ערך זה עוסק בתואר קיסר. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קיסר (פירושונים).
המונח "קייזר" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו קייזר (פירושונים).
קֵיסָר (בלטינית: Imperator) הוא תואר למונרך במדינות או באימפריות שונות ובתקופות שונות. מקור המילה העברית "קיסר" בשמו של יוליוס קיסר (בלטינית Caesar), שהכריז על עצמו שליט יחיד ברומא העתיקה. יוליוס קיסר עצמו כונה דיקטטור, ורק יורשו אוגוסטוס, שאימץ כבן וצירף לשמו את השם "קיסר", נחשב הקיסר הראשון של הקיסרות הרומית. שאר קיסרי רומא אחריו נשאו בתואר זה כאחד מהשמות הקבועים של המשרה, אולם נירון היה האחרון ש"קיסר" היה גם שם משפחתו הרשמי.
תואר תפקידם של הקיסרים במאות הראשונות של הקיסרות היה פרינקפס ("ראשון האזרחים") ולא קיסר. בתקופת הטטררכיה שימש התואר את שני הזוטרים בשליטי האימפריה אשר היו כפופים לשני האוגוסטוסים.
מקור השם קיסר הוא במילה הלטינית "קאיסיוּס" – חַתוּך/כַּרוּת. אצל מפרשי התלמוד מובא כי הקיסר הראשון ברומא העתיקה נולד לאחר מות אימו כשביקעו את כרסה ויצא חי (ומכאן מקור השם ניתוח קיסרי), ונקרא קיסר מלשון כרות, ומאז כל קיסרי רומא נקראו בשם זה.[1]
באנגלית המילה "אמפרור" (Emperor) מקבילה למילה "קיסר" ומציינת את תוארו של שליט אימפריה. על כן זה התואר המיוחס כיום למונרכים שונים ברחבי העולם שעמדו בראש אימפריה. מקור המילה הוא בתואר הצבאי הרומאי "אימפרטור", שהפך לאחד מתואריהם של קיסרי רומא מאז אוגוסטוס. כך למשל המילה "קיסר" היא התרגום לעברית של התואר שנשאו שליטי סין, יפן, אתיופיה, מונגוליה ופרס בתקופות שונות.