ערך זה עוסק בתנא וכהן בסוף ימי בית המקדש השני. אם התכוונתם לאחד מגדולי החסידות במאה ה-19, ראו
צדוק הכהן מלובלין.
רבי צדוק היה תנא וכהן בסוף ימי בית המקדש השני ובראשית דור יבנה, בדורם של רבי יהושע ורבי אליעזר.
תולדות חייו
רבי צדוק היה מגדולי התנאים בדורו, ושמועותיו מוזכרות פעמים רבות בסוגיות בתלמוד.
ארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש, הוא היה מתענה מדי יום, שלא ייחרב בית המקדש, ובלילה היה אוכל גרוגרות תאנים[1] כאשר צרו הרומאים על ירושלים במטרה להחריבה, ביקש רבי יוחנן בן זכאי מאספסיאנוס שלושה דברים, ואחד מהם, שיתן לו אמצעים לרפואת רבי צדוק (במסכת גיטין[2] מסופר בהרחבה על אודות הדרך שבה ריפאוהו).
דרך מוסרית והלכתית
רבי צדוק היה מעורר על כך, שיש להרבות בכבוד אלוהים על פני כבוד הבריות. מסופר, כי בסעודת החתונה של בנו של רבן גמליאל, ישבו רבי אליעזר, רבי יהושע לפני השולחן, בעוד שרבן גמליאל – נשיא ישראל – עומד ומוזג להם כוסות יין ומשמשם. כאשר רבי גמליאל נתן כוס יין לרבי אליעזר, הוא סירב לקבלו מידיו של רבן גמליאל, מפני שלא רצה שרבן גמליאל ישמשו, שלא כפי כבודו של רבן גמליאל, אך כאשר מזג רבן גמליאל את הכוס ונתנו לרבי יהושע, הוא קיבלו. הדבר לא מצא חן בעיני רבי אליעזר, שאמר לרבי יהושע: "מה זה יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו?" ענה לו רבי יהושע: מצינו גדול ממנו ששמש... אברהם אבינו, גדול היה ממנו ושמש, שהרי אברהם היה גדול הדור, ושימש את אורחיו, כאמור בפרשת חיי שרה: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". ושמא תאמרו שהסיבה ששימשם היה, מפני שנראו לו כמלאכי השרת? לא! לערביים נדמו לו, ולמרות זאת הוא שימשם, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו. כאשר שמע רבי צדוק את הדברים, הוא נענה בפליאה: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום, ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקדוש ברוך הוא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשם ומצמיח את האדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואם כן מצינו שגדול משמש את הקטן אם הוא מוחל על כבודו, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו?.[3]
באופן דומה, אחת מפסיקותיו היא בנוגע לשיטתו של רבי אליעזר בהלכות התרת נדרים,[4] שכאשר אדם בא לפני רב שיתיר לו את הנדר, מותר לפתוח לו בכבוד אביו ואמו, ולשאול אותו: "אילו היית יודע שבעשיית נדר, מזלזל אתה בכבוד אביך, האם היית עושה נדר"? ואם יאמר שלא, ניתן להחשיב בכך את הנדר שנעשה בטעות, ולהתיר לו את הנדר. על כך אומר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, יפתחו לו בכבוד המקום! ויאמרו לו, בעשיית נדר, מורד אתה בקדוש ברוך הוא ומזלזל בכבודו, שכן הנודר, הרי הוא כנשבע בחיי המלך.[5]
כן היה מהדר בכבוד התורה. במסכת אבות,[6] שבה מובאת אמרה אחת ותמציתית מכל תנא, אמרתו של רבי צדוק היא: "אל תעשה את דברי התורה, כעטרה להתגדל בהם ולא כקרדום לחפור בה" וליהנות מדברי התורה, שכן אסור ליהנות מכבוד התורה.
עמידה בניסיונות קשים
רבי צדוק עמד בפני ניסיונות קשים. אחת משרות המלוכה, תבעה אותו לקיים עימה יחסים אסורים. רבי צדוק ידע, שאין בידו לסרב, שכן נתון היה בידה לחיים ולמוות, וכדי להבהיר לה את חומרת הדבר, הוא אמר לה שמכיוון שהוא מתענה מדי יום, הוא לא יכול לקיים עימה יחסים, עד שיינתן לו לאכול דבר מה. משנענה שיש רק דבר טמא, הוא נענה בפליאה: ומה החילוק בין דבר טמא לטהור? מי שמקיים יחסים אסורים, אוכל גם דברים טמאים. כאשר הסיקו את התנור כדי לבשל את חתיכת הבשר, הוא הפיל את עצמו לתוך האש הבוערת בתנור. שאלה אותו השרה: מה פשר הדבר? ענה לה רבי צדוק: מי שעושה דבר זה (יחסים אסורים), נופל בזה (אש הגיהנום). נענתה השרה בהתנצלות: לו ידעתי כמה הדבר חמור עליכם, לא הייתי מצערת אותך.[7]
קיימת דעה כי היו שני רבי צדוק, וייתכן שמעשה זה היה ברבי צדוק השני.[8]
משפחתו
לרבי צדוק היה בן תנא, המוזכר במשנה פעמים רבות, ושמו רבי אלעזר בר צדוק;[9] גרסה אחרת היא "רבי אליעזר".[10]
לקריאה נוספת
- הרב עמוס שושן, "רבי צדוק", בספרו: מאורות התלמוד, כרך ראשון, תשע"ח, עמ' 284-286
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ב, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס"ד, עמוד א'.
- ^ ספרי בתחילת פרשת מטות, מובא בר"ן שם.
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ד', משנה ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ', עמוד א'.
- ^ דעת.
- ^ ראו משנה, מסכת טהרות, פרק ב', משנה ח'. כך גם מובא ברמב"ם, בהקדמה לסדר זרעים הפרק הרביעי. משנה, מסכת ראש השנה, פרק ב', משנה ז'.
- ^ ראו משנה, מסכת שקלים, פרק ד', משנה ג' ובתלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק שני, תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ד, עמוד ב'.
