צ'ארלס רוברטס סווארט (באנגלית: Charles Robberts Swart; 5 בדצמבר 1894, וינבורג, מדינת אורנג' החופשית – 16 ביולי 1982, בלומפונטיין, דרום אפריקה) היה המושל הכללי האחרון של איחוד דרום אפריקה ונשיאה הראשון של הרפובליקה של דרום אפריקה.
ביוגרפיה
סווארט נולד ב-5 בדצמבר 1894 בחוות מורגנצון, במחוז וינבורג ברפובליקה הבורית מדינת אורנג' החופשית (שהפכה לקולוניה בריטית בשנת 1902 ולפרובינציה באיחוד דרום אפריקה בשנת 1910). סווארט היה השלישי מבין ששת ילדיהם של הרמאנוס ברנארדוס סווארט ואלטה קתרינה רוברטס. מלחמת הבורים השנייה פרצה כשהיה בן חמש שנים, ובמהלכה שהה עם אמו ואחיו במחנה ריכוז בווינבורג. אביו נפצע ונשבה על ידי הבריטים במהלך קרב פרדברג, ונותר שבוי עד תום המלחמה.
בגיל 7 החל ללמוד בבית ספר ממשלתי בווינבורג, אולם לאחר מכן עבר לבית ספר שהוקם על ידי הקהילה האפריקאנרית בתגובה למדיניות האנגליפיקציה בבתי הספר הממשלתיים של אלפרד מילנר. בסופו של דבר בתי הספר התאחדו וסווארט השלים את לימודיו בגיל 13. בשנת 1914 החל לעסוק בעריכת דין. הוא שהה תקופה קצרה בהוליווד, שם השתתף בסרטים אילמים.
בשנת 1923 נבחר לפרלמנט מטעם ליידיברנד, וייצג את המקום עד לשנת 1938. במהלך תקופה זו הפך למנהיג המפלגה הלאומית במדינת אורנג' החופשית ובשנת 1939 נבחר לפרלמנט כנציג וינבורג. בשנת 1948, עם ניצחונה של המפלגה הלאומית בבחירות הכלליות, מונה סווארט לתפקיד שר המשפטים, והיה אחראי לחקיקה שחיזקה את סמכויות המשטרה במאבקה נגד פעילות נגד מדיניות האפרטהייד. בין 1949–1950 שימש גם כשר החינוך, האמנות והמדע, ובשנת 1958 שימש כראש הממשלה בפועל.
בשנת 1960 התמנה סווארט למושל כללי של איחוד דרום אפריקה. כמו קודמו בתפקיד סירב אף הוא להישבע אמונים למלכה אליזבת השנייה וללבוש את התלבושת הייצוגית של נציגיה. במשאל עם שנערך בהמשך אותה שנה תמך רוב קטן של המצביעים הלבנים בכינון רפובליקה. כך, בשנת 1961, לאחר שחתם על החוקה הראשונה של הרפובליקה, ביקש סווארט ממלכת אנגליה לשחררו מתפקידו, והפרלמנט בחר בו כנשיאה הראשון של הרפובליקה[1], תפקיד ראש מדינה ייצוגי בעיקרו, שבא תחת תפקיד המושל הכללי. למרות שנבחר לכהונה בת שבע שנים, סווארט פרש במאי 1967 לאחר שכיהן שש שנים בתפקיד[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
