אִזְדָּרֶכֶת מְצוּיָה (שם מדעי: Melia azedarach) היא עץ מסועף, רחב נוף, נשיר בחורף, תרבותי ופליט תרבות ממשפחת האזדרכתיים (Meliaceae)[2]. באביב, העץ מתכסה בפרחים ריחניים ולילכיים, ובסתיו, עליו המצהיבים מתערבבים עם הצבע הצהוב של הפירות, אשר נותרים על הענפים הערומים שלו במהלך החורף. אזדרכת מצויה גודלה בישראל כעץ חלוץ כדי למנוע נדידת חולות וכעץ נוי, ועל כן, היא נפוצה בעיקר בגנים ותיקים ובשדרות. כיום היא הפכה למטרד ולמין פולש בישראל[3][4]. אזור תפוצתה הטבעי רחב ומתפרש בדרום ובמזרח אסיה, ברמות ההימליה (הודו, סרי לנקה, דרום סין, יפן, אינדונזיה, אוסטרליה ובדרום-מערב האוקיינוס השקט – איי שלמה). והיא המין הנפוץ ביותר מבין 3 מינים בסוג אזדרכת הגדלים באזורים הטרופיים של מזרח אפריקה וצפון מזרח אפריקה ובאזורים טרופיים וסובטרופיים של אסיה עד צפון ומזרח אוסטרליה[5].
מקור השם
מקור שם הסוג – Melia – מהמילה היוונית לדבש: μέλι, משום שפרחים רבים מהסוג אזדרכת מואבקים על ידי דבורי דבש. שם המין המדעי, וכן השם העברי והשם בשפות רבות אחרות נגזר מסורית עתיקה, מקורו בפרסית. ازاددرخت AZAD DERAKHT פירושו בפרסית הוא "עץ חופשי" או "עץ אציל". הפרסים, שנודעו בטיפוח גנים ריחניים, תרמו לבוטניקה בכל רחבי העולם, ולכן גם השם המדעי של האזדרכת דומה לשם המקורי הפרסי.
שמו בערבית ازادرخت (אזאדירח'ת) ובאנגלית – Chinaberry או Bead Tree.
תיאור כללי ופונולוגיה
פרח פרוש וצינור האבקנים של אזדרכת מצויה
עץ בוגר של אזדרכת מצויה מתנשא לגובה 7 עד 12 מטרים והוא בעל קצב צימוח מהיר מאוד, ותוך 4 עד 5 שנים פרטים יכולים להגיע לגובה של 6 עד 8 מטר. מאידך, אזדרכת מצויה קצרת חיים (כ-50 שנה) ונוטה להישבר ולהיפגע ממזיקים.
העץ גדל בבתי גידול לחים או בבתי גידול מופרים בשל התערבות האדם, כגון שולי שטחים חקלאיים, גינות וצידי דרכים, ברוב סוגי הקרקעות. הוא עמיד לטמפרטורות גבוהות וגם ליובש. מערכת השורשים שטחית, ובדרך כלל מוגבלת לעומק של עד 70 ס"מ. העץ פורח שנים אחדות לאחר הנביטה, ומתרבה הן באמצעות זרעים והן באופן וגטטיבי על ידי סורים מבית השורשים. הזרעים שומרים על חיוניותם לפחות שנתיים.
לסוג שני זנים:
floribunda – בזן זה מסתעפים ענפים צדדיים מהגזע הראשי באופן לא אחיד, ויוצרים צמרת עגולה.
umbraculiformais – אזדרכת סוככנית היא מין מתורבת שגזעו מסתעף בגובה 2 עד 3 מ' לענפים דקים יותר שיוצרים צמרת שטוחה יותר, דמוית מטריה, דבר הגורם לשברים בגיל צעיר יחסית. זן תרבותי זה אינו זמין לצרכנים במשתלות ואינו מומלץ לשתילה בשל ההרגל הפולשני שלו והפסולת המצטברת מהפירות, הזרדים והעלווה.
