נגד רצון האבות (ברוסית: Против воли отцов) הוא סרט ראינוע סובייטי מסוג דרמה בבימויו של יבגני איבנוב-ברקוב אשר הופק בשנת 1926 ויצא לאקרנים ב-1927. הסרט מבוסס על הרומן של שלום עליכם "המבול" (ביידיש: דער מבול) אשר נכתב ב-1907. העלילה עוקבת אחרי שתי משפחות יהודיות עוינות שגורלן מתהפך בעקבות מהפכת 1905 והפוגרום ביהודים. בסרט השתתפו שחקני "הבימה" טרם סיבוב ההופעות של התיאטרון באירופה ובארצות הברית אשר בתומו עלו לארץ ישראל.[1]
בעיירה יהודית חיות בשכנות שתי משפחות יהודיות; משפחתו של בעל רשת החנויות העשיר דוד סולומונוביץ' קאופמן, לו בת בשם אספיר (אסתר), ומשפחתו של הרוקח מתווי מיכיילוביץ' רוזנפלד, לו בן בשם בוריס. שני אבות המשפחה הם אויבים מושבעים מאז שקאופמן התעשר ורוזנפלד התנצר.[2]
בוריס שהוא ציוני נואש השואף לשכנע את חבריו שהיהודים יוכלו להיות חופשיים אך ורק בפלסטינה, מאוהב באספיר (אסתר), על אפו ועל חמתו של אביו.[2]
אביה של אספיר, השואפת להתקבל לגימנזיה, מארגן לה מורה, את אנטון, בנו של מנהל הגימנזיה אורלוב. אספיר צולחת את מבחני הכניסה לגימנזיה ובזכות עידודו של אנטון מחליטה לעזוב לבירה. כאשר מספרת זאת לאביה הוא מצדו נותן את הסכמתו בתקווה שתשיג לעצמה שם חתן הולם.[2]
בבירה אספיר ממשיכה להתראות עם אנטון ואף נרקמים בין השניים יחסים רומנטיים, כאשר מסתבר שהשני פעיל מזה זמן רב במחתרת נגד השלטון הצארי. אספיר נכנסת למעגל חבריו והופכת לפעילה גם כן.[2]
באחת מפעולות המחתרת, פעיל בשם קמרוב נתפס על ידי המשטרה. המשטרה מאיימת עליו בתלייה ומציעה לו חנינה בתנאי שיפליל את חבריו למחתרת. בכדי להסדיר את המצב אספיר נשלחת לראשונה לפעולה בתור אישה בהריון בחודש מתקדם אשר באה לבקר את קמרוב, ומתחת לשמלתה מוחבאות חבילות. לדאבונה, אחד מהפתקים נופל ומתגלה, וכך היא נחשפת כפעילת מחתרת. השוטר והקצין ששהו בחדר התנפלו עליה במטרה לעצרה, אולם היא הוציאה אקדח ובאיומים על חייהם הצליחה להימלט.[2]
בחזרתה לביתה היא חוגגת עם משפחתה את סדר הפסח. במהלך הסדור היא מביעה את עמדותיה הסוציאליסטיות והמהפכניות המתנגדות לקפיטליזם ובפרט מאשימה את אביה, איש העסקים, בניצול. למחרת היא יוצאת מאת מהבית ואילו אביה, המודאג מהשינוי החל בגישתה מאז שהחלה את לימודיה בבירה, החליט לעקוב אחריה. הוא מבחין שהיא הגיעה לפאתי ביתו של אורלוב האב. ביציאתה היא מקבלת מכתב, ממנו היא מגלה שעל אנטון, אהובה, נגזר גזר דין מוות ומתייפחת בבכי. באותו הלילה נכנסים שוטרים לביתו של קאופמן, פורצים לחדרה של אספיר ועוצרים אותה. ההורים חסרי האונים, חוששים שאיבדו את בתם לתמיד.[2]
בהמשך מתחילות הפגנות בעקבות פרסום מנשר החוקה שמטרתו לשפר את זכויות האזרחים. ההמון מנצל את פרסום המנשר על מנת לדרוש לשחרר את כלל האסירים הפוליטיים וכך אספיר משתחררת.[2]
