הסרט מבוסס על שילוב של שני ספרים שונים מאת סייד קשוע: החלקים הראשונים בסרט שמתארים את חייו של איאד בעיירתו וכתלמיד צעיר, לקוחים מהספר של קשוע "ערבים רוקדים" (2002), ואילו החלקים לאחר מכן המדברים על תקופת התיכון ובהמשך גם על החלפת הזהות של איאד עם יונתן, מבוססים על ספרו של קשוע "גוף שני יחיד" (2010).
הפקה
הרעיון להפקת סרט על פי ספרו סייד קשוע "ערבים רוקדים", עלה לראשונה בשנת 2004, על ידי התסריטאי עלאא חליחל, שכתב תסריט המבוסס על הספר. את הסרט היה אמור לביים הבמאי האיטלקי רוג'ירו גבאי, והשחקן המצרי עומאר שריף הביע את הסכמתו להשתתף בסרט[1]. אולם לבסוף ההפקה לא יצא לפועל.
בשנת 2005 עובד הספר "ערבים רוקדים" להצגת יחיד בכיכובו של נורמן עיסא במסגרת פסטיבל תיאטרונטו. ההצגה זכתה לציון לשבח בפסטיבל[2].
בסוף 2009 הגיעה הבמאית הברזילאית, קטיה לונד, לישראל להפקת הסרט לפי תסריט שכתב קשוע עצמו, אך גם הפקה זו לא יצא לפעול[3].
בתחילת 2011 הוכרז במסיבת עיתונאים בברלין על הפקה של הסרט בבמאי ערן ריקליס כקופרודוקציה ישראלית-גרמנית-צרפתית-בלגית-קנדית, בתקציב של 3 מיליון דולרים, ובתמיכת קרן הקולנוע הישראלי[4]. עם זאת הפקת הסרט התעכבה ורק כעבור שלוש שנים הושלמה. במאי 2014 הסרט נבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע ירושלים[5], אך תחילת מבצע צוק איתן של צה"ל, והמצב הביטחוני המתוח באותה עת דחו את השלמת הסרט בארבעה חודשים נוספים, ואף שמו שונה במעט, ונוסף לו כותרת משנה - ״זהות שאולה״, כל זאת על מנת להימנע מפרובוקציות[6]. הסרט גם נבחר להקרנה בפסטיבל לוקרנו[7] השווייצרי.
הסרט מתאר את סיפורו של איאד, נער ערבי-ישראלי מהכפר טירה שנשלח ללמוד בפנימייה ישראלית למצוינות, התיכון הישראלי למדעים ואומנויות שבירושלים. בילדותו איאד מתואר כאינטליגנט, דבר שדוחף את משפחתו לנסות לתת לו את החינוך הטוב ביותר שהם יכולים לתת לו. בבית הספר העברי שאליו הוא מתקבל, איאד מוצא את עצמו מתמודד עם בעיות של שפה, תרבות וזהות. בעיות אלו מקשות עליו להיטמע בחברה היהודית. דבר נוסף המקשה על ההיטמעות הוא האינתיפאדה הראשונה ומלחמת המפרץ המתרחשות בתקופה בה מתקיים הסרט, מה שמעורר עוינות כלפי הערבים מצד החברה היהודית. כחלק מתוכנית הלימודים של בית הספר הישראלי למדעים ואומנויות, כל תלמיד מתנדב ותורם חלק מזמנו לחברה. בסרט, איאד מתנדב לעזור לילד עם מוגבלויות מוטוריות ששמו יונתן. יונתן חולה במחלת ניוון שרירים ובמהלך הסרט מצבו מתדרדר עד כדי כך שבסוף הסרט הוא נפטר בעודו נער. במהלך המפגשים ביניהם, איאד ויונתן מתחברים ומבלים זמן רב ביחד. במקביל, בתיכון, איאד מתחיל לצאת עם נערהיהודייה ששמה נעמי (בגילומה של השחקנית דניאל קיציס). הזוגיות ביניהם עוברת מכשולים רבים בגלל היותו ערבי והיותה יהודייה. המכשולים הללו מוצבים בעיקר על ידי החברה, דבר שגורם לנעמי להיפרד מאיאד בסופו של דבר. בסוף הסרט, איאד מנצל את פטירתו של חברו יונתן כדי לגנוב את זהותו, על מנת לאמץ לעצמו "זהות יהודית". בכך מתחמק איאד מכל המכשולים שנאלץ להתמודד איתם בגלל זהותו הערבית.
