|
צורך בהשתייכות
הצורך בהשתייכות (N-Affil) נחשב בפסיכולוגיה לצורך אנושי בסיסי ולמניע עיקרי לפעולה. האדם חותר להיות קרוב לבני אדם אחרים ולקיים איתם קשר בעל משמעות שבמסגרתו יקבל מהם אהדה ואהבה. הדבר מתבטא הן בצורך באהבה רומנטית, הן בצורך בהשתייכות לקבוצה חברתית כמו ארגון, לאום או דת והן בקשרים עם צאצאים, קרובי משפחה וידידים.
מאפייני הצורך בהשתייכות
שייכות היא קשר אישי חיובי, לפעמים אינטימי שיכול לכלול דאגה מכינון, שמירה או שחזור של יחסי רגש חיוביים עם אדם או אנשים אחרים[1].
הצורך בהשתייכות מתאר הזדקקות של האדם לחוש תחושת מעורבות ושייכות בתוך קבוצה חברתית ומבוסס על עבודתו של הנרי מאריי שפיתח טקסונומיה של צרכים, כולל הישג, כוח והשתייכות - והציב אותם בהקשר של מודל מוטיבציה. מחקריו של דייוויד מקללנד באמצע המאה ה - 20, שהושפעו מעבודתו החלוצית של מאריי, תרמו מאוד של להבנת התנהגות של פרטים ועובדים על בסיס הצרכים האנושיים הפסיכולוגיים שלהם. פסיכולוגים בולטים נוספים שהרבו להדגיש את חשיבותו של הצורך בהשתייכות לרווחת האדם הם אלפרד אדלר, אברהם מאסלו, רודולף דרייקורס ורוי באומייסטר.
אנשים בעלי צורך גבוה בהשתייכות יזדקקו לקשרים אישיים חמים ואישור מאלה שיש להם איתם קשר קבוע. קשר חזק עם אחרים גורם לאדם להרגיש כאילו הוא חלק ממשהו חשוב שיוצר השפעה חזקה בסביבה. בעלי צורך השתייכות גבוה נוטים להיות חברי צוות תומכים, אך עשויים להיות פחות יעילים בתפקידי מנהיגות. חברות של אדם בקבוצה, בין אם מדובר בארגון, בתנועה חברתית או בפרויקט, תורמת לתחושת הישג וסיפוק מעשייה למען הפרט והכלל. במסגרת תהליכים קבוצתיים, אנשים מונעים תמיד לפתח ולשמר יחסים חברתיים משמעותיים עם אחרים בין היתר על ידי שימוש בפרשנות של רמזים שהם קולטים כדי ליצור ולקיים קשר קרוב עם אחרים. תנאי חשוב ליצירת קשרים כאלה הוא ציות לנורמות החברתיות המקדמות חיבה והדדיות[1].
הפגנת חיבה היא הצעד הראשון ביצירת תחושת השתייכות לאחרים. ככל שאנו אוהבים או מקבלים אנשים אחרים, כך גדל הסיכוי שננסה לפתח קשרים הדוקים איתם[2]. יצירת רגש חיבה מתאפשרת באמצעות מענה לבקשות עזרה, זיהוי דמיון והסכמות בנושאים שונים עם מישהו אחר והבעת רגש חיובי כלפי אדם אחר כולל חנופה, מחמאות והבעת הערצה לאדם ולמעשיו. כל אלה הם גם בסיס פוטנציאלי ליצירת חברות קריירה או למידה משותפת[3].
הדדיות היא צעד נוסף חשוב ביצירת תחושת שייכות. בבסיס ההדדיות מתקיים פיצוי של אחרים על מה שהתקבל מהם. הדדיות בונה ביטחון ותחושת הוגנות במערכת היחסים והיא מהותית בהתנהלות במערכות יחסים בין אנשים במסגרות ציבוריות, בארגונים ובסיטואציות חברתיות שונות. הדדיות מבטאת נורמה שעלינו לפצות אחרים על מה שקיבלנו מהם[4][5] הדדיות משמשת הסבר לאפקטיביות של רבים מהתהליכים הפסיכולוגיים חברתיים כמו בטכניקות "רגל בדלת" וה"דלת בפרצוף" המשמשות לתיאור יחסי הדדיות וקשרי גומלין בין הנותן למבקש[6].