פרשי המשטרה השואפים לפזר את ההפגנה מתחילים לירות במפגינים, למרות שאלו כבר החלו לסגת. בין הנפגעים מהירי - בוריס אשר נפצע. אספיר מטפלת בו בביתה וקוראת לרופא. במקביל פורץ פוגרום איום בו בריונים ואספסוף פורצים לחנויות ולבתים של יהודים, בוזזים אותם, מכים יהודים ואף מנסים להטביעם בנהר. קאופמן ורוזנפלד תחילה חוששים מהפוגרום אך מקווים שהכסף, ושינוי הדת, בהתאמה יצילו אותם מן הפוגרום. אמנם, בניגוד לציפייתם, חבורה של בריונים צעירים מתחילים לרדוף אחרי רוזנפלד, לאחר שגנבו את שעונו והכו אותו, חרף העובדה שהצהיר על היותו רוסי-נוצרי. בעודו רדוף על ידיהם, הוא מוצא מקלט בביתו של קאופמן, שמספר לו שגם הוא נפגע מהפוגרום ושחנויותיו נבזזו.[2]
אספיר שרואה את האסון ברחובות מנסה לקרוא לפקח העירוני בכדי שישליט סדר, ואילו הוא עונה לה באדישות שהדבר אינו נוגע אליו. כלומר, ניתן להסיק מכך שהפוגרום היה ניסיון מכוון על ידי המשטר להסיט את ההמון מהמהפכה.[2]
בוריס הפצוע אומר לאספיר: "הימים האלו לימדו אותנו המון. אני קולט שצריך להילחם כאן ואז נשיג חופש עבור כולם. אני טעיתי, עמכם היא דרכי."[2]
מדברי הסיום של בוריס ניתן להבין כי המהפכה היא הפתרון האולטימטיבי.[2]
איסור על הצגת הסרט
ידוע שלאחר יציאת הסרט הוא נאסר על ידי הוועדה הראשית לצנזורה (Главрепертком) לפי סעיף מס' 1972, ב-11 ביוני 1927, בהתאם לטיעון:
”בהתחשב בעובדה שהסרט מהווה גרסה שנייה כושלת לסרט "מבול", ומאחר והוא מתאר את המהפכה ועבודת המחתרת באופן מעונה וקרבני (הוצאה להורג, כלא), מאחר שהמהפכנים מגיעים ממעמד הבורגנות בלבד, ולא ממעמד הפועלים, לאור העובדה שהרעיון הציוני לא מתבדה באופן משכנע, מכיוון שהצגת דמות היהודי בסרט לא מותירה רושם חיובי על הצופה (שימוש יתר בג'סטות, שימוש קלוקל בשפה, הפחדנות היהודית, הברק בעיניים למראית הכסף, היהודי-הפרובוקטור, הפסח היהודי, הפוגרום היהודי מוצג באופן בלתי ראוי) וכן מאחר שהעלילה מגיעה לסוף חיובי באופן מפתיע-יש לאסור על הצגת הסרט".”[3]
הסרט הורכב במקור מ-5 חלקים, היום כל הסרט פרט לחלק השלישי שמור בארכיון הסרטים הלאומי של רוסיה.[3]
גרסת המקור של הסרט
"מבול" (Мабул)
כרזת הסרט "מבול" 1926
הגרסה הראשונה של הסרט נקראה "מבול" (Мабул) או בשמה הנוסף "שיטפון הדמים" (ברוסית: Кровавый поток) המבוססת על הרומן של שלום עליכם "המבול" (ביידיש: דער מבול) המתאר את השתתפותם של היהודים במהפכת 1905. היא בוימה על ידי אותו הבמאי ולקחו בו חלק כמעט כל אותם השחקנים ששיחקו ב"נגד רצון האבות". העלילה ושמות הגיבורים זהים כמעט לחלוטין לאלו שברומן "המבול", אולם בגרסה המאוחרת הם שונו בעקבות הצנזורה הסובייטית על מנת ליצור גישה אופטימית וסוף טוב, המשרת את התעמולה הסובייטית.[4]
