דוקינס נודע הן בזכות מספר תאוריות מדעיות פורצות דרך שלו והן בזכות היותו פופולריזטור מפורסם של תאוריית האבולוציה. ספרו משנת 1976 "הגֵן האנוכי" (The Selfish Gene) הוא שהביא לפריצתו לתודעה הציבורית. הספר מציג תאוריה אבולוציונית חדשנית לפיה יש לבחון את האבולוציה ברמת הגן וביכולתו לשכפל את עצמו, ולא ברמת האורגניזם היחיד או קבוצת האורגניזמים. לפי תפיסה זו, האורגניזם הוא רק אמצעי שנועד לשרת את הפצת הגנים, במקום התפיסה הישנה שראתה באורגניזם את המרכיב הפעיל באבולוציה. הספר הביא לעולם גם את מושג ה"מם" (Meme) – יחידת מידע המסוגלת להשתכפל, אך בניגוד לגֵן, היא עושה זאת שלא באמצעים פיזיים, כי אם באמצעות מוחות ומאגרי מידע. ב-1982 העלה דוקינס תאוריה, המוצגת בספרו "הפנוטיפ המורחב" (The Extended Phenotype), שלפיה האפקט הפנוטיפי אינו מוגבל לגופו של האורגניזם, אלא יכול להתפשט לתוך הסביבה, לרבות לגופם של אורגניזמים אחרים.
עבודתו כביולוג ופעילותו בתחום המדע הפופולרי, הובילה את דוקינס להתעמת עם מכחישי אבולוציה ומכחישי מדע אחרים. הוא מבקר בולט של בריאתנות ותכנון תבוני. בספרו משנת 1986 "השען העיוור" טען כנגד האנלוגיה הידועה לפיה העולם, והיצורים החיים, מעוצבים באופן מורכב, בדומה לשעון, שמורכבותו מעידה על תכנונו התבוני. דוקינס תיאר את תהליך ההתפתחות האבולוציונית כמעוצב ומתוכנן על ידי "שען עיוור". הוא כתב מספר ספרי מדע פופולרי נוספים בתחום כמו הטיפוס על ההר הבלתי-סביר וההצגה הגדולה בתבל (ספר) דוקינס מציג בספרים אלה הסברים לגבי דרך פעולת האבולוציה ומפריך טיעונים פסאדו מדעיים נפוצים נוספים כמו מורכבות שאינה ניתנת לפישוט, או הטענה שאבולוציה יוצרת עולם מורכב אך ורק בגלל תהליכים מקריים. דוקינס מדגיש כי האבולוציה מונעת בעיקר על ידי ברירה טבעית וזו כי זו אינה מקרית כלל אלה משאירה עותקי גנים המעניקים יתרון בשרידה או בהתרבות. כן הוא הופיע רבות בטלוויזיה וברדיו. באמצעי התקשורת הודבק לו הכינוי "הרוטוויילר של דרווין",[2] וזאת באנלוגיה לביולוג הבריטי תומאס הנרי האקסלי, שכונה "הבולדוג של דרווין" בשל הגנתו על תאוריית הברירה הטבעית.
העימות בין דוקינס ומדענים נוספים לבין בריאתנים ואנשי תנועת התכנון התבוני, הובילו את דוקינס לכתוב בנושאים של דת, אמונה, אתאיזם, הכחשת אבולוציה, והקשר בין מדע לדת, וכן על אבולוציה של המוסר ואבולוציה של דתות. ספרו יש אלוהים? מוקדש לנושאים אלה. הספר מציג טיעונים מדוע אין זה סביר להאמין באלוהים, או בכוחות על טבעיים, ובהמשכו דוקינס טוען כי דת כחותרת תחת המדע, מקדמת פנאטיות ודעות קדומות ומסייעת לאנשים מוסריים לבצע פעולות לא מוסריות. דוקינס הוא אתאיסט מוצהר ומקדם אתאיזם ומדע כדרכים טובות יותר לשם התנהגות מוסרית והומנית יותר. הוא מגדיר עצמו כ"הוגה חופשי", כספקן, כהומניסט חילוני,[3] וכתומך ב"תנועת ברייטס" ששמה לה למטרה להנחיל לציבור את ראיית העולם הנטורליסטית.
