אש השועל

פטרייה מהמין Panellus stipticus

פטרייה מהמין Panellus stipticus

פטרייה מהמין Panellus stipticus

פטרייה מהמין Mycena singeri

פטרייה מהמין Panellus stipticus

פטרייה מהמין Mycena chlorophos

פטרייה מהמין Panellus stipticus

"אש השועל" (מוכרת גם בשמות "זוהר הפיה ו"אש הפיה") היא תופעת טבע שבה מפיקים מינים מסוימים של פטריות אור עמום בגוני ירוק וכחול (ראו ערך "ביולומינסנציה"). אף על פי שאנשים מסוימים מייחסים לה פן מסתורי או רומנטי, למעשה היא מופקת מפטריות הניזונות מריקבון העצים שהן שוכנות עליהם (הן מופיעות גם על גבי הקרקע או גזעים ישנים באזורים הלחים של היער).^[1]

אש השועל מופיעה ביער כאשר מזג האוויר מתקרר עם בוא הסתיו (אצל רוב המינים). קשה למצוא אותה בטבע, מכיוון שהיא מפיקה זוהר הנמוך בעוצמתו, ובשל כך יכולה להיראות רק באפילה (כמו מתחת לחופות העצים ביער עבות). לכן, לילות מעוננים או חסרי ירח (גם ללא אור מלאכותי בסביבה) הם הזמן המומלץ להתחקות אחריה. כמו כן, כדי לראותה יש להניח לעיניים להתרגל לחשיכה במשך כ-25 דקות, ולכבות כל מקור אור שהוא: פנסים, נרות, שעוני יד וכו'. על אף שעוצמת האור חלשה יחסית למינים אחרים, זוהרן של הפטריות פועל במשך ימים שלמים, כך שהפליטה הכוללת בת-השוואה עם אלו של היצורים הבוהקים ביותר, כמו גחליליות.^[2] הזוהר מופק באמצעות האנזים לוציפראז (אותו אנזים המשמש את הגחליליות ומינים אחרים) אשר מחמצן את הסובסטרט לוציפרין.^[3]

מטרת האור

מטרות ההארה שנויות במחלוקות. עם תחילת המחקר, הועלתה ההשערה שהפצת האור כשלעצמה אינה מועילה לפטרייה אלא היא אמצעי לשרפת עודפי אנרגיה לא מנוצלים או תוצר של מנגנון שנועד למנוע פגיעה של רדיקלי חמצן ברקמת התאים של הפטריה. על פי השערות אחרות להפצת האור יש תועלת ביולוגית, במשיכת בעלי חיים היכולים להפיץ את נבגי הפטרייה^[4][5][6] או מנגד בהרחקת בעלי חיים מזיקים (בדומה למנגנונים הקיימים אצל חיות רעילות, ארסיות וקשות לעיכול).

תפוצה, מינים ואבולוציה

מתוך כ-100,000 מיני פטריות, ישנן לפחות 71 פטריות הידועות ביכולתן להפיק את אש השועל; כולן נכללות תחת הסדרה פקועיים (Agaricales).^[3] רובן שוכנות באזורי אקלים טרופי, וחלקן גם באקלים ממוזג, כאשר הפטריה מהמין Armillaria mellea (סוג: Armillaria) היא הנפוצה ביותר, ומצויה באסיה, אירופה, אמריקה הצפונית ודרום אפריקה.^[7] מינים אחדים, כמו Panellus stipticus, יכולים להאיר רק בתנאים מסוימים, כמו ביערות לחים במשך החודשים החמים.^[8] כמו כן, עוצמת האור משתנה ממין למין: לדוגמה מינים האוסטרלים נוטים להפיק זוהר חזק יותר, בעוד שמינים הצפון אמריקניים מפיקים אור חלש יותר וזקוקים לזמן הסתגלות לפני שהם מאירים בחשיכת הליל.^[9]

כל הפטריות המאירות חולקות את אותו מנגנון הנזכר לעיל.^[3] עובדה זו מרמזת על אב קדמון משותף, ולכן, על פי מחקרים, הן שייכות לארבע שושלות אבולוציוניות (Evolutionary lineages)^[3]: שושלת Omphalotus, שושלת Armillaria, שושלת Mycenaceae ושושלת Lucentipes'.

היסטוריה ומקום בתרבות

היסטוריה

התיעוד המוקדם ביותר לאש השועל נכתב על ידי הפילוסוף היווני אריסטו בשנת 382 לפני הספירה, שציין כי בשונה מהאש, הזוהר הזה היה קר למגע. גם חוקר הטבע הרומאי, פליניוס הזקן (שנת 23–25 באוגוסט 79), ציין אור הבוקע מעץ שהיה מצוי בחורשות עצי זית.^[10][9] בשנות ה-80 של המאה ה-17 שוער כי בזמן שהעץ נרקב, מופיעים בו בעלי חיים זעירים הזוהרים עד אשר היובש הורג אותם. עם בוא המאה ה-18, תיאורים של קורות מכרה נרקבות קישרו בין העץ המאיר לפטריה, ולאחר יובל כבר אושר כי הגורם הוא פטריה הדורשת לחות וחמצן. המחצית הראשונה של המאה ה-20 הוקדשו לפרסום רשימות מיני הפטריות הזוהרות.

