סטנלי קאבל

סטנלי לואי קאבל
Stanley Louis Cavell

קאבל בפריז, 2015
לידה	1 בספטמבר 1926 אטלנטה, ארצות הברית
פטירה	19 ביוני 2018 (בגיל 91) בוסטון, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות מאונט אובורן
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, בית הספר ג'וליארד
מוסדות	אוניברסיטת הרווארד אוניברסיטת שיקגו אוניברסיטת וסליין אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
מונחה לדוקטורט	James F. Conant, אלי פרידלנדר, William Rothman
זרם	פוסט-פילוסופיה אנליטית, פרפקציוניזם (אנ')
תחומי עניין	אסתטיקה, פילוסופיה של השפה, אתיקה, ספרות, קולנוע, פילוסופיה של הקולנוע, תאוריה קולנועית, מוזיקה, פילוסופיה של המוזיקה
עיסוק	פילוסוף, aesthetician, אוטוביוגרף, מרצה באוניברסיטה, סופר
הושפע מ	קירקגור, אמרסון, תורו, ניטשה, ויטגנשטיין, אוסטין, היידגר, פרויד, רנואר, באזאן, קון
השפיע על	שושנה פלמן, תומאס קון, טרנס מאליק, קורנל וסט, ז'אק אודיאר, אלי פרידלנדר
מדינה	ארצות הברית
פרסים והוקרה	Carus Lectures (1988) מדליית יובל המאה של הרווארד עמיתי מקארתור
בן או בת זוג	Marcia Cavell
www.stanley-cavell.net

סטנלי לואי קאבל (באנגלית: Stanley Louis Cavell; 1 בספטמבר 1926 – 19 ביוני 2018) היה פילוסוף, תאורטיקן קולנוע ומוזיקאי יהודי-אמריקאי, ושימש פרופסור אמריטוס באוניברסיטת הרווארד. תחומי העניין העיקריים שלו היו אסתטיקה, אתיקה, פילוסופיה של הלשון ופילוסופיה של הקולנוע. כפרשן, הוא התמחה בפילוסופיות של ויטגנשטיין, אוסטין, אמרסון, תורו, והיידגר.

קאבל ידוע בין היתר כמי שזיהה וניתח בקולנוע ההוליוודי את תתי-הז'אנרים: "קומדיית הנישואים מחדש" ו"מלודרמת האישה האלמונית" (The Melodrama of the Unknown Woman).

ביוגרפיה

קאבל בשנת 2016

קאבל נולד למשפחה יהודית באטלנטה, ג'ורג'יה. אמו, שהייתה פסנתרנית מקומית ידועה, לימדה אותו לנגן בפסנתר מגיל צעיר.^[1] בזמן השפל הגדול, קאבל והוריו נדודו מדירה לדירה, ועברו מאטלנטה לסקרמנטו, קליפורניה.^[2] בנעוריו, קאבל ניגן בסקסופון אלט והיה הנגן המוביל הצעיר ביותר בלהקת ג'אז שחורה מקומית בסקרמנטו.^[3] בבגרותו התקבל לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי והתמקד במוזיקה. שם, יחד עם חברו בוב תומפסון (אנ'), עמו נשאר בקשרי ידידות לאורך כל חייו.^[4] קאוול למד, בין השאר, עם רוג'ר סשנס מילטון בביט, וארנסט בלוך.^[5] לאחר שהשלים את לימודיו בברקלי ב-1948 הוא נשר מתוכנית הקומפוזיציה של ג'וליארד לאחר שלטענו חש חוסר אותנטיות בתור מוזיקאי. ועבר להתמקד בפילוסופיה.^[6]

קאבל למד לתואר שני בפילוסופיה בUCLA, ולאחר מכן עבר לאוניברסיטת הרווארד.^[7] כסטודנט הושפע רבות מהפילוסופיה של השפה של ג'ון אוסטין. בשנת 1954 הוענקה לו מלגה באגודת העמיתים בהרווארד. בשנת 1956, לפני שסיים את הדוקטורט, כבר התמנה למרצה לפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.^[8]

