יוסי לויה

יוסי לויה

צילום מ-2021
לידה	23 במאי 1942 (בן 82) פלובדיב, ממלכת בולגריה
ענף מדעי	אקולוגיה ימית
מקום מגורים	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב אוניברסיטת סטוני ברוק
מנחה לדוקטורט	לורנס ב. סלובודקין
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב
פרסים והוקרה	פרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה (2023) פרס א.מ.ת. (2015) פרס לנדאו (2003) מדליית דרווין (ISRS) (2000)

פרופ' יוסי לויה בכנס אדמס, 2023, צילום: מיכל פתאל

יוסי לויה (נולד ב-23 במאי 1942) הוא זואולוג ואקולוג ישראלי, פרופסור אמריטוס לאקולוגיה ימית באוניברסיטת תל אביב, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (החל משנת 2009),^[1] חתן מדליית דרווין (2000), פרס לנדאו (2003), פרס א.מ.ת (2015) ופרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה (2023).^[2]

ביוגרפיה

יוסי לויה נולד בפלובדיב, בולגריה במשפחה יהודית ספרדית. בשנת 1944 עלה לארץ ישראל יחד עם הוריו.^[3] בשנים 1960–1962 שירת בצה"ל כקצין בחיל הקשר. בשנת 1965 סיים תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת תל אביב. כעבור שנתיים סיים בהצטיינות יתרה תואר שני בזואולוגיה עם עבודה על "גידול דגים במים מליחים בערבה". בשנת 1971 סיים את לימודי התואר השלישי (דוקטורט) עם מחקר על "מבנה החברה ומגוון המינים באלמוגים בוני שונית באילת, ים סוף", בהדרכתו של פרופ' לורנס ב' סלובודקין באוניברסיטת סטוני ברוק בארצות הברית. בשנת 1972 עשה פוסט דוקטורט במכון האוקיינוגרפי בוודס הול.^[4]

החל משנת 1972 לימד אקולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' ווייז באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1982 מונה כעורך הביולוגי הראשון של כתב העת Coral Reefs, תפקיד אותו מילא עד 1986. החל משנת 1985 היה פרופסור מן המניין לאקולוגיה ימית. בשנים 1988–1990 היה יו"ר המחלקה לזואולוגיה, ובשנים 1990–1995 כיהן כדקאן, הפקולטה למדעי החיים. במסגרת תפקיד זה יזם והקים את המסלול לאקולוגיה וללימודי סביבה. בשנת 2010 פרש לויה לגמלאות והיה לפרופסור אמריטוס.

מחקר ופעילות למען הסביבה

מחקריו של לויה התמקדו בתחום האקולוגיה, טיפוחן ושימורן של שוניות האלמוגים בישראל ובעולם. פרסומיו בתחום כימות השינויים במגוון הביולוגי והערכת בריאותן ופגיעותן של השוניות תרמו רבות למחקר השוניות. לויה הראה במחקריו את התוצאות המזיקות של זיהום הים וההתחממות הגלובלית על שוניות האלמוגים. הוא היה מעורב בשילוב הקהילה המדעית בישראל במאבקים סביבתיים להגנת הסביבה הימית ובהכשרת תלמידי מחקר שעוסקים באקולוגיה ובאיכות הסביבה.

בפרסומיו הצביע לויה על ייחודן העולמי של השוניות באילת, בהיותן בקצה גבול התפוצה הצפוני ביותר בעולם, ובהיותן בעלות המגוון הביולוגי הגבוה ביותר ליחידת שטח. במקביל למחקריו, ניהל לויה מאבקים ציבוריים בנושאי ההשפעה המזיקה של זיהום הים בנפט גולמי על שוניות האלמוגים באילת (בשנים 1970–1980); זיהום הים בשפכים של העיר אילת (בשנים 1980–1995); וזיהום הים בדשנים כתוצאה מפעילות גידול דגים בכלובי דגים (בשנים 1995–2010). הוא התריע על ההתדרדרות המתמשכת במגוון הביולוגי של השוניות באילת. פעילויות אלו שימשו את הארגונים הירוקים והאקדמיה בישראל במאבקם להגנה ושימור החי והצומח הייחודים של מפרץ אילת. באמצעות עבודתו המדעית ומאבקיו הציבוריים הצליח לויה להביא להכרה גוברת בשונית האלמוגים באילת כשמורת טבע בעלת ייחודיות עולמית.

