עלילת "בטיפול" מתמקדת בחוויותיו הטיפוליות ובחייו הפרטיים של ראובן המשובצים במאורעות דרמטיים, ובהם:
משפחת דגן: גילוי בגידתה של יעל בראובן ששיאה בנסיעתה הגלויה של יעל לרומא עם מאהבה; היחשפותה של יעל ליחסו של ראובן כלפי נעמה במהלך הטיפול הזוגי אצל גילה; עזיבתו של ראובן את הבית ושיחותיו בנושא זה עם בתו רונה.
נעמה: התבטאויותיה של נעמה לגבי אהבתה לראובן והאהבה של ראובן אליה; התוודותה על מעלליה המיניים בשירותים של דיסקוטק; חשיפתו של רומן אסור שהיה לה עם גבר אמריקאי מבוגר ממנה שהשפיע על יחסיה עם גברים; התיישבותו הפתאומית של ראובן לצדה והגילוי שהמשיכה אליו אינה כה חזקה כפי שחשבה; ביקורו של ראובן בביתה של נעמה בפרק האחרון וכניסתו לחדר השינה שלה.
ידין: היחשפות של רומן בין ידין לנעמה שנפגשו מחוץ לקליניקה; אלימות פיזית של ראובן כלפי ידין לאחר שידין מגלה שבירר פרטים אישיים על ראובן ומעליב מילולית אותו ("חתיכת אל שמתפרקים לו החיים") ואת נעמה; קבלת הודעה על כך שידין נהרג בתאונת אימונים; פגישה קשה עם מנחם שנגעה במידת אשמתו של ראובן במותו של ידין.
איילה: "התאמנותה" של איילה על משענת הספה כשידיה נתונות בגבס; ניסיון התאבדותה בקליניקה על ידי נטילת מנת יתר של כדורים; גילוי רומן שניהלה עם מאמנה המבוגר; הגילוי העצמי על כך שניסתה להתאבד בתאונה שבגללה הגיעה אל ראובן; מריבותיה עם אמה ועם אביה בקליניקה ובפתח הקליניקה.
אורנה ומיכאל: העלאת הזיכרונות המשותפת של הזוג על נסיבות פגישתם הראשונה בחוות הסוסים של מיכאל; התחננותו של מיכאל כלפי אורנה שלא תעזוב אותו; עצתו של ראובן לבצע את ההפלה בעקבות דרישתו של מיכאל לתשובה מיידית; ההפלה הטבעית שאורנה חווה על ספת הקליניקה; עזיבתו של ראובן את החדר בשבוע האחרון של העונה על מנת שהם יוכלו לדבר ביניהם בפרטיות.
גילה: הוויכוחים של ראובן עם גילה בנוגע ליחסו אל נעמה שמסתיימים בווידוי על כך שהוא אוהב את נעמה; הבעת צער עמוק של ראובן בפני גילה על אובדן סיכוייו לחוות אהבה אמיתית; גילויים של פרטים מעברה של גילה שהייתה נשואה למטפל שבגד בה ללא הרף, ואף ניהלה רומן עם אחד מתלמידיה; הטחת ההאשמות על רקע אישי של ראובן בגילה שגורמת לפריצתה בבכי; ביקורו של ראובן בפרק האחרון שבמהלכו הוא מספר לה על מה שעבר עליו בביתה של נעמה, ושמסתיים בכך שגילה מחבקת את ראובן ואומרת לו שהוא "ניצח" בכך שלא מימש את אהבתו לנעמה.
עונה שנייה
העונה נפתחת בביקור דרמטי של מנחם בביתו של ראובן; מנחם הנסער מאשים את ראובן בהריגתו של ידין בכך שלא מנע ממנו מלחזור לטוס, ומציב לראובן אולטימטום: או שיפרוש מעיסוקו כפסיכולוג מרצונו או שיתצייב למשפט בו תדרוש התביעה השתת פיצוי כספי בשל אחריותו למות ידין. ראובן פונה לטליה, עורכת דין שבה טיפל 16 שנה לפני כן, בבקשה לעזרה מקצועית, פנייה שמתגלה כמוטעית בשל הקשר הטעון בין השניים. טליה מתחילה שוב טיפול אצל ראובן, כאשר בהמשך השבוע מגיעים אל ראובן לטיפול מנכ"ל מוצף בדאגות בשם אפי, אורנה ומיכאל שנפרדו וממשיכים בטיפול כמשפחה, עם בנם איתי, כאשר איתי מטופל לבדו או במשותף עם הוריו, וכן בחורה חולת סרטן בשם איריס שראובן מנסה לשכנעה לספר לאדם נוסף על מחלתה ולהתחיל בטיפולים כימותרפיים. ההדרכה אצל גילה מתחילה על רקע התביעה של מנחם כאשר היא מתבקשת על ידי ראובן להעיד בנוגע לטיפול של ידין, ומעט בהמשך מתחילה להפוך לטיפול הכולל נבירה בעברו הרחוק של ראובן.
בהמשך העונה, אביו של ראובן נפטר, ראובן מייעץ לטליה לנסות להיכנס להיריון, בתו של אפי יוצאת מהארון, ראובן מקיים מפגש מיני עם תמי, התמוטטות של איריס מאלצת את ראובן לדווח למשפחתה על מצבה, וראובן מוכרז כזכאי "ללא רבב" במשפט התביעה. בפרק האחרון של העונה מודיע ראובן לגילה על החלטתו להפסיק לטפל לתקופה בלתי מוגבלת בעקבות תחושתו שחלה ירידה ברמתו המקצועית.
