העדות הישירה המוקדמת ביותר לסתימת שיניים רפואית היא לסת אנושית בת כ-6,500 שנים שהתגלתה בחפירה ארכאולוגית בסלובניה, בה נמצאה סתימה מדונג דבורים בכותרת הניב השמאלי.
ככל הידוע כיום, הראשונים שעסקו ברפואת שיניים, היו הפיניקים. הם והיוונים, נחשבו[דרוש מקור] כחלוצי רפואת השן וכבעלי המקצוע הטובים[דרוש מקור] בתחום. ממצאים ארכאולוגיים מפיניקיה בעת ההיא מעידים כי הפיניקים השתמשו בשיניים מלאכותיות שגולפו משנהב וחוברו אל השיניים התומכות בחוטי זהב. כמו כן התגלה לוח הכתוב בכתב שומרי בו מתואר כי תולעי שיניים גורמים לכאבי שיניים.
גם במצרים העתיקה, פעלו בתחום רפואת השן וסימוכין לכך קיימים עוד מאמצע המאה ה-25 לפנה"ס. בלסת שנמצאה בחפירות בגיזה, ותועדה למאה ה-13 לפנה"ס, נראים שני חורים שנקדחו ככל הנראה על מנת לשחרר לחץ מוגלתי מהשורש האחורי של שן טוחנת. לחוקרים אין השערה כיצד נקדחו החורים, אולם למרות מורכבות הטיפול, לא נוקתה העששת סביב השן ולא נסתמו חורים שהיו קיימים בשאר השיניים.
בתקופת הברונזה, הייתה הדעה הרווחת, כי המקור לכאבי שיניים הוא בתולעים הנכנסות לשן. בהתאם להנחה זו התקדמה שיטת הטיפול היוונית, שבוצעה על ידי כוהני הדת במקדשי האלים או בכיכר השוק, באמצעות סמים היפנוטיים ומשחות חריפות. מקובל כי כוהניו של אסקלפיוס בעיר אפידאורוס, פיתחו באמצע המאה ה-13 לפנה"ס את אמצעי החיטוי והחבישה, ויש הטוענים[דרוש מקור] כי הצבת הדנטלית המשמשת לעקירת שיניים, היא פרי המצאתם.
בברכת יעקב אבינו לבניו מתייחס הוא להיגיינה ובריאות השן באומרו: ”חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב” (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י"ב). וביארו על כך חז"ל ופרשני המקרא, כי החלב בריא לשיניים ומסייע בהלבנתם. למעשה מובאת פה לראשונה בהיסטוריה של רפואת השיניים, עצה של רפואה מונעת להרבות באכילת מוצרי חלב הרוויים בסידן על מנת לשמר את השיניים. במהלך זה ממשיך גם שלמה המלך המזהיר: ”כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו” (ספר משלי, פרק י', פסוק כ"ו). שוב אנו מוצאים כאן אזהרה בריאותית, אמנם עקיפה, להישמר ממאכלים חומציים המזיקים לשיניים.[דרוש מקור]
היפוקרטס על אף שנחשב לאחד מאבות הרפואה המונעת, והרפואה קלינית ככלל, לא התייחס במישרין לבריאות השן. על פי שיטתו, נעקרו שיניים רקובות או משוחררות מידי, ואילו שיניים כואבות שנותרו יציבות ושלמות עברו תהליך של ניקוי וצריבה. הצבתות הדנטליות של היפוקרטס ותלמידיו, כבר היו עשויות מברזל יצוק.
הרומאים המשיכו במסורת היוונית וגייסו את הידע שלהם בעיבוד מתכות אצילות לרפואת השיניים. בשרידים רומיים המתועדים לשנת 309 לפנה"ס, נמצא כי רופאי השיניים בעת ההיא עשו שימוש בפיסות זהב רך דקיקות, עימן קשרו יחד כמה שיניים ויצרו גשר. הבסיסים יוצרו משיני אדם חתוכות, או משיני שור שעובדו לצורה הרצויה וקובעו לפיסת הזהב במסמרים זעירים. שיטה זו של שיקום הפה, הייתה מקובלת אף במאה ה-19. על מנת לאלחש את הכאב בעת הטיפול, ניתנו למטופלים מרקחות המורכבות מצמחים נרקוטיים, והטיפולים עצמם לוו בתפילות של כוהני דת.
