רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פרנסיס לה נולד בעיר ניס כבנם של גאווינו לה (לאי) ואנז'ל די קארלו, מגדלי ירקות ופרות ממוצא איטלקי[1]. למד מילדותו לבד ומבן דודו לנגן באקורדיון ואחר כך לנגן בפסנתר. עם הזמן התלהב ממוזיקת ג'אז ומאלתורים.
מהר מאוד, גיליתי שהאלתור הוא צורת הלחנה ספונטנית...כשאתה מאלתר, הרעיונות המלודיים פורצים מתחת לאצבעותיך, בני חלוף. במקום לתת להם להתאייד ולאבוד לעד, העדפתי להעלותם על דף על מנת שאוכל לנגנם שוב
בשנות ה-20 לחייו, בשנת 1955 כנגן ליווי של ידידו, הזמר קלוד גואטי, עזב פרנסיס לה את ביתו ונסע לפריז, בה השתלב במהרה בזירת המוזיקה התוססת של רובע מונמארטר. שם, בבר "Taverne d Attilio" פגש את המשוררברנאר דימה (Dimey) (1981-1931) איתו שיתף פעולה במעל מאה שירים, כתובים, בין השאר, בשביל ז'קלין דאנו, ז'ולייט גרקו, איב מונטאן ומולוג'י[1].
אחרי שניגן זמן קצר עם התזמורת של מישל מאן (Magne) מצא משרה קבועה כמלווה של הזמרת אדית פיאף (1963-1960). ב-1965 ליווה את מיריי מתייה.
למילים מאת הפזמונאים פייר-אנדרה דוסה, מגלי דאה, בוריס ברגמן, לוק פלמונדון, פייר ברוך, דידייה ברבליוויין וקרתין דסאז', הלחין פרנסיס לה שנסונים רבים עבור אדית פיאף, מיריי מתייה, איסבל אודרה, פיליפ לאוטאר, פטולה קלארק, ניקול קרואזי, דלידה וז'קלין דולאק וכן עבור זמרות מקוויקבק כמו ניקול מארטן, פביין טיבו, ז'ינט רנו ומרטין שברייה. עם להיטיו הגדולים נמנה אז La Bicyclette (באופניים), שיר שאותו יצר בשנת 1968 למילים של פייר ברוך (2016-1934) ושבוצע ביצוע מפורסם על ידי איב מונטאן. עבור ניקול מארטן בסתיו 1977 הלחין את המוזיקה לשנסון "Bonsoir tristesse" ("ערב טוב, עצבות") למילותיה של מגלי דאה. שנסון זה הפך להצלחה אדירה מקוויבק ועד יפן ובנובמבר 1972 זיכה את קנדה ב"פרס השיר הזר הטוב ביותר" בתחרות המוזיקה של ימאהה
הקריירה הקולנועית
את דרכו בקולנוע התחיל לה ב-1964 כשנדרש להלחין פסקול לגרסתו של רוז'ה ודים ל"הסיבוב" הקלאסי של מקס אופולס. כעבור שנתיים כתב את המוזיקה לסרטו של ז'אן-לוק גודאר, Masculin/Feminin ("גברי, נשי").
בשנת 1965 בתיווכו של פייר ברוך פגש את הבמאי קלוד ללוש שפנה אליו כדי להלחין את הפסקול של הסרט "גבר ואישה". בשנת 1966 זכה סרט זה בהצלחה בינלאומית, ובמספר פרסים של האקדמיה האמריקאית לקולנוע. לה עצמו נבחר כמועמד לפרס גלובוס הזהב בקטגוריה "הפסקול האוריגינלי הטוב ביותר". הצלחה התחלתית זו פתחה בפניו הזדמנויות עבודה חדשות בתעשיית הקולנוע בארצות הברית, בבריטניה וגם בצרפת, בה המשיך לשתף פעולה עם קלוד ללוש בכל סרטיו[3],לרבות Vivre pour vivre (1967), Un homme qui me plaît (1969), Le voyou (1970) ו- (1979) Les Bons et les Méchants (1973), A Nous Deux הופיע אף בתפקיד משני בסרטו של ללוש "Smic,Smac,Smoc" (1971). ב-1968 הלחין את פסקול הסרט "מאיירלינג".
לה נודע גם בעזרה שנתן לזמרת מיריי מאתייה על ידי שירים רבים שהוא כתב עבורה.
בשנת 1970 הלחין לה את הפסקול לסרט של רנה קלמאן "Le passager de la pluie". הוא נמכר במעל מיליון עותקים ובספטמבר 1971 זכה בדיסק זהב.
בשנת 1970 זכה פרנסיס לה באוסקר על מוזיקת הסרטים הטובה ביותר, ובגלובוס הזהב על הפסקול המקורי הטוב ביותר, עבור המוזיקה לסרט "סיפור אהבה" (Love Story). האלבום עם הפסקול התמקם במקום השני בדירוג המגזין "בילבורד". נושא הסרט "Where Do I Begin" למילים של קרל סיגמן ובביצוע הזמר אנדי ויליאמס הפך ללהיט. השיר הוקלט על ידי לה עצמו בליווי תזמורת, וכן על ידי שירלי באסי והנרי מנסיני.
הנושא של הסרט "סיפור אהבה" הושמע גם בשנת 1978 בסרט המשך "הסיפור של אוליבר", שבו הפסקול נכתב על ידי לי הולדריג'.
