בוכו הוא כינויים של שני צמחים בשם Agathosma betulina ו-Agathosma crenulata הנמנים עם משפחת הפיגמיים. מעלי הצמחים הגדלים בדרום אפריקה מפיקים שמנים ותמציות המשמשים כחומרי טעם בתעשיית המזון וכתרופה עממית.
הצמחים גדלים כשיחים בגובה של שני מטר עד שנים וחצי מטר. עליו של A. betulina עגולים יותר מאלו של A. crenulata ועליהם של שני המינים עשירים בשמנים. פרחי הצמחים בצבע לבן-ורוד.
תושבי דרום אפריקה, בעיקר אלו הנמנים עם הקויסן (Khoisan) השתמשו בבוכו כצמח מרפא וממשיכים לעשות בו שימוש עד היום. בשנות החמישים של המאה ה-17 למדו מתיישבים אירופאים מתושבי דרום אפריקה על שימושיו הרפואיים והשימוש בצמח התפשט לאירופה ואמריקה.
באופן מסורתי משתמשים בבוכו לטיפול במגוון בעיות רפואיות, כגון מניעת התכווצויות, להורדת חום, לחיטוי, כתרופה לצינון, כמשתן ומרפא לבעיות בדרכי השתן, לבעיות עיכול, לדלקות מפרקים וכדוחה חרקים.
היום ממליצים מרפאים אלטרנטיביים על השימוש בבוכו כמשתן וכמחטא של דרכי השתן בעת דלקות של דרכי השתן ושל בלוטת הערמונית[1][2] וכמרפא לדלקות פרקים, שלשול או גזים במעי ופצעים[3].
פעילות פרמקולוגית
למרות השימוש המסורתי והמודרני שנעשה בבוכו, תכונותיהם הפרמקולוגיות של תמציותיו ושמניו לא נחקרו היטב. מעט המחקרים הקיימים נערכו לרוב אין ויטרו והשפעותיו על בני אדם ומחלות לא נבדקו, למעט מקרים ספורים בהם נבדקו השפעות הצמח על אנשים אך לא באופן מקובל[4].
בתנאי מעבדה נמצא שלתמציות הצמח תכונות אנטי-בקטריאליות ובמידה פחותה יותר גם לשמניו. כן נמצא שלמרכיבי הצמחים תכונות נוגדות חמצון חלשות.
מחקרים נוספים שנערכו במעבדה הראו שלשמן הבוכו תכונות נוגדות דלקת, שכן למרכיביו אפיניות גבוהה למדיאטורים של דלקת. במחקר שפורסם ללא תהליך של ביקורת עמיתים, נמצא שטיפול בבוכו מפחית דלקת בשרירים שאומצו יתר על המידה[5].
בניסוי שנערך על קביות נמצא שבוכו גורם להתכווצות בשרירי המעי שלאחריה מגיעה הרפיה של השרירים[6].
לקריאה נוספת
Moolla A, Viljoen AM. 'Buchu' -Agathosma betulina and Agathosma crenulata (Rutaceae): A review.Journal of ethnopharmacology. 2008 Aug 3. PMID18725278
^Lis-Balchin M.; Hart S.; Simpson E. Buchu (Agathosma betulina and A. crenulata, Rutaceae) essential oils: their pharmacological action on guinea-pig ileum and antimicrobial activity on microorganisms.Journal of Pharmacy and Pharmacology 2001;53:579-582 PMID11341377