קרב גאוגמלה (ביוונית: Γαυγάμηλα; בפרסית: نبرد گوگـَمِل) הידוע גם בשם קרב ארבלה (ביוונית: Ἄρβηλα) הוא הקרב המכריע שהתחולל ב-1 באוקטובר331 לפנה"ס[2] בין האימפריה הפרסית לבין צבאו של אלכסנדר הגדול, מזרחית למוסול שבצפון עיראק. קרב זה היה האחרון בסדרת ההתמודדויות בין הפרסים בראשות דריווש השלישי לבין המוקדונים בראשות אלכסנדר הגדול, במסגרת ניסיונם של האחרונים לכבוש את האימפריה הפרסית. דריווש ביצע הכנות רבות לקראת הקרב וגייס את מירב כוחותיו שאסף מכל השטחים של האימפריה הפרסית רחבת הידיים שנותרו תחת שליטתו. היה זה הצבא הגדול ביותר שגייס דריווש עד אותו הזמן למלחמתו נגד אלכסנדר.
ניצחונו המכריע של אלכסנדר, בקרב זה, היה שלב קריטי בכיבוש האימפריה הפרסית. ההתנגדות הפרסית נשברה כמעט לחלוטין ופרט לניסיונות בודדים, לא ניסו הפרסים להתמודד עם אלכסנדר בקרבות נוספים. כתוצאה ישירה מהקרב נכבשה בבל ללא קרב ואילו דריווש ברח מזרחה, לעבר באקטריה (אזור אפגניסטן) שם נרצח על ידי אחד המצביאים שלו, בסוס, שביקש לתפוס את מקומו בהנהגת ההתנגדות הפרסית לאלכסנדר.
בשנת 334 לפנה"ס יצא אלכסנדר הגדול למסעו לכיבוש האימפריה הפרסית ונחת בחופי אסיה הקטנה. העילה לפרוץ מעשי האיבה הייתה רציחתו של פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול. אלכסנדר טען שיד הפרסים הייתה בדבר. עילה נוספת שסיפק אלכסנדר - נקמה על הפלישה הפרסית משנת 480 לפנה"ס.
מסע המלחמה התחיל ברגל ימין מבחינתו של אלכסנדר בניצחון על כוחות השדה הפרסיים שהיו מוצבים באסיה הקטנה בקרב גרניקוס. תוך שנה נפלה כל אסיה הקטנה לידיו של אלכסנדר, חרף ההתנגדות הפרסית. הפרסים גייסו את עיקר צבאם ובשנה שלאחר מכן הביס אלכסנדר את דריווש, מלך פרס, בקרב איסוס. הפרסים ספגו אבדות כבדות. דריווש הצליח, אמנם, להימלט ולהציל את נפשו, אך אשתו ובתו נפלו בשבי המוקדוני.
הניצחון בקרב זה פתח לפניו את האפשרות להכות בלב האימפריה הפרסית באזור מסופוטמיה או לחלופין, לפנות דרום לאורך חופו המזרחי של הים התיכון. אלכסנדר בחר באפשרות השנייה בעיקר כדי לנתק את הצי הפרסי, שהיה עדיף בהרבה על ציו, מבסיסיו. הצי הפרסי התבסס על בעלי ברית יוונים מאסיה הקטנה ועל בעלי ברית מפיניקיה. אסיה הקטנה כבר הייתה בידיו ונותר לו רק לכבוש את פיניקיה ובכך ליטול מהפרסים את השליטה בים.
בפיניקיה התעכב אלכסנדר כחצי שנה במצור על צור עד שהעיר הוכנעה. גם עזה סירבה להיכנע ללא מצור. אחרי ניצחונות אלה נכנס אלכסנדר למצרים וכבש אותה מידי הפרסים ללא קרב. ממצרים התקדם אלכסנדר לסוריה ופנה אל לב האימפריה הפרסית. צבאו חצה את הפרת והגיע לאזור שבו נערך הקרב.
בשנתיים שחלפו מקרב איסוס התאוששו הפרסים מהתבוסות שספגו והצליחו לגייס צבא גדול שעמד להתנגש בצבאו של אלכסנדר בקרב.
שדה הקרב
הקרב התרחש במישור רחב ידיים, הנמצא כיום בשטחה של עיראק המודרנית. אין כיום מידע מדויק על מיקומה של גאוגמלה. משערים כי הקרב התנהל בקרבת גבעה בצורת דבשת של גמל, "תל גומל" שבקרבת מוסול, ומכאן האטימולוגיה של שם המקום. פלוטרכוס בספרו "חיי אלכסנדר" טוען כי משמעות השם "בית הגמל" וכי היה יישוב בשם זה בקרבת מקום.[3] הסברה המקובלת ביותר כיום למיקום הקרב הוצעה ב-1938 על ידי אורל שטיין: מישור מזרחית למוסול (קו רוחב 36.36° צפון וקו אורך 43.25° מזרח). המקום מצוי כ-100 קילומטרים מערבית לארבלה (כיום העיר אירביל) שאליה נמלט דריווש לאחר הקרב ולכן בטעות כונה הקרב גם "קרב ארבלה".