הצורך בהשתייכות כמניע אנושי ראשוני
ישנם מצבים רבים בהם אנשים חשים צורך בהשתייכות. לדוגמה, במסגרת עסקית, בעת פיתוח מוצר חדש עולים רעיונות רבים ושונים כיצד לשווק את המוצר. עובד שנשכר לאחרונה שהעלה רעיון חדש שהצליח יחזק בכך הן את תחושת השייכות לצוות הפיתוח ולארגון והן את תחושת ההישג. מצב אחד שגורם לצורך גדול יותר בהשתייכות מתקיים במצבי לחץ חברתיים. מיד לאחר פיגוע הטרור במרכז הסחר העולמי ב-11 בספטמבר חלה עלייה בצורך בהשתייכות בקרב רבים מהאמריקאים שהניחו בצד את חילוקי הדעות והתאחדו. עלייה בצורך בהשתייכות מביא אנשים המגיבים לאותו גורם לחץ להתכנס ולמצוא ביטחון זה בזה. מצבים הכוללים פחד מובילים לרוב אנשים לרצות להיות יחד ומעלים את הצורך בהשתייכות. מחקרים שנעשו על ידי שכטר (1959) מראים כי פחד שמקורו בחרדה מגביר את הצורך של האדם להזדהות עם אחרים שעוברים את אותה סיטואציה או שיכול לעזור לו לעבור את האירוע מעורר הלחץ. כוחו של צורך זה משתנה מאדם אחד למשנהו[7].
הצורך בהשתייכות יכול להשתנות לאורך פרקי זמן קצרים. ישנם מקרים בהם אנשים רוצים להיות עם אחרים ובפעמים אחרות להיות לבד הכל בהתאם לנסיבות הספציפיות. יעקב רופא הציע כי הצורך בהשתייכות תלוי בשאלה אם היותך עם אחרים יועיל למצב או לא. כאשר נוכחותם של אנשים אחרים נתפסה כמועילה בהקלת יחיד מכמה מההיבטים השליליים של הלחץ, הרצון של האדם להתחבר גובר. עם זאת, אם הימצאות עם אחרים עשויה להגביר את ההיבטים השליליים כגון הוספת אפשרות למבוכה לסטרס הקיים כבר, רצונו של האדם להזדהות עם אחרים פוחת. כל אדם חפץ במידה שונה של צורך בהשתייכות ואיזון בכמות הזמן האופטימלי לעצמו ולזמן בילוי עם אחרים[8].
במאמרם של באומייסטר ולירי שביסס את ראיית הצורך בהשתייכות כמניע אנושי ראשוני, הם מציינים לכך הוכחות רבות[9].
- בני אדם יוצרים קשרים חברתיים בקלות ובמהירות יחסית.
- קיומן של קבוצות הוא תופעה אוניברסלית. דוגמה לכך מצויה במחקר קלאסי שבו הצליחו החוקרים על נקלה להרכיב מילדים שלא הכירו זה את זה, שתי קבוצות, כל אחת מהן מלוכדת בפני עצמה, ולאחר מכן, על ידי עידוד שיתוף פעולה ביניהן הפכו אותן לקבוצה אחת מלוכדת.
- באופן כללי ידוע שקל מאוד ליצור קבוצה נבדלת במעבדה, על סמך יצירת תחושה של זהות משותפת כלשהי, גם אם היא פיקטיבית לחלוטין (אפקט הקרוי קבוצת הפנים המינימלית). ידוע שבמציאות הגורם החשוב ביותר בפיתוח קשרים הוא קרבה גאוגרפית. כלומר עצם ההזדמנות להכיר מהווה מרכיב עיקרי בהיווצרותו של הקשר. בנוסף, בניגוד למה שניתן היה לשער מתאוריות של התניה קלאסית, תנאי מצוקה אינם מרחיקים בין בני אדם, אלא להפך תורמים לליכוד. ידוע שלוחמים שעברו חוויות קרב קשות יוצרים קשרים שיכולים לארוך שנים רבות.
