בן ארצי נולד לשמאי קוברינסקי ורחל לבית סלוצקי בסלונים שבפולין, אז חלק מן האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), במשפחה בת ארבעה ילדים. אביו היה ספק ביגוד לצבא הרוסי. אחותו הצעירה היא יונה אושפיז, לימים תעשיינית בישראל.
המשפחה עברה ב-1922 לביאליסטוק ועלתה עמו בשנת 1924 לארץ. לאחר תום לימודי התיכון יצא ללימודי הנדסה הידראולית מחוץ לישראל[1]. בשנת 1935 הצטרף להגנה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף לצבא הבריטי, והיה בין ששת הקצינים הארצישראליים הראשונים בצבא הבריטי ולאחר מכן היה מייג'ור בחיל הרגלים הארצישראלי. בן ארצי השתתף במצעד הניצחון שנערך בלונדון ב-8 ביוני1945. בינואר 1946 הועלה לדרגת לויטננט קולונל, הדרגה הבכירה ביותר אליה הגיע איש היישוב בשירות הצבא הבריטי[2]. בשנת 1947 השתחרר בן ארצי מן הצבא הבריטי ומונה למנהל החברה לפיתוח צפת, כשעיקר תפקידו היה למנוע את בריחת היהודים מצפת[1]. עם פרוץ מלחמת העצמאות היה ממקימי אגף האפסנאות, ושימש בתפקיד סגן ראש האגף בדרגת סגן-אלוף. בשנים 1948-1949 היה נספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה[3]. במרץ 1950 הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש אגף האפסנאות[4], תפקיד שמילא עד שפרש מצה"ל בשנת 1952[5].
מנהל
לאחר פרישתו מצה"ל עבר בן ארצי לכהן כמנכ"ל מקורות[6] (1952–1955) תפקיד בו היה אחראי על שלב ב' של מפעל ירקון-נגב[7]. בן ארצי השתתף אז במספר ועדות, בהן הוועדה לבחינת העלויות של אגד[8], והוועדה לקביעת מדיניות הנפט של ישראל[9].
בשנת 1956 מונה ליועץ לשר המסחר, פנחס ספיר[10][1]. אולם לקראת סוף השנה נקרא לכהן כמנכ"ל ויו"ר חברת אל על במקום המנכ"ל המתפטר לואי אריה פינקוס[11]. בן ארצי כיהן כמנכ"ל אל על מדצמבר 1956[12] עד יולי 1967, עת התפטר. לאחר התפטרותו הוזמן על ידי חברת מדרה לנהל את תשלובת ערד שהוקמה אז[13]. בשנת 1975 עבר לנהל את חברת עמידר, לאחר שהמנהל הקודם התפטר[14]. בשנת 1980, נתמנה לחבר בדירקטוריון של פ.י.ב.י. אחזקות[15].
כמנהל, בן ארצי שם את החתירה לרווחים בראש מעייניו. הוא נודע כמי שניהל את אל על ביד קשה כשהוא חותר כל הזמן לניהול יעיל ורווחי. הוא זכה לאהדה מועטה מצד העובדים וטען שאינו מאמין במושג "יחסי עבודה", שכן העובדים יאהבו אותו בהתאם לתשלום שיקבלו. עם זאת, בתקופתו היו בחברה רק שתי שביתות[16]. בשנת 1982 הוא טען שעל אל על להמשיך להתקיים כחברה ממשלתית וטען שעל הממשלה למנוע מדיניות של שמים פתוחים הפוגעת באל על[17].
פעילות ציבורית
קברם של דורה גד ואפרים בן ארצי, בבית הקברות בקיסריה
במקביל לניהול חברות כיהן בן ארצי במגוון תפקידים ציבוריים. בשנת 1968 שימש כנציג ראש הממשלה למשא ומתן עם ארצות הברית על הקמת מתקן התפלה בישראל[18], שליחות שלמרות שנראה שהצליחה, לא יצאה לבסוף אל הפועל[19]. בשנת 1969 עמד בראש הוועדה הציבורית לבחינת מעמד תיאטרון הקאמרי[20] ובסוף 1970 נתמנה ליו"ר מועצת הנאמנות של הקאמרי[21]. בתחילת 1970 נתמנה ראש המטה לפיקוח על ביצוע עסקת החבילה[22], תפקיד ממנו התפטר לקראת סוף השנה[23]. באותה שנה היה בין מייסדי יד לוי אשכול.
בשנת 1973 עמד בן ארצי בראש ועדה שהמליצה על עיצובם של עיטורי צה"ל. בנימוקיו לבחירת הצבע הצהוב לעיטור הגבורה אמר בן ארצי כי:
בחירת הרקע הצהוב לעיטור הגבוה ביותר בא כמשקל שכנגד לניסיון להטיל קלון בצבע זה על יהודים מאז המאה השביעית והרצל חוזה המדינה כתב כי אות הגבורה היהודי צריך לשאת את הצבע הצהוב.
.jpg)
.svg){kind=small}