בנוסף לכך, עם הזמן האדם למד לנצל את אש השועל לתועלתו. לדוגמה, בשנת 1555 פרסם אולאוס מגנוס את ספרו "A Compendious History of the Goths, Swedes, and Vandals and Other Northern Nations", בו ציין פטריות מאירות רבות, הסביר את הקשר שלהם לריקבון העץ,^[10] ופירט על השימוש של קליפת עץ נגועה פטריות כמקור אור בידי הסקנדינבים בלילות חורף ארוכים.^[10] השימוש ב"אש השועל" התפשט מאז ברחבי העולם: בשלהי המאה ה-17, תיאר הרופא ההולנדי G.E. Rumph ילידים המשתמשים בפטריות כפנסים פרימיטיבים.

אש השועל הוזכרה גם בהקשר לצוללת "צב" (Turtle), שהייתה הצוללת הצבאית הראשונה בעידן המודרני. לפני המצאת הנורה החשמלית, מפתח הצוללת התקשה למצוא גוף תאורה מתאים לה, מכיוון שנרות כילו במהרה את מלאי החמצן המוגבל בחללה הפנימי. הוא נועץ במדינאי והמדען בנג'מין פרנקלין, אשר הציע לו להיעזר באש השועל. האור שהפיצו הפטריות היה כנראה עמום מהרגיל היות שחילוף החומרים שלהן הואט במי הים הקרים. עם זאת נאמר כי די היה בו לשימוש במצפן ובמד העומק.^[11]

בתרבות

השם האנגלי של "אש השועל" הוא foxfire. ככל הנראה,^{[דרוש מקור][מפני ש...]} מקור המילה fox (שועל) הוא במילה הצרפתית Faux, שמשמעותה: "כוזב". עם זאת, לאש השועל מקום בפולקלורים רבים המקשרים אותה לשועל, פיות (ועל כן נקראת fairy fire), אלפים, רוחות הרפאים, שדים ואש "קרה" על טבעית. דוגמה נפוצה נמצאת בפולקלור היפני, בו מסופר על ה-Kitsune (שועל מיתולוגי) המייצר את אש השועל. בפולקלור האנגלי נמצאות רוחות המוכרות בשם ויל נושא אבוקת הקש (בעברית גם בשם "זהרורעים"^{[דרוש מקור]}), המקושרות לפעמים לאש השועל. איש דת יפני אחד אף קישר בין ה-Will-o'-the-wisp ל-Kitsune.^[12] בנוסף, הפטריות המאירות שימשו לפולחנים וכתוספות לחימה בשבטים מסוימים.^[10]

אש השועל מוזכרת גם בתרבות המודרנית, דוגמאות:

• בשירו של הסופר הווארד פיליפס לאבקרפט, "הנתיב העתיק" (The Ancient Track), רואה הדובר את אש השועל בשדה ובביצת כבול, היכן שהיה משוכנע כי ימצא את העיירה הבדיונית "דנוויץ'" (מהסיפור "אימת דנוויץ'" – The Dunwich Horror).^[13]
• בספר "הרפתקאותיו של האקלברי פין" מאת מארק טוויין, הדמויות האקלברי פין ותום סויר נעזרים באש השועל כמקור אור בזמן שהם חופרים מנהרה.^[14]
• כפר בשם פוקספייר (foxfire) נמצא במחוז מור, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית.
• בפרק "העיירה שלנו" של הסדרה תיקים באפלה (Our Town; מספר עשרים וארבע, עונה שנייה), אש השועל מופיעה סמוך ליד גופת אדם שנמצאה ביער.^[15]
• ברומן של הסופרת האמריקאית ג'נט דיילי (Janet Dailey), "אור אש השועל" (Foxfire Light), מסופר על סוס ורוכבו המפחדים מאורות אלו כאשר הם רוכבים דרך היער אל עבר אוזרק (Ozarks).
• אש השועל מוזכרת בשירו של ג'ון דנוור, "Foxfire Suite".