העץ עומד בשלכת במשך החורף. באביב צומחים העלים המנוצים פעמיים או שלוש. מייד לאחר לבלוב העלים מתחילה הפריחה הריחנית והאבקה באמצעות דבורים. הפרחיםסגולים-בהירים וגדלים באשכולות. הפרחים די ריחניים בערב, אבל הם לא נראים בקלות בגלל העלווה הצפופה.
הפרי הוא בית גלעין כדורי, בצורה ובגודל של גולת-משחק. לפני ההבשלה צבעו ירוק, והוא הופך צהוב-בהיר עם הבשלתו בסתיו. הפרי נותר תלוי על העץ לאורך כל החורף, כשהוא מלבין בהדרגה. בפרי גלעין בודד וקשה, ששימש לפני עידן הפלסטיק ליצירת חרוזים למחרוזות, כולל מחרוזות תפילה בעולם הנוצרי.
ההפצה נעשית באמצעות עטלפי הפירות ובולבולים שניזונים מהפרי ומפיצים את הזרעים למרחקים. כמו כן, הזרעים נובטים בקלות בקרבת עץ האם ואז הם יוצרים ספיח רב סביבו.
כל חלקי העץ רעילים מאוד לאדם וליונקים אחרים. ריכוז הרעל הגבוה ביותר הוא בפירות. עם זאת, עטלפי פרי ומספר מיני ציפורים מסוגלים לאכול את הפירות, והם מפיצים את הזרעים בהפרשותיהם.
מורפולוגיה
למעלה – גזעים של עץ בוגר ועץ צעיר; למטה משמאל – גזע של עץ צעיר עם שייר של ענף; למטה מימין – עדשתיות מאוזנות וצלקתעלה מנוצה פעמיים
עץ נשיר, בעל צמרת מעוגלת, גובהו עד 12 מטר ואף למעלה מזה, וקוטר נופו עד 10 מטר.
קלפת הגזע סדוקה וחרוצה לאורכה וצבעה אפור-חום בבגרותו של העץ וחום-אדמדם בצעירותו[6].
הענפים מתפשטים לצדדים, פניהם מנוקדות בעדשתיות מאוזנות ובצלקות שנותרו לאחר התנתקות העלים. הענפים הצעירים מכוסים תחילה בשערות צפופות, דהויות וצמריות ואחר כך הם מתקרחים.
העלים מסורגים, ארוכים ורחבים מאוד, אורכם 30 עד 90 ס"מ, ספירליים לאורך הענף ומחוסרי לוואים. העלים מנוצים פעמיים ובראשם סעיף אחד. לעלים 4 עד 6 זוגות של סעיפים נגדיים ובראשם סעיף אחד, וכל סעיף נושא 3 עד 6 זוגות של עלעלים גדולים ועלה אחד בראשו. העלעלים מרובים נגדיים ובעלי פטוטרת. אורך הטרפים של העלעלים 3 עד 7 ס"מ ורוחבם 2 עד 3 ס"מ, אך העלעל הקיצוני בדרך כלל מעט יותר גדול. טרפי העלעלים סגלגלים, אליפטיים או אזמלים, קודקודם מחודד ושפת העלעלים משוננת לעיתים רחוקות תמימים או בעלי אונות. העלים בצבע ירוק כהה בצידם העליון, וירוק בהיר יותר בצידם התחתון;
הפרחים ריחניים, לבנים או ארגמניים (ליליכיים) וערוכים במַכְבְּדִים דלילים ופתוחים שנישאים על עמודי תפרחת ארוכים כחצי מאורך העלה. מכבד היא תפרחת שצירה הראשי מסתעף לסעיפי משנה נושאי פרחים.
הפרחים דו-מיניים על פי רוב, נכונים, בעלי עטיף כפול ושחלה עילית, דהיינו, עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים מתחת לשחלה כל אחד לחוד.
הגביע בעל 5 אונות מסורגים ביו עלי הכותרת. עלי הכותרת, שמספרם 4 או 5 או לעיתים רחוקות 3 או 10, קטנים ומפורדים זה מזה בבסיסיהם או לעיתים רחוקות מאוחים מעל הבסיס. האבקנים 8 עד 12 (כפול ממספר עלי הכותרת או פחות), וזיריהם מאוחים על פי רוב לצינור אבקנים. צינור האבקנים סגול כהה, קוטרו 7 עד 8 מ"מ, עם פסים אורכיים, שוליו עם 10 אונות מחודדות.