שיקום הפה באמצעות תותבות זהב וכסף, מאוזכר אף בתלמוד במסכת שבת, בה נידונה השאלה לגבי היציאה לרחוב בו אין עירוב עם כתר זהב או כסף העלול ליפול וקיים חשש שיטלטלוהו בשבת.
ימי הביניים
עם שקיעתה של האימפריה הרומית, נעלמו גם שיטות רפואת השיניים ושיקום הפה שהיו נהוגות בה. תקופת ימי הביניים לא הוסיפה תרומה בולטת לרפואת השיניים, ותרומתה הסתכמה בעיקר בעקירת שיניים חולות באמצעים ומכשור פשוטים[1]. אמנם עד המאה ה-12 טיפלו בשיניים בעיקר נזירים וכמרים, אך בשנת 1163 הכריז האפיפיוראלכסנדר השלישי כי "אין זה מן הראוי לכמרים לעסוק בהקזת דם", קריאה שהוציאה למעשה את הטיפול הרפואי ורפואת השיניים מידי הכמורה, והיא הועברה לידי ספרים, נפחים, צורפים, בלנים ואחרים, אם כי חלק הארי של הטיפולים נעשו על ידי ספרים שכונו "ספרים-מנתחים" (Barber Surgeon).
רפואת השיניים המודרנית
גרין ורדימן בלק, מחלוצי רפואת השיניים המודרנית.
החל מהמאה ה-18 החלו רופאים כלליים לטפל בשיניים, והמקצוע הפך למכובד מעט יותר. אולם, רק בתחילת המאה ה-20 הפכה רפואת השיניים לתחום התמחותכירורגית נפרדת. גרין ורדימן בלאק (G.V. Black), רופא שיניים אמריקני שפעל בסוף המאה ה-19, היה מפורצי הדרך בתחום, והתווה את עקרונות הטיפול, המיושמים עד היום. תקופה קצרה קודם לכן, החל פיתוחם של חומרים דנטליים, כשימוש בחרסינה כתחליף לשיניים. חלוץ הייצור של שיני חרסינה כשיניים תותבות היה ד"ר ס. ס. וייט, אשר השתלט על השוק העולמי של ייצור שיניים תותבות אסתטיות[1] כבר ב-1844. עם הופעת מכשור מתקדם וחומרים דנטליים משופרים ושתלים דנטליים, ניתן במקרים רבים מבעבר לשמר את השיניים, או למצער לשחזר שיניים חסרות, ובכך להיטיב את איכות חיי המטופל.
בעבר נדרשו כל העוסקים ברפואת שיניים לעבור התמחות לאחר שסיימו לימודי רפואה כללית, על מנת להיקרא "רופא שיניים" (Stomatologist). במדינות מסוימות, בעיקר במזרח אירופה ובישראל, היה אפשרי גם מסלול מהיר, טכני, ללא צורך בלימודי רפואה מקיפים, ובוגריו נקראו "מרפא שיניים" או "Dentist", שהיה מוסמך לבצע טיפולים פשוטים בהנחיית רופא.
רפואת השיניים התפתחה לתחום רפואי-כירורגי רחב, עם התמחויות רבות, העוסק לא רק בשיניים ובלסתות אלא בפנים, בחלל הפה ובבסיס הגולגולת. אי-לכך, הכשרה רפואית היא תנאי לעיסוק ברפואת שיניים. בישראל, כל העוסקים ברפואת שיניים חייבים להיות בעלי תואר D.M.D (דוקטור לרפואת שיניים) או D.D.S (דוקטור לכירורגיה דנטלית). לימודי רפואת השיניים בישראל אורכים 6 שנים.
בניגוד לתחומי הרפואה הכללית השונים, רוב תחומי רפואת השיניים בישראל אינם נכללים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. אמנם, ההוצאה הלאומית על רפואת שיניים בישראל היא מהגבוהות בעולם המערבי (כ-9% מההוצאה הלאומית הכוללת לבריאות, וכ-0.75% מהתל"ג)[דרוש מקור], אך כ-95% מהוצאה זו מגיעים[דרוש מקור] מכיס צרכני הקצה, בדומה למצב בארצות הברית ובשונה ממדינות האיחוד האירופי, בהן שירותי רפואת השיניים הבסיסיים מכוסים על ידי מערכת הרווחה. בהתייחס להוצאת משקי הבית על בריאות השן, ההוצאה על רפואת שיניים מהווה כ-34% מכלל ההוצאה המשפחתית על שירותי בריאות[דרוש מקור].