דמויות
עונה ראשונה
דמויות ראשיות
ראובן דגן (אסי דיין): הפרוטגוניסט של הסדרה והיחיד שמופיע בכל פרק שלה. פסיכולוג קליני בעל מוניטין, בן 52, שעובד באזור המרכז. הוא מטפל פעיל המשתף את מטופליו בתחושותיו כלפיהם גם כשהנושא מורכב. לאורך העונה נאלץ לתמרן בין צורכיהם של בני משפחתו לבין אלה של מטופליו, ולעיתים בין צורכיהם של מטופלים שונים. ראובן נשוי ליעל ולהם שלושה ילדים משותפים, איתמר, רונה ובן. במהלך הסדרה נחשפים פרטים מעברו של ראובן: כשהיה בן 16 אביו הרופא עזב את הבית עם אחת ממטופלותיו, כך שראובן היה צריך לטפל באמו מגיל צעיר. בנוסף מתגלים פרטים על משפחתו הנוכחית: יחסיו עם אשתו אינם כשהיו, בתו המתבגרת נוהגת "להיעלם" לו וליעל בקביעות ובנו הקטן לא מסתדר חברתית בבית ספרו. בנוסף לבעיות אלה נאלץ ראובן להתמודד עם המכשולים המופיעים בטיפוליו השונים ולעיתים משתלבים בבעיותיו הפרטיות, כמו יחסו הבלתי ברור כלפי המטופלת נעמה. ראובן מתבטא לעיתים בפגישותיו עם גילה בנוגע למידת אמונו במקצוע הפסיכולוגיה.
יעל דגן (מירב גרובר): רעייתו של ראובן. לעומת הדמויות האחרות, לדמותה של יעל אין יום קבוע שבו מופיעה, והיא לרוב מופיעה כשמטופל עוזב או מחמיץ טיפול. יחסיה עם ראובן, שהחלו בהערצה ובטיפול אינטנסיבי הדדי, הפכו לקרים, כאשר יעל טוענת שהיא מרגישה משנית וחסרת חשיבות בעיני ראובן לעומת עבודתו. בעקבות משבר גדול ביחסיהם מתחילים השניים בטיפול זוגי אצל גילה, שם הם מדברים על נסיבות היכרותם ועל הסיבות בגללן הם הגיעו למצב הנוכחי.
נעמה לרנר (איילת זורר): מטופלת ביום ראשון. רופאה מצודדת בשנות השלושים לחייה. הסדרה נפתחת כשנעמה מספרת לראובן על תחושותיה הנחרצות בנוגע ליחסים ביניהם. בפרקים הבאים מנסה ראובן להתמודד ולפענח בעצמו וכן באמצעות פגישותיו עם גילה את גישתו ביחס לנעמה. במהלך העונה מתפתח קשר בין נעמה לבין לאחד ממטופליו האחרים של ראובן. פרטים שמתגלים על נעמה במשך הסדרה הם יחסה של נעמה כלפי אביה ויחסיה הרומנטיים בעבר. טיפול זה לרוב מגיע לנקודות שבירה רגישות. הטיפול של נעמה מסתיים עוד לפני סיום העונה אך ראובן ממשיך בכל זאת לקיים איתה פגישות שמגיעות לשיא דרמטי בפרק האחרון.
ידין ירושלמי (ליאור אשכנזי): מטופל ביום שני. טייסחיל האוויר, שאחראי להפלת פצצה ברמאללה שגרמה למותם של אנשים חפים מפשע, בהם ילדים. הוא כבן ארבעים, נשוי למיכאלה, מרצה במכללה לתקשורת, ואב לשני ילדים. בפרקים השונים מדבר ידין עם ראובן על שלבים בחייו: ההפצצה והיחס שלו אליה, התקף הלב שעבר לאחריה, קשריו עם אשתו ועם נשים אחרות, מיניותו, נסיעתו לאתר ההפצצה, סילוקו והחזרתו לחיל האוויר, השקפת עולמו ויחסיו עם אביו מנחם. טיפול זה מלווה ביחס קשה ולא נעים בין ראובן לידין, שאף מגיע לקיצוניות.
איילה (מאיה מרון): מטופלת ביום שלישי. אתלטית מצטיינת צעירה שמבקשת מראובן חוות דעת פסיכולוגית לגבי תאונת דרכים שעברה, כאשר חברת הביטוח של הנהג הדורס מנסה להוכיח שהיא ניסתה להתאבד. ראובן משכנע אותה להישאר לטיפול, והם משוחחים על נסיבות התאונה, על יחסיה עם הוריה שמדי פעם מצטרפים לטיפול, על חייה הבודדים בפנימיית הספורטאים ועל יחסיה הרומנטיים בעבר.
אורנה ומיכאל נוימן (עלמה זק ורמי הויברגר): מטופלים ביום רביעי. זוג נשוי עם בן יחיד. אורנה עברה טיפולי פוריות ארוכים וכושלים, אך לבסוף הצליחה להיכנס להיריון. בפרקים הראשונים רוב נושאי השיחה עוסקים בחוסר רצונה של אורנה לשמור את העובר, ובכעסו של מיכאל על אורנה בשל כך. כשהזוג חוזר לטיפול לאחר שחווה אירוע טראומטי, ראובן מתחיל לטפל בחוסר התקשורת וההבנה ביניהם, בעיקר על רקע בגידתה של אורנה במיכאל עם הבוס שלה. בנוסף לשיחות הממושכות על זוגיות השניים, מטפל ראובן בנושאים כמו העבר והמשפחה שלהם כבודדים.
גילה אבולעפיה (גילה אלמגור): מדריכה את ראובן ביום חמישי. פסיכולוגית בגמלאות (נכון לעונה הראשונה) שהייתה מדריכתו של ראובן במשך שמונה שנים. ראובן חוזר לקליניקה שלה לאחר שהשניים לא היו בקשר במשך שמונה שנים על מנת שגילה תדריך אותו בנושא המטופלת נעמה. במשך הטיפול עולות סוגיות שונות כמו יחסיו של ראובן עם יעל, עברו כמתלמד של גילה והשקפת עולמו כמטפל. בפרקים מאוחרים יותר מגיעים ראובן ויעל לטיפול זוגי. בנוסף להעמקה בדמותו של ראובן, עולים בהדרכות פרטים לא נעימים מעברה של גילה.
דמויות משנה
רונה דגן (טלי רובין): בתם של ראובן ויעל. מתנדבת במרכז לנוער במצוקה, שם פגשה את בן זוגה. אוהבת מאוד את אביה ומעדיפה אותו על פני אמה. המטופלת איילה לומדת בכיתה המקבילה לכיתתה.