הפרסים בחרו את המקום בקפידה על מנת לאפשר ניצול מלא של יתרונם המספרי. השטח בו התחולל הקרב היה נטול כל מכשול טבעי ואף, לפי עדויות אחדות, הוכן במיוחד לקראת הקרב על מנת לאפשר תמרון נוח להמוני הפרשים הפרסיים ומרכבותיהם. בגלל גודל צבאם היה קו הפרסים ארוך בהרבה מזה של אלכסנדר והיה חשש ממשי לאיגוף כפול של צבא מוקדון על ידי הפרסים. הפרסים אכן ניסו לעשות זאת, אך ללא הצלחה.
לאחר ההפסד הצורב בקרב איסוס נס דריווש על נפשו תוך הפקרת משפחתו בידי אלכסנדר וזניחת חייליו לטבח שביצעו בהם המוקדונים. מהצבא הגדול שנלחם באיסוס רק הפרשים הצליחו לשרוד ככוח לוחם. הרגלים שלא נהרגו נפוצו לכל עבר. כמעט כל שכירי החרב היוונים נספו או פוזרו ולא היו זמינים לקרב גאוגמלה. היה זה חסרונו הבולט של הצבא הפרסי, כי פרט לשכירי החרב היוונים לא היו ברשותו של דריווש חיילי חי"ר כבדים וכל מה שהוא יכול היה להציב כנגד הפלנקס המוקדוני האימתני היה חי"ר קל או בינוני. אומנם היו לו כמה עשרות אלפי קרדקים, אך חימושם היה דל יחסית לשכירי החרב היוונים ולכל היותר אפשר היה לסווגם כחי"ר בינוני, המשתווה לעוצמתו של הפלטסט. על מנת להתגבר על חולשתו בחי"ר הגה דריווש תוכנית איגוף, במסגרתה היו אמורים הפרשים בשני אגפיו לרסק את אגפיו של אלכסנדר ולטבוח בפלנקס. בו בזמן הייתה עדיפותו המספרית בחי"ר אמורה לאזן את היתרון האיכותי של הפלנקס.
דריווש יחס את ההפסדים הקודמים בקרבות עם הצבא המוקדוני לעדיפות הנשק המוקדוני, במיוחד אצל הפרשים שהיו חמושים בקסיסטונים ארוכים (סוג של רומח) על פני פרשיו, שהיו חמושים בחרבות וכידוני הטלה. כתוצאה מכך הוא ציווה על חיל המשמר שלו להתחמש ברמחים וכ-1,000 פרשים פרסיים הגיעו לקרב כשהם חמושים בנשק זה. בנוסף לכך הכין דריווש הפתעה לאלכסנדר - מרכבות חרמש. במקום המרכבה הקלאסית, שבה עומד הנהג וקשת, כלל צוות מרכבת החרמש רק חייל אחד המוגן בשריון קשקשים עבה, על חישוקי המרכבה הורכבו חרמשים, שאמורים היו לקצור באויב. בנוסף לכך, לפני הסוסים ניצבו רמחים ארוכים שהיו אמורים לשסף את מי שיעמוד לפני המרכבה. למרות המראה מעורר האימה, התברר נשק זה כחסר תועלת.
המקורות חלוקים בדבר השימוש בפילי מלחמה הודיים. אריאנוס, שנחשב למקור האמין ביותר לתולדותיו של אלכסנדר הגדול[4] מציין "לפחות 15 פילים". יתר המקורות לא מציינים את השתתפות הפילים בקרב. גם אריאנוס לא מוסר מידע כלשהו על אופן השימוש הטקטי בפילים. לכן, ניתן למצוא שחזורים שבהם יש שימוש בפילים ויש שחזורים שבהם אין בהם שימוש אלה.[5]
בנוסף ל-1,000 שומרי הראש הרכובים היה לדריווש חיל פרשים חזק, מגוון מאוד בהרכבו ואיכותו. חיל הפרשים הפרסי הורכב מהעמים הנודעים באיכות פרשיהם דוגמת הסקיתים וכלל מספר גדול של פרשים כבדים - לפחות 10,000 ואולי אף 15,000 איש. לצדם רכבו פרשים קלים מעולים. חלק מהפרשים הפרסיים היו ממוגנים טוב יותר אפילו מההטיירוי, פרשיו הכבדים של אלכסנדר. חסרונם העיקרי של הפרשים הפרסיים הכבדים היה נשקם. רובם היו חמושים בעיקר בחרבות וקשתות ולא ברמחים, מה שגרע מיכולת ההבקעה שלהם. בעיה נוספת הייתה בעצם מספרם הגדול. המפקדים הפרסים לא הצליחו לתמרן כמות גדולה כל כך של פרשים בצורה יעילה. למרות זאת, עצם מספרם העודף היווה יתרון משמעותי עד כדי כך, שהפרסים היו בטוחים בניצחונם.