בעזרת אמצעים ספרותיים רבים בסרט ניתן להבין באופן ברור יותר את המסר של הסרט.
כבר מתחילת הסרט ניתן לראות כי מתחילה להיבנות הצגת העובדה כי איאד חכם ומוכשר. דוגמה לכך היא כאשר חישב תרגיל מתמטי מסובך בראש, או כאשר פתר חידה שאף אחד בכפר שבו גר לא הצליח לפתור. בניית דמות זו מרמזת על עתידו של איאד, שהוא להגיע "יותר רחוק" ממשפחתו או משאר תושבי הכפר.
בתחילת הסרט ניתן לראות כי בבית ספרו של איאד שרים את השיר "שלום עליכם". אך עצם הצגת השיר מדגישה כמה אין שלום בשיעור. לאחר מכן, בא ילד יהודי לביתו של איאד, ובכך ניתן לראות התחלה של תקווה לכך שאולי יהיה שלום. אך מיד לאחר מכן ניתן לראות את רתיעתו של הילד היהודי ובעזרת ניגוד זה ניתן לראות כי אין שלום.
כשאיאד מגיע לתיכון הוא מבין כי יש עליו מעין נטל של להיות "הערבי הסטריאוטיפי" בתוך החברה היהודית שבבית הספר. תחילה איאד מנסה להימנע מלהיות תחת סטיגמה זו אך רק לאחר שהוא מקבל על עצמו את "הנטל" הוא מתחיל להשתלב בחברה שסביבו. בכך ניתן לראות כי החברה הערבית יכולה לנסות להשתלב בחברה הישראלית-יהודית רק אם הם יקבלו על עצמם את הדמות שהחברה רוצה שהם יהיו.
מוטיב חזק הנמצא בסרט הוא ההקבלה בין יונתן לבין איאד. ההקבלה העיקרית היא הקבלה בין מוגבלותם - המוגבלות של יונתן (ניוון שרירים עקב מחלה המחמירה יחד עם התמשכות הסרט), וה"מוגבלות" של איאד (היותו ערבי, שבניגוד ליונתן מוגבלותו "משתפרת" ככל שהסרט ממשיך). לשניהם המוגבלות מפריעה בהשתלבות יום-יומית בחברה, ועצם היותם "מוגבלים" קירב ביניהם וגרם לחיבור החזק שלהם. בכך ניתן לראות כי להיות ערבי היא באמת מוגבלות בחברה הישראלית כיום, והיא מקשה על חייהם של הערבים-ישראלים.
בסוף הסרט מוצגת קבורתו של איאד, אך יונתן הוא הנקבר ואיאד לוקח לו את זהותו. בכך ניתן לראות סמל ל"לידה מחדש" של איאד. יחד עם לקיחת הזהות של יונתן, איאד מקבל חיים חדשים וקלים יותר. ניתן לראות כבר דוגמה ראשונה להקלה על חייו של איאד בכך שעבר במחסום בכביש ללא שום בעיה, בניגוד לבדיקה הביטחונית שעבר לאחר שנשמע מדבר ערבית מוקדם יותר בסרט.
ניתוח פוליטי
בגלל העובדה שהסרט מראה את חייו של נער ערבי העוזב את חייו בטירה ועובר לבית ספר לתלמידים מצטיינים ומחוננים, התיכון הישראלי למדעים ואומנויות, בתקופת מלחמת המפרץ, ברור שהיחסים בין הערבים ליהודים יהוו חלק ניכר ממנו. מתחילת הסרט ועד סופו הסכסוך בין הלאומים האלו מוצג כמעט בכל סצנה.