קורות חייו
דוקינס נולד בשנת 1941 בניירוביבירתקניה, בשלהי ימיה כקולוניהבריטית. אביו, קלינטון ג'ון דוקינס (Clinton John Dawkins), היה עובד ציבור בנושא חקלאות בממשל הקולוניאלי הבריטי בניאסאלנד (כיום מלאווי), שגויס לצבא הבריטי ושירת בקניה במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1949 שב דוקינס עם הוריו לאנגליה. דוקינס מתאר את ילדותו כ"ילדות אנגליקנית רגילה", אך מספר כי החל לכפור בקיומו של אלוהים כאשר היה בן תשע שנים, אך שב לחיק האמונה כאשר השתכנע מן הטיעון שתופעות של סדר, כוונה ועיצוב המופיעות בעולם מעידות על קיומו של בורא. עם זאת, חש כי הפולחן האנגליקני הוא אבסורדי, וכי הדת עוסקת בהכתבת מוסר יותר ממה שהיא עוסקת באל. מאוחר יותר, כאשר הבין, לטענתו, באופן עמוק יותר את תהליכי האבולוציה, שב ושינה את עמדתו בנוגע לדת, שכן הגיע למסקנה כי האבולוציה היא שיכולה ליצור את המורכבות אותה ניתן לצפות בטבע, וזאת באופן חומרי לחלוטין, ללא התערבותו של בורא תבוני, שהפך, לאור זאת, למיותר.[4]
בשנת 1970 שב דוקינס לאוקספורד וקיבל משרת מרצה לזואולוגיה, ובשנת 1990 קיבל שם את הדרגה האקדמית הבכירה "Reader". בשנת 1995 קיבל את דרגת הפרופסור בקתדרה על שם צ'ארלס סימוני להבנה ציבורית של המדע, שנפתחה באוניברסיטת אוקספורד, והיה הראשון שנשא בתואר הפרופסור בקתדרה זו. סימוני, מראשי חברת התוכנה מיקרוסופט, שמימנה את הקמת הקתדרה, סבר כי לתפקיד זה יש למנות אדם "שיש לצפות שיתרום תרומה חשובה להבנת הציבור בשדה מדעי מסוים".[6] משנת 1970 משמש דוקינס כעמית (Fellow) ב"ניו קולג' " באוניברסיטת אוקספורד.
בשנת 1970 החל דוקינס להסביר את החידושים במדעי החיים לקהל הרחב, ובשנת 1976 פרסם את ספרו הידוע, "הגן האנוכי". דוקינס שימש כעורך של מספר ירחונים חשובים, ושימש כיועץ מערכתי לאנציקלופדיהאנכרטה ו"האנציקלופדיה של האבולוציה". הוא עורך בכיר בירחון "המחקר החופשי" בהוצאת "המועצה להומניזם חילוני", בו הוא כותב טור קבוע. כן היה חבר במערכת הירחון "הספקן" (Skeptic) מיום ייסודו. בספטמבר 2008 סיים דוקינס את תפקידו בקתדרת סימוני בשל חובת גיל הפרישה באוניברסיטת אוקספורד.
דוקינס היה חבר במספר רב של ועדי שיפוט לפרסים בנושאים שונים, בהם פרס פאראדיי של החברה המלכותית ופרסי האקדמיה הבריטית לטלוויזיה BAFTA. ב-2004 ייסד את "פרס דוקינס" המוענק בקולג' בייליול באוקספורד ל"מחקר יוצא דופן באקולוגיה וההתנהגות של בעלי חיים שתנאי חייהם וסביבתם עומדים בסיכון כתוצאה מהתנהגות אנושית".[7] ב-6 בפברואר 2016 לקה באירוע מוחי קל.
משפחתו
בשנת 1967 נישא דוקינס לעמיתתו בתחום האתולוגיה, מריאן סטאמפ דוקינס. השניים התגרשו ב-1984. באותה שנה נישא דוקינס לאיב ברהאם, ולשניים נולדה בת, ג'ולייט אמה דוקינס. נישואים אלו נגמרו גם הם בגירושים.[8]
בשנת 1992 נישא דוקינס לשחקנית והמאיירתלאלה (שרה) וורד. וורד איירה כמה מספריו של דוקינס וקריינה את ספריו "The Ancestor's Tale" ו"יש אלוהים?" שיצאו במהדורת אודיו. ביולי 2016, לאחר 24 שנות זוגיות, הזוג התגרש.[9]
בעבודתו המדעית, ידוע דוקינס בייחוד בשל הפופולריזציה של תפיסת האבולוציה המרוכזת בגן. תפיסה זו הובעה בבהירות הרבה ביותר בספרו "הגן האנוכי" (1976) במילים "כל החיים מתפתחים על ידי הישרדותן הנבדלת של יחידות המסוגלות לשכפול עצמי".
בספר ההמשך "הפנוטיפ המורחב" תיאר את הליך הברירה הטבעית כ"תהליך בו המכפילנים מתחרים בהתרבות" ("מכפילן" - Replicator הוא חידוש לשוני של דוקינס. הכוונה היא לגן, אך גם לכל יחידה בסיסית המסוגלת לשכפל עצמה, כדוגמת מם[10]). בתפקידו כאתולוג, המתעניין בהתנהגות בעלי חיים ויחסה אל הברירה הטבעית, קידם את הרעיון שהגן הוא היחידה הבסיסית של תהליכי האבולוציה כתוצאה מברירה טבעית. במילים אחרות, את האבולוציה יש לראות כפועלת ברמת הגן, והברירה הטבעית ברמת האורגניזם עצמו, או ברמת האוכלוסייה, לעולם אינה גוברת על הברירה הטבעית ברמת הגן.