מנחם ירושלמי (ישראל פוליאקוב): אביו של ידין ירושלמי. ניצול השואה ואיש צבא קשוח ואינטליגנטי מאוד, לפחות בעיניו של ידין. מופיע בפרק אחד שלם של העונה הראשונה ובסצנת הפתיחה של העונה השנייה שהיא הסצנה האחרונה שפוליאקוב הצטלם אליה לפני פטירתו בסוף 2007, ותוארה על ידי יוצרי "בטיפול" כסצנה החשובה ביותר של העונה.
זוהר (דרור קרן): אביה של איילה וגרושהּ של אורלי. צלם (אך הוא מעדיף להיקרא אמן) תמונות עירום. בגד באשתו עם אחת הדוגמניות ולאחר מכן עבר לאמריקה עם חברתו ורצה לשכן את איילה יחד עמו, אך הדבר לא צלח. לאחר שנתיים וחצי חזר לישראל.
אורלי (ליליאן ברטו): אמהּ של איילה וגרושתו של זוהר. על-אף העלבונות המוטחים בה מצד בתה, היא ממשיכה להפגין את אהבתה כלפיה.
העונה השנייה
ראובן, רונה, מנחם וגילה: ראובן נפרד מיעל ומטפל בסלון דירתו החדשה, שם מבקרת אותו בתו רונה. מנחם מערער את חייו של ראובן בהודעה דרמטית. גילה חזרה לטפל בעקבות הצלחת ספרה.
טליה (אסי לוי): מטופלת ביום ראשון. עורכת דין ומטופלת לשעבר של ראובן, שחוזרת לטיפול בעקבות פנייה של ראובן אליה על רקע משפטי.
איריס בן-אריה (טלי שרון): מטופלת ביום רביעי. צעירה שראובן הוא הראשון שמגלה על סוד שהיא מסתירה מכל קרוביה.
תמי סביון (מיכל בת-אדם): אהבת נעוריו של ראובן, שמתייחס אליה בשם נעוריה תמי מסר. מטופלת אצל גילה ביום חמישי, טיפול אחד לפני ראובן.
אלה (שירה גפן): פסיכולוגית שראובן משכיר לה את הקליניקה שלו בעקבות נסיעתו לארצות הברית.
הפקה
רקע
ב-2005 החליפה "בטיפול" בלוח השידורים של HOT3 את "יצפאן", תוכנית האירוח היומית הפופולרית של אלי יצפאן. ב-6 במרץ2008 הסתיימו שידורי עונתה השנייה. עונתה הראשונה זכתה ב-2006 בכל פרסי האקדמיה לטלוויזיה המוענקים לסדרת דרמה: סדרת הדרמה הטובה ביותר, השחקן והשחקנית, הבימוי והתסריט, וגם עונתה השנייה הועמדה לזכייה בכל חמשת הפרסים. הסדרה זכתה לביקורות מהללות שהובילו לרכישתה על ידי רשת HBO האמריקאית, וליצירתה של הגרסה האמריקאית לסדרה, הקרויה אף היא "בטיפול" ("In Treatment") ומבוססת על הפורמט והתסריט של הסדרה הישראלית. "בטיפול", ביחד עם "מרחק נגיעה" של רשת, הייתה בעיני רבים הגורם המרכזי לפריחה בשוק הסדרות הדרמטיות המקוריות בישראל באמצע שנות האלפיים. אף על פי שהמדרוג של הסדרה נחשב לבינוני, ההשקעה הכספית הנמוכה יחסית להכנסה גרמה לניסיונות לפתח פורמטים חדשים, ודרמות נוספות אכן נרכשו כבר במהלך השנתיים הבאות על ידי רשתות אמריקאיות ("מסודרים" ו"האקס המיתולוגי" הקומיות-דרמטיות על ידי פוקס, "מרחק נגיעה" על ידי HBO).[4]
הסדרה מעסיקה צוות כותבים ובמאים גדול מהמקובל בטלוויזיה הישראלית. את העונה הראשונה ביימוניר ברגמן, חגי לוי, אורי סיון ועוזי וייל, וכתבו ניר ברגמן, ארי פולמן, יעל הדיה, דפנה לוין, אורי סיון ואסף ציפור, בעוד שעומר תדמור, מיכל בנגד, מאיה הפנר ועוזי וייל כתבו מספר פרקים משמעותי. בעונה השנייה ממלא סיון את תפקיד התסריטאי הראשי וצוות התסריטאים לפי ימי השבוע הוא: הדיה ביום ראשון, לוין בשני, שירי ארצי וּוייל בשלישי, קרן מרגלית ברביעי וציפור בחמישי. המפיקים הראשיים הם חגי לוי ומוש דנון ומפיקה נוספת היא עופרי בר-אילן. לוי גם מפיק את הסדרה של HBO.
מבנה
"בטיפול" מתאפיינת במבנה חדשני וקבוע, כאשר בימי ראשון עד רביעי נפגש המטפל ראובן דגן עם מטופל קבוע לאותו יום (או קבוצת מטופלים במקרה של טיפול זוגי או משפחתי), ובימי חמישי עם המדריכה המקצועית שלו, גילה. ההדרכה אצל גילה מהווה מעין סיכום שבועי למצב המטופלים של ראובן ולמצב האישי שלו עצמו. בנוסף לטיפולים היומיים, ישנם קטעים ייחודיים שבהם הצופה מתוודע לחייו האישיים של ראובן, דרך שיחותיו עם גילה, עם מטופליו, עם אשתו יעל ועם בתם רונה.