בשנת 2010 החליטה ממשלת ישראל, בהמלצת סגן שר הבריאות ח"כ יעקב ליצמן, להכניס את טיפולי השיניים לילדים לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. תוך תשעה חודשים 190,000 ילדים עד גיל שמונה נהנו מטיפולים בחינם. ב-26 ביוני 2011 החליטה ממשלת ישראל על הרחבת הרפורמה למתן טיפולי שיניים, כך שיהנו ממנה ילדים עד גיל 10[2]. החל משנת 2019 הורחב החוק והוא כולל כיום טיפולי שיניים חינם לילדים עד גיל 18[3].
רק כ-8%[דרוש מקור] מתושבי ישראל מחזיקים בפוליסתביטוח דנטלי כלשהי. פוליסות אלה טומנות בחובן שיעור נזקים גבוה לחברות הביטוח, ועל כן הן אינן מעוניינות לפתח את התחום הדנטלי ולהציע את הפוליסות לאנשים פרטיים. מרבית פוליסות הביטוח הדנטלי ניתנות כיום כחלק מביטוח משלים המוצע לעובדי חברות גדולות ומוסדות ציבור. ביטוחים אלה מכסים בעיקר טיפולים משמרים (סתימות, עקירות, טיפולי שורש), ונוטים שלא לכסות טיפולים שיקומיים דוגמת כתרים ושתלים.
קופות החולים השונות מעניקות הנחות בטיפולי השיניים, טיפולי מניעת החורים, טיפול בחורים ויישור. במידה וטיפול לא התרחש כראוי ניתן לפנות, עד שבוע לאחר המקרה, לקופה לתיקון הדבר ללא עלות נוספת. בית החולים הדסה עין כרם מפעיל מרפאת טיפולי שיניים חינם לתושבים, המרפאה מופעלת על ידי סטודנטים לרפואת שיניים שנה ג' ומעלה בעת לימודיהם ובליווי מומחי שיניים.[4]. רופאי שיניים מאוגדים בהסתדרות לרפואת שיניים ובאיגוד הישראלי לרפואת הפה.
לימודי רפואת שיניים בישראל
בובת פנטום ללימודי רפואת שיניים
לימודי רפואת שיניים בישראל[5][6] אורכים שש שנים, ונלמדים בשני בתי ספר לרפואת שיניים: בית הספר שבפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית ובית הספר שבפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. בדומה ללימודי רפואה בישראל, המסלול ללימודי רפואת שיניים מחולק לשני חלקים, החלק הקדם-קליני והחלק הקליני, כאשר כל אחד מהם בן 3 שנים:
חלק קדם-קליני
החלק הראשון של הלימודים - בו נלמדים מדעי היסוד ומדעי הרפואה, ואת רובם הסטודנטים לרפואת שיניים לומדים יחד עם הסטודנטים לרפואה. תחת תחומים אלו נכללים כימיה, פיזיקה, ביולוגיה, ביוכימיה, אנטומיה, פיזיולוגיה, פרמקולוגיה ועוד. במקביל ללימודים אלו, הסטודנטים לרפואת שיניים לומדים בנוסף גם קורסים תאורטיים ומעשיים ברפואת שיניים במסגרת בית הספר לרפואת שיניים, כגון: עקרונות הכנת חללים לסתימות, ביוכימיה של עששת, פתולוגיה אוראלית, חומרים דנטליים, רדיולוגיה אוראלית, וכן מתנסים ביישומו של החומר ובביצוע פעולות בסיסיות על בובות פנטום (ראש אדם מפלסטיק בו ניתן להרכיב לסתות ולהוסיף להן שיניים העשויות מאקריל לצורך תרגול פרוצדורות). בסיומו של חלק זה, מוענק לסטודנטים תואר בוגר במדעי הרפואה (B.Sc.Med.).
