נולד בסביבות שנת 1859 (ה'תר"ך) בחַלַבּ שבסוריה לרב יצחק ורחל. בצעירותו למד בישיבות אצל הרב מרדכי עבאדי והרב עזרא טוויל הכהן. כשהגיע לגיל 20 נישא לצלחה בת הרב משה סוויד (רבה של חַלַבּ). לאחר נישואיו למד כחברותא עם הרב יצחק שרים, והחל ללמד תלמידים, כשרובם הפכו בתקופה שלאחר מכן לרבני העיר.
בשנת 1889 (ה'תר"ן) ביקר בישראל והתאכסן בביתו של הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר. בשנת 1891 (ה'תרנ"ו) עלה לישראל והשתכן בשכונת הבוכרים שבירושלים, שם קיבל דירה מהרב שלמה מוסיוף. בתקופה זו ריכז סביבו מקובלים יוצאי חַלַבּ ללימוד תורת הקבלה, ובהמשך נמנה עם מייסדי ישיבת המקובלים "רחובות הנהר" ונודע כבעל רוח הקודש גלויה. כשעלה הרב יהודה פתיה לירושלים, שידלו להוציא את ספרו על האדרא רבא. בשנת ה'תרפ"ד חתם עם הרב עזרא הררי רפול והרב יוסף ידיד הלוי על כרוז נגד "לשכת בני ברית" שנפתחה בארם צובא באותו הזמן, אליה צורפה דעתו בעניין של הרב יוסף חיים זוננפלד, שהיה מקורב אליו.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, נעצר בידי הצבא הטורקי למשך כחודש, לאחר שסירב לחשוף את מקום מסתורם של שני בניו, שהשתמטו מגיוס לצבא.
בעת שהלך באחד מרחובות ירושלים, נדרס על ידי אוטובוס שנשלט בידי נהג חדש, שעלה על המדרכה. הוא אושפז כשלושה ימים, עד לפטירתו ב-18 באוגוסט1925 (כ"ח באב ה'תרפ"ה). נקבר בבית הקברות בהר הזיתים, מול יד אבשלום. בשנות השלטון הירדני נעקרו מרבית המצבות סביב קברו, אולם זו שלו נותרו שלמה ושימשה כנקודת ציון לפיה שחזרו את מצבות שאר החלקה, כשהוחל בשיקום בית העלמין.