מרבית עלילת הסדרה מתנהלת בתוך אותו חדר קבוע, החדר שבו מטפל ראובן, במשך עונה שלמה (בעונה השנייה מוקם הסט של "סלון ביתו של ראובן" בבניין ברחוב נחמני בתל אביב). עלות הפקתם של חמישה פרקים של הסדרה אינה רחוקה מעלות הפקתו של פרק אחד של דרמה "רגילה".[5]
הפורמט היומיומי של הסדרה תואר על ידי הצוות ככזה שדורש מאמץ בלתי רגיל. הבמאי איתן צור כינה את הפקת הסדרה "פרויקט סיזיפי ברמות שקשה לתאר", וניר ברגמן סיפר על כך שתהליך הכתיבה כלל פרקים שלמים שנכתבו מחדש, קביעות מחדש של תאריכי יעד ומחלוקות רבות בין היוצרים.[6]
אסי דיין אמר: "זה קשה נורא... זה יכול לשגע אותך".[7] דיין התבטא גם כי האינטנסיביות של העבודה היא הסיבה בגללה הוא נקשר לסדרה.[8]
העונה הראשונה, הכוללת 45 פרקים, נפתחת בפרק שמהווה מפנה באחד מטיפוליו של ראובן, ובו מטופלת שלו מזה שנה, נעמה, פונה אליו בווידוי דרמטי. ניתן לראות בנקודה זו תפנית בחייו של ראובן, שכן מכאן ואילך מצבו המשפחתי והאישי של ראובן מחמיר, מצב שייתכן ומשפיע על טיפוליו האחרים שגם הם מקבלים תפניות לא צפויות. בשבוע הראשון של הסדרה מצטרפים לסדרת מטופליו של ראובן שני מטופלים חדשים: נערה בשם איילה וגבר בשם ידין. ביום רביעי נפגש ראובן עם זוג נשוי, מיכאל ואורנה, אשר מצויים בטיפול זוגי. בטיפול זה ניתנת לצופה אפשרות ללמוד על כל בן זוג בפרט וכן על הקשר שלהם כזוג; העונה השנייה כוללת 35 פרקים ונפתחת בסצנה קצרה שתשפיע על עלילת העונה כולה, כאשר מבנה הסדרה זהה לזה של העונה הראשונה.
פיתוח העונה הראשונה
חגי לוי, בעבודתו כעורך של טלנובלות, נחשף ל"עוצמתן של הסדרות היומיות, שהופכות לחלק משגרת החיים שלך [כצופה]", כדבריו.[9]
במהלך 2005 החלו לוי, סיון וברגמן לפתח את הקונספט שיצר לוי, כאשר השלב הראשון בפיתוח הסדרה היה עיצוב עולמה של כל דמות של מטופל באמצעות התאמה הדרגתית בין הזהויות של השחקן, הכותב והדמות. סיון השווה שלב זה להברגה הדרגתית של בורגיגלגל מכונית בעת החלפת גלגל. השלב הבא אופיין בשילוב הדרגתי בין השפעות שונות, כמו זו של השחקן על הכותב, וזו של התהליך הנפשי שחווה הכותב במהלך העבודה על אופייה של הדמות. בין הקשיים גדולים של תהליך הכתיבה היו הניסיונות להימנע מיצירת קשת מגוונת וקלישאתית מדי של דמויות מן החברה הישראלית, וכן מנפילה של הסדרה בין הכיסאות בניסיון להיות אותנטית ודרמטית בעת ובעונה אחת. ליהוק צוות השחקנים נעשה זמן רב לפני תהליך הכתיבה הממשי, וכתיבת הדמויות הותאמה לשחקנים, כאשר איילת זורר הייתה השחקנית שלוהקה ראשונה.
סיון טען שייחודה של "בטיפול" נעוץ באופייה המנוגד לזה של הנוף הטלוויזיוני של תקופתה:[10]
"הדבר הכי בולט בה בשבילי זה השונות. זה בולט קצת כמו שבערוץ 1 יש פתאום מסך של תקלה, מין "מיד נחזור לשידור" כזה, ויש לרגע שקט, הפסקה. בטלוויזיה של היום יש רצף, הכל תזזיתי ומהיר ותוקף אותך מהמסך, יש מעברים כל כך מהירים מפרסומות לשידורים, ולוקח לך זמן להבין מה בעצם קורה כי הכל מעורב, וזה יהיה מין חור. יהיה בה שקט, אנשים שלא צועקים, מדברים לאט, וזה יהיה משהו סטטי ורגוע, הפוך ממה שקורה על המסך.
הסדרה תוכננה מלכתחילה להימשך עונה אחת בלבד.[10]
משהוחלט על הפקתה של עונה שנייה, תוכננה להחליף את דמותו של ראובן דגן דמות של פסיכולוגית שנמצאת בהיריון ושוקלת אם לבצע הפלה. בין השחקניות שנשקלו לתפקיד הן מיכאלה עשת, שרה אדלר שהייתה אז בהיריון מתקדם, ואסי לוי.[11][12]
הכוונה הייתה שראובן יחליף את גילה כמדריך של הפסיכולוגית החדשה. בסופו של דבר הוחלט להשאיר את דיין כדמות המרכזית של המטפל, שינוי שהצריך שינויים בעלילה וגרם לדחיית הצילומים בחודשים רבים. במקום כמטפלת, הצטרפה אסי לוי לסדרה כמטופלת של יום ראשון.
הפרק הראשון של העונה השנייה הוקדש לזכרו של ישראל פוליאקוב, שסצנת הפתיחה של העונה הייתה האחרונה לה צולם בחייו.
ייעוץ פסיכולוגי
כותבי הסדרה נעזרים ביועץ פסיכולוגי מקצועי, ד"ר רוני באט. באט סיפר בריאיון לקראת העונה השנייה שבתחילה סירב להצעה משום שחשב שפסיכולוגים מוצגים באופן גרוע וקיצוני בתוכניות טלוויזיה. לאחר שבפרק הפיילוט הוצג לבאט מטפל תוקפני, הוא הציע ליוצרים לעשות שימוש בקשר חזק שנוצר בין מטפל למטופל וב"העברה" שגורמת למטופל לחשוף את התנהגותו האמיתית, במקום ליצור מטפל בעל אופי תוקפני.[13]
בריאיון לרגל סיום העונה הראשונה סיפר באט שהעבודה עם כותבי הסדרה דומה להדרכה שהוא מעביר למתמחים ולפסיכולוגים, כאשר כל מודרך מגיע עם תיעוד כתוב של מהלך הטיפול. בגלל ריבוי הכותבים של דמותו של ראובן נוצרה תחושה של אדם מעט שונה בכל יום, דבר שבעיניו של באט היה "מאוד אמיתי". באט טען כי חשוב היה לו שראובן יהיה מטפל טוב, ושהוא לא השלים עם התנהגותו של ראובן בסצנה בה ראובן מתבטא בנוגע לאהבתו לנעמה ואז מתיישב לצדה, אבל גם שבנושא היחסים בין ראובן לנעמה, הכותבים "תמיד הגיעו עד המצוק, והשתדלו לא ליפול". עוד מרכיבים בסדרה שבאט לא הזדהה אתם הם ההדרכה המקצועית של גילה שהופכת בשלב מסוים לטיפול של גילה בראובן, והחלון הגדול שבקליניקה של ראובן בעונה הראשונה (בעונה השנייה אכן עולה בגלוי האפשרות שגילה תטפל בראובן כבר בשבוע השני, וראובן עובר לטפל בתוך סלון ביתו). ראובן, לגרסתו של באט, הוא מטפל אנושי ואמפתי שהצופה מרגיש שהוא נאבק על המטופלים שלו, אבל הוא לא "סוג של אידיאל". באט טען שהפער בין גישתו לזו של הכותבים הצטמצם בעונה השנייה של הסדרה.