בלילה שלפני הקרב חשש דריווש ממתקפת פתע של המוקדונים בחסות החשיכה. בתנאים אלו, ידע, לא יעמוד לו יתרונו המספרי. רוב המחנה הפרסי נשאר לפיכך ער ואף לא אכל בשעות שלפני הקרב, דבר שככל הנראה גרם לחיילים להגיע עייפים ורעבים לקרב ותרם לתבוסתם.
הצבא המוקדוני - יווני ופיקודו
פרטי הקצינים המוקדונים הבכירים שהשתתפו במערכה ויחידותיהם
מפקד הפרשים מפיוניה; כמעט שום דבר לא ידוע עליו מלבד העובדה הזאת.
פרשים קלים מפיוניה - תפקידם הגנת האגף
5
אטאלוס
מפקד הפלטסטים האגריאנים. פיקד עליהם החל ככל הנראה מתחילת המערכה
מחצית האגראינים. תפקידם תמיכה בפרשים של האגף הימני
6
פילוטס (Φιλώτας)[10] (בפועל תחת פיקודו של אלכסנדר עצמו[11])
בנו של פרמניון, נולד ככל הנראה בסוף העשור 360-370 לפנה"ס. היה מפקד ההטיירוי. יחסיו הטובים עם אלכסנדר הגיעו לכדי משבר כבר בתחילת המסע, פרק זמן קצר לאחר הביקור באורקל בסיווה שבמצרים. פילוטס התנגד להאלהה של אלכסנדר ואף קשר נגדו. הקשר התגלה ופילוטס הוצא להורג. בעקבות חשיפת הקשר נרצח אביו, פרמניון, בהוראתו של אלכסנדר ללא משפט.
הטיירוי - פרשים כבדים - תפקידם תקיפת לב המערך הפרסי על מנת למוטטו ולהרוג או לפגוע בדריווש.
לא ידוע רבות על מצביא זה. בריסון נזכר פעם אחת בלבד ולכן משערים שייתכן שנפלה טעות ושמו אומבריסון שמוזכר כמפקד הקשתים החל מכיבוש מצרים. כך או כך ידוע מעט מאוד על מצביא זה.
שירת את אלכסנדר לכל הפחות מתחילת המערכה באסיה. לאחר כיבוש בבל היה בין מוצאיו להורג של פרמניון. הוצא להורג בשנת 324 על התעמרות באוכלוסייה מקומית ושלטון לקוי בטריטוריה שתחת ידיו.
חיל רגלים שכיר - תפקידם לתמוך ביחידות הקלות בהגנת האגף
מפקד פרשים; פיקד על פרשי בעלות הברית מהפלופונסוס בקרב גרניקוס. בהמשך קודם ופיקד על הפרשים התסלים. לאחר פיזור היחידה התסלית, עבר לפקד על הפרשים השכירים ושארית הפרשים הסתלים שבחרו להישאר בצבא. ייתכן שהיה אחשדרפן באקטריה וסגדיאנה לאחר כיבושן
פיקד על חטיבת פלנקס בקרב גרניקוס. בקרב איסוס עלה בדרגה ופיקד על כל חיל הרגלים של האגף השמאלי. בקרב גאוגמלה פיקד על חטיבת פלנקס. לאחר מכן אף זכה לפיקוד עצמאי. בהמשך המערכה קיבל פיקוד על חלקים גדולים מצבאו של אלכסנדר ואף הוביל חלק מהצבא בחזרה מהודו לבבל. לאחר מותו של אלכסנדר היה אחד הדיאדוכים שנלחמו על חלוקת האימפריה של אלכסנדר וגם עזר לאנטיפטרוס לדכא את המרד היווני במלחמת למאה. תמך באנטיגונוס מונופתלמוס נגד פרדיקס במלחמת הדיאדוכים הראשונה. נהרג בקרב נגד אאומנס
פלנקס - חיל הרגלים הכבד של צבא מוקדון. תפקידו לשבור את התנגדות המרכז של האויב
פיקד על חטיבת פלנקס בהיעדרו של אחיו הבכור, אמינטס, מפקדם הקבוע שנשלח ליוון לגייס תגבורות. סימיאס החזיר את הפיקוד על חטיבת הפלנקס לאחיו לאחר שחזר. לאחר מותו של אמינטס לא חזר לפקד על החטיבה. ככל הנראה סר חינו בעיני אלכסדר.
מצביא ככל הנראה ממוצא אפריוטי (היחיד בצבאו של אלכסנדר). במהלך המסע של אלכסנדר הגודל פיקד על חטיבת פלנקס בקרב גרניקוס ובקרות נוספים. לא עלה בסולם הדרגות מעבר לתפקיד זה, ייתכן כי היה באופוזיציה לרפורמות של אלכסנדר למיזוג הפרסים בצבא. לאחר מותו של אלכסנדר תמך בפיליפוס ארהידאוס, אך כשל במאמציו ואיבד את חייו במלחמות הדיאדוכים.