לאחר חתימת הסכם בין קצא"א לאיחוד האמירויות באוקטובר 2020 להובלת נפט ממדינות המפרץ הפרסי לנמל אילת ומשם לאשקלון ונמלי הים התיכון, פעל לויה נגד המיזם יחד עם מדענים אחרים בישראל ובעולם.^[5] לטענתו, מיזם זה חושף את מפרץ אילת ואת חופי סיני ושוניות האלמוגים שבהם לאסון אקולוגי כבד העלול להיות בלתי הפיך. דליפה חמורה במסוף אשקלון עלולה לזהם את חופי הים התיכון ולפגוע בתשתיות חיוניות ובהן מתקני ההתפלה באשקלון, אשדוד ושורק.

תחומי מחקר ומאמרים בולטים

• כימות המגוון הביולוגי של שונית האלמוגים – לויה הצביע במחקריו על ייחודן העולמי של השוניות באילת, בהיותן הצפוניות ביותר והמגוונות ביותר במיני האלמוגים ליחידת שטח. הוא פיתח לראשונה שיטות עבודה סטטיסטיות לתיעוד וניתוח השינויים במגוון הביולוגי של שוניות אלמוגים וקביעת מדדים כמותיים לבריאות השונית. לשיטות אלו הייתה השפעה רבה על מחקר שוניות אלמוגים בעולם ועל תיעוד הדינמיקה של המגוון הביולוגי ובריאות חברות-האלמוגים . השיטות אומצו על ידי גופים בינלאומיים, כגון אונסק"ו, שעוסקים בתחום, והן מיושמות בניהול ושימור שמורות ימיות בעולם.
• השפעות זיהום הים בנפט על שוניות אלמוגים – בעקבות אירועים חוזרים של זיהומי נפט במפרץ אילת בשנות ה-70, החל לויה לחקור את השפעת הזיהום על שוניות האלמוגים. באותה תקופה לא היה כל מידע מדעי על נזקים אפשריים לשוניות אלמוגים כתוצאה מזיהומי נפט. שורת עבודותיו, יחד עם תלמידי המחקר שלו, היו הראשונות בעולם אשר הצביעו על הפגיעה הקשה הנגרמת מזיהומי נפט לרביית אלמוגים, לשרידותם, לפגיעה בגידול וכשר הרגנרציה שלהם, ולחוסר ההתחדשות והגיוס של אלמוגים באזורי שונית שזוהמו. עבודותיו הביאו לגל של עבודות מחקר בנושא זה בעולם ולהכרה בינלאומית בחשיבות מניעת זיהומי נפט.^[6]
• מחקר שינויי אקלים בעבר – לויה, יחד עם רמי קליין ותלמידי מחקר, חקרו שוניות מאובנות ("שוניות מורמות" מתקופת סוף הרביעון), שנמצאות באזור שארם א-שייח' לצד שוניות חיות ומשגשגות בהווה (רצנטיות). הם השתמשו בדגימות מיקרוסקופיות שנלקחו מתוך טבעות הגידול בשלד הסידני של האלמוגים, כדי לבחון את האקלים ששרר באזור בעבר, בעזרת שיטות גאוכימיות שונות וניתוח איזוטופים יציבים של חמצן ופחמן. במחקר הסיקו לויה ותלמידיו, שבניגוד לאקלים השחון המאפיין כיום את סיני, בסוף הרביעון (לפני כ-10,000 שנה), היה האקלים בסיני הרבה יותר רטוב והתאפיין בגשמי קיץ.^[7]
• משבר האקלים ותיעוד הכחדת שוניות אלמוגים בעקבות התחממות מי הים – יחד עם עמיתי מחקר מיפן, היה לויה בין הראשונים בעולם שתיעדו את ההשפעה של התחממות מי הים על חברות האלמוגים. במחקרם המשותף (לויה שימש חוקר ראשי בהזמנת משרד המדע והמשרד לאיכות הסביבה של יפן, שהכירו בחשיבות של האלמוגים כמקור לדיג ותיירות במדינה), תיעדו לויה ועמיתיו הכחדה של 85% מחברות שוניות האלמוגים המקיפות את אוקינאווה, כתוצאה מהתחממות מי הים, תוך ציון מיני אלמוגים שנכחדו כליל וכאלה שבסכנת הכחדה.^[8] עבודה אחרת מציגה מודל תאורטי הצופה תמותה המונית של אלמוגים כתוצאה מהלבנה, בעקבות תופעת האל ניניו והתחממות מי הים.
