פיליפילי בסווהילית פירושו "פלפל". רומניזציות אחרות כוללות את השם פילי פילי (pili pili) ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ופרי פרי (peri peri) במלאווי, שתיהן נגזרות מהגיות שונות של המילה בחלקים שונים של אפריקה דוברת הבנטו. האיות פרי פרי נפוץ אף הוא באנגלית בשל השימוש בו בדרום אפריקה, אולם בפורטוגל ובמדינות דוברות פורטוגזית כמו מוזמביק, שהיא ערש השימוש המודרני בפלפל, רווח האיות פירי-פירי[4].
המילון האנגלי של אוקספורד מגדיר את המונח "piri-piri" כמילה לועזית שמשמעותה "רוטב חריף מאוד עשוי מפלפלוני צ'ילי אדומים", ומייחס את מקורו למילה "פלפל" (ככל הנראה במובן הילידי-אפריקאי) בשפת הרונגה, השפה של דרום מוזמביק, שם פיתחו מגלי ארצות מפורטוגל את הזן המתורבת מפלפל מלגואטה[5][6].
מאפייני הצמח
צ'ילי פירי פירי מיובש
צמחי הפירי פירי הם על פי רוב עבותים מאוד ומגיעים עד לגובה של 45–120 סנטימטרים (18–47 אינץ') עם עלים באורך 4–7 סנטימטרים (1.6–2.8 אינץ') ורוחב 1.3–1.5 סנטימטרים (0.51–0.59 אינץ'). הפירות הם בעלי מבנה מחודד עם קצה קהה, ואורכם 2–3 סנטימטרים (0.79–1.18 אינץ'). צבע התרמיל הבוסרי הוא ירוק; הצבע הבשל הוא אדום עז או סגול. הפלפל מכונה גם בשם צ'ילי-עין-הציפור, ומידת החריפות שלו יכולה להגיע עד לכדי 175,000 יחידות חום בסולם סקוביל[7].
טיפוח
כמו כל פלפלי הצ'ילי, גם הפירי-פירי הוא צאצא של צמחים שמקורם ביבשת אמריקה, אך הוא גדל כצמח בר באפריקה במשך מאות בשנים, וכיום הוא מתורבת ומעובד מסחרית בזמביה, אוגנדה, מלאווי, זימבבואה ורואנדה[8]. הוא גדל בעיקר במלאווי, אתיופיה, זמביה, דרום אפריקה, גאנה, ניגריה, זימבבואה, מוזמביק ופורטוגל. הוא מעובד הן לעיבוד מזון מסחרי והן לשימוש בתעשיית התרופות. התירבות והגידול של הפירי-פירי הוא עתיר עבודה.[8]
רוטב פירי-פירי
רוטב פירי-פירי
רוטב פירי-פירי הופק במקור על ידי ערבוב פלפל עם תבלינים שהפורטוגלים ייבאו מהטריטוריות שלהם באסיה ובהודו.
כפי הנראה הרוטב הופק לראשונה באחד האזורים באימפריה הפורטוגזית, אך אין מקורות מהימנים לגבי המיקום המדויק בו הוא פותח[9][10]. הרוטב עשוי מפלפלי פירי-פירי, המשמשים כתיבול או כמשרה.
בנוסף לפופולריות הגדולה של הרוטב בפורטוגל ובאזור דרום אפריקה (אנגולה, נמיביה, מוזמביק ודרום אפריקה)[11], הרוטב נפוץ מאד גם בבריטניה בשל הצלחתה של רשת המסעדות הדרום אפריקאיתNando's .
המתכונים משתנים מאזור לאזור, ולפעמים אף בתוך אותו אזור בהתאם לשימוש המיועד (למשל, בישול לעומת תיבול המנה בשולחן), אבל מרכיבי המפתח הם צ'ילי ושום, על בסיס של שמן או חומץ[12][13].
מרכיבים נפוצים נוספים הם מלח, אלכוהול (על פי רוב וויסקי), קליפת הדרים, בצל, פלפל, עלי דפנה, פפריקה, פלפל מתוק מזן פימיינטו, בזיליקום, אורגנו וטרגון[14].
