עד שנת 2019 שימשה אמית כראש תוכנית התואר השני בהגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין. בשנת 2020 מונתה אמית לדקאנית הפקולטה לכלכלה ומנהל עסקים במרכז האקדמי רופין.
מחקריה
עבודת הדוקטורט של אמית בחנה את תקפות החלוקה הדיכוטומית בין מזרחים לאשכנזים.[2] עם סיום הדוקטורט ריכזה אמית מחקר שטח במימון הצבא האמריקאי, בנושא גיבוש ופיתוח מנהיגות. המחקר, בראשותם של מיכה פופר וראובן גל, בדק נוסחה להגדרת מנהיגות, המבוססת על הפוטנציאל הפסיכולוגי של הפרט, המוטיבציה שלו להוביל וחוויות המנהיגות שלו בעבר.[3]
הגירה
אמית עוסקת בשילוב הכלכלי והחברתי של מהגרים, ובמיוחד בשילוב שלהם בשוק העבודה. בשנת 2007, אמית הייתה שותפה לפיתוח מדד רופין לשילוב העולים בחברה הישראלית.[4] אמית חקרה את אתגרי ההשתלבות של עולים בעלי הון אנושי (השכלתי ומקצועי) גבוה ממדינות מערביות (מצפון אמריקה וצרפת) ומברית המועצות לשעבר. בשנים 2006–2008 ניהלה מחקר השוואתי בינלאומי, בראשות משה סמיונוב, על השילוב הכלכלי של מהגרים מברית המועצות לשעבר בארבע ארצות (קנדה, ארצות הברית, גרמניה וישראל). המחקר התמקד בקשיים שעומדים בפני מהגרים אלה במקצועות ספציפיים, ובהבדלים בין המדינות בתנאי הקבלה ובמדיניות שוק העבודה.[5]
פליטים אוקראינים בוורשה. אמית מצאה שקיימות יוזמות רבות המכוונת לפליטים אוקראינים המגיעים לארץ, אך השפע הזה עלול לבלבל את המהגרים המתקשים להתמודד עם הבירוקרטיה הישראלית.
אמית ערכה סדרת מחקרים שמטרתם להבין את קבלת ההחלטה להגר. במחקרים אלו היא יישמה תיאוריות של רשתות חברתיות כמו גם מודלים של קבלת החלטות צרכניות כדי להבין טוב יותר את תהליך החלטת ההגירה. במסגרת מעורבותה בפרויקט MINTE של ארסמוס+ בתמיכת האיחוד האירופי היא ביצעה בשנת 2023 מחקר הבוחן את תהליך קבלת ההחלטה להגר של פליטים אוקראינים, בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה.[6] אמית ביצעה סדרת מחקרים בנושא עמדות החברה הישראלית כלפי עולים, מהגרי עבודה ופליטים. במחקר שנערך עם סבטלנה צ'אצ'אשווילי-בולוטין מצאה אמית שבתקופת מגפת הקורונה חלה הקצנה בעמדות הללו.[7]
מחקריה של אמית מצביעים כי לצד פרמטרים אובייקטיביים לשילוב (השכלה/הכנסה/מקצוע) ישנה חשיבות לבחינת פרמטרים סובייקטיביים הן בתהליך ההחלטה להגר והן לבחינת השתלבותם של המהגרים. במחקריה, בחנה את מעורבותם של משתנים כמו רווחה סובייקטיבית, איכות חיים ושביעות רצון מהחיים של מהגרים מקבוצות מוצא שונות[8]. באמצעות סקרים ייעודיים בקרב עולים המשיכה אמית לחקור סוגיות הקשורות לזהות ותחושת השתייכות לארץ הקולטת. מחקריה האחרונים, בשיתוף עם ד"ר פנינה דולברג, עוסקים בבני דור 1.5 תוך התמקדות בביטויים שונים של זהות והשתייכות לרבות הבחירה להשתמש בשם פרטי ישראלי או אתני.
אמית בחנה השתלבות מהגרים בעלי הון אנושי גבוה גם מנקודת מבט ארגונית. בסדרת מחקרים עם שירלי בר-לב נבחנה השתלבותם של עולים מברית המועצות לשעבר ומצפון אמריקה בתעשיית ההיי-טק הישראלית. מחקרים נוספים בחנו את ההשתלבות של עולי צרפת בשוק העבודה הישראלי.[9] ממצאי המחקרים על העולים מצרפת מצביעים על כינונה של תחושת זהות טרנס-לאומית ייחודית לצד תחושת שייכות גבוהה לישראל.[10] יחד עם טלי סגר-גוטמן, אמית מצאה שהיחס בישראל כלפי נותני שירות פרופסיונלי שמוצאם מאתיופיה ומברית המועצות לשעבר הוא סטריאוטיפי, ומוביל לפגיעה באמון כלפיהם.[11]
חיים אישיים
אמית מתגוררת בקדימה-צורן, נשואה ליריב ואם לשלוש בנות.