בנוסף שיבח באט את חגי לוי ותסריטאי "בטיפול" על כך שיצרו סדרה שבנויה מדיאלוגים אישיים ומצליחה ליצור עניין.[14]
פתיח ופרטי הפקה נוספים
הפסקול ונעימת הפתיחה של "בטיפול" הם פרי יצירתו של אבי בללי. הסדרה האמריקאית עושה שימוש בגרסה מקוצרת של אותה נעימת פתיחה. הפתיח בעיצובם של אורי סוכרי, יעל בורשטיין ורונן שעיה, כולל אנימציה של כתמים שחורים או שחורים-שקופים למחצה על נייר לבן המדמים התזות דיו, עשן מיתמר או עצים ומבחני רורשאך, עם דמויות מטושטשות של בני אדם בתוך הכתמים, כשלבסוף מופיע שם הסדרה בלבן ובמטושטש כשהוא מרצד על גבי כתם שחור. במדור הביקורת "משמר המרקע" של ידיעות תל אביב הושווה הפתיח של הסדרה לאלה של הסדרות האמריקאיות "עמוק באדמה" ו"עקרות בית נואשות".[15]
ביולי 2007 סיפר אסי דיין על שיטת צילום הסדרה על כך שהוא והשחקן שמגלם את המטופל מצולמים לחוד, כאשר דיין קורא את הטקסט שלו מתוך טלפרומפטר, ומאוחר יותר מצטלם השחקן השני בצילומי "מעל הכתף".[16]
שיערו של דיין נצבע לשחור על מנת שראובן ייראה צעיר די הצורך מגילו. אחד מפרקי העונה השנייה בו מעלה ראובן זיכרונות מעברו מציג תמונות מתוך הסרט הראשון שביימה מיכל בת-אדם, "רגעים" (1977), בו היא גם כיכבה לצדו של דיין.
ביולי 2006 החליטה רשת הטלוויזיה האמריקאית היוקרתית HBO להפיק גרסה אמריקאית של "בטיפול" בשם "In Treatment", כאשר בפרקי הפיילוט משתתפים בין השאר כוכבי הקולנוע גבריאל ביירן ודיאן ויסט בתפקידים המקבילים לאלה של דיין ואלמגור. הסדרה משודרת גם היא בפורמט יומיומי (שני עד שישי), ולדברי חגי לוי, שמפיק את הסדרה האמריקאית, התסריט מבוסס כמעט באופן מוחלט על התסריט המקורי בעברית[17]. עוד מפיקה היא נועה תשבי שתיווכה בעסקת המכירה. כמו כן הוחלט לעשות שימוש בנעימת הפתיחה המקורית של אבי בללי. בינואר 2007 הוחלט על הזמנת 45 פרקי העונה הראשונה, שעובדו ל-43 פרקי עונתה הראשונה של הסדרה האמריקאית. בכותרות הסיום של כל פרק מופיע שמו של התסריטאי הישראלי שכתב את הפרק המקורי בעברית[18].
"בטיפול" היא סדרת הדרמה הישראלית הראשונה שנמכרה לשוק האמריקאי. המכירה נחשבת להישג גדול, בין השאר מכיוון שרובן המוחלט של תוכניות הרכש שנרכשות בארצות הברית הן תוכניות בריטיות, וסדרת המקור אינה דוברת אנגלית, וכן בשל הפורמט היומיומי שקהל הצופים האמריקאי אינו מורגל אליו. "בטיפול" האמריקאית עלתה לשידור ב-28 בינואר2008, וזכתה לביקורות חיוביות בדרך כלל. ביוני 2008 הוכרז על הפקת עונה שנייה[19]. לאחר העונה שלישית הוחלט לא להפיק עונה נוספת.[20]
עונתה הראשונה של הסדרה זיכתה אותה בשני פרסי אמי מתוך ארבע מועמדויות ובפרס גלובוס הזהב אחד מתוך חמש מועמדויות,[21][22] ועונתה השנייה ששודרה במהלך 2009 זיכתה אותה בשלוש מועמדויות נוספות לפרסי אמי.[20]
בשנת 2021 העלתה רשת HBO חידוש של הסדרה בכיכובה של אוזו אדובה.[23]
ביקורות
"בטיפול" התקבלה היטב בקרב רובם הגדול של מבקרי הטלוויזיה בישראל במשך כל תקופת שידורה ועד היום. רובן של הביקורות הראשונות בארצות הברית על הסדרה של HBO, המבוססת על התסריט של הסדרה הישראלית, גם הן היו חיוביות מאוד.[24]רענן שקד מ-ynet כינה את הפרק החמישי של העונה הראשונה "אחד הדיאלוגים הצלולים והנפלאים שהוחלפו על מסך ישראלי".[25]
שקד גם כינה את הפרק משלהי העונה הראשונה בו ראובן דגן נפגש עם מנחם ירושלמי "האירוע הטלוויזיוני הקריטי של אמש, ושל השבוע ואולי החודש והשנה כולה... חביות חומר נפץ אדירות, מסודרות בשורה, כולן מתוצרת ישראלית מקורית – ובהן שואה ודור שני, מאצ'ואיזם, זהות מינית, זהות עדתית, יחסי אבות-בנים, אלימות והדחקה – התפוצצו בזו אחר זו על המסך תוך חצי שעה קצרה, במפגן מרהיב ועוצמתי".[26]
במדור "משמר המרקע" של ידיעות תל אביב נכתב ש"בטיפול" היא "אחת מסדרות הדרמה היותר מושקעות וטובות שנעשו פה מעולם", ושהסדרה מעסיקה את בעלי המקצוע המוכשרים ביותר בארץ בתחומי התסריטאות, הבימוי והמשחק.[15]