התחיל את דרכו הצבאית בחיל ההיפספיסטים עם עלייתו של אלכסנדר לשלטון, קודם למפקד חטיבת פלנקס. היה אחד המצביאים הנאמנים ביותר של אלכסנדר והצטיין באומץ לב. בהמשך זכה לפיקוד עצמאי ועם מותו של הפאיסטיון קודם לדגת היפרכוס (מפקד חיל הפרשים). לאחר מותו של אלכסנדר היה לעוצר לבנו הקטין. לא הצליח לשמור על שלמות האימפריה של אלכסנדר. נרצח על ידי המצביאים שלו בעת מסע נגד אחשדרפןים מורדים שביקשו לקרוע את האימפריה של אלכסנדר הגדול לעצמם.
פיקד עם חטיבת פלנקס בקרבות גרניקוס, איסוס וגאומגלה. לקח חלק במצור צור ובקרבות נוספים. קיבל פיקוד עצמאי במערכה באסיה התיכונה. בסוגדיאנה עזר לאחשדרפן, אמינטס בנו של ניקולאוס, להדביר מרד של ספיטמנס ומסגטאי והסב להם אבדות כבדות. בהמשך המסע תמך בעצירתו וחזרת הצבא ליוון. מת ממחלה בשנת 326 לפנה"ס.
בנו של פרמניון היה מפקד ההיפספיסטים וקיבל תפקידים חשובים נוספים כגון פיקוד על הפלנקס במערכה נגד הגטים (335 לפנה"ס). נפטר ממחלה בסביבות העיר אריאה באזור באקטריה פרק זמן קצר לפני חשיפת הקשר של אחיו, פילוטס
היפספיסטים - חיל רגלים כבד נבחר - תפקידם לתמוך בהתקפה העיקרית
24
פלנקס יווני - תפקידו לשמש קו הגנה שני אם קו הפלנקס הראשון יפרץ
(400 - 330 לפנה"ס) מצביא מוערך ששירת עוד אצל פיליפוס השני אביו של אלכסנדר. עם רציחתו של פיליפוס, העתיק נאמנותו לבנו, מה שתרם מאוד לביסוס שלטונו של אלכסנדר. במערכה באסיה הקטנה פיקד על מרבית חיל הרגלים (סך הכול כ-24,000 חיילים) והיה השני בשרשרת הפיקוד הצבאית אחרי אלכסנדר. הוצא להורג על ידי אלכסנדר בעקבות חשיפת הקשר של בנו, פילוטס.
מפקד האגף השמאלי
הצבא
פרש של ההטיירוי (ככל הנראה אלכסנדר) תוקף פרסי. צילום מהסרקופג של אלכסנדר
הצבא היווני-מוקדוני כלל שלושה מרכיבים עיקריים: בני מוקדון, בעלי ברית יוונים ושכירי חרב. המוקדונים שירתו בעיקר בתור פזטיירוי, כרגלים כבדים בפלנקס והטיירוי בחיל הפרשים הכבד. הפזטיירוי היו חמושים ברומח הסריסה שאורכו הגיע עד 5.5 מטרים. חרב קצרה שימשה נשק משני, אם הסריסה נשברה בקרב. למיגונו השתמש במגןפלטה קטן. קסדה ולעיתים שריון קל ומוקיים השלימו את מיגונו של החייל. כמו כן, חיילים מוקדונים הרכיבו את חיל ההיפספסטים, חיילי עלית שחימושם אינו ודאי והוא היה ככל הנראה קל יותר מחימוש החיילים ששירתו בפלנקס, אך כבד יותר מזה שהוקצה לפלטסטים. ייתכן שהיו חמושים בדומה להופליטים יוונים בני התקופה במגן גדול ובחנית קצרה.[23] חלק קטן מבני מוקדון שירת בחיל הרגלים הקלים, בעיקר בתור קשתים.
הפרשים המוקדונים שירתו בחיל הפרשים הכבדים האליטיסטי, ההטיירוי, והיו נושאי רומח רכובים. הם היו חמושים ברומחקסיסטון ובחרב מעוקלת מעט בשם קופיס, ששימשה כנשק משני. למיגונם עטו שריון גוף וקסדה טובה, אך לא השתמשו במגן. חלק מההטיירוי שירתו באילה (פלוגה) המלכותי המכונה גם האגמה הרכובה ושימשו שומרי ראשו של המלך בקרב. כמו כן שירתו חלק מהמוקדונים בחיל הפרשים הקלים מסוג פרודומוי (סיירים רכובים) שהיו חמושים ברומח, אך מיגונם היה דל.