ה"גן" אליו מתייחס דוקינס כיחידה הבסיסית של האבולוציה הוא לא הגן "הקלאסי", המקודד חלבון או פוליפפטיד, אלא חומר שהגדרתו עמומה יותר "חלק כלשהו של החומר הכרומוזומי, העשוי להתקיים במשך מספר דורות שיספיקו לו כדי לשמש יחידת ברירה טבעית",[11] מכאן שייתכן כי ה"גן" עליו מדבר דוקינס הוא מספר גנים קלאסיים או חלק מגן קלאסי אחד. בערך זה תהיה ההתייחסות ל"גן" במובן שאליו התכוון דוקינס.
דוקינס היה חשדן באופן עקבי כלפי תורות אבולוציוניות שהתוו תהליכים שאינם כרוכים בהתאמה, כביולוגיה של ה"ספנדרל" שתוארה על ידי סטיבן ג'יי גולד וריצ'רד לוונטין (אנ'). על פי רעיון זה, כשם שהספנדרל הוא המרווח שבין הקשת ובין המסגרת האנכית והאופקית בה היא מצויה, שהתמלא בעיטורים באדריכלות הרנסאנס, לטענת גולד ולוונטין כתוצאה משיקולים שאינם נובעים מצורך, אלא מהיחסים ההכרחיים בין הקשת ובין המסגרת, כך גם קיימות התפתחויות אבולוציוניות שאינן נובעות מהתאמה לסביבה ומעקרון הברירה הטבעית.
כן הטיל דוקינס ספק בברירה טבעית ברמה ש"מעל" לגן. הוא גילה יחס חשדני במיוחד כלפי רעיונות של ברירה קבוצתית כבסיס להבנת תופעת האלטרואיזם.[12] תופעת האלטרואיזם נראית בתחילה כפרדוקס אבולוציוני, שכן התנהגות המיטיבה עם אחרים עולה במשאבים יקרים ומפחיתה את סיכויי ההישרדות של הפרט הבודד. רבים בעבר פירשו את קיומה של התנהגות זו כתופעה של ברירה קבוצתית: היחידים עשו כל שביכולתם להישרדות הקבוצה או המין בכללותו, ולאו דווקא לשם הישרדותם הם. האבולוציוניסט הבריטי ו. ד. המילטון השתמש בראייה הביולוגית המתמקדת בגן על מנת להסביר את האלטרואיזם במונחים של ברירת שארים, נטייתם של בעלי חיים לטפל ולהעדיף את קרובי משפחתם שיש להניח שהם נושאים את אותם הגנים. הסברים נוספים כוללים את עקרון ההכבדה ואלטרואיזם הדדי. דוקינס טיפח גישות אלו ועשה להן פופולריזציה ב"גן האנוכי". הוא המשיך לפתח אותן במסגרת עבודתו המדעית.
מבקרי גישתו של דוקינס טוענים שההתייחסות אל הגן כיחידת "הברירה", באירוע יחיד בו אורגניזם מסוים מצליח להתרבות או נכשל בכך, היא מטעה, אך כי ניתן לתאר את הגן כיחידת "אבולוציה" בהתייחסות לשכיחות לטווח ארוך של שינויים באללים באוכלוסייה. ב"גן האנוכי" מסביר דוקינס כי הוא משתמש בהגדרתו של ג'ורג' סי. ויליאמס של הגן כ"מה שמופרד ומתחבר מחדש בתדירות ראויה לציון". ביקורת נוספת שהועלתה היא כי הגנים אינם יכולים לשרוד לבדם, אלא עליהם לשתף פעולה על מנת לבנות את היחיד, ולכן אין לראות בהם "יחידה" נפרדת. ב"פנוטיפ המורחב" מסביר דוקינס כי בשל תהליכי השחלוף הגנטיים והרבייה המינית, מנקודת ראותו של הגן היחיד כל שאר הגנים הם חלק מהסביבה אליה הוא מתאים עצמו.
עימות ידוע נוסף, שכונה "מלחמות דרווין" שעסק במנגנוני האבולוציה ובפרשנויות לתורות אבולוציוניות, היה בין דוקינס והתומכים בתורתו, ובין תומכי הביולוג האמריקני הנודע סטיבן ג'יי גולד, שנודעו שניהם כפופולריזטורים של מדעי החיים. השניים נחלקו בדבר רעיונות הנוגעים לסוציוביולוגיה ולפסיכולוגיה אבולוציונית בהם נטה דוקינס לתמוך, ואילו גולד נטה לשלול. למחנהו של דוקינס הצטרפו סטיבן פינקר ודניאל דנט. על אף היריבות המקצועית ביניהם, נהנו גולד ודוקינס מיחסי רעות, ודוקינס הקדיש לגולד את ספרו "A Devil's Chaplain", שיצא לאור בשנת 2003, לאחר פטירתו של גולד.
