"נדידת העמים" החלה בערך בשנת 374, עם נהירתם של שבטי הונים מאסיה אל מזרח ומרכז אירופה, כשהם דוחקים את רגליהם של השבטים הגרמאניים הוויזיגותים (מילולית: הגותים המערביים). הקיסר ואלנס התיר לגותים להתיישב בתוך גבולות האימפריה הרומית, בתקווה שישמשו חציצה בין האימפריה להונים, אך תקוותיו נכזבו במהרה, כאשר הוויזיגותים כרתו ברית עם הגותים המזרחיים, האוסטרוגותים, וכוננו אוטונומיה גותית בתוך האימפריה באזורים בהם שוכנות היום בולגריה, סרביה ומונטנגרו.
האימפריה הרומית הנחלשת המשיכה להיות מטרה קלה. המנהיג הוויזיגותי אלאריק התאכזב מכך שלא קיבל משרה רשמית מידי יורשי תאודוסיוס הראשון, ובתגובה פתח ב-395 במסע ארוך של ביזה, שהחל בקונסטנטינופול (שם כשל), המשיך ליוון ולאיליריה, ונעצר בשנת 403 רק בשערי איטליה. זמן קצר אחר כך פלש אלאריק לאיטליה, הטיל מספר פעמים מצור על רומא ולבסוף כבש אותה בשנת 410.
האימפריה משכה חזרה את כוחותיה מבריטניה (410) ודיללה אותם במקומות אחרים, מה שהוביל בתורו לחדירה של הפיקטים והסקוטים מן הצפון דרומה לאנגליה, הפרנקים החלו זורמים דרומה לגאליה הרומית (צרפת של היום) ואילו הוונדלים, שאף רגליהם נדחקו בגלל ההונים, החלו זורמים לכיוון ספרד (409) וצפון אפריקה (429).
שורת הפלישות והפשיטות שערך אטילה ההוני בין השנים 448 ו-452 על קונסטנטינופול, גאליה, וצפון איטליה אמנם דעכה באותה מהירות שבה התעוררה, אחרי מותו הפתאומי של אטילה, אך שלטונה של רומא נחלש עוד יותר ונחשף חוסר האונים שלה לעצור בעד פולשים כלשהם, עד כדי כך שבשנת 455 הגיעו ונדלים מצפון אפריקה ובזזו את רומא נטולת ההגנה ללא כל הפרעה.
מעתה ואילך החלו השבטים הגרמאניים זורמים אל תוך נחלותיה של האימפריה בלא הפרעה: המנהיגים הסקסונים הנגסט והורסה שהגיעו לבריטניה כדי לסייע לרומים להדוף את הפיקטים והסקוטים הפולשים מצפון ניצלו את המצב והזמינו את השבטים העמיתים של הסקסונים, לצד היוטים והאנגלים, להתיישב באין מפריע בשטחי בריטניה. הפרנקים האלמאנים, הבורגונדים, הגפידים, הלומברדים, השוואבים החלו אף הם נעים במרץ אל תוך שטחי הבלקן, מרכז אירופה, גאליה וספרד.
בשנת 476 הודח הקיסר הרומי האחרון, רומולוס אוגוסטולוס. בשנת 486, עשר שנים אחרי–כן, שלטו השבטים הגרמאניים השונים כמעט בכל רחבי אירופה המערבית, כשהם דוחקים את רגלי השבטים המקומיים או משתלבים עמם באזורים אליהם נהרו.
בניגוד לתפישה שהייתה מקובלת בעבר, סבורים היום רוב ההיסטוריונים כי נדידת העמים לא הייתה בהכרח פעולה של פלישה אלימה של השבטים הגרמאניים לשטחים בהם ישבו שבטים מקומיים עוינים. אף שהנדידה החלה לעיתים קרובות במסע צבאי, בעקבותיה באה בדרך כלל השתלבות שלווה למדי במקום אליו פלשו, תוך השתלבות והתמזגות באוכלוסייה המקומית.