בעלי הברית היוונים תרמו בעיקר הופליטים שנלחמו, בדומה לפזטיירוי, במערך הפלנקס הצפוף ופרשים. ההופליטים היוונים נהנו ממיגון טוב יותר מהפזטיירוי, היה להם מגן גדול הרבה יותר ושריון חזק יותר, אך החנית שלהם מסוג דורי הייתה קצרה בהרבה (כשני מטרים בלבד). הפרשים התסלים היו איכותיים לפחות כמו ההטיירוי ומספרם היה דומה (1,800). כמו כן, שירתו בצבאו כמה מאות פרשים יוונים נוספים שאיכותם הייתה פחותה יותר.
שכירי החרב השלימו את מצבת כוח האדם של הצבא. שכירי החרב הגיעו מכל רחבי העולם ההלניסטי, אך בעיקר מתרקיה. בני תרקיה שירתו בעיקר בתור פלטסטים וחיל הפרשים הקלים. האגריאנים מוזכרים פעמים רבות במקורות כפלטסטים מעולים.
הצבא התבסס על תיאום בין חיל רגלים כבד ופרשים כבדים.[24] הרגלים הכבדים היו מסודרים במערך פלנקס צפוף ושימשו בדרך כלל ככוח רתק, שנועד לרתק את האויב לחזיתו, בעוד הפרשים הכבדים שימשו ככוח הלם נייד, שנועד להכריע את הקרב באמצעות הבקעת מערך האויב ומיטוטו. לעיתים, כפי שאירע בקרב גרניקוס, תקפו הפרשים, לאחר הבקעת מערך האויב, את כוחותיו מעורפם, ודחקו אותם לכיוון הפלנקס, ששימש כסדן עליו נחת הפטיש בדמותם של הפרשים הכבדים. תפקיד חיל הרגלים הקל והפרשים הקלים היה להגן על אגפי הכוחות הכבדים ולנצל את מהירותם להטרדת האויב. אף על פי שהצבא כלל יסודות כבדים רבים, הוא היה נייד מאוד ובעל יכולת תמרון גבוהה בשדה הקרב הודות לרבגוניות בין סוגי החיילים השונים שאיפשרה גמישות רבה בהפעלת הצבא.
היה זה הקרב האחרון של הצבא המוקדוני שנוצר על ידי פיליפוס השני. זמן קצר לאחר הקרב שחרר אלכסנדר את בעלי הברית היוונים משירותם ואפשר להם לחזור הביתה. בנוסף לשינוי זה, שולבו שכירי חרב רבים מאוד בצבא ונוספו אליהם גם בני אסיה.
פיקוד
הפיקוד העליון היה נתון בידיו של אלכסנדר הגדול, שפיקד גם על האגף הימני היוקרתי.[25] בעת הקרב הציב עצמו אלכסנדר בין פרשי ההטיירוי, כך שהפיקוד עליהם היה למעשה בידיו. פרמניון, בדומה לקרב איסוס וקרב גרניקוס, פיקד על האגף השמאלי.
בלילה שלפני הקרב, כפי שחשש דריווש, הציע פרמניון לערוך התקפת פתע על המחנה הפרסי, אך זכה לתגובה מתנשאת מצדו של אלכסנדר בטענה ש"אני לא גונב ניצחון בלילה". הסיבה האמיתית לכך היא שככל הנראה אלכסנדר לא רצה לסכן את צבאו בקרב שלא יכול היה לשלוט בו והתוצאות בו לא היו ודאיות. במקום התקפה זו, הניח אלכסנדר לצבאו לישון בלילה שלפני הקרב ואף דאג שיקבלו ארוחה מסודרת.
הטקטיקה שנקט בה אלכסנדר הגדול בקרב זה הייתה ייחודית מאוד. בדרך כלל קרבות מוכרעים על ידי מיטוט החזית בעזרת כוחות כבדים או מיטוט האגף על ידי כוחות ניידים. במקרה זה לא הייתה לאלכסנדר אפשרות מעשית לאגף את המערך הפרסי שהיה ארוך בהרבה משלו וכוחותיו הניידים באגפים היו חזקים הרבה יותר מאלה של אלכסנדר. מיטוט החזית בעזרת הפלנקס היה לוקח זמן רב ובזמן זה, היה מצליח הכוח הנייד החזק מאוד של הפרסים למוטט את האגפים של הצבא היווני-מוקדוני. התקפה חזיתית עם פרשים על מערך סדור של רגלים, אפילו אם אינם מוגנים בשריון רב (כמו במקרה של רגלים פרסיים) היא הימור מסוכן שיכול להסתיים באבדות כבדות לפרשים התוקפים ואף בהפסדם, במיוחד שהפרשים של אלכסנדר לא היו מוגנים בשריון כבד במיוחד.