דוקינס רואה באבולוציה תכונה מרכזית של החיים ותומך בהגדרת המושג חיים בעיקר על פי היכולת לעבור אבולוציה. זאת בניגוד להגדרות שמרניות יותר המתבססות על מאפיינים מבניים ותהליכים משותפים לכלל צורות החיים הידועות.
בספרו, "הגן האנוכי", טבע דוקינס את המושג "מם" לתיאור המקבילה התרבותית של הגן על מנת לתאר כיצד עקרונות הלקוחים מתורת האבולוציה של דרווין ניתנים ליישום על מנת להסביר את התפשטותם של רעיונות ותופעות תרבותיות. רעיון זה הביא ליצירת ה"ממטיקה". דוקינס השתמש במילה "מם" על מנת להתייחס לכל ישות תרבותית שצופה יכול להתייחס אליה כמכפילן. הוא סבר כי אנשים יכולים לראות ישויות תרבותיות רבות כמכפילנים המחפשים דרך לשכפל עצמם, באופן עקרוני באמצעות חשיפה לבני אדם, שהתפתחו כיחידות יעילות (אם כי לא מושלמות) לשכפול מידע והתנהגות. ממים אינם תמיד משתכפלים בצורה מושלמת, ולעיתים יעוצבו מחדש, ישולבו או ישופרו בשילוב עם רעיונות אחרים, והתוצאה תהיה ממים חדשים, אשר יהפכו למכפילנים יעילים יותר או פחות מהמם המקורי שקדם להם, ויספקו את הבסיס לתהליך האבולוציה החברתית, המקבילה לאבולוציה הביולוגית. מאז ששרטט את תווי המתאר של רעיון זה בספרו "הגן האנוכי" הותיר דוקינס את פיתוחו לכותבים אחרים, כסוזן בלקמור.
ביקורת על הבריאתנות
דוקינס הוא בין מבקריה החריפים ביותר של הבריאתנות, אותה כינה "שקר שערורייתי המכווץ את המוח".[15] בספרו "השען העיוור" ביקר את הטיעון הטלאולוגי בדבר קיומו של האל, המתייחס לתכנון התבוני. בספר טען דוקינס כנגד "אנלוגיית השען" שנוצרה על ידי התאולוג בן המאה ה-18ויליאם פיילי בספרו "תאולוגיה טבעית". פיילי טען, שכשם שהשעון מורכב מדי ולכל אחד ממרכיביו תפקיד ברור מכדי שייווצר באופן אקראי על ידי הטבע, כך גם כל היצורים החיים, שמנגנוני גופם השונים מורכבים פי כמה מחלקיו של שעון. מכך הסיק פיילי כי היקום הוא תוצאה של תכנון תבוני. דוקינס טען כי המורכבות והפונקציונליות של העולם הביולוגי, הנראים באופן שטחי כתוצר של עיצוב ולא של אקראיות, הם תוצאה של מנגנון "עיוור", של ברירה טבעית הפועל במשך מיליוני דורות וכי הצטברות השינויים וברירה טבעית גורמת להצטברות המורכבות להיות תהליך לא מקרי.
טיעונו של פיילי מובע לעיתים כטענה לאי-סבירות סטטיסטית להתפתחות אקראית של מנגנונים ביולוגיים מורכבים. בתגובה לאמירתו של האסטרונום וסופר המדע הבדיוניפרד הויל, שהסיכויים להיווצרות החיים דומים לסיכוי שסופה תעבור במגרש גרוטאות ותרכיב מהם בואינג 747, רואה דוקינס את הטיעון המרכזי שלו. הסבירות הנמוכה נדרשת, על-פי דוקינס, רק בשני אירועים מכריעים במהלך התפתחות החיים: היווצרות החיים והופעת התודעה. שניהם אמנם בעלי הסתברות נמוכה ביותר, אך הסתברות זו קיימת ואף ניתנת להערכה חישובית. שאר השלבים הם שלבי התפתחות קטנים וסבירים. הוא מדמה את האבולוציה לעגורן הבונה מבנה בשלבים, זה על גבי זה, לעומת "הוו השמימי" המנחית את המבנה כולו. לדבריו, המתכנן התבוני - אלוהים - חייב להיות מורכב ביותר, ועל כן דווקא הוא בלתי מסתבר, או כדבריו: "אלהים הוא הבואינג 747 האולטימטיבי".[16] דוקינס מודה שאין בידיו "עגורן" המסביר את הפיזיקה והקוסמולוגיה, אך הוא מאמין שמנגנון כזה יימצא בעתיד ותולה תקווה בתאוריות מהסוג של יקומים מקבילים.