- בני אדם מנסים לשמור על קשרים ומשתדלים להימנע מניתוקם.
- על אף שאנשים מרבים לעבור בין מקומות לימודים, מקומות עבודה, מקומות מגורים וקבוצות השתייכות שונות, נמצא שדבר נפוץ הוא שנעשה ניסיון, לפחות מוצהר, לשמור על קשרים גם אחרי השהות המשותפת בקבוצה שבה נוצרו. קיימים הסדרים חברתיים רבים שמונעים ניתוק מוחלט של קשרים - החל מכרטיסי ברכה וכלה באירועים משפחתיים וכנסי מחזור. לעיתים קושי לנתק קשר מוביל אנשים להישאר במערכת יחסים בעלת מרכיבים מתעללים. אפילו גירושין אינם מובילים, בחלק ניכר מהמקרים, לניתוק מוחלט של קשר.
- בני אדם מקדישים חשיבה רבה למערכות היחסים שלהם, והיא רבה יותר ככל שמערכת היחסים קרובה יותר. בנוסף, החשיבה מארגנת את עצמה בהתאם לקיומן של מערכות יחסים.
- כך למשל, אנשים נוטים לזכור בני זוג כקטגוריה אחת. אנשים זוכרים טוב יותר דברים שעשו הקרובים להם. ההטיה לטובת העצמי, הגורמת לאנשים לייחס הצלחות ליכולותיהם וכישלונות לנסיבות חיצוניות, פועלת גם לטובת בני זוג. אנשים קרובים נתפסים בצורה מורכבת יותר, בעוד אנשים רחוקים נוטים להיצבע בצבעי שחור ולבן.
- רגשות חיוביים מקושרים לעלייה במידת ההשתייכות, ורגשות שליליים מקושרים לירידה במידת ההשתייכות.
- התאהבות מאופיינת ברמות גבוהות מאוד של שמחה ואושר, אם היא זוכה להדדיות. לעומת זאת, התאהבות שאינה יוצרת השתייכות, כמו במקרה של אהבה נכזבת, מעוררת מצוקה קשה. על אף הקשיים שבהורות, אנשים מגיבים בשמחה רבה ללידת ילד חדש. חתונה, אף שאינה יוצרת כשלעצמה קשר חדש, מגבירה את רמת ההשתייכות בקשר קיים, ונחשבת למאורע משמח ביותר.
- רמת האושר בחיים קשורה בקשר הדוק ובראש ובראשונה לכמות הקשרים הבין אישיים המשמעותיים. אנשים המצויים בבדידות מדווחים על תחושות של אומללות ודיכאון, ומצד שני נראה שקיומם של קשרים בין אישיים משמעותיים הוא מרכיב הכרחי לאושר. אובדן של אדם קרוב גורם לתחושות קשות של צער ואבל. תחושה של חרדה קשורה באופן הדוק לחשש מניתוק קשרים חברתיים, כבר בילדים המורחקים מאמם, אך גם במבוגרים החוששים מבידוד ובדידות. חרדת מוות ניתן לפרש כנובעת בראש ובראשונה מפחד מהתנתקות מהזולת שהיא מאפיין של המוות.
- רגש נוסף המעיד על חשיבותו של הצורך בהשתייכות הוא קנאה, הפחד שאחר יתפוס את מקומו של האדם בקשר. נראה שקנאה היא רגש אוניברסלי, הקיים בכל התרבויות כולן. אף רגש האשמה קשור בקשר הדוק לתחושת השתייכות. הוא מרבה להתעורר כאשר האדם חש שאינו מקדיש מספיק משאבים לקשרים בין אישיים משמעותיים עבורו.
