קרטל סמים הוא קונסורציום בלתי חוקי של ארגונים עצמאיים שנוצר כדי להגביל תחרות ולשלוט בייצור והפצת סמים בלתי חוקיים. קרטלי הסמים מאופיינים בארגון יעיל, מימון טוב, ופעלתנות חסרת רחמים. מאז שנות ה-80, הם שולטים בסחר הבינלאומי בסמים.[1]
ארצות הברית החלה להילחם בקרטלים תחת ממשל הנשיא ריצ'רד ניקסון. לאחר ניצחונו בבחירות לנשיאות ב-1968, הכריז ניקסון כי התמכרות לסמים היא "האויב הציבורי מספר אחד". המאמצים לעצור את זרימת הסמים הבלתי חוקיים לארצות הברית - שהייתה היעד העיקרי לרוב הסמים - התמקדו יותר ויותר בצמצום הייצור הזר של מריחואנה והרואין. עם זאת, בשנות ה-70, הביקוש ההולך וגובר לקוקאין בארצות הברית הוביל ליצירת הקרטלים הראשונים.[1]
מבנה בסיסי של קרטל סמים
קרטל סמים הוא ארגון מסודר היטב הכולל מגוון תפקידים ודרגות, אשר כל אחד מהם ממלא תפקיד חשוב בהצלחת הארגון. המבנה הבסיסי של קרטל סמים כולל את הדרגות הבאות:
סיירים ("פלקונים")
הסיירים נחשבים ל"עיניים והאוזניים" של הרחובות והם נמצאים בדרגה הנמוכה ביותר בקרטל הסמים. הם אחראים על איסוף מודיעין, כולל דיווח על פעילויות המשטרה, הצבא וקבוצות יריבות. תפקידם הוא לוודא שהקרטל מעודכן בכל הנעשה בשטח כדי להגן על האינטרסים שלו.[2]
מתנקשים
הקבוצה המזוינת בתוך קרטל הסמים. המתנקשים (בספרדית: sicarios. מקור המילה מהתרגום הלטיני ל"סיקריים") אחראים לביצוע רציחות, חטיפות, גניבות וסחיטות, כמו גם על הפעלת מנגנוני הגנה על הטריטוריה שלהם מפני קבוצות יריבות והצבא. הם מהווים את הכוח הצבאי של הקרטל ומשמשים גם כאנשי אבטחה.[3][4]
סגנים
הסגנים ממלאים את התפקיד השני בחשיבותו בארגון קרטל הסמים. הם אחראים על פיקוח על המתנקשים והסיירים בתחומם. לסגנים ניתנת הרשות לבצע רציחות בפרופיל נמוך ללא צורך באישור מהממונים עליהם, מה שמקנה להם כוח והשפעה משמעותיים בשטח.[5]
ברוני הסמים
ברוני הסמים הם בעלי הדרגה הגבוהה ביותר בכל קרטל סמים. הם אחראים על פיקוח על כל תעשיית הסמים, מינוי מנהיגים טריטוריאליים, כינון בריתות, ותכנון רציחות בפרופיל גבוה. אדוני הסמים הם המנהיגים העליונים של הקרטל ומקבלים את כל ההחלטות המרכזיות שמשפיעות על פעילות הארגון.[6]
קרטלים בעולם
קרטלי סמים בקולומביה
קרטל מדיין הקרטל הגדול הראשון בקולומביה החל באמצע שנות ה-70 כאשר מבריחי מריחואנה קולומביאניים התחילו להבריח כמויות קטנות של קוקאין לארצות הברית. עם גידול הסחר, קבוצה מגוונת של יזמים החלה לקחת חלק, כולל אנשים מכובדים עם רקע ברעיית בקר וסוסים ועד לפושעים קטנים. הביקוש הגובר לקוקאין הוביל להרחבת הסחר מעבר לכמויות קטנות שהוסתרו במזוודות. הקרטל רכש מטוסים פרטיים להעברת הסחורה שלו, בנה מעבדות סמים מתקדמות ואף רכש אי קטן בקריביים לתדלוק המטוסים שלו.[1]
אלימות, בעיות בארגון ותחרות מצד קרטל קאלי המתהווה (שמרכזו בקאלי, קולומביה) פירקו את קרטל מדיין בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90. פבלו אסקובר, מנהיג קרטל מדיין, הפך לאחד האנשים המבוקשים ביותר בעולם ונאלץ להסתתר. ב-1993 הוא נהרג במהלך קרב יריות עם כוח משטרתי מיוחד מקולומביה, מה שהוביל לעליית קרטל קאלי.[1]