ב-1986 השתתף דוקינס בוויכוח על שם האקסלי, שיזמה אגודת הסטודנטים באוקספורד, בו דוקינס וביולוג בריטי נוסף, ג'ון מיינרד סמית', התווכחו עם הבריאתן א. אי. ויילדר-סמית' ונשיא אגודת הבריאתנים התנ"כיים, אדגר אנדריוז, על טענתם כי כדור הארץ הוא צעיר, וכי גילו של כדור הארץ הוא על פי הכתוב במקרא בין 6,000 ל-10,000 שנים. עם זאת, לרוב נמנע דוקינס מהשתתפות בוויכוחים פומביים עם בריאתנים, מכיוון שזה ייתן להם, לטענתו, את "החמצן של המכובדות" שהם משתוקקים לו. בספרו "A Devil's Chaplain" הוא טוען כי לבריאתנים "לא אכפת להיות מובסים בוויכוח. מה שחשוב הוא מתן ההכרה לטיעוניהם בעצם הוויכוח אתם בפומבי".[17]
בדצמבר 2004, בריאיון עם העיתונאי האמריקני ביל מויירס, אמר דוקינס כי "בין הדברים שהמדע אכן יודע, האבולוציה היא בטוחה כמו כל דבר אחר שאנו יודעים". כאשר נשאל על ידי מויירס על השימוש במילה "תאוריה" לתיאור האבולוציה, הצהיר דוקינס כי "צפינו באבולוציה. אך לא ניתן לצפות בה בעת התרחשותה." הוא הוסיף כי "זה כמו בלש המגיע לזירת רצח לאחר התרחשותו. הוא לא ממש ראה את הרצח, כמובן. אך הוא מוצא רמזים שלא ניתן לטעות בהם. הרים של ראיות נסיבתיות."[18]
דוקינס התנגד בתקיפות להוספת רעיון התכנון התבוני לתוכנית הלימודים, בטענה כי "אין המדובר בטיעון מדעי אלא בטיעון דתי".[19] דוקינס הוא מתנגד חריף לארגון הבריטי "האמת במדע" המקדם את לימוד הבריאתנות בבתי הספר בבריטניה, ודרך "מוסד ריצ'רד דוקינס להיגיון ומדע" הוא מתכנן לממן משלוח ספרים, תקליטורים ומנשרים לבתי הספר על מנת לסתור את השפעתם אותה כינה "סקנדל חינוכי".[20]
אתאיזם ורציונליות
ריצ'רד דוקינס ב-2008 בעת הרצאה על ספרו "יש אלוהים?"
דוקינס הוא מדובריה הרהוטים יותר של השקפת העולם האתאיסטית ומבקר חריף ביותר של הדת. הוא חבר כבוד של "האגודה החילונית הלאומית", סגן נשיא "האגודה ההומניסטית הבריטית", הומניסט של כבוד מטעם "האקדמיה הבינלאומית להומניזם", וחבר ב"ועדה לחקירה ספקנית".
במאמרו משנת 1991 "נגיפי מחשבה",[21] טען כי הממטיקה יכולה לנתח ולהסביר את תופעת האמונה הדתית, וכמה מאפיינים משותפים לכל הדתות, כגון האמונה שלכופרים מחכה עונש. לפי דוקינס האמונה הדתית, שאינה מבוססת על ראיות, היא אחת מהרעות הגדולות הקיימות בעולם, וכמוה כווירוס האבעבועות, על אף שקשה יותר להשמידה.[22] עם זאת, דוקינס מגדיר עצמו כ"נוצרי תרבותי" או "נוצרי חילוני" שאיננו מאמין אך חש נוסטלגיה לדת האנגליקנית, על תפקידה המכריע בעיצוב הזהות והחברה הבריטיות.[23]
דוקינס מאמין כי אתאיזם הוא אך הרחבה הגיונית של הבנתנו את תהליכי האבולוציה[24] וכי הדת אינה תואמת את המדע.[25]
דוקינס ידוע בבוז שהוא חש לקיצוניות דתית, מן הטרור האיסלמי עד לפונדמנטליזם הנוצרי, אך התעמת גם עם אנשי דת מתונים ומדענים דתיים, כביולוגים קנת' ר. מילר ופרנסיס קולינס[26] והתאולוגים אליסטייר מקגראת' וריצ'רד הרייס.[27] דוקינס הצהיר כי התנגדותו לדת היא כפולה, הן כמקור לעימות והן כהצדקה לאמונה ללא הוכחות. עם זאת הוא מתאר עצמו כ"נוצרי תרבותי", והציע את הססמה "אתאיסטים למען ישו".[28]
הספר "יש אלוהים?" והפולמוס סביבו