השחלה עילית, כדורית בת 2 עד 5 מגורות, לעיתים רחוקות 8. בכל מגורה 1 עד 2 ביציות. עמוד השחלה יחיד ודקיק, צלקתו דמוית כיפה והוא פנימי לצינור האבקנים.
במצעית טבעת בולטת, שמפרישה כרגיל צוף מתחת לשחלה או סביבה.
הפרי הוא בית גלעין צהוב כדורי כמעט, בקוטר 12 עד 18 מ"מ, שמתקמט ומשחיר עם הבשלתו. הגלעין גדול ומצולע ככוכב (עליו חריצים רדיאליים). הפרי מכיל בין 1 ל-6 זרעים מוארכים באורך 8 עד 10 מ"מ וברוחב 6 עד 7 מ"מ.
בארץ ישראל
על פי עדויות היסטוריות אמינות, אזדרכת מצויה הייתה בארץ כבר במאה ה-16. הבריטים תיארו אותה כנפוצה בגינות בתחילת המאה ה-20. למשל, באותו זמן היה מקובל לנטוע ולשתול בירושלים החדשה את העצים הבאים: אורן ירושלים, רוביניה בת-שיטה, ואילנתה וכמובן אזדרכת. סביר להניח כי הובאה לארץ לפני מספר מאות שנים מהמזרח, בשל השימושים הרבים שנעשו בפירות ובזרעים: הפקת חומר דוחה חרקים, מיצוי שמן, ברפואה עממית וליצירת תשמישי קדושה[4].
האזדרכת גודלה בישראל כעץ חלוץ למניעת נדידת חולות בגלל קצב צמיחה מהיר, ובעיקר כעץ נוי. הוא נפוץ בעיקר בגנים ותיקים ובשדרות וגדל בכל אזורי ישראל ובקרקעות שונים ביישובים יהודים וערביים. הוא נחשב כצמח אור מלא עמיד בקרה, בשרב, בגיר ובמליחות. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו ובאמצעות ייחורים בחורף[6].
כיום לא נוהגים לגדלו בגלל מספר סיבות: נטייתו להישבר ללא גיזום מקצועי ובעקבות פגיעת מזיקים הנוברים בגזע. נטייתו הפולשנית – הזרעים נובטים בקלות והשתילים הופכים למטרד בגנים ובחצרות ונטייתו להשאיר פסולת רבה מהפירות, הזרדים והעלווה.
אזדרכת מצויה דוחקת מיני צמחים מקומיים במיוחד בבתי גידול לחים. ועל כן, יש לעקור את הפרטים הצעירים. כריתת העצים הבוגרים לא יעילה כיוון שהעץ מתחדש מגדם[4].
שימושים
הפירות אינם ראויים למאכל אדם, אבל השמן המופק מזרעיו – כן. ציפת הפרי מכילה סוכר ומשתמשים בה לתעשיית הכוהל[7].
חומר העץ המתקבל מהאזדרכת הוא קשה ובעל מרקם יפה, ולכן משתמשים בו הרבה בתעשיית עיבוד עץ במחרטה (Woodturning).
עלי העץ משמשים כקוטל חרקים טבעי, בין השאר לשמירת מזון וכקוטל עש לשמירת בגדים באפסון.
ברפואה העממית נודע שימוש בקליפת השורש כסם משלשל וכסם הקאה.
תמונות
עמוד שחלה של אזדרכת מצויה
עמוד שחלה ופקעית של אזדרכת מצויה
תקריב של פירות
אשכולות של פירות משתי שנים
פרח אחרי הפריה של אזדרכת מצויה
תפרחת מסוימת ומסועפת של אזדרכת מצויה
אזדרכת מצויה בחורף – העלים נשרו, הפירות השתיירו
אזדרכת מצויה ברמת גן
אשכולות של פירות
זרעים בבית הגלעין
לקריאה נוספת
מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך א', עורך: עזריה אלון, מדינת ישראל - משרד הביטחון, תשנ"ד - 1994 (הספר בקטלוג ULI)
.jpg)