לה כתב בהמשך מוזיקה לעוד סרטים רבים ומגוונים, ביניהם "מיירלינג", Three into Two Won't Go, נולדה לתהילה, Édith et Marcel וכן לסרטי מייקל וינר -(I'll Never Forget What's'is name) ו"Hannibal Brooks". לה זכה בהצלחה גם בכתיבת הפסקול לסרטים ארוטיים קלילים כמו "עמנואל 2" (1975) ו"ביליטיס" (1977). המוזיקה לסרט האחרון קטפה שבחים רבים ונמכרה במעל מיליון עותקים ברחבי העולם. ב-1985 הלחין את הפסקול לסרט מארי.
בבריטניה ידוע במיוחד מנגינתו "Aujourd'hui C'est Toi" (היום זו את), שהיה הנושא המוזיקלי של תוכנית התחקירים "פנורמה" בערוץ הטלוויזיה BBC. ידועות יותר הן גם מנגינות שכתב לסרטים "La bonne année" ו- "Le passager de la pluie" במהלך הקריירה של ארבעים שנה, כתב לה גם מוזיקה לתוכניות טלוויזיה, לבד או יחד עם אחרים.
בסך הכל הלחין פרנסיס לה מעל 600 שירים ומעל 100 פסקולים. עם שיריו המפורסמים נמנה גם הלהיט של פרי קומו - I Think of You, למילים של רוד מקקואן.
חיים פרטיים
פרנסיס לה היה נשוי משנת 1968 לדגמר פיץ ונולדו להם שלושה ילדים: שני בנים ובת.
1988 - פרס סזאר לפסקול הטוב ביותר - עבור "Itinéraire d'un enfant gâté
1972 - פרס הפסטיבל למוזיקה בבלגרד
1972 - פרס בפסטיבל השירים בטוקיו - עבור השנסון Pour un homme
1973 - מסדר האמנויות והספרות של צרפת בדרגת אביר
1974 - פרס בפסטיבל השירים של טוקיו - עבור השנסון "Et ce soir tu teléphones
2014 - הפרס למפעל חיים בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע בגנט
2014 - הפרס למפעל חיים מטעם האקדמיה העולמית לפסקולים
מועמדויות רשמיות לפרסים
1966 לפרס גלובוס הזהב לפסקול המקורי הטוב ביותר - עבור "גבר ואישה"
1967 לפרס BAFTA ע"ש אנתוני אסקווית' לפסקול המקורי הטוב ביותר - עבור Vivre pour vivre
1967 לפרס גלובוס הזהב לפסקול המקורי הטוב ביותר- עבור Vivre pour vivre
1970 לפרס גראמי לפסקול המקורי הטוב ביותר- עבור "סיפור אהבה"
1973 לפרס BAFTA ע"ש אנתוני אסקווית' למוזיקה לקולנוע - עבור La Bonne année
1977 - לפרס סזאר על המוזיקה לקולנוע הטובה ביותר - עבור "Bilitis"
1981 - לפרס סזאר על המוזיקה לקולנוע הטובה ביותר - עבור "Les Uns et les autres"
1977 - יחד עם קלוד בולינג - לפרס סזאר על המוזיקה לקולנוע הטובה ביותר - עבור "Hasards ou coïncidences"
לחניו העיקריים
פרנסיס לה הלחין מעל 500 שנסונים.
בצרפת:
אדית פיאף: L'homme de Berlin (האיש מברלין) ב-1960, C'était pas moi (זאת לא הייתי אני) ו Les gens (האנשים) ב 1961.
ז'קלין דילאק: Lorsqu'on est heureux (כשמאושרים) ו Venise sous la neige (ונציה תחת השלג) ב-1967, On pleure le matin ב-1968, (בוכים בבוקר) Quand (מתי) ב-1969, Lettre des îles (מכתב מן האיים) ו- Londres ce soir (לונדון הערב) ב-1970.
ניקול קרוזי: Un homme et une femme ב-1966 (מילים:פייר ברוך), Vivre per vivre ב-1967, Killy ב-Where Did Our Summers Go ב-1968, Le passager de la pluie el 1969, Les Uns et les Autres ב-1981, Femme parmi les femmes, Il y avait, Images, Avant toi ו- Un deuxième amour ב-1984, Itinéraire d'un enfant gâté ב-1988, Les clés du paradis ב-1990.
C'est ton nom ב-1966 (מילים:פרנסואז דורן);
Tu riais, Je n'ai jamais eu de poupées, Je ne sais rien de toi, Je t'aime à en mourir, Tout a changé sous le soleil ו- Tout per être heureux ב-1972, La bonne année ב-1973, Je t'aime avec ma peau ב-1978, אחר כך La vie n'est plus la vie sans nous, Chansons des rues (2002), Un peu d'espérance (2005), Mayerling, Une histoire d'amour ואחרים.
נואל קורדייה: J'avais 16 ans ב-1968, Les oiseaux ב-1969.
פייר ברוך (בארו): À l'ombre de nous ב-1966, Descente ב-1968.
ניקולטה: Le petit matin ב-1971, Autant mourir au soleil ב-1973.
ניקול מארטן: Je lui dirai ב-1976, Bonsoir tristesse, Quand on s'en va le cœur oublie ו- Vivre d'amour ב-1977, Ta vie, Un autre jour ו- De la pluie à l'amour ב-1978, Quelques pas dans la ronde ב-1979.
פביין טיבו: À nous deux ב-1979, Femme de l'univers ב-1983.
.svg){kind=logo}