בספרו משנת 2006 "יש אלוהים?" (The God Delusion) מצהיר דוקינס כי "אין שום סיבה להתנצל על היותך אתאיסט. להפך, זהו דבר שיש להתגאות בו, בעמידה זקופה ובמבט בוטח אל האופק, שהרי אתאיזם מעיד כמעט תמיד על עצמאות בריאה של הנפש..."[29] בספרו טוען דוקינס כי בורא על-טבעי אינו קיים, וזאת באופן כמעט ודאי, ושהאמונה הדתית היא אשליה בלבד. זהו ספרו הפופולרי ביותר של דוקינס עד כה: הוא נמכר בלמעלה ממיליון וחצי עותקים באנגלית, ותורגם ל-31 שפות, בהן עברית. הצלחתו נראתה לרבים כאות לשינוי ב"רוח הזמן" (Zeitgeist), שהביאה לעלייה בפופולריות של ספרות אתאיסטית.[30][31]
"יש אלוהים?" זכה לשבחים ממלומדים ידועים, וביניהם הכימאי זוכה פרס נובל הארי קרוטו, הפסיכולוגסטיבן פינקר והביולוג זוכה פרס נובל ג'יימס ד. ווטסון.[32] בספר מדבר דוקינס בזכות האתאיזם, טוען שעל האתאיסטים להיות גאים בחוסר אמונתם, ומסביר כי לדעתו העלאת המודעות לנושא האתאיזם היא כלי עיקרי במלחמה בדוגמה הדתית ובאינדוקטרינציה. כלים אלו כוללים מלחמה כנגד סטראוטיפים מסוימים, ודוקינס אימץ את המושג "ברייט", כדרך לייחוס משמעות ציבורית חיובית לאלו המאמינים בהשקפת עולםנטורליסטית. דוקינס טוען שכשם שהפמיניזם הצליח לגרום למודעות לשימוש מפלה בשפה, כך יש להביא למודעות את השימוש השגוי לטעמו במונחים כ"ילד קתולי" או "ילד מוסלמי" כאשר הכוונה היא ל"ילד שהוריו קתולים" או "ילד שהוריו מוסלמים". ייחוס דת (הדורשת מחשבה והבנה של עיקרים פילוסופיים מסוימים) לילד יכול להישמע מגוחך כשם ש"ילד מרקסיסטי" נשמע מגוחך. לפי דוקינס ילדים אינם צריכים להיות מסווגים לפי אמונת הוריהם.
בינואר 2006 הציג דוקינס ברשת ה-BBC משדר דוקומנטרי בן שני חלקים תחת הכותרת "שורש כל רע?", בהתייחסו להשפעתה השלילית, לטעמו, של הדת על החברה. במספר הזדמנויות (כמצוין במבוא למהדורה העברית של ספרו "יש אלוהים?") הביע דוקינס אכזבה מן הכותרת שנבחרה למשדר. מבקריו של דוקינס טענו כי התוכנית נתנה זמן מסך רב מדי לדמויות שוליים וקיצוניים, וכי הסגנון המתעמת שבחר דוקינס להגשת התוכנית לא היטיב עם מטרותיו.[33][34] דוקינס דחה טענות אלו, בנימוק כי מדי יום משודרים משדרים דתיים משונים בכלי התקשורת, המהווים איזון ראוי לקיצוניים שהציג בתוכניתו. הוא העיר גם כי מי שנראה "קיצוני" במדינה מתונה מבחינה דתית, יוכל להיחשב לאיש הזרם המרכזי במדינה שמרנית.[35]
איש אוקספורד, התאולוג אליסטייר מקגראת', טוען כי דוקינס הוא בור בתאולוגיה נוצרית, ולפיכך אינו יכול לגשת לנושא הדת והאמונה באופן אינטליגנטי.[36] בתגובה שאל דוקינס, "האם עליך לקרוא על 'לפרקולוגיה' בטרם תביע אי אמונה בלפרקונים?"[37] מקגראת' ודוקינס הפכו לבני פלוגתא, והוויכוח ביניהם התנהל מעל דפי העיתונים, כמו גם בספרו של דוקינס "יש אלוהים?", ובספרו של מקגראת' "אלוהים של דוקינס: גנים, ממים ומוצא החיים" (2004).[38]
פילוסוף נוצרי נוסף, קית' וורד, בוחן נושאים דומים בספרו "האם הדת מסוכנת" (2006), וטוען כנגד ראיית העולם של דוקינס. ביקורת נוספת על "יש אלוהים?" הגיעה מפילוסופים כפרופסור ג'ון קוטינגהם מאוניברסיטת רדינג.[39] אחרים, כמומחית לאתיקה, מרגרט סומרוויל טענו כי תגובתו של דוקינס כלפי הדת היא מוגזמת.[40] לטענת סומרוויל דוקינס הוא דוגמטי בגישתו האתאיסטית, ו"הוא איש מסוכן, הגורם לי ללילות ללא שינה".