ראו גם

• מיקולוגיה (חקר הפטריות)

לקריאה נוספת

• Aravindakshan DM, Kumar TKA, Manimohan P. "A new bioluminescent species of Mycena sect. Exornatae from Kerala State, India(הקישור אינו פעיל)", Mycosphere 3 (5): 556–61.
• Bermudes, D., Peterson, R.H. and Nealson, K.H. (1992), "Low-level bioluminescence detected in Mycena haematopus basidiocarps", Mycologia 84(5):799-802.
• Capelari M, Desjardin DE, Perry BA, Asai T, Stevani CV. (2011). "Neonothopanus gardneri: a new combination for a bioluminescent agaric from Brazil". Mycologia 103 (6): 1433–40.
• Dao Thi Van, "Physiological and cultural properties of the luminous fungus Omphalotus af. illudent(הקישור אינו פעיל)", Journal of Siberian Federal University. Biology 2 (2009 2) 157-171.
• Desjardin, D.E., Capelari, M. and Stevani, C. (2007), "Bioluminescent Mycena species from São Paulo, Brazil". Mycologia (in press).
• Desjardin DE, Perry BA, Lodge DJ, Stevani CV, Nagasawa E. (2010). "Luminescent Mycena: new and noteworthy species". Mycologia 102 (2): 459–77
• Desjardin DE, Oliveira AG, Stevani CV. (2008). "Fungi bioluminescence revisited", Photochemical & Photobiological sciences 7 (2): 170–82.
• Frederic P. Miller, Agnes F. Vandome, John McBrewster; "Bioluminescence", VDM Publishing, 2009. ISBN 9786130219192.
• Herring, P.J. (1994), "Luminous fungi", Mycologist 8(4):181-183.
• O'Kane DJ, Lingle WL, Porter D, Wampler JE. (1990), "Spectral analysis of bioluminescence of Panellus stypticus", Mycologia 82 (5): 607–16.
• Oliveira AG, Stevani CV. (2009), "The enzymatic nature of fungal bioluminescence", Photochemical & Photobiological Sciences 8 (10): 1416–21.
• Ramsbottom, J. (1953), "The New Naturalist Mushrooms and Toadstools, A study of the Activities of Fungi", Bloomsbury Books, London.
• Wassink, E.C. (1978), "Luminescence in Fungi". In: Herring P.J. (ed.) Bioluminescence in Action. Academic Press, London, pp. 171-197.
• Weitz, H.J. (2004), "Naturally bioluminescent fungi", Mycologist 18(1):4-5.
• Weitz HJ, Ballard AL, Campbell CD, Killham K.; "The effect of culture conditions on the mycelial growth and luminescence of naturally bioluminescent fungi", FEMS Microbiol Lett. 2001 Aug 21;202(2):165-70.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: זוהר הפיה
ערך מילוני בוויקימילון: אש הפיה
ערך מילוני בוויקימילון: אש השועל

• רשימת מיני פטריות "אור השועל" בוויקיפדיה האנגלית

הערות שוליים

1. Deheyn DD, Latz MI. (2007). "Bioluminescence characteristics of a tropical terrestrial fungus (Basidiomycetes)". Luminescence: the Journal of Biological and Chemical Luminescence 22 (5): 462–7.
2. OSAMU SHIMOMURA (1992),"The Role of Superoxide Dismutase in Regulating the Light Emission of Luminescent Fungi", Journal of Experimental Botany 43 (11): 1519-1525.
3. Oliveira AG, Desjardin DE, Perry BA, Stevani CV. (2012). "Evidence that a single bioluminescent system is shared by all known bioluminescent fungal lineages". Photochemical & Photobiological Sciences 11 (2): 848–52.
4. Ewart AJ. (1906). "Note on the phosphorescence of Agaricus (Pleurotus) candescens". Victorian Naturalist 13: 174.
5. Lloyd JE. (1974). "Bioluminescent communication between fungi and insects". Florida Entomologist 57 (1): 90.
6. Sivinski, J. (1981), "Arthropods attracted to luminous fungi", Psyche 88(3-4): 383-390.
7. Vydryakova GA, Psurtseva NV, Belova NV, Pashenova NV, Gitelson JI. (2009), "Luminous mushrooms and prospects of their use". Mikologiya i Fitopatologiya (in Russian) 43 (5): 369–76.
8. Roody WC. (2003), "Mushrooms of West Virginia and the Central Appalachians", Lexington, Kentucky: University Press of Kentucky. p. 23. ISBN 0-8131-9039-8.
9. Desjardin DE, Oliveira AG, Stevani CV. (2008). "Fungi bioluminescence revisited". Photochemical & Photobiological sciences 7 (2): 170–82.
10. Glawe, D.A and Solberg, W.U. (1989), "Early accounts of fungal bioluminescence", Mycologia 81(2): 296-299.
11. Diamant, Lincoln (2004), "Chaining the Hudson: The Fight for the River in the American Revolution", P.25–27, New York: Fordham University Press.
12. Hall, Jamie. "Half Human, Half Animal: Tales of Werewolves and Related Creatures", Bloomington, Indiana: Authorhouse, 2003. 142.
13. "The Ancient Track", by H. P. Lovecraft.
14. Twain, Mark (2011), "35: Dark, Deep-Laid Plans". Adventures of Huckleberry Finn. CreateSpace. ISBN 1-4635-2071-9.
15. Sarah Stegall (1995), "To Serve Man". Munchkyn.