אופיר ארצי מבידור msn טען שהסדרה היא החשובה ביותר שנעשתה בישראל בתקופתה וכינה אותה "מופת טלוויזיוני".[1]
על פרקי הפתיחה של העונה השנייה כתב אורי קליין מעכבר העיר שהם "מוכיחים שיוצרי הסדרה פסעו על חבל דק בניסיונם לשמר את העניין שהסדרה עוררה בעונתה הראשונה, והצליחו שלא להישמט ממנו",[27] וגדעון לוי כתב שהסדרה "זוהרת בעונתה השנייה אולי אף יותר מקודמתה... איפה יש עוד בטלוויזיה טקסט שיצטט מספרו של עזריאל קרליבך על הודו,[28] כמו אמש?".[29]
אהוד אשרי מ"הארץ", באחת מהביקורות המסתייגות הבודדות על הסדרה, טען שסופה של העונה הראשונה היה בלתי נמנע מבחינה אידאולוגית, מכיוון ש"הגיבור האמיתי של הסדרה הוא 'הטיפול' (כלומר הפסיכולוגיה בכבודה ובעצמה)", אך הדרמה לא נפגעה אלא רק סבלה מהגבלת אופקיה ומהצגה סכמטית מפני שהדיאלוגים של הסדרה הם "אמינים להפליא, מלאכת מחשבת של תסריטאות צוות". בסיום דבריו של אשרי, הוא מסכם: "אחרי שהבנת את הפרינציפ, הכל נראה קצת צפוי ופסיכולוגיסטי. הסדרה העמידה את המקצוע למבחן שסופו ידוע מראש - הטיפול עובד. נקודה. כל המטופלים, איש איש בדרכו, זוכים לסוג של תיקון. הלוואי".[30]
ריאליזם
בכתבה ב-nrg מעריב, שהביאה את דעותיהם של פסיכולוגים שונים על הסדרה, טען הפסיכולוג הקליני יואב ברושי שהסדרה "עושה דבר גדול ותקדימי" בהתמודדות עם תיאור עבודת המטפל. לדבריו מקובל בקולנוע ובטלוויזיה להציג מטפלים באורח שאיננו מחמיא או מעוות, בעוד ש"בטיפול" מציעה התבוננות מציאותית יותר. על פגישותיו של ראובן עם גילה, בהן גילה התנגדות מתמשכת לדבריה של מדריכתו, נאמר שראובן "הוא מטופל קלאסי". עם זאת הביעו בראיון פסיכולוגים שונים מספר הסתייגויות מאירועי הסדרה, חוסר תשומת הלב של ראובן לאהבה האירוטית המתמשכת של נעמה כלפיו, והעובדה שאיילה החלה לחשוף בשלב מוקדם פרטים טראומטיים שעלולים היו להזיק לה מבחינה משפטית.[31]
באופן כללי הובעה ביקורת על ההתקדמות המהירה של הטיפולים ועל כך שטיפול שנמשך 50 דקות נדחס לתוך חצי שעה בה מוצגים לעיתים תהליכים שמתרחשים בטיפול אמיתי במפגשים אחדים.
אסי דיין
החל מאמצע שנות האלפיים הגיעה קריירת המשחק של אסי דיין לשיא. דיין נהנה מביקורות מהללות וממספר זכיות בפרסים על משחק החל מ-2005, בהן פרסי האקדמיה על הופעותיו בשתי עונותיה של "בטיפול". על גילום דמותו של ראובן דגן על ידי דיין נכתב ב"משמר המרקע": "הוא מוכיח שוב שהוא גדול בארבע מידות מעל רוב מה שעושים כאן", וגדעון לוי כינה את דיין של "בטיפול" "המרלון ברנדו האולטימטיבי שלנו". שמוליק דובדבני מ-ynet השווה את הופעתו של דיין בסדרה ב"דמות האב הסמכותית, והשבורה אף היא" כדבריו להופעותיו בסרטים "הדברים שמאחורי השמש" ו"הבשורה על פי אלוהים", וטען כי הופעתו של דיין בדמות זו, על תדמיתו הציבורית ו"הפרסונה הקולנועית" שלו, היא המקור לעוצמת הצפייה בו. דובדבני כתב גם: "הבעות פניו המינימליסטיות ועם זאת מלאות התוכן, מלוות את המונולוגים הארוכים בדיוק מושלם... הופעתו מעניקה לסדרה כולה ערך מוסף".[32]רוני קובן, כתב תוכנית הטלוויזיה "עובדה", אמר על ביקור צוות התוכנית בסט של הסדרה האמריקאית: "אתה צריך לשמוע את גבריאל ביירן כשהוא מתלהב מאסי דיין. יש שם הערכה גדולה מאוד כלפי דיין ושאר השחקנים".[33]
דיין, בעצמו במאי ותסריטאי מוערך, התבטא כי "בשנים האחרונות השתתפתי בשמונה סרטים וסדרות, וזו הפעם הראשונה שהתעניינתי במה שכתוב, במה שנעשה, לא בלתת עצות או להתערב בקונספטים, בתפיסה, אלא להתעניין בזה, בתוכן עצמו",[34] ובהזדמנות אחרת "ראיתי חמישה פרקים בערך [מהעונה הראשונה], קולנועית זו סדרה מעולה".[16]
דיין גם שיבח את הופעתו של ישראל פוליאקוב בסצנת הפתיחה הקצרה של העונה השנייה בה כיכבו שניהם במשותף, בטור שפרסם דיין בידיעות אחרונות בעקבות פטירתו של פוליאקוב.[35]
השוואות לסדרות אחרות
