עוצמה לישראל היא סיעה ימנית המאמינה שלעם היהודי ישנה זכות נצחית על ארץ ישראל. במצעה כתוב: "ארץ ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי מאז ומקדם". סיעת "עוצמה לישראל" מצהירה: "זכותנו על ארץ ישראל איננה ניתנת לערעור, ומכריזה שאנו חיים כאן בתוקף זכותנו בת אלפי השנים ונמשיך לחיות בארץ ישראל לעד".
במצעה כותבת הסיעה שהיא תפעל להעמקת הזהות היהודית בקרב בני הנוער, וזאת באמצעות חינוך. המפלגה מכירה בשפה העברית כשפה הרשמית של מדינת ישראל.
בתחום הכלכלי הסיעה תפעל למלגה מלאה לחיילים משוחררים (לוחמים ותומכי לחימה), הסרת המע"מ על רכישת דירה ראשונה, הוזלת עלויות הבנייה בפריפריה ויצירת מקומות תעסוקה בגליל ובנגב. כמו כן, "סיעת עוצמה לישראל תפעל להגברת התחרות ההוגנת במשק וביטול מונופולים, תוך שמירה על האינטרסים הכלכליים של ישראל וחיזוקם".
בתחומי החוק והמשפט תפעל הסיעה להפרדת התביעה הכללית ממוסד היועץ המשפטי לממשלה, שינוי האופן המקובל כיום של בחירת שופטים ו"אכיפת חוק השוויוניות על כל אזרחי ישראל בכל המישורים, כגון: תשלומי ארנונה ומיסים, חוקי בנייה ותחבורה וכדומה" כאשר ההצהרה האחרונה מכוונת בעיקר כלפי ערביי ישראל, שלפי הסיעה המדינה נמנעת מלאכוף עליהם את החוק בגלל פחד ממהומות אלימות.
במהלך הכנסת השמונה עשרה הודיעו נציגי מפלגת "תקומה" בסיעת "האיחוד הלאומי", יעקב כץ (כצל'ה) ואורי אריאל, על כוונתם לרוץ במשותף עם הבית היהודי (המפד"ל), זאת מבלי להתייעץ עם שאר חברי סיעתם.
לאחר שהיה ברור שאמצעי הגישור לא מועילים הודיעו ראש מפלגת "התקווה" פרופסור אריה אלדד וראש מפלגת "חזית יהודית לאומית" ד"ר מיכאל בן-ארי, שיחד עם ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר החליטו לפרוש ממפלגת "ארץ ישראל שלנו", על ריצה ברשימה משותפת בשם "עוצמה לישראל". בראש הרשימה המשותפת הוצב ח"כ פרופסור אריה אלדד ("התקווה"), אחריו ח"כ הד"ר מיכאל בן-ארי וברוך מרזל ("חזית יהודית"), אריה קינג ("התקווה") ואיתמר בן-גביר ("חזית יהודית"). לאחר המקום הרביעי דורגו לסירוגין נציג מרשימת ממפלגת "חזית יהודית" לכנסת ולאחריו נציג מרשימת מפלגת "התקווה" לכנסת[1].