• התחממות מי-הים, התרבות בקטריות פתוגניות ותמותת אלמוגים המונית – בשורת מאמרים משותפים עם יוג'ין רוזנברג (אנ') מאוניברסיטת תל אביב ותלמידי המחקר שלהם, התגלה שתמותת האלמוגים ההמונית שנצפתה בעולם בעקבות עליית טמפרטורת מי הים (אנ') (שליש משוניות האלמוגים בעולם נכחדו) נגרמת על ידי חיידקי ויבריו (Vibrio) פתוגניים. המאמר הגרעיני בנושא זה פורסם ב-Nature ובעקבותיו פורסמו מאמרים נוספים המסבירים את מנגנון ההדבקה של האלמוגים בחיידקים, ואשר רואים בעליית טמפרטורת מי הים גורם המסייע להתרבות המהירה של החיידקים ברקמות האלמוגים.
• אסטרטגיות רבייה של אלמוגים – מחקר זה היווה נושא מרכזי במעבדתו של לויה. - בניגוד למיני אלמוגים רבים בשונית המחסום הגדולה של אוסטרליה, אשר פולטים את תוצרי הרבייה שלהם (תאי זרע וביציות) למים בלילה אחד בשנה (רבייה סינכרונית המונית), מיני האלמוגים הנפוצים ביותר בצפון ים סוף, ישראל, מראים בידוד רבייתי בזמן: פליטת תוצרי הרבייה למים מתרחשת במהלך ארבעה חודשים בקיץ, כאשר מינים שונים מתרבים בחודשים שונים, או מופעי ירח שונים באותו חודש. מגוון המינים הגדול של אלמוגים באילת עשוי לנבוע, בין היתר, מהיתרונות הנובעים מהעדר חפיפה בזמני הרבייה של האלמוגים השונים.^[9] - חילופי זוויג רב-פעמיים באלמוגים: במחקר השוואתי באילת, אוקינאווה (יפן) ועקבה (ירדן), הובאה העדות הראשונה מאלמוגים ממשפחת הפטרייתיים (Fungiidae) שבהם זכרים ונקבות מחליפים את זוויגם מדי שנה בתגובה לעקות סביבתיות. שחרור הביציות ותאי הזרע מתרחש שחרור הביציות ותאי הזרע מתרחש חמישה לילות לאחר הירח המלא של יולי–אוגוסט. פרטים נצפו משחררים את תוצרי המין בשוניות אילת, אוקינאווה ועקבה באותו מועד בדיוק. שינויי הזוויג באלמוגים מגבירים את כשירותם האבולוציונית.^[10] - מספר מינים מבין האלמוגים השכיחים ביותר בשוניות אילת, עלולים לעמוד בפני הכחדה עקב שיבוש בסנכרון הרבייה שלהם: תזמון שחרור הביציות ותאי הזרע למים. סנכרון מועדי הרבייה במינים אלה השתבש. זאת, הן בניגוד לפרדיגמה המקובלת של סינכרוניזציה מדויקת בתזמון הרבייה, והן לידע ממחקרים קודמים שבוצעו על אותן שוניות ועל אותם מיני אלמוגים, לפני עשרות שנים. במיני אלמוגים אלו היה חוסר ברור בגיוס של צעירים חדשים. מינים אלו בסכנת הכחדה עקב הכשל ברבייה. בין הסיבות האפשריות לכך הן התחממות מי הים (הטמפרטורות עלו בקצב של 0.31 מעלות צלזיוס לעשור באזור המפרץ).^[11]