הסרט מתחיל ב-1982, השנה בה אירעה מלחמת לבנון הראשונה. מהרגע הראשון נראה כי בעיר ערבית כמו טירה יש תשתיות רעועות. דוגמה לכך היא שבתחילת הסרט איאד צריך לטפס על עמוד חשמל כדי לסדר את קליטת הטלוויזיה בביתו. בסצנות בעירו רואים מטוסי קרב עוברים ברקע ובבית ספרו כל הילדים מציינים כי הוריהם עובדים בעבודות פשוטות ופיזיות, למשל עבודה במוסך או בקטיף. תיאור המקום שבו איאד גדל מראה כמה החיים לא מתקדמים בעיר ערבית ישראלית וכמה הנוכחות היהודית מורגשת בחייהם בתור כובשים ומאיימים שטסים במכונות מלחמה, בזמן שהם מתקשים לראות טלוויזיה.
בבית הספר היסודי של איאד מחנכים בסתר את התלמידים בגישה עוינת נגד היהודים. הגישה הזאת באה לידי ביטוי בכך שהמורה של איאד מציג לתלמידיו מפה של פלסטין ומספר להם שזאת המדינה בה הם חיים. ברגע שהמנהל (שמנסה להתיידד עם היהודים ולהידמות אליהם) נכנס לכיתה, המורה מכסה את המפה במפה רגילה.
כאשר הסרט קופץ לשנת 1988, השנה שאיאד עובר לפנימייה הישראלית, ניתן לראות כי מצב התשתיות בכפר כמעט ולא השתנה מאז הסצנות הראשונות כשהוא ביסודי. כאשר מבשרים לאיאד שהוא התקבל לבית הספר בירושלים האישה בטלפון טועה בשמו ומכנה אותו בשם ערבי אחר - עאיד. גם בבית הספר מורים ממשיכים לקרוא לו בשם השגוי. בלבול השמות מראה את הפער הגדול בין היהודים והערבים ואולי גם מצביע על עליונותם של היהודים שלא מתאמצים לזכור את שמו, ואפילו במקום שאמור לחנך. דוגמה נוספת המראה את נחיתות הערבים בבית הספר נמצאת בסצנה שבה איאד פוגש את המנקה הערבי. המנקה הוא הערבי היחיד למעט איאד בבית הספר (שמוצג בסרט) ובכך מתאר את מצבם הנחות של הערבים בחברה הישראלית והנידוי של איאד מהחברה היהודית.
במהלך הזמן שלו בפנימייה אפשר לראות כמה קשה לנער ערבי לחיות בסביבה יהודית. הקשיים מתבטאים בין השאר בכך שכאשר הוא מסתובב עם החברה היהודית שלו בירושלים, חייל עוצר אותו כדי לבדוק פרטים עליו רק מכיוון ששמע אותו מדבר ערבית. בנוסף, החברה שלו לא מספרת להוריה עליו משום שהוריה אמרו לה כי מעדיפים אף שיהיה לה סרטן מאשר חבר ערבי. בסופו של דבר, כאשר היא כן מספרת להוריה על הזוגיות, הוריה מוצאים אותה מבית הספר וזוגיותם צריכה להמשך בסודיות. יתר על כך, לבסוף חברתו נפרדת ממנו לאחר שהצבא, בעת מיונים לתלפיות, חוקר אותה על האם יש לה קשרים עם בני מיעוטים.
בשנת 1991, השנה שבה אירעה מלחמת המפרץ, ניתן לראות דוגמה נוספת לשנאה המופנית ליהודים מטעם הערבים. הערבים שמחים ורוקדים כאשר נורו טילים על ישראל, ואף מוכנים לסכן את חייהם בשביל לעלות לגג כדי לראות את הטיל ולקוות שיפגע ביהודים. בנוסף לכך הם מתפללים שסדאם חוסיין יחריב את ישראל וכועסים מאוד כשהוא מפסיד במלחמה.
לקראת סוף הסרט איאד משתמש בתעודת הזהות של חברו היהודי החולה במחלת ניוון שרירים על מנת שיקבלו אותו להיות מלצר, מכיוון שכאשר השתמש בתעודת זהות ערבית לא קיבלו אותו. בסוף הסרט, כאשר חברו מת, איאד משתלט על זהותו היהודית ו"נותן" לחברו את זהותו הערבית. הסרט מראה לנו כאן עד כמה חייו של ערביי ישראל קשים. למעשה, הקשיים כל כך גדולים, שגיבור הסרט העדיף לזייף את מותו ולחיות בזהות של בן אדם אחר מאשר לשאת בהם.