- מחסור בהשתייכות מוביל לתוצאות שליליות משמעותיות.
- רווקים סובלים מיותר בעיות בריאות ביחס לנשואים, ומצליחים להתמודד במידה פחותה עם מחלת הסרטן והתקפי לב. בדידות קושרה לירידה בפעילות המערכת החיסונית. קשרים חברתיים הדוקים מנבאים סיכון פחות להתאבדות. קיומם של חברים מקל על התמודדות עם אירועי חיים מלחיצים כמו פרישה והתאלמנות.
- מימוש הצורך בהשתייכות דורש יצירת קשר לעיתים קרובות.
- כך למשל, אסירים השוהים בכלא מצטערים על חוסר באינטראקציה עם הקרובים להם. הורים גרושים שאינם מחזיקים בילדם סובלים מעוגמת נפש בשל כך. מערכות יחסים ממרחק מעוררות תחושה של קושי ומוצקה במשתתפיהן, ואף קיום קשר טלפוני אינו מפצה על כך לגמרי. נשים של חיילים המשרתים הרחק מדווחות על חרדה ודיכאון בשיעורים גבוהים.
- פגישה באנשים, שלא במסגרת שיוצרת תחושת השתייכות, אינה מספקת את הצורך.
- הצורך בהשתייכות אינו בא על סיפוקו באמצעות מפגש סתמי עם אנשים. כך, זונות הן אומללות, אף על פי שהן פוגשות בבני אדם רבים כחלק מעיסוקן. נמצא שאפילו בקירבן קיים צורך להעמיק קשרים עם לקוחות קיימים יותר מאשר להרבות בלקוחות מתחלפים.
- נישואים גרועים, אשר אינם מספקים את צורך ההשתייכות, מביאים אדם לרווחה נפשית הנופלת מזו של מי שהוא רווק או גרוש. זאת על אף שהאדם הנשוי בנישואים הכושלים מעביר חייו במחיצת בן זוגו. בנוסף הצורך בהשתייכות אינו מצומצם לצורך אנוכי בקבלות טובות הנאה. בניגוד למה שניתן היה לצפות, בני אדם אינם מחפשים מערכות יחסים אנוכיות שבהן יקבלו הרבה יותר מאשר יתנו, אלא מערכות יחסים שיש בהן הדדיות ושיעור גבוה הן של קבלה והן של נתינה.
- מימוש הצורך בהשתייכות עשוי ליצור תחושת שובע, ולהקטין עניין בקשרים חדשים. בנוסף קשרים מסוגים שונים יכולים במידת מה להחליף אלו את אלו.
- לבני אדם אין על פי רוב עניין במספר עצום של קשרים בין אישיים, אלא במספר מצומצם יחסית של קשרים הדוקים. האיכות מועדפת על פני הכמות. היווצרותם של קשרים בין אישיים משמעותיים יכולה לעורר תחושת שובע. קיימת תופעה ידועה המביאה אנשים המתמקדים ביצירת קשר רומנטי חדש להקדיש תשומת לב מעטה יותר לחברים ולמכרים. ומנגד, כאשר מערכת יחסים משמעותית מתחילה להתפורר, היא מעוררת צורך רב יותר בהקמת מערכות יחסים חדשות.
- ממצא אחר התומך בטיעון השובע הוא שנשים מבוגרות שיש להן ילדים זקוקות פחות מנשים אחרות למערכות יחסים אחרות כדי להיות מאושרות. הן יכולות להסתפק בקשר עם ילדיהן. על היכולת ליצור תחלופה לקשרים בשעת הצורך מלמדות תופעות ידועות בבתי כלא לנשים, שם הכלואות יוצרות משפחות אלטרנטיביות למשפחה שבחוץ, הכוללות אף רכיבים הומוסקסואלים הננטשים עם היציאה לחירות.
- הקבוצה יעילה במיוחד במצבי מצוקה, משם שהיא מאפשרת התאגדות לשם הגנה מאויב ושיתוף פעולה. איומים חיצוניים מגבירים את ההתלכדות הקבוצתית.
