עם עליית הנאצים לשלטון, הוחמרה האכיפה של סעיף 175 לחוק העונשין הגרמני הפלילי, שאסר על יחסים אינטימיים בין גברים, משום שעל פי התפיסה הנאצית נחשבה ההומוסקסואליות לפגיעה ב"בריאות העם". הוקמה יחידה מיוחדת בגסטפו לצורך מאבק בהומוסקסואלים, וה-"מרכז למאבק בהומוסקסואליות והפלות" ניהל רשימות חשאית של מאה אלף הומואים. עשרות אלפים שהוזהרו ונחשד ש-"חזרו לסורם" נשלחו למחנות ריכוז, שם סומנו בטלאי משולש ורוד. רובם עוקרו בכפייה, ובין 10,000 ל-15,000 איש, נרצחו במחנות. בין השאר שימשו הקרבנות גם לניסויים רפואיים שנועדו ל-"ריפוי מהומוסקסואליות". גם לסביות שנחשבה "מוחצנת" הוגדרה כסיבה למעצר במחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק.
חנוכת האנדרטה נערכה ב-10 בינואר 2014, בנוכחות ראש העיר רון חולדאי, שגריר גרמניה בישראל אנדריאס מיכאליס, ואישי ציבור נוספים.
אנדרטה זו היא ראשונה מסוגה בישראל המנציחה קרבנות שואה שאינם יהודים. יש בכך סגירת מעגל היסטורי, לנושא שלא התקבל בעבר בישראל.[1] בנאומו של פרופ' משה צימרמן, במהלך טקס חנוכת האנדרטה, הוא אמר:
"האנדרטה היא צעד גדול לישראל, כיוון שהיא עוזרת לפטור את עצמה מה"מונופול" של היותה קורבן. אנחנו סוף סוף משילים את העומס של להיות הקורבן הבודד ואולטימטיבי... ויכולים ללמוד מכך שעל ידי הכרה בקורבנותיהם של אחרים, אין הדבר מפחית את ייחודו של קורבן משלך."
השחתה
ב-25 באוקטובר2018 הושחתה האנדרטה. במקום רוססה כתובת נאצה עם כיתוב בשפה האנגלית, בו נרשם "death to LGBT", בתרגום לעברית: "מוות ללהט"ב". זהות המשחיתים אינה ידועה.[2]
משולש צבוע ורוד, לזכר הטלאי הוורוד שנאלצו לענוד ההומואים תחת המשטר הנאצי.
משולש המורכב משלושה ספסלים ורודים, המוצב ממול, ועל כל אחד מהם נכתב בשפה אחרת (עברית, אנגלית וגרמנית) המשפט: "לזכר נרדפי המשטר הנאצי בשל נטייתם המינית וזהותם המגדרית".
משולש בטון, עליו מופיע הסבר היסטורי. בכיתוב זה רשום הסבר על המדיניות כלפי להט"בים בשואה, ומוזכרים שני יהודים הומואים: ד"ר מגנוס הירשפלד, מחלוצי המאבק למען זכויות להט"ב וגד בק, פעיל ציוני שהיה לניצול השואה ההומו האחרון – והלך לעולמו בשנת 2012. על הכיתוב המרכזי במשולש הבטון היה אחראי פרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית, שהיה היועץ המדעי של האנדרטה.
.jpg)
.jpg)
