל עבר מטרה משותפת במינימום סמכות. פעולה מנהיגותית, מתקשרת בצורה ישירה להשפעה וליצירת שינוי.
הגדרת מושג המנהיגות
המנהיגות נחשבת תכונה חשובה בחברה האנושית והניסיון להבין ולהגדיר מנהיגות מעסיק פילוסופים וחוקרים כבר משחר ההיסטוריה הכתובה. לפי אריסטו, המנהיגות מורכבת מאמינות (אתוס), הנמקה (לוגוס), ופאתוס. התאוריות המדעיות המסורתיות טענו בעבר שכישורי מנהיגות הם מולדים. תאוריות עכשוויות בפסיכולוגיה, לעומת זאת, טוענות כי היבטים רבים במנהיגות ניתנים.
במקביל, גישות מודרניות נוטות להתייחס למנהיגות כאל תופעה התלויה בהקשר[1]. לפי שיטות אלה אופן מימוש המנהיגות בהקשר אחד איננו בהכרח רלוונטי באחר. כך לדוגמה, הצלחה כמנהיג ביחידת מכירות לא בהכרח מנבאת הצלחה כראש המדינה או כאמון על תחום הביטחון במדינה. המשותף לכל ההגדרות היא היכולת להוביל אנשים למימוש שינוי ופעולה להשגת מטרה משותפת.
בין מנהיגות וסמכות
רוב העיסוק ההגותי והמחקרי במנהיגות עוסק בבעלי הסמכות (למשל – שליטים, מנהלים) ואינו מבחין בין סמכות למנהיגות. ההבחנה בין מנהיגות (Leadership) לבין שלטון (Rulership) או סמכות (Authority) מקלה על הגדרת התופעה[1]. כאשר אנשים מצייתים לדמות מסוימת המחזיקה בסמכות רשמית, לדוגמה – מלך, מנהל, קצין בכיר – קשה להבחין אם הם פועלים מתוך רצונם או מתוך חשש לענישה מצד נושא הסמכות. השימוש בכח ישיר פועל באותו האופן – כאשר אדם מציית לאיום המלווה באקדח – הוא מציית לכוח. כאשר אדם מציית להוראות של רופא – הוא מציית לכוח המודרני: ידע ומומחיות.
גישות המסבירות מנהיגות
שתי גישות בולטות בתחום המנהיגות מתייחסות לשני מרכיבים עיקריים: הראשונה, גישת התכונות, מתייחסת לדמות המנהיג, כאשר המנהיג הוא אדם הניחן בתכונות מולדות יוצאות דופן, שמכוחן הוא משפיע. השנייה, הגישה המצבית, מתייחסת למצב, כאשר הנסיבות, ולא התכונות או המאפיינים של המנהיג, הן הקובעות את ההשפעה. כיום, חקר המנהיגות מתמקד בגישה שלישית, הרואה במנהיגות יחסי גומלין בין מנהיגים לבין מונהגים. תופעת המנהיגות נובעת מהתייחסות גומלין סובייקטיבית כלשהי, ומסבירה מדוע דמות מסוימת תתפס ותוכר כמנהיג.
יכולות המיוחסות למנהיג
בעבר היה נהוג לייחס את יכולת המנהיגות להשראה אלוהית כביכול (מה שמכונה בלועזית "כריזמה"). אולם כיום מקובל לחשוב כי מדובר בפוטנציאל הקיים במידה זו או אחרת בכל אדם ושניתן לפתח ולטפח אותו, ואפילו להתאימו לסיטואציה ספציפית. על בסיס גישה זו התפתחו בעשורים האחרונים מתודולוגיות העוסקות בפיתוח ובטיפוח המנהיגות. למרות קיומם של הבדלים בולטים בין הגישות השונות, כולן מסכימות פחות או יותר על הגדרה של המנהיגות המבוססת על קיומן של יכולות אנושיות מסוימות אצל המנהיג. בין היתר, ניתן למנות את היכולות הבאות כאלה שיש לגביהן את ההסכמה הרחבה ביותר:
- הצגת חזון – היכולת להגדיר באופן ברור ומוחשי את המטרה המשותפת שאליה המנהיג מוביל.
- דוגמה אישית – היכולת לבטא במעשה ובהתנהגות את הערכים לפיהם המנהיג מצפה מהציבור לפעול.
- קבלת החלטות ויישומן – היכולת לשקול שיקולים שכלתניים אל מול שיקולים רגשיים בעת קבלת החלטות וניהול סיכונים, יחד עם יישומן באופן עקבי עד השלמתן.
- הובלת שינויים – היכולת להתמודד עם מצבים של שינוי על כל המורכבות והקושי הכרוכים בהם.