לכן, בחר אלכסנדר הגדול באופציה אחרת – הוא משך חלק מהמערך הפרסי לעבר האגף ותקף עם פרשיו בפרצה שנוצרה. לצורך זה הוא בכל זאת תקף מהאגף, אבל במקום להמשיך ולאגף את האגף הפרסי, הפנה את פרשיו לעבר מרכז המערך הפרסי, לנקודה שממנה יצאו הפרשים הפרסיים כדי לתקוף אותו כך שנוצרה פרצה במערך הפרסי. בזמן שהפרשים המוקדונים הכבדים תקפו את המערך הפרסי הוטל על הכוחות הקלים של האגף המוקדוני הימני להתמודד עם הפרשים הכבדים של הפרסים. באופן עקרוני כוחות קלים אינם יריב שקול לפרשים כבדים, במיוחד כשהפרשים הכבדים נהנים מיתרון מספרי ואף מתבססים על תמיכה של פרשים קלים. התזמון המדויק הן בביצוע ההתקפה והן בשילוב הכוחות הקלים בקרב היה מונח בבסיס תוכנית הקרב של אלכסנדר הגדול.
פריסת הכוחות
תרשים פריסת הכוחות; פירוש המספרים בטבלאות בגוף הפרק
הצד המוקדוני
אלכסנדר ידע שניצבים מולו כוחות עדיפים ולכן הגה תוכנית מהפכנית - במקום לנסות ולהאריך את חזיתו על ידי הצבת הפלנקס היווני לצד הפלנקס המוקדוני (ראו תרשים פריסת הכוחות) הוא בחר להציב אותו מאחורי המערך הראשון על מנת למנוע התקפה על עורף הצבא. האגפים היו מוגנים היטב בחי"ר קל ובפרשים. ההייטירוי הוצבו בצד ימין והפרשים התסלים בצד שמאל. אלכסנדר לקח לעצמו את הפיקוד על צדו הימני של הצבא ואילו פרמניון, המצביא הוותיק, קיבל את אגף שמאל. לא היה מפקד עליון למרכז. בנוסף, היות שאלכסנדר יצא עם פרשיו לתקוף את הפרסים, לא הייתה לו שליטה יעילה על מרכז המערך והפיקוד נמסר למפקדי חטיבות הפלנקס השונים, ללא מינוי מפקד עליון עליהם.
בתקופה זו לא נהגו להקציב כוחות לעתודה. עצם הרעיון של קיום העתודה היה זר לרוב צבאות העולם העתיק, ובדרך כלל ניסו להאריך את הקו על מנת לאגף את האויב. טקטיקה מקובלת אחרת הייתה ריכוז המאמץ באגף אחד על מנת לנסות ולשבור את הקו של האויב. שתי האפשרויות היו חסומות בפני אלכסנדר - לא משנה כמה היה מאריך את הקו, אורך הקו של צבאו הקטן בהרבה לא היה משתווה באורכו לקו הפרסי. בגלל אורך הקו הפרסי ועדיפותו הגדולה בפרשים גם הטקטיקה השנייה הייתה בלתי אפשרית.
המערך הפרסי
כפי שניתן היה לצפות, דריווש רצה לאגף את צבאו של אלכסנדר ולשם כך מתח את הקו שלו והציב את כל הפרשים בקו הראשון, יחד עם מעט רגלים במרכז, שנועדו לתת הגנה לו ולאנשי מטהו. הוא בחר להציב את מרכבתו במרכז כמקובל אצל הפרסים. בנוסף לכך, הוצבו לפני הקו 200 מרכבות חרמש שנועדו לשבור את מערך הפלנקס ולפגוע בפרשיו של אלכסנדר באגף ימין. התחבולה לא נחלה הצלחה, כי אלכסנדר צפה מהלך זה מראש והורה לפלנקס לפתוח את השורות ולתת למרכבות לעבור ביניהם, תוך ניצול העובדה שהמרכבה קשה מאוד לתמרון במהירות גבוהה. בנוסף לאלה אריאנוס מזכיר חמישה עשר פילים[26] אבל נראה שהם לא לקחו חלק בקרב כי הם נעדרים מתיאור הקרב. היסטוריונים עתיקים אחרים לא מזכירים אותם ואילו אריאנוס לא מסביר מה עשו חיות אלה בקרב.[27]
מהלך הקרב
(הכיוונים בקרב מתוארים מנקודת המבט המוקדונית, אלא אם כן צוין אחרת. כלומר, באגף ימין הכוונה לאגף ימין של אלכסנדר).
שני הצדדים בחרו לצאת להתקפה. הפרסים שיגרו את מרכבות החרמש, אלכסנדר הניע את הפלנקס קדימה ואילו הוא עצמו יצא בראש כל אגפו הימני ימינה על מנת למשוך את הפרשים הפרסיים שמולו לכיוון זה. הפרסים הגיבו כפי שציפה ואכן יצאו לקראתו. בו זמנית שיגרו הפרסים כוח פרשים חזק נגד אגפו השמאלי של אלכסנדר שהיה תחת פיקודו פרמניון. המרכז והקו הפרסי השני לא זזו בינתיים ממקומם. בשלב זה המערכה התפצלה לשלוש מערכות משנה - אגף שמאל, אגף ימין ומרכז.