דוקינס טוען בספרו "יש אלוהים?" כי קיומו של האל הוא היפותזה מדעית כמו כל היפותזה. הוא יוצא כנגד גישתו של סטיבן ג'יי גולד המכונה "NOMA" (ראשי תיבות באנגלית של מרחבי עיון לא חופפים - Non Overlapping Magisteria) לפיה עניינה של הדת שונה מעניינו של המדע, ואין לבחון אותם באותם הכלים, ובלשונו של גולד "המדע חוקר איך פועלים השמים, והדת איך להגיע לשמים". לדעת דוקינס טענות דתיות על נסים, או תקשורת עם אלוהים ניתנות לבחינה ולהפרכה בכלים מדעיים. כמו כן, טוען דוקינס, כי את העיקרון יש להחיל באופן דו צדדי, וכשם שאם היו מתגלות ראיות DNA ארכאולוגיות, מהן היה עולה כי לישו אין אב ביולוגי, הייתה הנצרות ממהרת לנכסן, כך יש להתייחס באופן רציני לנתונים מדעיים המפריכים טענות דתיות.[41]
ויכוח דומה ניהל דוקינס עם האסטרופיזיקאימרטין ריס, שטען בספריו כי שאלות מסוימות הן "מעבר למדע". דוקינס שאל בתגובה "איזו מומחיות יכולים תאולוגים להביא עמם לשאלות קוסמולוגיות מעמיקות, מומחיות שמדענים אינם יכולים להציע?"[42] ריס טוען כי התקפתו של דוקינס על הדת "אינה עוזרת".[43]
בישראל ספג דוקינס ביקורת קשה מצד הפיזיקאי מיכאל אברהם, בספר "אלוהים משחק בקוביות". אברהם טוען שדוקינס מערב בין מדע לפילוסופיה, חסרה לו מיומנות בסיסית בפילוסופיה ותאולוגיה וטיעוניו לוקים בכשלים לוגיים רבים. לדבריו, העובדה שהאבולוציה התרחשה למרות המורכבות הרבה והסבירות המעטה שלה מוכיחה שיש לה מתכנן תבוני, שלכל הפחות קבע את חוקי הטבע שגרמו לאבולוציה להתרחש.[44]
קמפיינים לקידום זהות אתאיסטית
בשנת 2007 ייסד דוקינס את "קמפיין היציאה החוצה" שנועד לעודד אתאיסטים ברחבי העולם להביע את השקפת עולמם הנטורליסטית באופן פומבי וגאה.[45] דוקינס, השואב השראה מהמאבק למען זכויות ההומוסקסואלים, מקווה כי האתאיסטים יחלו להזדהות ככאלה, יגבירו את המודעות הציבורית למספרם באוכלוסייה, ויקטינו את דעת הקהל השלילית בנוגע להם.
כמו כן, דוקינס התראיין ב-2007 באתר TED בנושא "אתאיזם מיליטנטי".[46]
מכון ריצ'רד דוקינס
ב-2006 ייסד דוקינס את "מכון ריצ'רד דוקינס להיגיון ומדע" (Richard Dawkins Foundation for Reason and Science, RDFRS). המכון נמצא עדיין בשלבי הקמה. בבריטניה ובארצות הברית הוכר המכון כעמותה. המכון מתכנן לממן מחקר בנוגע לפסיכולוגיה של האמונה והדת, לממן תוכניות חינוך למדע, ולתמוך בעמותות חילוניות. המכון מציע לכל דורש מידע וחומר קריאה הומניסטי, חילוני ומדעי באמצעות אתר האינטרנט שהוא מפעיל.
פעולות נוספות
במסגרת תפקידו כפרופסור להבנה ציבורית של המדע, ביקר דוקינס באופן חריף את הרפואה האלטרנטיבית ואת הפסבדו-מדע. בספרו משנת 1998, "לפרום את הקשת בענן", מתייחס דוקינס להאשמתו של המשורר ג'ון קיטס כי אייזק ניוטון גרע מיופייה של הקשת, בכך שהסביר את מרכיביה המדעיים. טענתו היא כי החלל העמוק, תהליך האבולוציה, התהליכים הביולוגיים המיקרוסקופיים, ושאר נפלאות היקום כוללים יופי רב יותר מאשר מיתוסים ופסבדו מדע. בהקדמה לספרו של ג'ון דיאמונד "שמן נחשים" (Snake Oil), המוקדש להפרכת אמונות הנוגעות לפעולתה של הרפואה האלטרנטיבית, טוען דוקינס כי הרפואה האלטרנטיבית מזיקה, ולו רק בשל כך שהיא מסיחה את החולים מדרכי טיפול קונבנציונליות מוצלחות יותר, ומפיחה תקוות שווא. בספרו "A Devil's Chaplain" מסביר דוקינס כי "אין רפואה אלטרנטיבית. יש רפואה שעובדת ורפואה שאינה עובדת."