תהליך כתיבת הדמויות של הסדרה הושווה על ידי אורי סיון לזה של "הסופרנוס". לדבריו נאלצו תסריטאי "בטיפול" לעבוד על עברן של הדמויות יותר מכפי שעשו בעבר (הוא נתן כדוגמה את "שבתות וחגים"), מפני שההווה של הדמויות מהווה את "קצה הקרחון" לעומת המורכבות הנפשית שנובעת מעברן ומתגלה בהדרגה במהלך הטיפול. כמו כן ציין סיון את אכזבתו מכך ש"הסופרנוס" לא כללה מעולם פרק שלם המציג טיפול.[10]
בעיתונות האמריקאית הושוותה "בטיפול" של HBO לסדרות אמריקאיות אחרות העוסקות בטיפול פסיכולוגי, כמו "הסופרנוס" שנחשבת לחלוצה בנושא ואחד מקווי העלילה המרכזיים שלה כלל את ביקוריו של ראש מאפיה אצל פסיכולוגית; סדרה נוכחית נוספת של HBO, "תגיד לי שאתה אוהב אותי" שעוסקת במטפלת המעניקה ייעוץ מיני לשלושה זוגות וכוללת סצינות מין בוטות; והסדרות "האף" ו"תעזור לי לעזור לך" בהן כיכבו האנק עזריה וטד דנסון כפסיכולוגים הנמצאים בעצמם על סף התמוטטות נפשית. בניו יורק טיימס נכתב שדמות הפסיכולוג הנושא עמו הפרעה נפשית כמעט והפכה לקלישאה טלוויזיונית, מעין גרסת הצווארון הלבן לדמות הזונה בעלת לב הזהב.[36]
עונתה הראשונה של הסדרה האמריקאית המבוססת על "בטיפול" כוללת 43 פרקים לעומת 45 הפרקים של הסדרה הישראלית, כאשר בשבוע השידורים האחרון התסריט מדלג על שני ימי הטיפול הראשונים. התסריט מבוסס על התסריט העברי כמעט באופן גורף, כאשר ההבדלים הבולטים הם שיוכו הצבאי של הטייס הקרבי והרקע הביוגרפי של אביו, שיחתו של המטפל עם בנו הבוגר, ופרק 36 של הגרסה האמריקאית, שמתנהל כולו מחוץ למשרד המטפל ואינו מקביל לאף פרק בגרסה העברית. השחקן גבריאל ביירן, המגלם את דמות המטפל בסדרה האמריקאית, התייחס בריאיון לרגל עלייתה לשידור של הסדרה לאופרת הסבון היומית הבריטית "רחוב קורוניישן" הזוכה להצלחה גדולה בבריטניה מאז שנות השישים ועד היום, בהתייחסות לפורמט היומיומי של "בטיפול" ולסיכויי ההצלחה שלה בארצות הברית. ביירן הזכיר בראיון גם את "קולומבו" כדוגמה לסדרה נוספת הדורשת סבלנות מצופיה, כשדיבר על השינויים שחלו בהרגלי הצפייה מאז העשורים הקודמים ועד היום.[37]
הסדרה הישראלית אף אוזכרה בהקשר לעלות הפקתן הזולה במידה רבה של סדרות ישראליות יחסית למקבילותיהן האמריקאיות, כאשר היא מושווית מבחינה זו בין השאר ל"האקס המיתולוגי".[38]
כמו כן נטען שיצירתה של גרסה אמריקאית להיתוך ישראלי מקורי בין טלנובלה ל"דרמת איכות" יכולה להיחשב לסגירת מעגל, עם חשיפתם של האמריקאים דוברי האנגלית להצלחה הכלל-עולמית של ז'אנר הטלנובלה, חשיפה שהגיעה לשיא עם "בטי", הגרסה האמריקאית המצליחה לסדרת הפולחן הקולומביאנית "אני בטי המכוערת". נטען שהצלחה זו של ז'אנר הטלנובלה החלה במידה רבה כתוצאה מהפצתן של אופרות סבון אמריקאיות באמריקה הלטינית.[9]
מארזי DVD
"בטיפול" יצאה על גבי מארז DVD בשני פורמטים נפרדים, פורמט של הסדרה בסדר בו שודרה ופורמט בו כל תקליטור מוקדש לדמות שונה מהסדרה[39]. החברה שהפיצה את המארז היא אן-אם-סי יונייטד. המהלך גרם לקידום שוק מארזי ה-DVD של סדרות טלוויזיה ישראליות, בראשונה עם יציאתם של מארזים ל"מרחק נגיעה" (אן-אם-סי יונייטד), שזכתה להצלחה מסחרית חסרת תקדים כששודרה בטלוויזיה, ו"החברים של נאור" (הד ארצי). המארז הכרונולוגי כולל תשעה תקליטורים הכולל את 45 פרקי העונה הראשונה, באורך כולל של כ-25 שעות. הוא כולל גם קטעים שהוצאו בעריכה, קריינות של הבמאים, תיעוד "מאחורי הקלעים", מערכונים וקטעי "פספוסים". ביולי 2008 יצא גם מארז ה-DVD של העונה השנייה הכולל בין השאר את פסקול הסדרה.
פרודיות ומחוות
אסי דיין התארח בפרק 9 של הסדרה הקומית "מסודרים" בתפקיד ראובן דגן במסגרת קרוסאובר של הסדרה עם "בטיפול". בפרק, שנקרא "מטופלים", הגיעו ארבעת החברים מ"מסודרים" לטיפול משותף אצל דגן בעקבות כתבה שפורסמה עליהם בעיתון והביאה לסכסוך ביניהם, ולאחר מכן לטיפולי יחיד בעקבות עצתו של דגן. התוכנית התייחסה בצורה הומוריסטית לתגובותיו של דגן כאשר הוא מנסה לברר כיצד המטופלים מרגישים ולנתח את התנהגותם המגוחכת למדי (תומר לראובן: "אם אנחנו שותקים זה אותו תעריף או שזה כמו מונית ורמזור?"). הפרק נכתב במשותף על ידי תסריטאי שתי הסדרות אסף הראל ודפנה לוין.