אגף ימין
באגף ימין משך אלכסנדר הגדול את כל האגף ימינה על מנת לגרום לפרשים הפרסיים לצאת לקראתו וגם על מנת למנוע ממרכבות החרמש להתנגש בפרשיו. הפרסים הגיבו לפי תוכניתו ויצאו לקראתו. התחבולה הצליחה והמרכבות אכן פספסו את פרשיו. אלכסנדר הטיל לקרב את הפרשים הקלים, הפרשים השכירים ואת הפלטסטים האגריאנים (בני שבט האגריאנוי מתראקיה), והם הצליחו לבלום את הסתערות הפרשים הפרסיים, אף על פי שהאחרונים היו חמושים טוב יותר מהם.
התפתח קרב פרשים עקוב מדם, ללא יתרון ברור לאחד מהצדדים. אך היה ברור שבהינתן פרק זמן מספיק, ינצחו הפרסים בזכות חימושם העדיף ויתרונם המספרי. המטרה של אלכסנדר לא הייתה ניצחון על הפרשים הפרסיים, אלא משיכתם ממרכז שדה הקרב ויצירת פרצה במרכז מערך האויב שבה הוא יוכל להסתער בראש פרשיו הכבדים.
הפרשים הפרסים ניסו להתקיפו מהעורף והאגף, אך פרשיו הקלים בעזרת הפלטסטים האגריאנים הצליחו לאבטח את המקום. התמרון היה מסוכן מאוד כי כל האגף המוקדוני היה תלוי בעמידתם של חיילים קלי חימוש לעומת פרשים כבדים שבהם השתמשו הפרסים. אילו חייליו הקלים היו ניגפים, הפרשים הפרסיים היו מתקיפים את אלכסנדר מאחור והוא היה מאבד את יכולת התמרון, כלוא בין המרכז הפרסי החזק ופרשי האויב הכבדים בעורף.
אלכסנדר השתמש בחילו הקטן בצורה טובה יותר והצליח לאתר פרצה במרכז המערך הפרסי, מקום בו עמדו הפרשים הפרסיים לפני הסתערותם. הוא קיבץ את ההטיירוי וסידר אותם בטריז והתקיף את הקו הפרסי במקום הפרצה, תוך כדי שהוא מנסה להגיע אל דריווש. ההימור השתלם והקו הפרסי התמוטט תחת לחץ הפרשים המוקדונים הכבדים ואלכסנדר הגיע עד דריווש עצמו, תוך כדי שהוא מפזר את משמרו האישי לכל עבר. דריווש לא נשאר להילחם, אלא העדיף לברוח.
מרכז
התקפת מרכבות החרמש הפרסיות; ציור מאת אנדרה קסטן (סוף המאה ה-19)
המרכז המוקדוני התקדם אל עבר המרכז הפרסי על מנת לרתקו למקום. ההיפספיסטים אבטחו את האגף הימני של הפלנקס ואף עזרו לרעי המלך בפריצת הקו הפרסי. לרוע מזלם של המוקדונים, שני הטכסיסים (חטיבות) הקיצוניים מצד שמאל פיגרו מאחור והפרסים הצליחו לחדור דרך פרצה זו. זהו מצב קטלני עבור הפלנקס וכמעט תמיד הוא מסתיים בטבח של חייליו. אלכסנדר חשש שאירוע כזה יכול להתרחש ולכן השאיר פלנקס רזרבי. בינתיים יצא כוח ההבקעה הפרסי לבזוז את המחנה המוקדוני והפלנקס הרזרבי הצליח להתארגן ולאבטח את הכוח.
אגף שמאל
הפרסים התקיפו את האגף השמאלי שהיה תחת פיקודו של פרמניון. בגלל יתרונם המספרי והאיכותי, ניצבו הפרשים המוקדונים לפני בעיה קשה. רק חלק מפרשי האגף היו בינוניים - התסלים, כל היתר היו קלים ואילו הפרסים הפעילו כמויות גדולות של פרשים כבדים ובינוניים. הפרשים המוקדונים עמדו לפני התמוטטות תחת הלחץ הכביר ופרמניון נאלץ לשלוח רץ לאלכסנדר על מנת לבקש תגבורות. בנוסף ללחץ הרב שהפעילו הפרשים הפרסיים, הפריצה בשורות הפלנקס הראשון אפשרה לפרסים לאיים על אגפו הימני של פרמניון. למזלם של המוקדונים, גילו הפרסים את הכבודה המוקדונית והתחילו בביזה. פריקת העול וזניחת המשמעת בקרב הפרסים נתנה זמן לפלנקס הרזרבי לסתום את הפרצה בחזית ולהסיר את האיום שייצרו הפרשים שחדרו דרך הפרצה במערך המוקדוני.
