ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו (בסרבית: Никола Први Петровић-Његош; 7 באוקטובר1841 - 1 במרץ1921) עמד בראש מונטנגרו בשנים 1860–1918 והיה הכוח המניע מאחורי המרד באימפריה העות'מאנית והשגת העצמאות של מונטנגרו בשנת 1878. נשא בתואר נסיך בשנים 1860–1910 ואחר כך בתואר מלך בשנים 1910–1918.
בשנת 1876 הכריז ניקולה נסיך מונטנגרו על מרד באימפריה העות'מאנית. המרד נחל הצלחה וכוחותיו הצליחו להגיע עד לחופי הים האדריאטי. העצמאות של מונטנגרו הוכרה בקונגרס ברלין בשנת 1878 ובעשורים הראשונים לעצמאותה נהנתה מונטנגרו משגשוג ויציבות. מערכת החינוך והעיתונות התרחבו במידה רבה. הצבא נהנה מתמיכה וסיוע של רוסיה הצארית. בשנת 1883 ביקר הנסיך ניקולה את הסולטאן הטורקי, שעמו שמר לאחר מכן על יחסים לבביים. בשנת 1896 הוא חגג מאתיים שנה של שושלת פטרוביץ', ובאותה השנה השתתף בהכתרתו של ניקולאי השני, קיסר רוסיה. במאי 1898 ביקר הנסיך את המלכה ויקטוריה בטירתה בווינדזור.
ניקולה הראשון הסכים לכינון החוקה הראשונה של מונטנגרו בשנת 1905 בעקבות לחץ ציבורי מהאוכלוסייה שדרשה יותר זכויות וחופש. הוא הסכים לחופש עיתונות וכינון קודי משפט ברורים בתחום הפלילי. בשנת 1906 קיבלה מונטנגרו מטבע משלה.
במלחמת העולם הראשונה שהחלה בשנת 1914, הוא היה הראשון שהחליט לצאת לעזרתה של סרביה לאחר שאוסטרו-הונגריה פלשה אליה, לאחר ההתנקשות ביורש העצר פרנץ פרדיננד בעיר סרייבו. הוא היה תומך עקבי באחדות ובשיתוף פעולה בין הסרבים. מונטנגרו הצטרפה למלחמה וספגה אבדות כבדות.