חלק קליני
החלק השני של הלימודים - בו לומדים הסטודנטים הן לימודים קליניים תאורטיים המתייחסים לכל אחד מתחומי המומחיות ברפואת שיניים, כגון אנדודונטיה (טיפולי שורש), פרוסתודונטיה (רפו"ש משמרת), פדודונטיה (רפו"ש לילדים) וכירורגיית פה ולסת ועוד, ומבצעים את הפרוצדורות הנלמדות על בובות הפנטום. בנוסף, עם ההתקדמות בלימודים, הסטודנטים מתחילים לבצע סבבים קצרים במרפאות המומחים המסונפות לבית הספר, וכן במחלקת כירורגיית פה ולסת בבתי החולים המסונפים. היבט נוסף המתקיים בחלק זה של הלימודים הוא קבלת מטופלים מקרב הציבור הרחב במסגרת קליניקת הסטודנטים השייכת לבית הספר, במחירים מוזלים ובפיקוח רופאי שיניים מומחים הבודקים ומאשרים את עבודתם. בכך, הם מתפקדים כרופאי שיניים לכל דבר ועניין, הן מבחינת שמירת הקשר עם המטופלים והן מבחינת אופי הטיפול עצמו. בסיומו של חלק זה ולאחר עמידה בכל הדרישות וכתיבת עבודת גמר כנדרש, הסטודנטים מקבלים תואר "דוקטור לרפואת שיניים" (DMD) ורשאים לגשת לבחינות הרישוי.
בניגוד לתחום הרפואה הכללית בו כל רופא שני ממשיך להתמחות[7], רוב רופאי השיניים במדינת ישראל עוסקים במקצועם כרופאי שיניים כלליים, ואינם ממשיכים להתמחויות השונות.
מספר המקומות בבתי הספר הקיימים והביקוש[דרוש מקור] למקומות אלו, תופעה שמתרחשת גם בקבלה ללימודי רפואה, דחקה בבתי הספר ליצור תנאי קבלה מסננים. בניגוד לתנאי הקבלה ללימודי רפואה, שם המכשול העיקרי הוא סכם הקבלה הגבוה במיוחד, ברפואת שיניים מדובר בסכם סביר[דרוש מקור], ואילו הסינון נעשה במהלך שלבי המבחנים האישיותיים. לאור זאת, ישראלים רבים הרוצים ללמוד את המקצוע נאלצים לצאת ללמוד בחו"ל, באוניברסיטאות בהן תנאי הקבלה מחמירים פחות, ובחלקן מסלולי הלימוד אף קצרים יותר. בין היעדים הנפוצים למטרה זו נכללים רומניה, אוקראינה, ואיטליה. כתוצאה מכך, רובם של רופאי השיניים בישראל[8], בדומה למרבית הרופאים בישראל[9], הם בוגרי מוסדות זרים.
מניעה של בעיות שיניים
כלל רופאי השיניים ממליצים על שילוב צחצוח שיניים של לכל הפחות פעמיים ביום: בוקר ולילה, שימוש בחוט דנטלי למניעת עששת ושימוש במי פה. במקרים חמורים של נסיגת חניכיים או בעיות חניכיים מומלץ לשלב שטיפות פה וניקוי עמוק בתדירות גבוהה יותר בביקור אצל שיננית. זמן הביקור המומלץ אצל שיננית הוא פעם בחצי שנה, אצל רופא שיניים- פעם בשנה. למניעת בעיות שורש, כדוגמאת נשירה, מומלץ ללעוס בעזרת השיניים קבוע דברים קראנצ'ים (כמו תפוחים, גזרים וכו'...) לחיזוק קשרי השורש לחניכיים (תקף גם על בעלי חיים). לילדים שטרם נוצרו אצלם בעיות שיניים כדוגמאת חורים, ניתן לקיים כיסוי כשכבת מגן על השיניים הטוחנות למניעת היווצרות חורים עתידיים; מומלץ החל מכיתה א'.[10].
אספקת השירותים הדנטליים
מרבית מרפאות השיניים בישראל (כ-4,000) נמצאות בבעלות פרטית. בנוסף להן, קיימות מרפאות בבעלות תאגידים דנטליים - קיבוצים, תאגידים פרטיים, קופות חולים, רשויות מקומיות ועמותות. בסך-הכל, בישראל קיימות כיום כ-4,700 מרפאות שיניים[דרוש מקור].