בשנת 1957 נולדה בתו רייצ'ל לי קאבל, מאשתו, מרסיה קאוול, ממנה התגרש ב-1961. בשנים 1962–1963 קאבל היה עמית במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת פרינסטון, ניו ג'רזי, שם התיידד עם הפילוסוף הבריטי ברנרד ויליאמס.^[9] בשנת 1963 חזר למחלקה לפילוסופיה של הרווארד, שם הפך לפרופסור בקתדרה על שם וולטר מ. קאבוט ל"אסתטיקה ולתיאוריה הכללית של הערך".^[10]

בשנת 1964 היה פעיל במה שלימים כונה "פרויקט הקיץ של מסיסיפי" (אנ') שנועד להעלות את אחוז ההצבעה בקרב הקהילה האפרו-אמריקאית.(אנ') בשנת 1967 נישא לאשתו השנייה, קתלין (כהן) קאבל. בשנת 1969 במהלך הפגנות הסטודנטים, קאבל סייע, יחד עם עמיתו, הפילוסוף הפוליטי המשפיע ג'ון רולס, לקבוצת סטודנטים אפרו-אמריקאים לנסח טיוטה למצע עבור הקמת המחלקה ללימודים אפריקאים ואפרו-אמריקאים באוניברסיטת הרווארד.^[11]

בשנת 1976, נולד בנו הראשון, בנג'מין. בשנת 1979 סייע להקים את ארכיון הקולנוע של הארוורד יחד עם הבמאי הדוקומנטרי רוברט ה. גרדנר (אנ').^[12] בשנת 1984 נולד בנו השני דייוויד. בשנת 1992 זכה להימנות עם עמיתי מקארתור. בין השנים 1996–1997 שימש כנשיא APA, האגודה האמריקאית לפילוסופיה (אנ'). קאבל נשאר בהארווד עד 1997. אז החל ללמד באוניברסיטת ייל ובאוניברסיטת שיקגו. בשנת 1997 כמו כן, לימד באוניברסיטת אמסטרדם בקתדרה על שם שפינוזה.^[13]

קאבל נפטר ב-19 ביוני 2018, בגיל 91 בבוסטון, מסצ'וסט, מאי-ספיקת לב.^[14]

פילוסופיה

אף על פי שקיבל את הכשרתו האקדמית במסגרת המסורת של הפילוסופיה האנליטית האנגלו-אמריקאית, קאבל הושפע גם רבות מהפילוסופיה הקונטיננטלית. קאבל כתב רבות אודות הוגים משתי המסורות, ובעיקר על לודוויג ויטגנשטיין, ג'ון אוסטין ומרטין היידגר, כמו גם על הטרנסצנדנטליסטים האמריקאים הנרי דייוויד תורו וראלף ולדו אמרסון. מחקריו הפילוסופים היו אינטרטקסטואלים וכללו התייחסות לתאוריה קולנועית ולתורת הספרות, כאשר עבודתו משלבת גם אלמנטים אוטוביוגרפיים הנוגעים לאופן שבו מחשבותיו אודות ויחד עם ההוגים אותם הוא סוקר השפיעו על השקפותיו האישיות בתחומי האמנות ומדעי הרוח, ולא נותרו בגדר מחקר פילוסופי טכני גרידא.

הדיסרטציה של קאבל, שנכתבה בשלהי שנות ה-50, צברה קהל רב במשך השנים ולאחר מכן נערכה מחדש והתפרסה ב-1979 תחת הכותרת The Claim of Reason: Wittgenstein, Skepticism, Morality, and Tragedy (טענת התבונה: ויטגנשטיין, ספקנות, מוסר וטרגדיה).

קאבל ביסס את מעמדו כהוגה מקורי באסופת המאמרים שפרסם בשנת 1969 Must We Mean What We Say? (האם אנו חייבים להתכוון למה שאנו אומרים?). במאמרים אלו קאבל התייחס לנושאים כגון שימוש בשפה, מטאפורה, ספקנות, טרגדיה ופרשנות ספרותית. תמה עיקרית שעולה במאמרים אלו הוא הניסיון לחשוב על השימוש בשפה בהקשר יומיומי, תוך התייחסות לגישה האנאליטית שכונתה "פילוסופיה של שפה יומיומית" (Ordinary Language Philosophy) אותה העריך אך גם ביקר. אחד המאמרים באסופה, "Music Discomposed" עסק בשאלה "כיצד אפשר לחשוף רמאות באמנות?". השאלה מנוסחת בעזרת עולם המונחים של מלחינים כגון קייג' ושטוקהאוזן, וכנראה שמקורה גם באי הוודאות של קאבל עצמו כמוזיקאי צעיר בברקלי. במאמר זה קאבל טען כי:

"אין מאפיין אחד, או מערך סופי של מאפיינים, שאפשר לתאר במדריכים טכניים, ואין מבחנים מוגדרים שלפיהם אפשר לזהות ולחשוף את התרמית [שביצירה]. אנו יודעים מניסיון שתרמיות והונאות אחרות, כמו זיופים, מסתיימות בתגליות דרמטיות – המתחזה נחשף בנשף, והזייפן נתפס כשהוא עומד מעל המכבש, או חותם בשמו של אדם אחר, ואולי הוא מתוודה. אך אין אפשרות להוכיח שיצירה המתקבלת על-ידי הציבור היא למעשה תרמית; ייתכן שאף האמן עצמו אינו מודע לכך."^[15]

בשנת 1971 יצא ספרו The World Viewed: Reflections on the Ontology of Film (העולם הנשקף: הרהורים על האונטולוגיה של הקולנוע). בחיבור זה קאבל דן באונטולוגיה דרך קולנוע, וחוקר את הכוכבים, הבמאים והסרטים ההוליוודים הגדולים, אך דן גם בבמאים אירופיים גדולים כגון גודאר, ברגמן. הספר מתכתב בין היתר עם הגותו של היידגר ומושגיו: "עולם" ו"היות-בנמצא" (Dasein) ביחס לקולנוע.

קרי גרנט ורוזלינד ראסל מתוך "קומדיית הנישואין מחדש" נערתו ששת משנת 1940.

בספרו משנת 1981 Pursuits of Happiness: The Hollywood Comedy of Remarriage (מרדפים של אושר: קומדיית הנישואין מחדש ההוליוודית) קאבל מתאר את מסקנותיו מניתוח שבע קומדיות מטורפות הוליוודיות בולטות: ליידי איב, זה קרה לילה אחד, צער גידול חיות, סיפור פילדלפיה, נערתו ששת, צלע האדם והאמת האיומה. קאבל טוען שסרטים אלה, אשר יצאו בין השנים 1934–1949, נכו למעשה סוגה חדשה: הן התחילו כמלודרמות, עם זוג נשוי על סף פרידה, והסתיימו כמו גרסת ה"מראה המעוותת" של קומדיות רומנטיות קלאסיות, כשהזוג מתאהב מחדש. קאבל כופף קומדיות אלו תחת הקטגוריה של תת-הז'אנר שהוא מכנה "קומדיית הנישואים מחדש". בניגוד לקומדיות הקלאסיות, הזוג לא עזב את חיי השגרה של המשפחה לטובת חיים יוצאי דופן עם מאהבים, ולחלופין, הנאהבים מגלים מחדש את הביתי, היומיומי, רואים אותו באור אחר, כי הם לא מתאהבים בפעם הראשונה, אלא בפעם המאה. הם שבים למוכר ונהנים מזה כי לאחר חוויית הספק, הנאהב הישן חוזר להיות שגרתי, אך בה בעת, איכשהו, נעשה יוצא דופן - או כפי שקאבל יקרא לזאת בהמשך בעקבות פרויד "אלביתי". קאבל מוצא בסרטים אלו משמעות פילוסופית, מוסרית ופוליטית רבה. קאבל טוען כי קומדיות אלה מראות כי "השגת האושר אינה דורשת את [...] סיפוק צרכינו [...] אלא את בחינת השינוי של צרכים אלה."^[16] לדברי קאבל, סרטים אלו מפנים את תשומת הלב לעובדה שבתוך מערכת יחסים, אושר דורש "להתבגר" יחד עם בן או בת הזוג.^[17] ספרו משנת Contesting Tears: The Melodrama of the Unknown Woman 1996 (להתנגד לדמעות: המלודרמה של האישה האלמונית) מציג דיון פילוסופי בתמונת הראי לז'אנר קומדית הנישואין מחדש. בספרו משנת 1988 In Quest of the Ordinary קאבל חזר לעסוק ביחס הפילוסופי לשפת היומיום לאור תובנותיו החדשות, תוך שהוא שואל את המונח הפסיכולוגי הפרוידיאני "המאוים". ראשית, הוא מציג שאיפה שמהווה בעיניו נדבך יסודי של המצב האנושי: התשוקה לעשות את העולם נוכח יותר, לחוות את העולם באופן ישיר יותר, לדעת שאדם אחר אוהב אותנו, למשל, באותה מידה שאנו אוהבים אותו. שנית, מכיוון שבלתי אפשרי לעשות את העולם נוכח יותר, ואנו לא יכולים להכיר את אהבתו של אחר כפי שאנו מכירים את אהבתנו, מתקבלת תחושה של תרמית (כי אנו לא יכולים לוודא את אהבתם של אחרים, הם לא יכולים לוודא את אהבתנו, ולכן אנו מפקפקים גם באהבתנו שלנו) וספקנות (מפני שאנו לא יכולים לוודא את קיומם של אחרים, הם לא יכולים לוודא את קיומנו, ולכן אנו מפקפקים גם בקיומנו שלנו).