דוקינס הביע חשש מגדילתה של אוכלוסיית כדור הארץ. בספרו "הגן האנוכי" נתן כדוגמה את אמריקה הלטינית המכפילה את אוכלוסייתה בכל ארבעים שנה (בזמן בו נכתב הספר). דוקינס הביע ביקורת על הכנסייה הקתולית וגישתה לתכנון המשפחה ולאמצעי מניעה. לטענתו מי שמונע תכנון ילודה בטענה שאמצעי מניעה אינם טבעיים, יקבל בקרת אוכלוסייה טבעית בדמות מוות ברעב.
בתוכנית הטלוויזיה "אויבי ההיגיון"[47] הביע דוקינס את דעתו על הסכנה שיש בנטישת המחשבה הביקורתית וההסקה המדעית. הוא התייחס במיוחד לאסטרולוגיה, ספיריטואליזם, רפואה אלטרנטיבית, הומאופתיה ודאוזינג (גילוי משאבים נסתרים בקרקע באמצעים על חושיים תוך שימוש במקלות). הוא הביע חשש כי האינטרנט יכול לשמש להפצת שנאה דתית ותאוריות קונספירציה המסיטות את תשומת הלב מההיגיון הנתמך בעובדות. ד"ר רופרט שלדרייק, חוקר הטלפתיה שהשתתף בתוכנית, טען כי דוקינס סירב להתייחס לראיות שהציג בפניו, וזלזל בו. שלדרייק כינה את פעולותיו של דוקינס "מסע צלב", וטען כי המדע אינו "אמצעי להפצת דעות קדומות, שיטת אמונה פונדמנטליסטית, כי אם חקירה אל הלא-נודע".[48]
בשנת 2002 היה דוקינס בין 125 אקדמאים שחתמו על מכתב שקרא להשעות מענקי מחקר לאוניברסיטאות בישראל עד אשר "ישראל תענה לדרישות האו"ם ותפתח במשא ומתן לשלום עם הפלסטינים".[49] זמן קצר לאחר מכן הודיע דוקינס כי שינה את דעתו בנושא והוא מתנגד לחרם אקדמי על ישראל.[50] בשנת 2003 היה שותף למאמר הקובע שהטלת חרם מדעי מסיבות פוליטיות פוגעת באוניברסליות של המדע, ואין לנקוט בו, אלא כמוצא אחרון. מאמר זה פורסם בכתב-העת המדעי היוקרתי נייצ'ר.[51]
בשנת 2015 השתתף דוקינס כקריין אורח באלבום השמיני של להקת המטאל הסימפוני הפיניתנייטוויש. עיקר האלבום עוסק בנושאי האבולוציה והברירה הטבעית, שכן כתביו של דוקינס היוו השראה לכתיבת חלק מהשירים שבאלבום. בדצמבר 2015 אירחה הלהקה את דוקינס על הבמה בסוף הופעתה בארנה של ומבלי בלונדון, שקרא דברים מתוך כתביו.
פרסים והכרה בהישגיו
דוקינס קיבל תואר "דוקטור במדעים" מאוניברסיטת אוקספורד בשנת 1989. מספר רב של מוסדות אקדמיים בבריטניה ומחוצה לה העניקו לו תואר דוקטור לשם כבוד. בשנת 1997 התקבל כחבר ב"חברה המלכותית לספרות" ובשנת 2001 התקבל כחבר בחברה המלכותית.
ספרו של דוקינס "השען העיוור" זכה בפרס החברה הלאומית לספרות בשנת 1987, ובפרס הספרותי של העיתון "לוס אנג'לס טיימס". כן זכה בפרסים רבים נוספים. בשנת 2007 נמנה על ידי טיים מגזין כאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם לשנה זו. מאז 2003 מעניקה ברית האתאיסטים הבינלאומית (Atheist Alliance International) פרס לאתאיסט שעבודתו תרמה יותר מכל להעלאת המודעות הציבורית לאתאיזם באותה השנה, המכונה "פרס ריצ'רד דוקינס".
ההצגה הגדולה בתבל - הראיות בזכות האבולוציה, תרגם עמנואל לוטם, הוצאת זמורה ביתן, 2009 (The Greatest Show On Earth)
קסם המציאות: איך אנחנו יודעים מה אמיתי ומה לא, תרגם עמנואל לוטם, כנרת, זמורה-ביתן, 2016[52] (The Magic of Reality: How We Know What's Really True, 2011).