דמותו של דגן הופיעה בתוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" כמוסכניק המטפל באופן דרמטי ומהורהר במכוניות של לקוחותיו במערכון שכונה "בטיפול 10,000". בתוכנית הבידור "היכל התרבות" שודר מערכון פרודי שהציג את דגן, מחוקה בידי אדיר מילר, כשהוא עורך טיפול זוגי בצמד שי ודרור שחוקו אף הם.
הפרק "שמונה שיחות" של סדרת הילדים "השמיניה", בו נפגשת החבורה עם יועצת, שודר שבוע אחרי עלייתה לשידור של "בטיפול" ונתפס כמחווה לסדרה. יוצר הסדרה גיורא חמיצר הכחיש זאת, ואמר כי ”הסדרה בטיפול עלתה לאוויר שבוע לפני ששידרנו את הפרק הזה, שנכתב וצולם הרבה לפני שידענו בכלל שיש סדרה כזו... אבל מה לעשות וכולם היו בטוחים שהפרק הזה הוא מעין חיקוי ל'בטיפול'”.[40]
בסדרת הילדים "הפיג'מות בקפה קר סול" (2007), שודרו שלושה פרקים באורך של כ-5 דקות שנקראו "בטיפול", ובהם אילן רוזנפלד חוטף מכה בראש ומתחיל לחשוב ולהתנהג כמו אסי דיין בתוכנית "בטיפול".
השפעה על תחום הפסיכולוגיה
בעיתון "הארץ" נכתב: ”נראה כי לא הייתה תוכנית טלוויזיה שהשפיעה במידה ניכרת על ענף מקצועי כמו שעשתה 'בטיפול' לפסיכולוגיה”.[13]
ד"ר באט טוען ש"בטיפול" קידמה את תדמית הפסיכולוג, שלדעתו ולדעת פסיכולוגים נוספים מוצג בסרטי הקולנוע כנוקשה ומרוחק. הוא אף סיפר שמטופלים החלו להתעמת עם המטפלים שלהם ולשאול אותם על חייהם האישיים ועל שיטות הטיפול שלהם, וטען שמדובר בתופעה חשובה. ברושי טען בריאיון ל-nrg מעריב כי עשייתה והצלחתה של הסדרה היא הוכחה ללגיטימציה של התעסקות האדם בעצמו ללא רגשות אשמה, בתקופה בה בישראל מתחדד תהליך של התנגשות בין האתוס שמקדש את "הרעיון הגדול" לזה שמקדש את הפרט ורצונו החופשי (”זה בא לידי ביטוי בצורה הכי טובה בכל פעם שרואים את המתפרעים מגוש קטיף - מיד הולכים לראיין אנשים בבית קפה בתל אביב לשאול אותם מה הם חושבים. כאילו ההתעסקות בעצמך היא עניין לגנאי”).[31]
מחקר של פרופ' אורן קפלן מהמסלול האקדמי המכללה למינהל הראה כי "הצפייה בסדרה 'בטיפול' השפיעה על עמדות הצופים בכל הקשור לטיפול פסיכולוגי וכי באופן כללי צופי הסדרה מביעים עמדות חיוביות יותר במובהק כלפי טיפול פסיכולוגי, בהיבטים שונים, כולל נכונות להתנסות בטיפול, מאשר מי שלא צפו בה. כמו כן נמצא שככל שמידת הצפייה בסדרה הייתה גבוהה יותר, כך נעשו העמדות כלפי הטיפול הפסיכולוגי, הן באופן כללי והן לגבי תועלותיו, חיוביות יותר". עוד נטען כי ההשפעה הרבה ביותר של הסדרה הייתה על מי שלא חוו טיפול פסיכולוגי בעבר. בין ממצאי המחקר: עמדה חיובית כללית לטיפול פסיכולוגי גילו 82% מן הצופים הקבועים שצפו ב-5 פרקים ומעלה מהסדרה, ו-58% מן האנשים שלא צפו בסדרה ולא שמעו עליה.[2]
"בטיפול" נותחה ונידונה בקורס "הקשבה דינמית" של האוניברסיטה העברית בירושלים ובמאמרים פסיכולוגיים מקצועיים. נטען כי הסדרה נתנה לגיטימציה חברתית לגשת לטיפול נפשי, הפכה ל"שיחת היום ואולי גם לשיחת התקופה" בשיחות סיכום ולמידה במכונים פסיכולוגיים רבים, ואף גרמה להעלאת מחירי הפגישות אצל פסיכולוגים[3] (בעונה השנייה גובה ראובן 440 שקלים לפגישה, כפי שניתן לראות בתקריב של המחאה שמשאירה לו איריס לאחר אחד הטיפולים).
אסי דיין הוזמן להופיע בפני פסיכולוגים ו"לשתף אותם בחוויה" במכון גרין לפסיכולוגיה בתל אביב על ידי מנהל המכון ד"ר דוד גרין, שטען כי מטופלים מנסים למצוא את עצמם בסדרה ומבקשים מהמטפל יותר מעורבות רגשית, בדומה לנעשה בטיפוליו של ראובן דגן, שהוא "מטפל מעורב".[41]
לעיתים עולה בראיונות עם דיין בנוגע לסדרה שאלת יחסו לתחום הפסיכולוגיה, שאינו חיובי במיוחד: "אני לא מטופל, אף פעם לא טופלתי על ידי פסיכולוג. אין לי עניין בזה. אני רוצה לראות מרשם בסוף... אגב, בסוף הסדרה מתברר שצדקתי. הפסיכולוגיה לא עובדת".[34]
"קהילת בטיפול" באתר "פסיכולוגיה עברית" כוללת, בנוסף למחקרו של קפלן, כתבות שבועיות מאת אנשי מקצוע, וכן פורום וביקורות וכתבות עיתונאיות על הסדרה הישראלית והסדרה האמריקאית.
Baht, Roni (2010) A Psychologist Across the Lines: Consulting for the TV Series BeTipul (In Treatment) – A Personal Perspective. Contemporary Psychoanalysis, 46-2, pp. 235-249