שירותי רפואת השיניים בצה"ל
כל חיילי צה"ל זכאים לטיפולי שיניים מרגע גיוסם ועד לשחרורם מן השירות. הטיפולים מתבצעים בחינם, במסגרת מרפאות השיניים הצבאיות הפועלות בבסיסים ברחבי הארץ, במרכזים הרפואיים האזורים, ובמרכז לרפואת שיניים בתל השומר, שם ישנן מחלקות מומחים בכל תחומי המומחיות ברפואת שיניים. הזכאות לטיפולי שיניים על סוגיהם השונים נקבעת על פי סוג השירות, הותק ותקופת השירות הנותרת של כל חייל:
חיילי חובה - זכאים לכל סוגי הטיפולים המשמרים (סילוק אבנית והדרכה בהגיינה של הפה, שחזורים, טיפולי שורש, מבנים, ועקירות), לטיפולי מומחים בתחומי החניכיים, השורש, רפואת הפה וכירורגיית פה ולסתות וליעוצים ביתר התמחויות רפואת השיניים. חייל חובה שנפגע בשיניו עקב שרותו הצבאי זכאי לטיפול שיקומי מלא בפציעתו.
חיילי חובה לוחמים - זכאים, בנוסף, לטיפול שיקומי. עד 6 כתרים לחייל בסוף ההכשרה הראשונית (3 כתרים לחייל) ועוד 3 כתרים מעת קבלת תעודת לוחם.
חיילי קבע - זכאים לכל הטיפולים להם זכאים חיילי החובה, ובנוסף לכך גם לטיפול שיקומי (מספר הכתרים והשתלים להם זכאי החייל נקבעת על פי הותק בשירות).
בנוסף ילדי חיילי הקבע זכאים לטיפול אורתודנטי במחיר מסובסד.
בבסיסי הטירונות של חילות השדה נערך[דרוש מקור] מאז שנת 1976, טיפול יזום לטירונים, במהלכו נבדקים כל הטירונים ומטופלים לפי חומרת המצב הדנטלי, מתוך שאיפה[דרוש מקור] לסיים את הטיפולים הדחופים והקשים תוך כדי הטירונות, ובטרם ישובצו החיילים בפעילות הביטחון השוטף.
חומרת המצב הדנטלי על פי טיפול יזום מחולקת ל-4 דרגות:
דרגה 1: מעקב אחרי עששת, ניקוי אבנית.
דרגה 2: עד 5 סתימות (בדרגה קלה עד בינונית) ומעקב כירורגי.
דרגה 3: בין 5 ל-10 סתימות (בדרגה קלה עד בינונית), אקסטרפציה (התחלת טיפול שורש).
דרגה 4: מעל ל-10 סתימות (בדרגה קלה עד בינונית), לפחות סתימה אחת עמוקה, עקירות ועקירות כירורגיות, כלל הטיפולים האנדודונטיים (טיפולי שורש, חידוש טיפולי שורש) כלל טיפולי שיקום הפה והפניות למומחים השונים.
תחומי מומחיות ברפואת שיניים
רפואת השיניים כוללת פעילות בתחומים רבים ומגוונים. כל רופא שיניים כללי, בעל רישיון לעסוק ברפואת שיניים מטעם משרד הבריאות, רשאי לעסוק בישראל בכל התחומים. רק שמונה מתחומים אלה מוכרים על ידי משרד הבריאות כתחומי התמחות ברפואת שיניים. להתמחות מוגדר מסלול התמחות בן מספר שנים (בין 4-5 שנים), הכולל לימוד תאורטי, הדרכה קלינית ומחקר. ההתמחות נלמדת בבתי ספר לרפואת שיניים רק במחלקות המוכרות על ידי משרד הבריאות, כמתאימות ללמד רופאי שיניים כלליים ולהכשירם כמומחים. בסיום ההתמחות עובר המתמחה שתי בחינות: תאורטית ומעשית, מטעם המועצה המדעית (וועדה מתוך ההסתדרות לרפואת שיניים), ומקבל רישיון מומחה מטעם משרד הבריאות.
רפואת שיניים ציבורית
תחום התמחות זה הוא היחיד שאינו התמחות קלינית. התמחות זו עוסקת בבריאות הציבור ומוגדרת כמדע והעיסוק במניעת מחלות חלל הפה, קידום בריאות הפה ושיפור איכות החיים הקשורה לבריאות הפה. תחום זה עוסק באבחון התחלואה באוכלוסייה, הבנת הגורמים והשפעתם ותכנון התערבויות מועילות ויעילות. יצירת הזדמנויות להטמעת פתרונות יעילים לפתרון בעיות ברמת האוכלוסייה. תחום התמחות זה עוסק באפידמיולוגיה, קידום בריאות, ביו-סטטיסטיקה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלת בריאות, שירותי בריאות, רפואת שיניים נתמכת ראיות ודמוגרפיה.