ניתוח אזרחי
בסרט ניתן לראות דגש והתמקדות בנושא של היטמעות בחברה הישראלית. איאד, נער שמגיע מכפר ערבי, מנסה להשתלב בחברה הישראלית היהודית ונתקל בקשיים רבים. בבית הספר צוחקים עליו בגלל דתו, מוצאו ושפתו ומחוץ לבית הספר הוא מתקשה במציאת עבודה בחברה היהודית, בגלל היותו ערבי. בכך, הסרט מדגיש הן את חלקי הדמוקרטיה הרפובליקנית הליברלית[9] שבישראל, והן את חלקי הדמוקרטיה הליברלית הרב לאומית[9] של ישראל. קשה להגדיר איזו משטר דמוקרטי ליברלי יש כיום בישראל מכיוון שמצד אחד ישראל היא מדינה יהודית בלבד ולכן צריכה להיות ליברלית רפובליקנית אך מצד שני ישראל מכירה ברב-לאומיותה ומתייחסת לכל לאום בנפרד כמו מדינה ליברלית רב לאומית.
הסרט מראה ומדגיש את הפן הליברלי הרב לאומי שבישראל על ידי הדגשת השוני והבידוד בין ה"עולם הערבי" לבין ה"עולם היהודי". הסרט מזכיר גם את הפן הליברלי רפובליקני שבישראל לא פעם, לדוגמה כאשר שומעים ברדיו כי סוגרים את המעברים לשטחים בחג או כאשר איאד נעצר לבדיקה על ידי חייל יהודי מכיוון שדיבר ערבית לידו.
בקבוצות הלאום השונות בישראל יש לחץ אדיר להיטמע בחברה. ניתן לראות את תופעה זאת בכל מדינות העולם. לדוגמה, מדיניות כור ההיתוך בעבר בארצות הברית שגרסה כי הזהות האמריקנית היא ערבוב של כל התרבויות, ומהגר היה מצופה להיטמע אליה מיד. הסרט הזה, בשונה למדיניות כור ההיתוך בארצות הברית מראה כי אין אפשרות לערבים להיטמע לחברה היהודית. לא מכיוון שהיחיד לא מסוגל, אלא מפני שהחברה לא מוכנה לזה עדיין. ניתן לראות זאת בבירור כאשר איאד אומר שלפעמים הוא שוכח שהוא ערבי ויונתן עונה שלא ידאג כי "תמיד יהיה מישהו שיזכיר לך את זה". ניתן לראות את זה גם במקום עבודה הראשון של איאד, שם אחד העובדים הערביים אומר שהדרך היחידה לקבל קידום היא להיוולד מחדש כיהודי. החלק האחרון בסרט, בו איאד לוקח את הזהות של יונתן, מראה את האבסורדיות בדיכוי ההטמעה על ידי החברה, הרי ההבדל בין איאד לכל יהודי אחר מבוסס רק על דף נייר אחד קטן.
חייו של הכותב
חלקים מהסרט ערבים רוקדים מתארים את חייו האמיתיים של הסופר סייד קשוע. קשוע נולד בטירה למשפחה ערבייה מוסלמית, כמו הדמות המרכזית בסרט, איאד. בנוסף, קשוע התקבל לתיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים כשהיה בן 15 כמוהו. המאורעות שהתרחשו בבית ספרו של איאד והרגשת האי-שייכות והבידוד שאיאד חווה מבוססות על רגשותיו וחוויותיו האמיתיות של קשוע. לדוגמה, הסצנה בסרט בה ילדים מחוץ לבית הספר של איאד שרים "מוחמד מת" כנראה מבוסס על תקרית בה ילדי בית הספר הסמוך שרו לקשוע באוטובוס "מוות לערבים". בשונה מהסרט, קשוע לא יצא הרבה מהפנימייה, לא פרש ממנה ולא שינה את זהותו[10].
על פי נתוני המועצה הישראלית לקולנוע ומשרד התרבות והספורט, תקציב הסרט עמד על מעל ל-11 מיליון שקל (רובו מקרנות וגופי שידור בחו"ל), אך רק כ-48 אלף צופים צפו בסרט זה באולמות הקולנוע בישראל, במהלך שנת 2014[12].