עלילת הסרט המקורי מתרחשת בעיירה יהודית קטנה בתחום המושב. בחורה בשם מאשה, בת לעגלון יהודי עני, הכירה סטודנט רוסי מהפכן. בהשפעתו מאשה החליטה לעבור ללמוד בבירה סנקט פטרבורג. שם מאשה נכנסה לחוג הסוציאל-דמוקרטי והחלה לקחת חלק בפעולות המחתרת המהפכנית. באחד מהמפגשים מאשה ירתה בשוטר בניסיון להגנה עצמית, אך בטעות הרגה אותו. לפי גזר הדין של בית המשפט הצארי, היא וחבריה נידונו למוות. הבשורה הנוראה התפשטה והגיעה גם לעיירה הקטנה. אביה, לכששמע את הבשורה, איבד את דעתו מרוב צער. המשטר לא עצר בהוצאתם של היהודים המהפכנים להורג, אלא המשיך בפוגרום ביהודים בהובלת המשטרה וכנופיות של המאות השחורות על מנת להסית את האוכלוסייה מאירועי המהפכה.[5]
בניגוד לסרט המאוחר יותר (נגד רצון האבות), בגרסה הראשונית של הסרט מופיעות סצנות המתארות את חיי היום-יום בעיירה היהודית. ניתן לראות דוגמה לכך בעיתון "עובדי האמנות" שיצא ב-1926, ובו מתואר תהליך צילום הסרט, ובפרט הסצנה מהחתונה היהודית בעיירה. לטענת הכותב, נ. יאסטרבוב השחקנים הניצבים אשר נבחרו לשחק את הוריי החתן והכלה, היו תושבי המקום, העיירה ליטין שבאוקראינה.[6]
בני וחיים - בניו של נחמיה הסנדלר. בני - הבן הצעיר נרצח בפוגרום.[8]
העלילה והמסר:
ניכר כי "נגד רצון האבות" הוא סרט תעמולה סובייטי, שכן העלילה והדמויות בו מיוצגות בהתאם למסרים ולערכים אותם המפלגה הקומוניסטית רצתה להעביר בקרב אזרחי המדינה. מטרת הקולנוע באותה התקופה היה לא רק לבדר אלא לחנך את העם. האווירה החברתית-תרבותית בשנות ה-20 דגלה באינטרנציונליזם ובשוויון לאומי בקרב המדינה הסובייטית, בה השוויון המעמדי גבר על ההבדלים האתניים והדתיים. מסיבה זו הייצוג של היהודי בקולנוע הסובייטי עבר שינויים משמעותיים. מיהודי-עני בעיירה יהודית בתחום המושב, המדוכא על ידי השלטון הצארי, הוא הופך לשותף פעיל ושוויוני לייסוד החברה הסובייטית, אשר מוכן לוותר על סממניו האתניים בכדי להתערות בלאום הרוסי-הסובייטי.[9] בסרט "נגד רצון האבות" הדבר בא לידי ביטוי במסר המרכזי לפיו מהפכה כנגד משטר הצאר תוביל לשינוי ולהטבת מצב היהודים בכל מרחב רוסיה. הסרט מציג את שלטון הצאר כשלטון אנטישמי, אשר בחסותו התקיים פוגרום. הפתרון מפי הגיבורה הראשית, אספיר ושכנה בוריס, הוא להוסיף ולהילחם מבפנים למען הצדק וחירות העם בכדי להפיל את השלטון הצארי.[2]
לעומת זאת, ברומן "המבול", הדגש שנותן הסופר הוא שאין זה משנה מהן האידאולוגיות בהן אדם דבק, מהו מצבו הכלכלי, מצב השכלתו, ועד כמה הוא דבק בדת ובאמונה, אם הוא יהודי - הוא נתון לשנאה ולסכנת חיים. חרף התמקדותו של שלום עליכם ברומן בהשתתפות היהודים במהפכת 1905, ניכר כי גישתו של הסופר ביחס למהפכה אינו חד-משמעי. הפתרון בו בחר הסופר עבור גיבוריו בפרק האחרון הוא עזיבתה של רוסיה הן לארץ ישראל, והן לארצות הברית. הוא כותב: "עוד ניפגש עם אחדים מגיבורינו במסע הגדול שנטלו על עצמם, עם אחדים בארץ הקודש, ארץ אבות-אבותינו, עם אחדים בארץ-הפז החופשית המאושרת אמריקה".[8]
לקריאה נוספת
שלום עליכם (מיידיש: אריה אהרוני), המבול, ספרית פועלים, 1991.
^ 12Владимир Миславский (ולדימיר מיסלבסקי), ЕВРЕЙСКАЯ ТЕМА
В КИНЕМАТОГРАФЕ
РОССИЙСКОЙ ИМПЕРИИ, СССР,
РОССИИ, СНГ И БАЛТИИ
(1909–2009), Харьков: Скорпион ЛТД, 2013, עמ' 103