רפואת שיניים לילדים היא תחום המתמקד במניעת חורים ובעיות עששת עתידיות. בעיות הכרוכות במשנן מתחלף ומעורב, בבעיות ספציפיות שקיימות בשיניים נשירות (שיני חלב) ובהתחלפותן וכן בהתמודדות עם יכולת שיתוף הפעולה של ילדים בקבלת טיפול. התחום התפתח בעיקר בארצות הברית, ומשם הגיע לישראל, בעוד שהאסכולה האירופית האמינה עד סוף המאה העשרים שאין צורך ברופא מיוחד לטיפול בילדים. רופאים המתמחים ברפואת שיניים לילדים עוברים גם הכשרה בסדציה (הרגעה), שימוש בגז צחוק וטיפולים תחת הרדמה כללית.
אנדודונטיה
אנדודונטיה היא תחום העוסק במחלות שורש השן ובמחלות באזור סב חוד השורש בלסת. מומחה לאנדודונטיה מטפל במקרים מורכבים של טיפולי שורש, כגון טיפול בתעלות שורש מפותלות, הוצאת גופים זרים מתוך תעלות השורש וטיפולי שורש חוזרים. כמו כן, מומחה לאנדודונטיה הוא הסמכות המקצועית לריכוז הטיפול בנפגעי חבלה דנטלית ולמעקב אחריו, שכן הנפגעים נזקקים בדרך כלל לטיפול משולב של מומחים ממספר תחומים של רפואת השיניים. לדוגמה, שן שנדחפה פנימה לתוך הלסת בעקבות פציעה תטופל על ידי כירורג פה ולסת שיחשוף את השן מתוך הלסת, אורתודונט שיחזיר את השן למקומה, אנדודונט שיבצע טיפול שורש ולעיתים יש צורך אף בשיקומאי פה ולסתות להחזרת השן לתפקוד נורמלי וכן לתיקונים אסתטיים. בעבודתו, משתמש האנדודונט בציוד מיוחד, שאינו קיים במרפאת שיניים רגילה, כגון מיקרוסקופ טיפולי, ופוצרי ניקל-טיטניום ממונעים. התמחות באנדודונטיה אורכת כשלוש שנים.
פריודונטיה
תחום ניתוחי החניכיים ברפואת השיניים עוסק בכל הקשור לחניכיים - הרקמה הרכה והעצם האוחזת בשן. כמו כן עוסק תחום זה בשמירה על היגיינת הפה הבסיסית ובתחזוקת הרקמות.
רפואת הפה
רפואת הפה עוסקת בכמה תחומים עיקריים: מחלות של חלל הפה וטיפול בחולים בסיכון גבוה, אבחון וטיפול בכאבי ראש, פנים ולסתות, טיפולי שיניים בטשטוש והרדמה כללית, אבחון ופענוח צילומי רנטגן.
מחלות של חלל הפה - תופעות ופתולוגיות שאינן קשורות ישירות לשיניים, אלא מצויות בעיקר ברקמה הרכה והקשה של הפה. יכולים להיות אלה נגעים מסוגים שונים, סרטן (כגון קרצינומה, סרקומה ועוד), מחלות זיהומיות שונות (כגון הרפס, פטרת הפה ועוד), מחלות של הריריות (כגון ליכן פלנוס, זאבת, פמפיגוס ועוד), מחלות של בלוטות הרוק (אבן חוסמת, יובש פה ועוד), וכדומה.
ענף נוסף של רפואת הפה הוא טיפול דנטלי במטופל שהוא בקבוצת סיכון רפואי, דהיינו מצבו הדנטלי הסתבך בגלל מחלה כללית אחרת (למשל סוכרת וסרטן) או שטיפול שיניים עלול להזיק לבריאותו (למשל אנשים הסובלים ממחלות של הלב או של כלי הדם), וביצוע טיפול שיניים בהרדמה כללית או בסדציה.