- גישה פסיכו-חברתית – אינטואיציה לגבי האופן בו מושפעים הצרכים הנחוצים למונהגים, על מנת שיפעלו באופן עקבי ומלא אל הגשמת המטרות, אליהן מוביל המנהיג.
- כושר ארגון – היכולת לעצב, להפעיל ולתחזק ביציבות מבנים ארגוניים.
- אומץ – היכולת לקבל החלטות בסיטואציה ייחודית, שנראות למונהגים חורגת ממטרות העל (בשל מגבלות אתיות, אסטרטגיות או אינטלקטואליות) ולהוביל ליישומן, תוך שמירה על אמון המונהגים.
- האצלת סמכויות – היכולת להאציל מסמכויותיו לאנשים אחרים מבלי להפחית מאחריותו לתוצאות.
סגנונות מנהיגות
קיימים סגנונות שונים של מנהיגות, הנבדלים זה מזה בשלושה גורמים עיקריים:
- תפיסת המנהיג את תפקידו ואת סמכויותיו. למשל מנהיגות שירותית.
- תפיסת החברה את תפקידי המנהיגות.
- מידת החשיפה של המנהיג אל מונהגיו.
ניתן לומר כי הצלחתו של מנהיג תלויה במידה רבה בהתאמת סגנון המנהיגות שלו לנסיבות שבהן עליו להנהיג.
מנהיג אישי ומנהיג חברתי
מדובר על שני סוגי מנהיגים: מנהיגים אישיים ומנהיגים חברתיים. מניעיו של המנהיג האישי הם לשרת את האינטרס העצמי שלו ואילו המנהיג החברתי אינו מונע רק על ידי האינטרס האישי אלא משרת את האינטרס הציבורי. המנהיג האישי מפגין התעלמות מזכויות ומרגשות של אחרים, חסר סובלנות ומאופיין בהתנהגויות נצלניות. מנהיג זה מפגין לעיתים קרובות תוקפנות בלתי נשלטת תוך שהוא מתכחש לה. המנהיג האישי מעורר אצל מונהגיו רגשות של צייתנות וכניעה ואף יוצר תלות כלפיו. לעומתו, המנהיג החברתי אינו מתעלם מרגשות, מזכויות ומ"כללי המשחק" המקובלים. הוא מתייחס למונהגיו בצורה שוויונית, מפתח ומעצים אותם. המנהיג החברתי משפיע מבחינה חברתית באמצעות מנגנון ההפנמה, כלומר שילוב של ערכי המנהיג כעקרונות מנחים אל תוך התפיסה העצמית של המונהגים.
מנהיג מתגמל ומנהיג מעצב
על פי מודל ניתוח העסקאות (TA), קיימים שני סוגי מנהיגים: המנהיג המתגמל והמנהיג המעצב.
המנהיג המתגמל פועל להשיג את מטרותיו באמצעות שכר ועונש. הוא מאמין שאנשים פועלים בגישת התועלתיות, כלומר שהם תמיד ינסו להשיג את האינטרס שלהם בכל מחיר ערכי. הוא מאמין כי אם יציע להם הצעה טובה הם ייקחו אותה בשתי ידיים. המנהיג המתגמל ייצור מעין "סחר חליפין כלכלי" בינו לבין המונהגים – אם ייתנו לו את תמיכתם ויקדמו אותו הוא יעזור להם לממש את האינטרסים שלהם.
מנהיגות מסוג זה חולפת במהירות, שכן האינטרסים עלולים להשתנות. יתר על כן, פעמים רבות יש התנגשות אינטרסים של המונהגים וכל החלטה שהמנהיג מקבל פוגעת במנהיגותו.
המנהיג המעצב פועל להשיג את מטרותיו באמצעות שימוש בעולם ערכים שהמונהגים מזהים איתו. המנהיג המעצב מאמין כי העולם פועל על פי צו ערכי ברור וידוע. הוא חושב שהוא יכול לשפר את הקבוצה באמצעות הדגשת הערכים הללו. הוא רוצה שהקבוצה תלך על פי העקרונות המנחים אותו כי הוא מאמין שהם נכונים.
הוא נותן תחושה למונהגים שהוא מוביל אותם למקום טוב יותר, שבו הם מפתחים את עצמם כפרטים וכקבוצה.
המנהיג המעצב מצליח ליצור אצל המונהגים שביעות רצון וכך הם מבקשים להמשיך וללכת אחריו גם בטווח הארוך.
