הומור יבש הוא הומור שנאמר או מוגש ללא רגש, בפנים חתומות, כאילו אינו מכוון.[1] ההגשה הזו נועדה להלעיג את הנושא שעליו מדובר או להדגיש את האבסורד שבו, והיא בדרך כלל בוטה, אירונית ולקונית.
אטימולוגיה של המונח האנגלי
המונח האנגלי להומור יבש הוא deadpan, והוא הופיע לראשונה בתחילת המאה ה-20. המונח הוא מילה המורכבת מהמילים "מת" ו"מחבת" (כינוי בסלנג ל"פנים"), ולעיתים היא מאויתת כשתי מילים.
המונח הופיע לראשונה בדפוס בשנת 1915, במאמר על שחקן בייסבול לשעבר בשם ג'ין וודבורן. את המאמר כתב מנהלו לשעבר, רוג'ר ברסנהאן. ברסנהאן תיאר כיצד וודבורן השתמש בכישרונו כפיתום כדי לגרום למנהל שלו ולאחרים לחשוב שדבריו נאמרו מהיציע. "לוודבורן היה טריק של מה שהשחקנים מכנים 'the dead pan' ("הפרצוף המת"). הוא לא חייך אף פעם והיה האיש האחרון שתחשדו שהוא עושה טריק".[2][3]
ג'ורג' מ' קוהאן, בראיון משנת 1908, רמז על פנים מתות מבלי להשתמש במונח הממשי "deadpan". קוהאן, לאחר שחזר מטיול בלונדון, אמר למראיין כי "הגיע הזמן שמנהל ישתלט על כתריסר בנות מקהלה אמריקאיות ויעיר את משחק הקומדיה המוזיקלית. בנות המקהלה האנגלית מתות - their pans are cold (המחבתות שלהן קרות)".[4]
המילון האנגלי של אוקספורד מצטט מאמר שהופיע בניו יורק טיימס בשנת 1928 כהופעה הראשונה של המונח בדפוס.[5] מאמר זה, שמכיל אוסף סלנג קולנועי, מגדיר "deadpan" כ"משחק תפקיד בעל פנים חסרות הבעה, כמו, למשל, עבודתו של באסטר קיטון".[6] בין המאמר של ברסנהאן משנת 1915 לבין המאמר ב-1928 בטיימס היו מספר שימושים נוספים במונח בתיאטרון ובספורט.[3] השימוש ב-deadpan כפועל מתועד לכל המאוחר ב-1942.[5] עם זאת, המונח "deadpan" עצמו מתייחס למעשה רק לשיטת ההגשה.
דוגמאות
הקומיקאים של Rat Pack, ג'ואי בישופ ובראד ג'וול, הידועים בסגנון ההומור היבש שלהם, יחד עם קומיקאים נוספים.
מוקדם בימי הוודוויל שלו, באסטר קיטון החל להשתמש בהבעה קשוחה. הוא הבין שהקהל הגיב טוב יותר להבעה זו מאשר כשהוא חייך, והשתמש בסגנון הזה בקריירת הסרטים האילמים שלו.[7] הסרט טיסה נעימה מ-1980 בוצע כמעט כולו בשימוש ב-deadpan[8] ועזר לחדש את הקריירה של אחד משחקני המשנה שלו, לזלי נילסן, שלאחר פרסום הסרט הפך לקומיקאי בסגנון ההומור היבש.[9] גם השחקן והקומיקאי ביל מארי נודע בסגנון הגשה זה.[10]
הגשה בסגנון Deadpan נמצאת בשימוש גם בהומור הבריטי,[12] בסיטקומים בטלוויזיה. לדוגמה, ג'ון קליז בתפקיד באזיל פאולי ב-המלון של פולטי, ורואן אטקינסון בתפקיד אדמונד בלקאדר ב-הפתן השחור. שניהם מגלמים דמויות מתוסכלות שמשתמשות במעט הבעות פנים.[13] אטקינסון מגלם גם דמויות סמכותיות (במיוחד כמרים) תוך שהוא אומר משפטים אבסורדיים בעלי מסר סתום. גם מונטי פייתון כללו שימוש בהומור יבש בעבודתם. דמות מובילה בגל הסאטירות הבריטי של שנות ה-60, פיטר קוק, נשא מונולוגים סתומים במערכה הכפולה שלו עם דאדלי מור.[14]
הקומיקאי סשה ברון כהן, אשר מרבה להופיע בדמויות שונות כמו עלי ג'י ובוראט, מקיים אינטראקציה עם אנשים תמימים שאינם מבינים שהם נועדו לחשיפה לועגת. על כך קובע האובזרבר, "הקריירה שלו נבנתה על פירוק אנשים, תוך שמירה על פרצוף deadpan".[15]
בישראל סגנון ההומור היבש נמצא בשימוש אצל אנשי בידור וסטנדאפיסטים שונים שביניהם שגיב פרידמן ואורי ברויר וכן אצל הסאטיריקן ליאור שליין.
הומור יבש מבולבל לעיתים קרובות עם הומור גבוה - אינטלקטואלי וגחכני, כמו גם עם הומור אינטליגנטי. מכיוון שבהומור יבש ההומור אינו קיים באופן גלוי במילים או בהגשה, על המאזין לחפש הומור בסתירה בין מילים, וכן ברמזים שבהגשה ובהקשר. חוסר יכולת לזהות מרכיבים אלו גורם לכך שההומור היבש לא יצחיק את המאזין או הצופה.
^Darnton, Charles (1 פבר' 1908). "George M. Cohan Froze in London, But in Paris–Ah!–He Managed to Thaw Out". New York World. p. 3. {{cite news}}: (עזרה)
^ 12Oxford English Dictionary. "dead-pan, adj., n., adv., and v." Second edition, 1989; online version December 2011. accessed 17 February 2012. First published in A Supplement to the OED I, 1972