חברות בארגונים ושירות

• 1977–1979 – יו"ר העמותה הישראלית לזואולוגיה
• 1995–2000 – יזם והקים את מרכז פורטר (כיום, בית הספר ללימודי סביבה).
• 1992 – הנציג המדעי של ישראל במשלחת הישראלית לכנס האו"ם בנושא הסביבה בריו-דה ז'ניירו, ברזיל.
• 1993 – הנציג המדעי של ישראל בנושאי שימור הסביבה-הימית בשיחות השלום עם ירדן.
• 1993–2000 – יו"ר הוועדה הלאומית של אונסקו בישראל בנושא "האדם והביוספרה", במסגרתה הוכרזו אזורים בכרמל כשמורה הביוספרית הראשונה בישראל.
• 2006–2014 – יו"ר הוועדה המדעית של מרכז המצוינות האוסטרלי לחקר שוניות-אלמוגים.
• 2015 – הנציג המדעי של ישראל בנושאי שימור הסביבה הימית בכנס באו"ם.
• 2021 – נציג האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, במשלחת הישראלית לגלאזגו לוועידת האקלים העולמית
• 2022 – נציג האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, במשלחת הישראלית לשארם אל-שייך לוועידת האקלים העולמית.
• 2010–הווה – יו"ר ועדת האוספים הלאומיים מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
• 2010–הווה – יו"ר קרן בת-שבע דה-רוטשילד לקידום המדע בישראל ויו"ר קרן מלגות ע"ש אהרון ואפרים קציר, בחסות האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

חייו הפרטיים

יוסי לויה נשוי לשושנה ואב לשלושה ילדים. הוא מתגורר בעיר רעננה.^[12]

פרסים ואותות הוקרה

• 2000 - מדליית דרווין מטעם החברה הבינלאומית לחקר שוניות אלמוגים על "מפעל-חיים של חוקר שהישגיו המדעיים בתחום הם מהבולטים ביותר בעולם, ואשר תרמו לקידום השטח בצורה יוצאת דופן".^[13]
• 2003 - פרס מפעל הפיס לאומנויות ומדעים ע"ש לנדאו, על "התרומה המחקרית יוצאת הדופן בתחום האקולוגיה ואיכות הסביבה".^[14]
• 2009 - חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
• 2011 - חבר כבוד, העמותה לזואולוגיה בישראל: "כהוקרה לתרומתו למחקר, להוראה, לחינוך, לשמירת טבע בתחום מדע הזואולוגיה".^[15]
• 2015 - פרס א.מ. ת. למדעי הסביבה על "הישגיו החלוציים ופורצי הדרך בחקר שוניות האלמוגים באילת ובעולם בכלל, ובפיתוח שיטות כמותיות לתיעוד וניתוח השפעות של גורמים סביבתיים ואנושיים על המבנה, התפוצה והמגוון הביולוגי של אוכלוסיות אלמוגים אסטרטגיות הרבייה שלהם".^[16]
• 2023 - פרס מפעל חיים, מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה על מצוינות מחקרית מזהירה של שונית האלמוגים, על פעילות ציבורית אינסופית ומאבקים לשמירה על שוניות האלמוגים באילת, והנהגת המחלקה לזואולוגיה והפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, תוך העמדת דור עצום של תלמידים ופיתוח דור העתיד של חוקרי הים בישראל.^[17]

פרסומים

יוסי לויה כתב מעל 300 מאמרים מדעיים וארבעה ספרים.