תחום האורתודונטיה, או יישור שיניים, עוסק בסגר הנורמלי של הלסתות, פתולוגיות הסגר והדרכים לתיקונן. המכשור המשמש לכך מתחלק למכשור קבוע (סמכים וטבעות המודבקים אל השיניים וקשת שעוברת ביניהם), או מכשירים ניידים, וזאת כתלות במקרה. קיימים סוגים שונים של סמכים, וההבדל ביניהם הוא במבנה הסמך או בחומר ממנו הוא עשוי (מתכת, חרסינה, חמרים מרוכבים). מכשירים אלה מאפשרים להפעיל כח מדוד בכיוון הרצוי על השן, וכך נגרמת תזוזת השיניים למקומן. במתרפאים שנמצאים בתקופת הגדילה ניתן להשפיע, אם כי בצורה מוגבלת, על כיוון וכמות הגדילה של הלסתות. לעיתים, כאשר קיימת אי התאמה חריגה (ליקוי סגר) בין גודל הלסתות או בכיוון הגדילה שלהן, יש צורך בתיקון מורכב יותר. התיקון במצב זה יהיה לא רק של מנח השיניים אלא גם של מנח וגודל הלסתות עצמן. לצורך כך מופנים המתרפאים, לאחר סיום הגדילה, לטיפול משולב אורתו-כירורגי.
כירורגיית פה ולסת
כירורגיה של הפה והלסתות (Maxillofacial Surgery) הוא ענף משולב ברפואת השיניים וברפואה כמו כן בכירורגיית ראש צוואר העוסק בתיקון ניתוחי ספקטרום רחב של מחלות, חבלות, ועיוותים באזור ראש צוואר, פנים ולסתות, ברקמה הרכה והקשה.
נושאי הטיפול הנפוצים:
כירורגיה דנטואלואולרית -מתרכזת בניתוחים בחלל הפה שעיקרן השתלות שיניים וניתוחים מסייעים להשתלות כדוגמת השתלות עצם וחניכיים, עקירות כירורגיות עקירת שן
אבחון וטיפול בפתולוגיה שפירה (ציסטות וגידולים) בראש צוואר.
אבחון וטיפול בפתולוגיה ממאירה (בעיקר גידולים ממאירים של חלל הפה) בראש צוואר.
אבחון וטיפול בעיוותים מולדים של רקמות הפנים כדוגמת חיך ושפה שסועים.
אבחון וטיפול בעיוותים בעצמות הפנים בעזרת ניתוחים אורטוגנטיים
אבחון וטיפול בחבלות בעצמות הפנים וברקמה הרכה (טראומה).
אבחון וטיפול בפתולוגיה של בלוטות הרוק.
אבחון וטיפול בזיהומים באזור הפנים והצוואר.
טיפולים בנושאים הדנטואלואולריים כדוגמת שתלים מבוצעים בעיקר במרפאות בקהילה שאר הנושאים מטופלים גם במסגרת מחלקות כירורגיית הפה והלסתות שבבתי החולים.
להשגת המומחיות בכירורגיית הפה והלסתות, על המתמחה לעבור תהליך התמחות שאורך חמש שנים של הכשרה במקצוע. בתוך תוכנית ההתמחות עליו לעבור גם הכשרה במקצועות כירורגיים נוספים כמו אף, אוזן, וגרון, פלסטיקה כירורגיה כללית, פנימית ועוד.
שיקום הפה
צילום פנורמי של הפה, הוא אחד הכלים הראשוניים בשיקום הפה, ומאפשר מבט טוב על מצב השיניים.
"שיקום הפה" היא התמחות שמטרתה להחזיר לשיניים וללסתות את תפקודן התקין, החל מסתימות פשוטות, המשך בכתרים ובגשרים וכלה בשיניים תותבות, בשתלים וכולי. תחום השיקום כולל גם מחקר בנושאי אסתטיקה של הפנים והחיוך. באופן מסורתי, גם מחקר החומרים הדנטליים משתייך לתחום שיקום הפה. על-פי רוב, המומחה לשיקום הפה אינו משתיל בעצמו את השתל הדנטלי אלא בונה באמצעות חרסינה על גבי השתל, שאותו השתיל כירורג פה ולסת או פריודונט. שיקומאי פה נעזר בבעלי מקצועות ובמומחים נוספים לשם עבודתו, והוא מרכז ומתאם את פעילותם. לדוגמה, המומחה לשיקום הפה מסתייע בטכנאי דנטלי שהוא הבונה בפועל את כתרי החרסינה, וכן באורתודונט לשם יישור שן שיש ליישרה לפני שניתן יהיה לשקמה, ובכירורג פה ולסת או בפריודונט לשם ניתוח השתלה או "הארכת כותרת". בישראל יש איגוד המאגד את הרופאים שעוסקים בשיקום פה ולסת בישראל - שנקרא ״האיגוד הישראלי לשיקום פה ולסת״. הנשיא של האיגוד הוא ד״ר נחום סאמט.