התמוטטות המערך הפרסי
בינתיים קרס כל האגף השמאלי של הפרסים (זה שהוצב מול האגף הימני של אלכסנדר) ודריווש ברח משדה הקרב. אלכסנדר יצא בראש פרשיו למרדף אחר האויב המובס כאשר השיג אותו שליחו של פרמניון עם דיווחים על המצב הקשה באגף השני. אלכסנדר פנה לאחור, על מנת לעזור לפרמניון. בינתיים, הגיעו השמועות אודות בריחתו של דריווש לחיילי האגף השמאלי, והוא התחיל להתפזר, למרות העדיפות המספרית שממנה נהנה וההצלחות הראשוניות. הניצחון המוקדוני היה מלא, האימפריה הפרסית התמוטטה, וכעבור מספר ימים נכנס אלכסנדר לבבל.
תוצאת הקרב
לוח המציג את כניסתו המנצחת של אלכסנדר לבבל; מעשה ידיו של מיגואל סליווה, מאה ה-18
לקרב זה היו השלכות רבות מעבר לעימות המידי. ראשית, הניצחון המוקדוני הביא להתמוטטות ההגנה הפרסית המאורגנת של הפרסים לכיבושיו של אלכסנדר הגדול. בבל נמסרה לידיו ללא קרב. נעשה, אמנם ניסיון לבלום את המשך ההתקדמות המוקדונית לפנים לב האימפריה הפרסית במעבר צר בהרים, אבל ניסיון זה, נוהל על ידי צבא פרסי קטן יחסית והוא נכשל.
גרוע מההפסד הצבאי, התמוטט מערך השלטוני של הפרסים.[28] דריווש ניצל, אמנם, ממוות בקרב, אך נרצח זמן קצר לאחר מכן על ידי בסוס, אחד האחשדרפןים הבכירים שלו. כתוצאה מהתמוטטות ההתנגדות הצבאית והתמוטטות השלטון הפרסי נותר אלכסנדר שליט בלתי מעורער בחלק גדול והחשוב ביותר של האימפריה הפרסית.
בנוסף, נפל לידיו אוצר עצום בערים הפרסיות. לפי הדיווחים האוצר שנתפס בבל לבדה הספיק לתשלום שכר חייליו לחודשיים ואילו האוצרות בשושן הביאו חמישים אלף טלנטים. זה פי חמישים מהתקציב השנתי של הממלכת מוקדון בתקופתו של פיליפוס. הביזה בפרסופוליס הייתה גדולה אפילו יותר – מאה עשרים אלף טלנטים עברו לידיו. אוצרות אלה לבדם היו יכולים לכסות את כל הוצאותיה של יוון המוקדון במשך דורות שלמים.
הפרסים לא התאוששו במשך מאות שנים מההפסד בקרב. פרס הפכה לחלק מהעולם ההלניסטי ורוב שטחי האימפריה הפרסית היו תחת שליטת הממלכה הסלאוקית. רק החלשתה של האימפריה הסלאוקית במלחמה נגד רומא אפשרה את עלייתה של השושלת הפרסית המבוססת על הפרתים בפרס. זיכרון הקרב מהדהד ביצירה האמנותית הפרסית ומגיע עד עצם היום הזה.
גובלן זה נעשה ככל הנראה על ידי העתקת עבודת החריטה של ז'רר אודרן (Gérard Audran) שהעתיק בעצמו את הציור של שארל לה ברון, שהוא חלק מסדרת ציורים על ניצחונותיו של אלכסנדר הגדול.[30] עבודה של ז'אק קורטואה (Jacques Courtois) צרפתי מהמאה ה-17.
^Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great p 183
^Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great p 85
^Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great, p 212
^Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great, p 7
^Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great p 95 - 25
^Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great, p 249
^Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great, p 159 - 161
^Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great p 197 - 202
^Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great p 91 - 99
^Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great p 176
^Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great Prosopography of Alexanders' Empire, Blackwell publishing, 2006, p 190 - 192
^Nich Secunda, Alexander The Great his armies and camaigns, osprey, 1998, p 41 - 42
^N. G. L. Hammond,The Battle of the Granicus River, The Journal of Hellenic Studies, Vol. 100, Centennary Issue (1980) p 73
^בעת העתיקה האגף הימני נחשב ליוקרתי בגלל הנטייה של החיילים להיכנס אל מתחת למגנו של חברם שניצב מימין להם ולהגן על גופם בעזרת מגנו. באגף ימין הציבו את היחידות הטובות ביותר כדי למנוע תנועה זו. אמנם בתקופתו של אלכסנדר הנטייה הזאת נעלמה בגלל שינוי המגנים של המוקדונים, אך האגף הימני שמר על יוקרתו.
^ראו לסיכום העמדות העיקריות במאמר: Michael B. Charles, Alexander, Elephants and Gaugamela ,Mouseion: Journal of the Classical Association of Canada, Volume
8, Number 1, 2008, pp. 9-23
^Pierre Briant, Histoire de l'Empire Perse. De Cyrus à Alexandre, Librairie Artheme Fayard, 1996 - in English, From Cyrus to Alexander: A History of the Persian Empire, 2002 p. 865
_03.jpg)
.jpg)