"הפוזיטיביסטים הלוגיים ברחו מן העולם וניסו ליצור ממלכה מלאכותית של ודאות מוחלטת, מדעית, שבה מחשבה היא דבר מכני; הפילוסופים של השפה היומיומית חזרו אז לעולם היומיומי, המוחשי, בניסיון להשיב את מה שעמיתיהם הותירו מאחור; אבל הפילוסופים של השפה היומיומית לא הצליחו לחזור לחלוטין לעולם המקורי, ה"יומיומי;" המפגש עם העולם המופשט, המכני, שינה את מהותה של החוויה היומיומית – שפך עליה אור חדש, כמו להביט באדם עשוי בשר ודם לאחר המפגש עם אוטומט משכנע מאוד; וכך החזרה לדבר שאנו מקבלים בתור העולם.... נראתה כחזרה למוכר, קרי.... האלביתי (המאוים)."^[15]

קאבל בשנת 2017

בשנת 2004 יצא ספרו Cities of Words (ערים של מילים). בספר זה קאבל מתחקה אחר ההיסטוריה של גישה פילוסופית אותה הוא מכנה פרפקציוניזם (אנ'), תפיסה אתית המתפרשת לפי פרשנותו על פני תולדות הפילוסופיה והספרות המערבית אך "נשכחה". קאבל תהה במה תעסוק פילוסופיה מוסרית שאינה עוסקת בבעיות הקשורות בעובדה שקשה לנו לבחור בחלופה הנכונה מבין כמה אפשרויות כמקובל במסורת האנליטית (למשל: בעיית הקרונית), אלא חשיבה מוסרית שתעסוק בשאלה האם במהלך חיינו איבדנו את דרכנו. לדידו, כאשר אנחנו מפקפקים בעצמנו, בערכים ובסטנדרטים שלנו ומתחילים לראות בהם תרמית, לעיתים קרובות המוצא הוא ציניות כלפי האפשרות לבחור נכונה. אומנם, זו היא בעיקר בעיה של האנשים המבוססים-למדי, אלה שמצבם אינו רע עד כדי כך שכל החלטה יומיומית היא עניין של חיים ומוות, אך אינם עשירים עד כדי כך שהחיים כאילו נענים לכל גחמותיהם הרודניות. קאבל נעזר בהגותו של אמרסון כדי לתאר את הרעיון, הספר מציע דרכים שבהן נרצה להבין פילוסופיה, ספרות וקולנוע כעיסוקים בתכונות של פרפקציוניזם.

ספרו האחרון של קאבל יצא בשנת 2010 תחת הכותרת Little Did I Know: Excerpts from Memory (מעט ידעתי: קטעים מהזיכרון). זהו חיבור אוטוביוגרפיה שנכתב בצורת יומן בו הוא חוקר את המקורות של הגותו הפילוסופית שלו תוך שהוא מספר את סיפור חייו.