שיקום פנים ולסתות
שיקום פנים ולסתות היא תת-התמחות של שיקום הפה. תחום זה עוסק הן בשיקום פונקציונלי לאחר חבלה נרחבת או מחלה (לדוגמה, לסת שנכרתת בעקבות גידול מפושט) והן בשיקום אסתטי של הפנים. כיום, מסוגלת מחלקת שיקום הפנים לבנות אפים ואוזניים חדשים, וכן לשקם לסתות על ידי בניית עצם
רפואה אסתטית
נכון לשנת 2019 רופאי שיניים רשאים לעסוק ברפואה אסתטית באזור ראש צוואר. על הרופאים לעבור הכשרה בהזרקת בוטוקוס וחומצה היאלורנית.
היפנוזה
ברפואת השיניים היפנוזה משמשת להרגעת המטופל הסובל מחרדה דנטלית. במהלך הטיפול המטופל נמצא בשליטה מלאה ויכול לבחור לצאת ממצב ההיפנוזה בכל רגע. רופא השיניים העוסק בהיפנוזה מחויב בהכשרה מקצועית ורישיון ממשרד הבריאות המאשר לו לעסוק בהיפנוזה.
שיכוך כאב
כאב שיניים הוא לרוב התסמין הגורם למטופל להגיע אל רופא השיניים. בנוסף, חלק ניכר מטיפולי השיניים כרוכים בכאב, דבר שגורם לרבים פחד מוגזם מרופאי שיניים, הנקרא דנטופוביה. להתמודדות עם תופעות הפחד והכאב, יש צורך באמצעים לשיכוך כאב. בתקופה שקדמה לאמצעי האלחוש המקובלים בימינו, ניסו לגרום להפחתת תחושת הכאב על ידי השקיית המטופל בכמות גדולה של משקה אלכוהולי.
הפעם הראשונה בו הודגמה תכונתו של האתר כחומר המאפשר לחסום את תחושת הכאב, ולהביא את האדם לחוסר הכרה זמני, נעשה ב-13 באוקטובר1846, בעיר בוסטון שבארצות הברית על ידי רופא שיניים בשם מורטון. האולם בו בוצעה ההדגמה בבית החולים מסצ'וסטס, נקרא עד היום "אולם האתר".
במאה ה-21 נעשית פעולת שיכוך הכאב בדרך כלל על ידי זריקת אלחוש. הרופא מורח משחת אלחוש כדי להפחית את תחושת כאב הדקירה ואז מזריק את חומר האלחוש, בדרך כלל לידוקאין. בילדים נעשה לעיתים שימוש בגז צחוק לפני מתן הזריקה או אף במקום זריקה.
מוזיאון ישראלי לרפואת שיניים
בפקולטה לרפואת שיניים במרכז רפואי הדסה עין כרם קיים מוזיאון קטן לרפואת שיניים. המוזיאון קרוי "מוזיאון הפקולטה לזכרו של פרופ' מריו אולמנסקי" ומנציח את שמו של אולמנסקי, שהיה הדיקן השלישי של הפקולטה. המוזיאון ממוקם ברחבת הכניסה לפקולטה והוא תוכנן כמֵיצג בחלל פתוח המנציח את ההיסטוריה של רפואת השיניים.[11]
בין המוצגים הבולטים במוזיאון:
ציוד דנטלי מלא של קליניקה לרפואת שיניים משנת 1913,שתרם אספן אמריקאי של ציוד דנטלי עתיק.
ציוד דנטלי מלא של קליניקה לרפואת שיניים משנת 1940.
קליניקה לרפואת שיניים משנת 1913 (המוזיאון לרפואת שיניים לזכרו של פרופ' מריו אולמנסקי, המרכז הרפואי הדסה) קליניקה לרפואת שיניים משנת 1940 (המוזיאון לרפואת שיניים לזכרו של פרופ' מריו אולמנסקי, המרכז הרפואי הדסה)
