PROFILBARU.COM

שוּנית אלמוגים היא בית גידול ימי נפוץ בימים ובאוקיינוסים. כמשתמע משמה, שונית כזו בנויה בעיקר מאלמוגים, אך גם מאצות וצמחים אחרים. כמו כן, השוניות משמשות כמקום מחיה לבעלי חיים ימיים רבים כגון דגים. כרבע מן המגוון הביולוגי בים מרוכז סביב שוניות האלמוגים בעולם, למרות שהן מהוות כ-3% בלבד מכלל שטח האוקיינוסים.

היסטוריה של המחקר

הביולוגים האחים יוג'ין אודום והאווארד תומס אודום חקרו יחד את זרימת האנרגיה של שוניות אלמוגים באמצעות גישה של מודל כולל. מערכת זו תוארה כאחת המערכות האקולוגיות היצרניות ביותר שיש, ולפני מחקרם חשבו שהיא לוקחת את ההזנה שלה מהים שסביבה. על ידי מדידת זרימת האנרגיה במעלה הזרם ובמורד הזרם של השונית, האחים הראו כי אצות החיות בתוך בעלי החיים האלמוגים הן שאחראיות לרוב ייצור האנרגיה. האצות מקבעות את אנרגיית השמש ויוצרות פחמימות פשוטות עבור בעלי החיים. בתמורה הם מקבלים פחמן דו-חמצני מהנשימה של בעלי החיים. האודומים גילו כי שונית האלמוגים מערכת אקולוגית שבמידה רבה אינה תלויה בים שמסביב^[1].

מבנה ותפקוד

כמה ממיני האלמוגים הם מרכיב עיקרי בשוניות האלמוגים, אך אין הם המרכיב היחיד. האדומיות (אצות אדומות) הן המאפשרות לשונית להתפתח חרף הלחץ הקבוע של גלי הים המופעל עליה. האצות החד-תאיות, המכונות זואוקסנטלות (מיוונית: "חי צהוב"), מצויות בתוך רוב האלמוגים וחיות עמם בסימביוזה, ויש להן חשיבות רבה בתהליכי התזונה ובניית השונית. כל האלמוגים בוני השונית מכילים זואוקסנטלות, ולכן במקומות שבהם האצות אינן יכולות להתקיים, למשל בשל מחסור באור, לא תיווצרנה שוניות. עקב כך מצויות שוניות האלמוגים בעיקר בחגורת המים העליונה (עד עומק מרבי של 70–90 מטר), אף על פי שאלמוגים הֶרְמַטִיפִּיים (hermatypic) אחדים נמצאים גם בעומק רב יותר, של כ־150 מטר.

רוב האלמוגים הרמטיפיים, הבונים את שונית האלמוגים, ומכונים "אלמוגי אבן", הם מסדרת האלמוגאים (Scleractinia).

שונית האלמוגים היא בית גידול צפוף ומורכב, גדלים בה יצורים רבים, ובהם גם כאלה המתחרים באלמוג על מקום ההתיישבות, כגון אלמוגים אחרים, ספוגים ואצות. כאשר מתפנה מקום על פני המצע כתוצאה מתמותה של הדייר הקודם או כתוצאה מגורם פיזיקלי כלשהו, הוא הופך למקום התיישבות פוטנציאלי. לפיכך, קיימת בשונית תחרות עזה בין יושביה על משאבים, ובמיוחד על מקום להתיישבות והתבססות.

אחת המרשימות שבשוניות האלמוגים נמצאת לאורך החוף הצפון-מזרחי של אוסטרליה: "שונית המחסום הגדולה". רוב שוניות האלמוגים הן בתצורה האופיינית המכונה אָטוֹל. כל אי דומה לסוללה אלמוגית נמוכה בעלת צורה של טבעת מקוטעת, שרוחבה לעיתים כמה עשרות מטרים ולפעמים כמה קילומטרים. לפרקים מתרחבת הסוללה ותופחת לאי בתוך הטבעת. בתוך הסוללה נמצאת הלגונה, בריכה פנימית של מי ים שעומקה כ-70–50 מטר בממוצע. לעיתים קיימים איים נוספים בתוך הלגונה. איי טואמוטו שבפולינזיה הצרפתית מהווים את הריכוז הגדול ביותר של איים מסוג זה. סוג נוסף של שונית אלמוגים נוצר כאשר משטחי אלמוגים מורמים (דוגמה: האי מקטה שבקבוצת איי טואמוטו).

בישראל יש רק שונית אלמוגים אחת – במפרץ אילת, שכתוצאה מהבידוד של מפרץ אילת והמליחות הגבוהה בו, התפתחו בה מאות מינים אנדמיים, המהווים 30% מכלל המינים בשונית. שונית האלמוגים באילת היא שונית האלמוגים הצפונית ביותר בעולם. השונית במפרץ אילת היא אתר צלילה פופולרי בגלל יופייה וייחודה. בעבר השטח שעליו נפרשה השונית באילת היה בערך 12 קילומטר, אך כתוצאה מנזק שנגרם לשונית לאורך השנים היא הצטמצמה לשטח קטן בהרבה. עיקר השונית מרוכז בשמורת חוף האלמוגים, והיא משומרת ומשוקמת על ידי רשות הטבע והגנים והמצפה התת-ימי. בשנים האחרונות החלה השונית לגדול מחדש כתוצאה מפעולות שימור.

הרס שוניות אלמוגים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ערך מורחב – הלבנת אלמוגים

שוניות אלמוגים נהרסות ומתות בכל העולם. איומים נקודתיים נגרמים בעקבות גורמים כגון זיהום, דיג יתר (אנ'), דיג בעזרת חומרי נפץ (אנ'), מחלות וחפירת תעלות למטרות גישה לאיים. איומים רחבים יותר הם עליית טמפרטורה, החמצת האוקיינוס ואיומים אחרים שנגרמים כתוצאה מפליטת גזי חממה.

מחקר שנערך ב-2018 בארכיפלג צ'גוס השייך לטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי מצא שנוכחות חולדות על האיים פוגעת בצורה עקיפה בשוניות האלמוגים. החולדות משמידות את אוכלוסיית העופות הימיים המקננים על האיים. לעופות הימיים יש חשיבות בשרשרת המזון בכך שהלשלשת העשירה שלהם (גואנו) מדשנת את שוניות האלמוגים.^[2]

מחקר שפורסם ב-2024 הראה כי החיידק Vibrio coralliilyticus, שאופיין כבר בתחילת שנות ה-2000 וגורם למחלת מעיים אצל אלמוגים, הופך למחולל המחלה כאשר טמפרטורת מי הים מגיעה ל-23 מעלות צלזיוס. כאשר טמפרטורת מים גבוהה מ-27 מעלות, חלק מזני החיידק הופכים קטלניים עוד יותר.^[3]

אומדנים כלליים מראים ש-10% משוניות האלמוגים מתות, ו-60% מהשוניות נמצאות בסכנה.