מנהיגות בארגון ורגשות
מנהיגות היא תהליך טעון ברגשות כאשר הרגשות שזורים עם תהליך השפעה חברתית[2]. למצב הרוח (mood) של המנהיג בארגון יש השפעה על חברי הקבוצה המונהגת בכמה מישורים[3]:
- מצב הרוח של חברי הקבוצה מושפע ממצב רוחו של המנהיג. הפגנת מצב רוח חיובי של המנהיג מביאה למצב רוח חיובי יותר אצל חברי הקבוצה. הדבר נכון גם למצב רוח שלילי. המנהיג מעביר את מצב רוחו באמצעות מנגנון הדבקה רגשית (mood contagion)[3]. זהו כנראה אחד המנגנונים הפסיכולוגיים שבאמצעותו מנהיג כריזמטי משפיע על המונהגים[4].
- בקבוצה קיים רגש קבוצתי (group affective tone). זוהי תופעה ברמת הקבוצה, המתרחשת כאשר לחברי הקבוצה יש תגובות רגשיות אחידות ועקביות. הפגנת מצב רוח חיובי על ידי המנהיג תביא למצב רגשי קבוצתי חיובי[3].
- תהליכים קבוצתיים יושפעו ממצב רוחו של המנהיג. מצב רוחו מספק מידע לחברי הקבוצה לגבי התהליכים שהקבוצה מבצעת. לדוגמה, מצב רוח טוב מאותת על התקדמות טובה ומשדר ביטחון בקבוצה. כתוצאה מכך תיווצר התנהגות חברית יותר וברמה הארגונית יהיה תיאום גבוה יותר בביצוע המשימות[3]. במחקר על שירות לקוחות נמצא שמצב רוח חיובי של המנהיג משפר את ביצועי הקבוצה, אם כי נתון זה שונה במחקרים שונים[5].
מעבר למצב רוחו של המנהיג, גם התנהגותו היא מקור לרגשות חיוביים ושליליים של המונהגים. המנהיג יוצר אירועים וסיטואציות שגוררים תגובה רגשית. דוגמאות – מתן משוב, הקצאת משימות, חלוקת משאבים. כל אירוע מסוג זה יוצר רגש שישפיע על התנהגות המונהג בארגון[6].
אינטליגנציה רגשית של המנהיג, כלומר יכולתו לנהל את הרגשות שלו ושל האחרים, היא רכיב חשוב במנהיגות אפקטיבית[7].
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- על המילה 'מנהיגות', באתר האקדמיה ללשון העברית
- נטלי חזן, פיתוח מנהיגות כתהליך בניית זהות, באתר פסיכולוגיה עברית, 21 באוגוסט 2011
- יורם שורק, דברים שיורמים יודעים: מיהו מנהיג?, באתר "הידען"
- סימון סינק, איך מנהיגים גדולים מעוררים השראה ופעולה?, הרצאה
(עם כתוביות בעברית)
תומר מיכלזון, איפה הצ'רצ'יל שלנו, באתר TheMarker, 5 במרץ 2015- מיכה פופר, האם מנהיגות – מצוינות? כמה הרהורים על הערכת מנהיגים, מערכות 336, יוני 1994
- מיכה פופר ורענן ליפשיץ, השפעת המנהיגות על הלמידה הארגונית, מערכות 369, 2000
- גרשון הכהן, מחינוך למצויינות אל נכות מנהיגותית, מערכות גיליון 475, אוקטובר 2014, עמודים 4–9
- דרק סיברס: איך להתחיל תנועה – הרצאה באנגלית על אומץ ומנהיגות מאתר TED עם כתוביות בעברית
- שריל סנדברג: מדוע יש מעט מדי נשים מנהיגות – הרצאה באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעברית
מנהיגות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1 2 למשל גישת המנהיגות ההסתגלותית מבית מדרשם של פרופ' רונאלד חפץ ומרטי לינסקי מבית הספר למנהיגות של הרווארד
- ^ George J.M. 2000. Emotions and leadership: The role of emotional intelligence, Human Relations 53 (2000), pp. 1027–1055
- ^ 1 2 3 4 Sy, T. & Cote, S & Saavedra R. 2005. The contagious leader: Impact of the leader’s mood on the mood of group members, group affective tone, and group processes. Journal of Applied Psychology, 90(2): pp. 295–305. http://www.rotman.utoronto.ca/~scote/SyetalJAP.pdf(הקישור אינו פעיל, 12.2.2019)
- ^ Bono J.E. & Ilies R. 2006 Charisma, positive emotions and mood contagion. The Leadership Quarterly 17(4): pp. 317–334
- ^ George J.M. 2006. Leader Positive Mood and Group Performance: The Case of Customer Service. Journal of Applied Social Psychology: 25(9) pp. 778–794
- ^ Dasborough M.T. 2006.Cognitive asymmetry in employee emotional reactions to leadership behaviors. The Leadership Quarterly 17(2):pp. 163–178
- ^ Goleman D., Boyatzis R. E., McKee A. 2004. Primal Leadership:Learning to Lead with Emotional Intelligence. Harvard Business Press