לוח הזמנים
375 - מות הקיסר ולנטינוס הראשון. ההונים כובשים ומשעבדים את האלאנים והגותים.
376 - הגותים שעל הדנובה נמלטים מפני ההונים לתוך גבולות האימפריה הרומית. עימותים נוצרים בין הגותים והרומים.
378 - קרב אדריאנופול. הקיסר ואלנס וצבאו מובסים בידי הגותיים ושבטים אחרים המצטרפים אליהם.
380 - כיבוש והתיישבות "שלושת העמים" בפאנוניה, על ידי הקיסר גרטיאנוס.
382 - ההסכם הגותי. הקיסר תאודוסיוס הראשון מסכים להקמת התיישבות גותית באזור הדנובה התחתית במסגרת האיחוד הגותי.
395 - חלוקת האימפריה הרומית. האימפריה הסאסאנית פולשת ומשתלטת על הפרובינציות המזרחיות.
405- המלך הגותי רדגאיסוס פולש למערב האימפריה, ונבלם בידי פלביוס סטיליקו באוגוסט 406.
452 - קרבות בין ההונים לרומים באיטליה, ההונים נסוגים וממלכתם מתפרקת ב-453 עם מותו של אטילה.
455 - כיבוש וביזת רומא בידי הוונדלים.
466 - המלך הגותי המערבי, יוריק, מפר הסכם עם רומא ופותח בהתרחבות אגרסיבית של ממלכתו, ומשתלט על היספניה ודרום מערב גאליה.
468 - נכשל ניסיון פלישה של הוונדלים לרומא.
476 - הקיסר הרומי האחרון, רומולוס אוגוסטולוס, מודח על ידי אודואקר הגרמאני. האימפריה הרומית המערבית נופלת סופית. הקיסר נמלט לדלמטיה. בגאליה מוחזקת מובלעת רומית צבאית עד 486.
אחרי פלישת ההונים באמצע המאה הרביעית, התרחשו עוד מספר פלישות של עמים לא-גרמאניים מערבות אירואסיה ואסיה.
סלאבים: השבטים הסלאבים, שמוצאם מאזור ביצות הפריפט (בערך בין נהר בוג ונהר דנייפר) התפשטו בהתמדה דרומה, מזרחה, מערבה וצפונה על פני אזורי אירופה הצפון מזרחית והמרכזית.
אווארים: שבטים אוואריים, עם חיזוק משבטים בולגאריים והונים היגרו לצפון הבלקן ומרכז אירופה החל בשנת 552, אחרי שממלכתם במזרח נהרסה על–ידי הטורקמנים. האווארים כוננו ממלכה חזקה בתחילת המאה השביעית תחת המלך באג'אן, כשהם מתערבים בסלאבים. ממלכה זו הוכנעה מאוחר יותר על ידי קרל הגדול בין 791 ל-796.
בולגרים: כללו את שרידי ההונים שנסוגו לערבות מזרח רוסיה והאוגריאנים. הבולגארים החלו חודרים לאירופה לפני שנת 679, כשהם מכוננים מדינה בצפון הים השחור ומדינה נוספת לחופיו המערביים, במקביל לשטחי בולגריה של היום. מאוחר יותר היגרו בולגארים גם לאזור הוולגה.
כוזרים: קבוצת שבטים נוודית למחצה מצפון הקווקז שכוננה בערך בשנת 679 ממלכה בשטח שבין הים השחור לים הבלטי ומצפונם. הממלכה קיימה קשרים הדוקים עם האימפריה הביזנטית וחרבה בעקבות מתקפות הורנגים (ויקינגים) בשנת 969.
מגיארים: שבטים מערבות אסיה שפלשו לאזורים דומים לאלו שאליהם הגיעו האווארים. בניגוד לשבטים אחרים, התנתקו המגיארים ממסורת הנוודים של הערבות והשתלבו באווארים וההונגארים שישבו כבר בשטחים בהם שוכנת היום הונגריה.
