רוי ארן לנארט אנדרסון (בשוודית: Roy Arne Lennart Andersson; נולד ב-31 במרץ 1943) הוא במאי קולנוע שוודי, הידוע בעיקר בסגנונו הסוריאליסטי הייחודי המשלב קומדיה שחורה, הומור יבש, אבסורדיזם, ומלנכוליה. המיז-אנ-סצנה שלו מאופיינת בטייקטים ארוכים וסטטיים, והוא נוטה להציג את התרבות השוודית באופן גרוטסקי. במהלך הקריירה שלו זכה אנדרסון בפרסים של פסטיבל קאן, פסטיבל ברלין ופסטיבל ונציה.
אנדרסון בילה חלק ניכר מחייו המקצועיים בעבודה על פרסומות, ביים למעלה מ-400 פרסומות. הבכורה הקולנועית שלו עם סיפור אהבה שוודי (1970) ואחריו גיליאפ (1975). אנדרסון קיבל את פרס חבר השופטים של פסטיבל קאן לשירים מהקומה השנייה (2000). סרטו "יונה ישבה על ענף והרהר על הקיום" (2014) זכה באריה הזהב של פסטיבל הסרטים הבינלאומי של ונציה. סרטיו הבולטים האחרים כוללים את You, the Living (2007) ו-About Endlessness (2019).
ביוגרפיה
אנדרסון נולד באודוואלה, שוודיה. ב-1968 הוא סיים את לימודיו במכון הקולנוע השוודי (אנ').
1969–1992: עבודה מוקדמת
ב-1969 הוא ביים את סרטו העלילתי הארוך הראשון, סיפור אהבה שוודי (אנ'). הסרט, בחן את טבע האהבה הצעירה וזכה לפופולריות לשבחי הביקורות. זכה בארבעה פרסים באותה שנה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-20 בברלין. בעקבות הצלחה זו, אנדרסון נקלע לדיכאון. מכיוון שהוא לא רצה להיתקע עם אותו סגנון וציפיות, הוא ביטל את מה שהולך להיות הפרויקט הבא שלו, כשהתסריט הסתיים במחצית הדרך, ודילג על כמה רעיונות אחרים לעלילות שתכנן בעבר לממש.[1] בסופו של דבר הוא ביים את הסרט Giliap שיצא לאקרנים ב-1975. הסרט היה אסון פיננסי וביקורתי, חרג לחלוטין מהתקציב וספג עיכובים ממושכים בפוסט-פרודקשן. השמחה החביבה וההומור הרך התחלפו בקומדיה שחורה חסרת רחמים. אחרי הסרט אנדרסון לקח הפסקה של 25 שנה מבימוי קולנוע, ומיקד את מאמציו בעיקר בעבודתו המסחרית.
ב-1981 הקים את Studio 24, חברת סרטים ואולפן עצמאיים הממוקמים במרכז סטוקהולם. מאוחר יותר, הוא ביים סרט קצר שהוזמן על ידי מועצת הבריאות והרווחה הלאומית של שוודיה בשם Something Happened . הסרט הקצר, שנעשה ב-1987, נועד להיות מופץ בבתי ספר בכל רחבי שוודיה כסרט חינוכי על איידס, אך בוטל בגלל אופיו האפל והשימוש השנוי במחלוקת במקורות. ההסבר הרשמי היה שהוא "חשוך מדי במסר שלו", והוא לא הוצג רשמית עד 1993. סרטו הקצר הבא, "עולם התהילה" מ-1991, פיתח את הסגנון הזה עוד יותר וזכה להצלחה ביקורתית, וזכה גם בפרס Canal Plus וגם בפרס העיתונות בפסטיבל הסרטים הקצרים של קלרמון-פראן ב-1992.
1996-הווה
במרץ 1996 החל אנדרסון לצלם את שירים מהקומה השנייה, סרט שהושלם ארבע שנים מאוחר יותר במאי 2000. לאחר הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן 2000 הסרט הפך גם להצלחה ביקורתית בינלאומית. הוא זכה בפרס חבר השופטים בקאן[2] ובחמישה פרסי גולדבאג עבור הסרט, הבימוי, הצילום, התסריט והסאונד הטובים ביותר. הסרט הורכב מארבעים ושישה תצלומי שוטים ארוכים, המייצרים ביקורת חברתית קודרת עם הסוריאליזם האבסורדי וההומור היבש האופייני לו.
אנדרסון המשיך בעבודתו המסחרית בסטודיו 24 וסרטו הבא You, the Living שהוקרן בבכורה בפסטיבל קאן 2007 כחלק ממבחר Un Certain Regard . הסרט זכה בפרס הקולנוע של המועצה הנורדית בשנת 2008. המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק הציג רטרוספקטיבה של עבודתו של אנדרסון בספטמבר 2009.