התמודדות עם ממצאים סותרים לכאורה
קיימים לכאורה ממצאים הסותרים את מרכזיותו של הצורך בהשתייכות. כך, יש בני אדם ביישנים מאוד, הנמנעים מיצירת קשרים. יש מקרים שבהם בני אדם דוחים ניסיונם של אחרים ליצור איתם קשר הדוק, כמו במקרה של אהבה נכזבת. בנוסף אפקט הצופה מן הצד ותופעת הבורות הקולקטיבית מראות שההמון אינו שש לסייע לזר.
עם זאת, לתופעות אלו קיימים הסברים המתיישבים עם הצורך בהשתייכות. ביישנות עלולה לנבוע מחשש מדחייה בידי הזולת, דחייה שמעוררת חרדה דווקא בשל הצורך להשתייך. נמצא שביישנים מפצים על קשיי התקשורת שלהם בכך שהם מחייכים יותר ומהנהנים יותר בראשם.
אנשים אינם נענים לאהבתם של אחרים, דווקא משום שהם מעוניינים בקיומה של מערכת יחסים טובה יותר עם אחר, ובכל מקרה, דחייה של רצונו של אדם אחר בקשר מעוררת מצוקה ניכרת. ולסיום, תופעות שבהם ציבור מתעלם מגורלו של היחיד אינן שכיחות כלל וכלל כאשר היחיד הוא אדם המוכר לציבור. דוגמה לכך קיימת אף בקופים. הם מסרבים לקבל אוכל, גם בתנאי רעב קשים, כאשר כתנאי לכך עליהם לגרום שוק חשמלי לקוף אחר, זאת בפרט אם הקוף העמית שהה איתם קודם לכן באותו הכלוב.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 Philip Zimbardo, Robert Formica, Emotional comparison and self-esteem as determinants of affiliation1, Journal of Personality 31, 1963-06-XX, עמ' 141–162 doi: 10.1111/j.1467-6494.1963.tb01846.x
- ^ .Cialdini, R.B., Trost, M.R.., Social influence: social norms, conformity, and compliance., The Handbook of Social Psychology, ed. DT Gilbert, ST Fiske, G Lindzey, 2, Boston: McGraw-Hill. 4th ed, 1998, עמ' 92-151
- ^ .Burger, J.M. and Caldwell, D.F., The effects of monetary incentives and labeling on the foot-in-the-door effect: evidence for a self-.perception process, Basic Appl. Soc. Psychol. 235, 2003, עמ' 25–41
- ^ Mark A. Whatley, J. Matthew Webster, Richard H. Smith, Adele Rhodes, The Effect of a Favor on Public and Private Compliance: How Internalized is the Norm of Reciprocity?, Basic and Applied Social Psychology 21, 1999-09-XX, עמ' 251–259 doi: 10.1207/s15324834basp2103_8
- ^ Alvin W. Gouldner, The Norm of Reciprocity: A Preliminary Statement, American Sociological Review 25, 1960-04-XX, עמ' 161 doi: 10.2307/2092623
- ^ Robert B. Cialdini, Joyce E. Vincent, Stephen K. Lewis, Jose Catalan, Reciprocal concessions procedure for inducing compliance: The door-in-the-face technique., Journal of Personality and Social Psychology 31, 1975-02-XX, עמ' 206–215 doi: 10.1037/h0076284
- ^ C. R. Baker, Defining and measuring affiliation motivation, European Journal of Social Psychology 9, 1979-01-XX, עמ' 97–99 doi: 10.1002/ejsp.2420090108
- ^ Yacov Rof?, Stress and affiliation: A utility theory., Psychological Review 91, 1984, עמ' 235–250 doi: 10.1037/0033-295x.91.2.235
- ^ Roy F. Baumeister, Mark R. Leary, The need to belong: Desire for interpersonal attachments as a fundamental human motivation., Psychological Bulletin 117, 1995, עמ' 497–529 doi: 10.1037/0033-2909.117.3.497
|
|