השפעה

כתב העת האקדמי, Conversations: The Journal of Cavellian Studies (שיחות: כתב עת ללימודים קאבליאנים) עוסק בעבודתו הפילוסופית של קאבל. הוא נערך על ידי סרג'יו דיאס ברנקו (אנ') ואמיר קהאן ויוצא לאור על ידי אוניברסיטת אוטווה.

מחשבותיו הפילוסופיות של קאבל אודות הקולנוע השפיעו רבות על חוקרי קולנוע ויוצרי קולנוע רבים, בייחוד בצרפת, ביניהם: האחים דארדן, ז'אק אודיאר וארנו דפלשן (אנ') וטרנס מאליק, כאשר השפעתו הפילוסופית של קאבל על עולם הקולנוע ועל הפילוסופיה של הקולנוע מושוות פעמים רבות לחקירותיו של ז'יל דלז.^[18]

בין תלמידיו נמנה הפילוסוף הישראלי אלי פרידלנדר.

ביבליוגרפיה

• Must We Mean What We Say? (1969)
• The Senses of Walden (1972) Expanded edition San Francisco: North Point Press, 1981.
• The World Viewed: Reflections on the Ontology of Film (1971); 2nd enlarged edn. (1979)
• The Claim of Reason: Wittgenstein, Skepticism, Morality, and Tragedy (1979) New York: Oxford University Press.
• Pursuits of Happiness: The Hollywood Comedy of Remarriage (1981) ISBN 978-0-674-73906-2

ISBN

1

978-0-674-73906-2

• Themes Out of School: Effects and Causes (1984)
• Disowning Knowledge: In Six Plays of Shakespeare (1987); 2nd edn.: Disowning Knowledge: In Seven Plays of Shakespeare (2003)
• In Quest of the Ordinary: Lines of Scepticism and Romanticism (1988) Chicago: Chicago University Press.
• This New Yet Unapproachable America: Lectures after Emerson after Wittgenstein (1988)
• Conditions Handsome and Unhandsome: The Constitution of Emersonian Perfectionism (1990)
• A Pitch of Philosophy: Autobiographical Exercises (1994)
• Philosophical Passages: Wittgenstein, Emerson, Austin, Derrida (1995)
• Contesting Tears: The Melodrama of the Unknown Woman (1996)
• Emerson's Transcendental Etudes (2003)
• Cities of Words: Pedagogical Letters on a Register of the Moral Life (2004)
• Philosophy the Day after Tomorrow (2005)
• Little Did I Know: Excerpts from Memory (2010)

לקריאה נוספת

ספרים

• Michael Fischer, Stanley Cavell and Literary Criticism, Chicago U.P., 1989
• Richard Fleming and Michael Payne (eds), The Senses of Stanley Cavell, Bucknell U.P., 1989
• Ted Cohen, Paul Guyer, and Hilary Putnam, eds., Pursuits of Reason: Essays in Honor of Stanley Cavell, Texas Tech U.P., 1993
• Stephen Mulhall, Stanley Cavell: Philosophy’s Recounting of the Ordinary, Clarendon Press, 1994
• Timothy Gould, Hearing Things: Voice and Method in the Writing of Stanley Cavell, Chicago U.P., 1998
• Espen Hammer, Stanley Cavell: Skepticism, Subjectivity, and the Ordinary, Polity Press/Blackwell’s, 2002
• Richard Eldridge (ed.), Stanley Cavell, Cambridge U.P., 2003
• Sandra Laugier, Une autre pensée politique américaine: La démocratie radicale d’Emerson á Stanley Cavell, Michel Houdiard Ēditeur, 2004
• Russell Goodman (ed.), Contending with Stanley Cavell, Oxford U.P., 2005.