• רשימת פרסומים נבחרים, באתר אוניברסיטת תל אביב

מספריו

• 1994 – עם רמי קליין, שוניות האלמוגים, הוצאת משרד הביטחון (תורגם לגרמנית ולהולנדית)
• 2004 – עם יוג'ין רוזנברג (עורכים), Coral Health and Disease, הוצאת שפרינגר, ברלין
• 2019 – עם קימברלי פוגליס וטום ברידג' (עורכים) Mesophotic Coral Ecosystems, הוצאת שפרינגר, ברלין

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של יוסי לויה
• יוסי לויה, באתר גוגל סקולר
• יוסי לויה באתר אוניברסיטת תל אביב.
• יוסי לויה באתר research.com
• יוסי לויה באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
• יוסי לויה באתר CRIS
• יוסי לויה באתר semantic scholar
• שונית אלמוגים קטנה, מורשת גדולה: חמישה דורות של מחקר באילת לכבוד חבר האקדמיה פרופ' יוסי לויה בהגיעו לגבורות, מאי 2022

הערות שוליים

1. שלושה מדענים מובילים מצטרפים כחברים חדשים לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
2. פרס מפעל חיים לפרופ' יוסי לויה, באתר אוניברסיטת תל אביב, ‏05 יוני 2023
3. Prof. Joseph Loya, Tel Aviv University Website
4. קורות חיים, באתר הפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס. וייז באוניברסיטת תל אביב
5. סו סורקיס, הסכם צינור הנפט עם האמירויות הוא "פצצה סביבתית מתקתקת", באתר זמן ישראל, 13 בינואר 2021
6. לסקירה של הממצאים בתחום בשנות ה-70, ראו: Y. Loya & B. Rinkevich (1980)."Effects of oil pollution on coral reef communities", Mar. Ecol. Prog. Ser. 3: 167-180.
7. R. Klein, Y. Loya, G. Gvirtzman, P. J. Isdale & M. Susic, "Seasonal rainfall in the Sinai Desert during the late Quaternary inferred from fluorescent bands in fossil corals, Nature 345 (1990)
8. Loya et al., "Coral bleaching: the winners and the losers, Ecology Letters (December 20, 2001)
9. Y. Shlesinger, Y. Loya, Coral Community Reproductive Patterns: Red Sea Versus the Great Barrier Reef, Science 228, 1985-06-14, עמ' 1333–1335 doi: 10.1126/science.228.4705.1333
10. Yossi Loya, Kazuhiko Sakai, Bidirectional sex change in mushroom stony corals, Proceedings of the Royal Society B: Biological Sciences 275, 2008-07-08, עמ' 2335–2343 doi: 10.1098/rspb.2008.0675
11. Tom Shlesinger, Yossi Loya, Breakdown in spawning synchrony: A silent threat to coral persistence, Science 365, 2019-09-06, עמ' 1002–1007 doi: 10.1126/science.aax0110
12. מבולגריה לישראל, באתר רב-דורי: מאגר סיפורי מורשת, 24 ביוני 2020
13. Darwin Medal, ICRS website
14. תוכן מקודם בחסות פרס א.מ.ת, הזוכים בפרס א.מ.ת לשנת 2015, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2015
15. חברי כבוד, באתר העמותה לזואולוגיה בישראל
16. פרופ' יוסף (יוסי לויה): פרס א.מ.ת 2015, באתר אוניברסיטת תל אביב
17. פרס מפעל חיים לפרופ' יוסי לויה, באתר אוניברסיטת תל אביב