אנדרסון הביע את רצונו ליצור סרט חדש שיכול להיחשב לחלק השלישי בטרילוגיה יחד עם שני סרטיו האחרונים, והצהיר בפומבי כי הוא מתכנן "סרט שלישי ענק, עמוק ופנטסטי, הומוריסטי וטרגי, פילוסופי, דוסטויבסקי."[3] בראיון עם Ignatiy Vishnevetsky, אנדרסון חשף שהוא יצלם את סרטו הבא הפרדה גבוהה, באמצעות מצלמת ה-Red One, ושזה ייצג סטייה בסגנון משני סרטיו הקודמים.[4] הסרט, שכותרתו יונה ישבה על ענף ומהרהרת על הקיום[5] יצא לאקרנים ב-2014 וזכה בפרס אריה הזהב לסרט הטוב ביותר בתחרות בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-71 של ונציה.
המוזיאון לאמנויות ועיצוב בניו יורק הציג רטרוספקטיבה של עבודתו של אנדרסון בשם It's Hard to Be Human: The Cinema of Roy Andersson בשנת 2015.[6][7]
בשנת 2019 הוא הוציא את סרטו הרביעי אודות האינסופיות שזכה באריה הכסף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של ונציה. פיטר בראדשו מ"הגרדיאן" שיבח את כתיבת הסרט, "[הסרט] הוא עוד אחת מהאנתולוגיות המעולות של אנדרסון על המצב האנוש."[8]
השפעות
אנדרסון ציין את הניאוריאליזם האיטלקי ואת הגל החדש הצ'כי כהשפעות מרכזיות על עבודתו.[9] הוא גם ציין שהשפעותיו מתחילות בצייר הספרדי פרנסיסקו גויה והאמן ההולנדי פיטר ברויגל ועד לבמאי האיטלקי פדריקו פליני ולקולנוען הצרפתי ז'אק טאטי.[10][11]
בשנת 2012, אנדרסון השתתף בסקרי סרטי Sight & Sound של אותה שנה. נערך כל עשר שנים לבחירת הסרטים הגדולים בכל הזמנים, במאים עכשוויים התבקשו לבחור עשרה סרטים לפי בחירתם. הבחירות שלו מפורטות להלן: אמרקורד (איטליה, 1972) אנדריי רובלב (רוסיה, 1966) אפר ויהלומים (פולין, 1958) בארי לינדון (ארצות הברית, 1975) הקרב על אלג'יר (איטליה, 1968) גנבי אופניים (איטליה, 1948) הירושימה אהובתי (צרפת, 1959) חוסר סובלנות (ארצות הברית, 1916) רשומון (יפן, 1950) וירידיאנה (מקסיקו, 1961) אנדרסון הוסיף כי "כל עשרת הסרטים הם ביטויים אמנותיים מצוינים ומרתקים לגבי מה שהייתי מכנה את הקיום הגולמי והמענג של האנושות כאחד. הסרטים האלה עושים אותנו חכמים יותר [...] החביב ביותר עליי הוא גנבי אופניים, הסרט ההומניסטי והפוליטי ביותר בהיסטוריה. וירידיאנה הוא האינטליגנטית ביותר והירושימה אהובתי הוא הפואטי ביותר".[12]
פילמוגרפיה
סרטים
| שנה
|
שם הסרט
|
שם הסרט בשפת המקור
|
| 1970
|
סיפור אהבה שוודי
|
[13]En kärlekshistoria
|
| 1975
|
גיליאפ
|
Giliap
|
| 2000
|
שירים מהקומה השנייה
|
Sånger från andra våningen
|
| 2007
|
אתה חי
|
Du levande
|
| 2014
|
יונה ישבה על ענף ומהרהרת על הקיום
|
En duva satt på en gren och funderade på tillvaron
|
| 2019
|
על האינסוף
|
Om det oändliga
|
סרטים קצרים
| שנה
|
שם הסרט
|
שם הסרט בשפת המקור
|
| 1967
|
מבקר את הבן של אחד
|
Besöka sin son
|
| 1968
|
המשחק הלבן
|
Den vita sporten
|
| 1968
|
בחר אופניים
|
Hämta en cykel
|
| 1969
|
שבת 5.10
|
Lördagen den 5.10
|
| 1987
|
משהו קרה
|
Anyting har hänt
|
| 1991
|
עולם התהילה
|
Härlig är jorden
|
פרסים
אנדרסון נחשב לאחד מבמאי הסרטים האירופיים החשובים ביותר, לאחר שארבעה סרטים הוגשו רשמית לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בתור ערכים שוודיים .
סרטו משנת 2014 יונה יושבת על ענף ומהרהרת על הקיום זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של ונציה ה-71, מה שהפך את אנדרסון לבמאי השוודי היחיד והבמאי הנורדי השני שזכה בפרס בתולדות הפסטיבל, מאז קרל תיאודור דרייר הדני ב-1955.[14]
- 2000: "פרס סטיג דגרמן"
- 2000: פרס חבר השופטים מפסטיבל קאן לשירים מהקומה השנייה
- 2010: פרס לנין
- 2014: "אריה הזהב לסרט הטוב ביותר" עבור יונה ישבה על ענף ומהרהרת על הקיום (פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-71 של ונציה)
- 2020: פרס מפעל חיים (פסטיבל הסרטים הבינלאומי של אודסה)[15]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