מאמרים

• The Stanley Cavell Special Issue: Writings and Ideas on Film Studies, An Appreciation in Six Essays, Film International, Issue 22, Vol. 4, No. 4 (2006), Jeffrey Crouse, guest editor. The essays include those by Diane Stevenson, Charles Warren, Anke Brouwers and Tom Paulus, William Rothman, Morgan Bird, and George Toles.
• "Why Not Realize Your World?" Philosopher/Film Scholar William Rothman Interviewed by Jeffrey Crouse" in Film International, Issue 54, Vol. 9, No. 6 (2011): 59–73.
• Special Section on Stanley Cavell. Film-Philosophy, Vol. 18 (2014): 1-171.
• "In Focus: Cavell in Words," Philosophy and Literature, Vol. 40, No. 2 (2016): 446-94. Three essays by, respectively, Áine Mahon and Fergal McHugh, Peter Dula, and Erika Kidd.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטנלי קאבל בוויקישיתוף

• צ'ארלס פטרסן, "קשה לתאר זאת במילים", באתר אלכסון.
• Harvard Philosophy Department website
• Conversations: The Journal of Cavellian Studies
• A Philosopher Goes to the Movies: Conversation with Stanley Cavell
• Daniel Ross, Review of Cavell, Philosophy the Day after Tomorrow
• A study (in French) on Cavell's idea of perfectionism
• PennSound page with audio and video links
• סטנלי קבל (1926-), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. Little Did I Know, 21 (Stanford, California: Stanford University Press, 2010).
2. Little Did I Know, 24 (Stanford, California: Stanford University Press, 2010).
3. Little Did I Know, 169 (Stanford, California: Stanford University Press, 2010).
4. Little Did I Know, 85, 157-62, 166, 183 (Stanford, California: Stanford University Press, 2010).
5. "אף על פי שהיה יכול לנגן כמעט כל דבר שהתבקש לנגן – ואחר כך אף יזכה בשבחיהם של ארנסט בלוך, מילטון בביט ורוג'ר סשנס, כשיציל את הבכורה של אחת מיצירותיו של זה האחרון בעזרת טרנספוזיציה מאולתרת באמצע הקונצרט – קאוול חש שכל הופעה חדשה נובעת רק מאינסטינקט, בלי הבנה אמיתית של הדרך המובטחת המובילה הלאה. על אף הצלחותיו, תמיד ראה בעצמו רמאי."
6. בעיה התבררה לקאוול כבחור צעיר. אם אין כל אפשרות לחשוף אותו כרמאי מוזיקלי – כפי שאפשר לחשוף זייפנים – אז גם אין דרך ודאית להוכיח שהוא הדבר האמיתי, ולא רק לקהל (שאחרי ככלות הכול קל לשטות בו, כפי שקאוול שיטה במורה הראשונה לפסנתר בברקלי), אלא, חשוב מכך, לעצמו. בגלל הספקות האלה קטע קאוול את הקריירה המוזיקלית שלו בטרם עת, אך הם ימשיכו לקנן בליבו גם במהלך הקריירה הבאה שלו כפילוסוף. לאחר שהשלים את לימודיו בברקלי ב-1948 ונשר מתוכנית ההלחנה של ג'וליארד, הוא עבר ל-UCLA כדי לראות אם יצליח למצוא דרך חיים לגיטימית יותר.
7. Little Did I Know, 247 (Stanford, California: Stanford University Press, 2010).
8. Little Did I Know, 326 (Stanford, California: Stanford University Press, 2010).
9. Little Did I Know, 149 (Stanford, California: Stanford University Press, 2010).
10. Little Did I Know, 435 (Stanford, California: Stanford University Press, 2010).
11. Little Did I Know, 508–512 (Stanford, California: Stanford University Press, 2010).
12. [https://web.archive.org/web/20110610050128/http://hcl.harvard.edu/hfa/films/2007novedec/cavell.html "An Evening with Stanley Cavell - Harvard Film Archive"
13. Spinozaleerstoel afdeling Filosofie
14. "Stanley Cavell, Prominent Harvard Philosopher, Dies at 91". The New York Times. June 20, 2018. Retrieved June 21, 2018.
15. תרגום: צ'ארלס פטרסן, "האם אנחנו יכולים לומר משהו מדויק וחד משמעי? סטנלי קאוול, מגדולי הפילוסופים של המאה ה-20 והוגה הפרפקציוניזם, טוען שלא - אבל זו לא בעיה", באתר אלכסון (כתב עת).
16. Cavell, Pursuits of Happiness, 1981, pp. 4–5.
17. Cavell, Pursuits of Happiness, 1981, p. 136.
18. Philippe Nassif, Le philosophe qui murmurait à l’oreille des cinéastes, ‏17.7.2017