קרטל קאלי הצטיין בסגנון מתוחכם ועדין יותר מאשר קרטל מדיין. חברי קרטל קאלי השקיעו במהירות את רווחי הסמים שלהם בעסקים חוקיים. הם חתרו תחת קרטל מדיין כאשר האחרון הפך בלתי פופולרי ואלים. קרטל קאלי אף סייע למשטרה הקולומביאנית והמנהל לאכיפת הסמים של ארצות הברית (DEA) לעקוב אחרי אסקובר. בשנות ה-90 נעצרו מנהיגי קרטל קאלי ובתחילת העשור הבא הארגון התפרק במידה רבה. בעוד קרטלים אחרים בקולומביה מילאו את החלל, עוצמתם לא השתוותה לזו של קודמיהם.[1]
רציחות הקשורות למלחמת סמים במקסיקו, 2006–2011
קרטלי סמים במקסיקו
בשנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, מקסיקו הייתה ידועה בעיקר כספקית מריחואנה. עם זאת, כאשר המאמצים של ארצות הברית בקולומביה האטו את זרימת הסמים מדרום אמריקה, מקסיקו הפכה למקור לקוקאין. קרטל טיחואנה - שנוצר על ידי בני משפחת ארליאנו פליקס, בעיקר האחים רמון ובנחמין - נוסד בסוף שנות ה-80 והפך לאחד מהקרטלים החזקים ביותר במקסיקו, האחראי להברחת מאות מיליוני דולרים של קוקאין, הרואין ומתאמפטמין לארצות הברית.[1]
המאבק של הרשויות כנגד קרטלי הסמים, וכן המאבק בין קרטלי הסמים עצמם, הסלים בשנות ה-2000 לכדי מלחמה של ממש.
קרטלים אחרים
קבוצות פשע מאורגן באסיה, אפריקה, איטליה וברית המועצות לשעבר נקשרו גם הן למכירת וייצור סמים בלתי חוקיים. מבריחי סמים ישראלים, רוסים ומערב אירופיים אחראים בעיקר למכירה והפצה של אקסטזי. קבוצות פשע בדרום-מזרח ודרום-מערב אסיה משתמשות בעיר ניו יורק כמרכז להעברת הרואין לארצות הברית. מכירת והפצת מריחואנה מדרום-מזרח אסיה מוגבלת בדרך כלל לחוף המערבי, אך מריחואנה גם נכנסת לארצות הברית מקנדה.[1]
נרקו-טרוריסטים
סיום המלחמה הקרה והתמקדות חדשה בטרור שינו את המינוח של המלחמה בסמים. הארגון הנרקו-טרוריסטי הופיע כאיום חדש, מוגדר כקבוצה מאורגנת שמשתתפת בסחר בסמים למימון פעילויות טרור פוליטיות. ה-DEA טען שאפגניסטן תחת שלטון הטליבאן הייתה דוגמה בולטת למדינה שמומנה על ידי ייצור בלתי חוקי של אופיום. עם זאת, מומחים אזוריים טענו כי ייצור האופיום נמחק כמעט לחלוטין על ידי השלטון האסלאמי הקפדני של הטליבאן. לאחר הפלישה האמריקאית בסוף 2001 והפלת שלטון הטליבאן, ייצור האופיום באפגניסטן עלה בהתמדה.[1]
מנהיגי קרטלי הסמים הוגדרו רטרואקטיבית על ידי ה-DEA כנרקו-טרוריסטים. לדוגמה פבלו אסקובר מקרטל מדיין מתואר כמי שביצע "פעולות טרור", כגון פיצוץ טיסה 203 של אוויאנקה. הוא היה גם אחראי להתנקשויות בפוליטיקאים, מועמדים לנשיאות, שוטרים, עיתונאים ושופטי בית המשפט העליון של קולומביה.[1]
קבוצות שהוגדרו לעיתים כארגוני טרור, כגון הנתיב הזוהר בפרו, המפלגה הקומוניסטית של הפועלים בכורדיסטן, FARC בקולומביה ו-ETA בספרד, תוארו לאחר מכן גם במונחים של מעורבותן בנרקו-טרוריזם. רבות מקבוצות אלה התחילו כארגונים מרקסיסטיםסוציאליסטיים והוגדרו ככאלה עד להתפרקות ברית המועצות ב-1991. במזרח התיכון ניתן לכלול בקטגוריה זו גם ארגונים אסלאמיסטיים כמו חזבאללה, חמאס, הטליבן ומשמרות המהפכה האיסלאמית, שחלק ניכר מהמימון שלהם מגיע מסחר בסמים. במצב זה, המלחמה הקרה, המלחמה בסמים והמלחמה בטרור התמזגו בצורה בלתי ניתנת להפרדה.[1]
